קריאת התורה בתעניות / תענית כט

יהודה רוזנברג

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במהלך הדיון בחובת האבלות בימים שלאחר תשעה באב מביאה הגמרא ברייתא העוסקת בעניין זה, אך בתוכה יש חלק שאינו קשור למהלך הכללי של הסוגיה:

"חל להיות בשני ובחמישי – קורין שלשה ומפטיר אחד. בשלישי וברביעי – קורא אחד ומפטיר אחד. רבי יוסי אומר: לעולם קורין שלשה ומפטיר אחד".

הכול מודים שכאשר תשעה באב חל בימים שני וחמישי, שבהם קוראים בתורה תמיד, יש לקרוא את הקריאה המיוחדת לתשעה באב ולהעלות לתורה שלושה קרואים ולהפטרה אדם אחד. אולם בנוגע לתשעה באב שחל ביום אחר, שבו אין קוראים בתורה בדרך כלל, נחלקו התנאים: לדעת רבי יוסי גם במקרה כזה מעלים לתורה שלושה קרואים, ואילו לדעת תנא קמא מעלים לתורה אדם אחד בלבד.

מה יסוד המחלוקת, ומה סובר תנא קמא, המבחין בין קריאה זו לקריאות ימי החול האחרים?

תשובה לדבר נמצאת בדבריו של ר' משה פיינשטיין (אגרות משה אורח חיים א, קא), המבחין בין חובת קריאת התורה בתעניות ובמועדים לקריאת התורה בימי שני וחמישי:

"דיש שני עניני קריאה: חדא דחייבו ללמד התורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי ובמנחה בשבת, כמפורש בב"ק דף פ"ב, מצד מצות למוד התורה... ומצד מצות למוד תקנו שילמדו סך מנין הקרואים בכל זמן כתקנתם וכל דיני קריאה.     
ויש עוד קריאה שתקנו לפרסם ולהודיע, כמו שקלים ופרה וחדש... וכן קריאת זכור הוא כדי לזכור בפה והוא עצם קיום המצוה דזכירה, וא"כ אינם מצד מצות לימוד, וכן קריאה דתענית שהוא לעורר לתשובה".

ר' משה פיינשטיין מסביר שקריאת התורה בתענית אינה חלק ממצוות לימוד תורה אלא חלק מחובת התשובה שבתענית. מספר הקרואים נאמר דווקא ביחס לקריאה שיסודה בחובת לימוד תורה, ואילו לקריאה שמטרתה רק להזכיר את התשובה וכדומה לא תיקנו חכמים מספר עולים מיוחד.

בהמשך מסביר הגר"מ פיינשטיין שלאחר שנקבעה חובה לקרוא בתורה מטעם אחר, הוסיפו חכמים והרחיבו את משמעותה של הקריאה, וקבעו שהיא תהיה גם לצורך לימוד תורה, וממילא יש צורך בשלושה עולים:

"מכל מקום כיון שהוצרכו לתקן הקריאה עשו על זה ממילא גם מצות למוד והצריכו שיקראום סך מנין אנשים ארבעה בר"ח ושלשה בשאר ימים..."

על פי זה הסביר הגר"מ את ייחודו של תשעה באב, שלגביו נחלקו התנאים בסוגייתנו:

"ואם כן בתשעה באב שאסור הלמוד לא עשו על זה דין למוד וסגי בקריאת אחד, ורק כשחל בשני ובחמישי שכבר היתה תקנה עוד ממשה ועזרא מצד למוד לא עקרו וצריך ג'... ור' יוסי סבר שמ"מ תקנו גם בו דין למוד כיון דעכ"פ תקנו לקרות והוא מדברים המותרים בת"ב וצריך שלשה".

ברוב הקריאות הרחיבו חכמים את חובת הקריאה וקישרו כל קריאה בתורה למצוות לימוד תורה, אך בתשעה באב אסור ללמוד תורה, וממילא די בעולה אחד.

הרב סולובייצ'יק (שיעורים לזכר אבא מרי חלק א עמ' קסו) העמיק את ההבחנה בין חובת הקריאה בתעניות לקריאת התורה בשאר ימות השנה:

"בתענית חובת הקריאה מתייחסת לנביא, ועיקר החיוב מופנה כלפי ההפטרה, אלא שאין הפטרה בלי קריאה בתורה, תחילה לכן סובר ת"ק כי עולה אחד די... יתכן שאף ר' יוסי מקבל את היסוד הזה, אלא שלדעתו כיון שצריכים לקרוא ותהא הסיבה מה שתהיה אין קריאה פחותה מג' אע"פ שעצם הקיום כרוך בהפטרה... קריאה בתענית היא מקיומי תשובה ווידוי... דברי נבואה הם בעיקרם דברי תוכחה, והנביאים משמשים דוגמא לקיום מצות תוכחה, וכמבואר ברמב"ם (פ"ו מהלכות דעות ה"ח) שכתב שיש להוכיח 'כמו שעשו כל הנביאים בישראל'".

לפי הרב סולובייצ'יק, קריאת התורה בתעניות שונה מקריאת התורה בשאר ימות החול לא רק במטרתה אלא גם במוקד שלה. בקריאה זו קריאת התורה אינה אלא בסיס לקריאת ההפטרה, שהיא העיקר. קריאת ההפטרה בתעניות היא חלק מתהליך התשובה הציבורי של התענית, הכרוך בקריאת דברי התוכחה של הנביאים, וקריאת התורה נספחת לה, משום שאי אפשר לקרוא בנביא מבלי להקדים לכך קריאה בתורה, שקדושתה רבה יותר.