הנודר קטן והביא גדול / מנחות קז

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במשנתנו נחלקו רבי וחכמים אם הנודר קטן והביא גדול יצא ידי נדרו: לדעת רבי לא יצא, ולדעת חכמים יצא. לכאורה שיטת רבי פשוטה – מאחר שהנדר לא נתקיים, האדם לא יצא ידי חובתו, אף אם הקורבן עצמו היה מובחר. מהי אם כן סברת חכמים?

נראה שאפשר להציע שתי דרכים בהבנת שיטת חכמים:

א. הנודר קטן ומביא גדול קיים נדרו, כיוון שבכלל מאתיים מנה – אנו רואים את השור הגדול כאילו הוא כולל בתוכו את הקטן.

ב. הנודר קטן מעולם לא התכוון שיביא דווקא קטן, שהרי מה תועלת לאדם בהבאת קורבן קטן בדווקא? על כן יש לומר שרצונו היה לקבוע לעצמו גבול מינימום שמתחתיו לא יביא, ואין כאן שום הגבלה כלפי מעלה.

נפקא מינה בין שתי ההבנות יכולה להיות במחלוקת הראשונים אם הנודר להביא מין אחד יכול להביא מין אחר, גדול יותר. מדברי הרמב"ם (מעשה הקרבנות טז, א; שם, ט) משמע כי אף חכמים מודים שיש להקפיד על הבאת המין הנבחר. לעומת זאת מדברי התוספות אצלנו (ד"ה ורבי) דייק הרש"ש שהנודר מין קטן יכול להביא מין אחר לגמרי, גדול ממנו.

אם נאמר שסברת רבנן היא כאפשרות הראשונה שהצענו, שהנודר להביא קטן יכול להביא גדול כיוון שבכלל מאתיים מנה, הרי שטענה זו אינה נכונה ביחס למינים שונים – הפר אינו מכיל בתוכו את הכבש. זוהי אם כן סברת הרמב"ם. אולם אם נאמר שיש לראות את הפרטים שקובע האדם כרף מינימום בלבד ולא כזיהוי, הרי שאפשר גם להחליף ממין קטן למין גדול יותר, כשיטת התוספות.