מודעא היו דברינו / בבא בתרא מט

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בסוף סוגיית מכירה באונס דנה הגמרא בשאלה אם עדי מכירה נאמנים להעיד שקודם המכר נמסרה להם מודעא שהמכר היה באונס, דהיינו מודעא המבטלת את המכר. הגמרא אומרת כי שטר מודעא שנחתם קודם למכירה מבטל אותה לכולי עלמא, אך אם העדים באו להעיד אחר כך, נחלקו האמוראים בדבר: לדעת רב נחמן אינם נאמנים, שכן "לא אתי על פה [=עדות המודעא] ומרעא לשטרא [=שטר המכירה]", ואילו מר בר רב אשי פוסק שהעדים נאמנים להעיד "מודעא היו דברינו".

הרשב"ם מבאר כי רב נחמן פוסק שאינם נאמנים מדין "כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד": השטר מעיד שהייתה מכירה, והעדים אינם יכולים לחזור בהם מעדות זו; ואילו מר בר רב אשי סבור שמסירת המודעא היא "מילתא אחריתי". מה יסוד המחלוקת? נראה שהיא עשויה להתייחס לאחת משתי ההלכות הנידונות כאן:

א. מחלוקת בדין "כיוון שהגיד". לדעת מר בר רב אשי, אין כאן חזרה מן העדות על מעשה המכר אלא רק תוספת של עדות חדשה – על מסירת המודעא שקדמה למכר – ולכן אין בזה משום "כיוון שהגיד". אבל רב נחמן מבין שדין "כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד" פירושו שאין עד יכול להעיד עדות שתבטל את תוצאותיה של עדות קודמת, אף אם אין בעדות השנייה משום חזרה מן העדות הראשונה.

ב. מחלוקת בהבנת תפקיד המודעא. כפי שראינו אתמול, ייתכנו שתי הבנות מדוע מכר באונס תקף. גם למודעא ייתכנו שני תפקידים שונים, לפי ההבנות הנ"ל: אם מכר באונס נחשב מכר מכיוון שאנו מניחים שהמוכר נתרצה להעביר את הבעלות על הנכס, הרי שתפקיד המודעא הוא להעיד שהמוכר לא נתרצה לכך; ואם מכר באונס נחשב מכר מכיוון שאין צורך ברצון המוכר, הרי שהמודעא היא תקנת חכמים שנועדה לאפשר לנאנס לבטל את המכר. אם נניח כי שני האמוראים מסכימים שאפשר לחזור מתוצאת העדות הקודמת אך אסור לשנות את פרטיה, נצטרך לומר שנחלקו בהבנת דין מודעא. רב נחמן סובר שהמודעא היא עדות שהמוכר לא נתרצה, ועל כן היא סותרת את העדות הראשונה – העדות שהיה מעשה מכר, שהרי לפי הבנה זו מכר, מעצם הגדרתו, נעשה מרצון הצדדים. מר בר רב אשי, לעומתו, סבור שמעשה מכר אינו כולל בהכרח את הסכמת הצדדים, והעדות על המודעא היא עדות על נתון נוסף, שתוצאתו היא ביטול המכר מתקנת חכמים, ולכן אין בה משום "כיוון שהגיד".