עבורי אחסנתא / בבא בתרא קלג

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

המשנה בסוגייתנו מביאה מחלוקת ביחס לנישול בנים מירושת אביהם:

"הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו – מה שעשה עשוי, אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו.      
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם לא היו בניו נוהגים כשורה – זכור לטוב".

בגמרא מתבאר שתנא קמא חולק על רשב"ג וסבור שגם אם אין הבנים נוהגים כשורה, אין להעביר מהם את הירושה. ונראה שנחלקו ביסוד הבעיה שבהעברת ירושה מן הבנים. לדעת תנא קמא, הבעיה היא ההערמה וההליכה כנגד רצון התורה, ועל כן אין זה משנה אם הבנים טובים או רעים, שהרי הבעיה היא בעצם העברת הירושה, ואילו רשב"ג סבור כי הבעיה היא בעוול שנעשה לבנים, ואם אין הבן ראוי לירושה, אין עוול בהעברתה הימנו.

אומנם יש שסברו שגם לדעת חכמים הבעיה היא בעוול כלפי הבן. המהר"ם שיק מסביר בתשובותיו (חושן משפט סימן מ"ג) כי חכמים סבורים שאין להעביר ירושה אפילו מבן רע מפני שאולי יצא ממנו זרע טוב (מקורו בכתובות נג ע"א), ומסיק מכך שאם הבן הוא אפיקורוס המוציא עצמו מכלל ישראל, ואין כל סיכוי שהוא או זרעו ישובו למוטב, מודים חכמים שיש להעביר ממנו את הירושה (וכן כתב באיגרות משה חושן משפט ב, נ).

אפשר ששאלה זו – אם "עבורי אחסנתא" אסורה משום שינוי הלכות הירושה או מחמת העוול כלפי הבן – עומדת גם ביסוד ספקו של בעל פתחי תשובה (חושן משפט רפב, א) אם האיסור הוא רק במתנת שכיב מרע (מתנה החלה לאחר המיתה מתקנת חכמים), או שמא גם בבריא הנותן את כל נכסיו לאחרים ומותיר את בניו בלא ירושה. אם האיסור הוא מחמת העוול לבנים, מה לי אם חלה המתנה בחיי האב מה לי אם חלה רק לאחר מותו – סוף סוף הבנים נותרו בלא הירושה. אך אם האיסור הוא לפעול כנגד הלכות ירושה, אין מקום לאסור מתנת בריא, שהרי דיני ירושה לא חלו מעולם על מה שנתן האב עוד בחייו.