פסולו בגופו / זבחים ד

הרב אביהוד שורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

המשנה הראשונה בפרק עוסקת בקורבן שהוקרב שלא לשמו. אף שהדבר לא נזכר בפירוש, ברור שביסוד דברי המשנה עומדת ההנחה כי לכתחילה יש להקריב כל קורבן לשמו. הגמרא בסוגייתנו עוסקת במקור להלכה בסיסית זו, המחייבת להקריב את הקורבנות לשמם.

במהלך הדיון מבחינה הגמרא בין שינוי קודש, דהיינו הקרבת הקורבן לשם קורבן אחר (עולה לשם שלמים), ובין שינוי בעלים, דהיינו הקרבת קורבנו של אדם אחד עבור אדם אחר (עולת ראובן לשם עולת שמעון). בהסבר ההבחנה בין שני השינויים מציינת הגמרא ארבעה קריטריונים, ובראשם: "מה לשינוי קודש שכן פסולה בגופה" – כאשר מקריבים קורבן אחד לשם קורבן שונה לחלוטין, אפשר לראות בכך פסול "בגוף".

ההבנה הפשוטה לביטוי "פסול הגוף" היא פסול הנוגע לבשר הקורבן עצמו. כך לדוגמה הטלת מום בקורבן קודם הקרבתו פוסלת את גופו. כמו כן, מעשה המביא לטומאת הבשר לאחר השחיטה פוסל את גוף הקורבן. החידוש שבסוגייתנו הוא שאף שהפסול איננו כרוך במגע פיזי עם גוף הקורבן, אפשר לראות בו פסול הגוף. הגמרא בסוגייתנו מנסחת את ההגדרה ההלכתית הייחודית למצב זה:

"מחשבה בעלמא... כיון דאחשבה פסלה".

מחד גיסא מדובר במחשבה בעלמא, דהיינו בעניין מופשט; ומאידך גיסא יש לאותה מחשבה כוח פוסל, עד כדי פסול הגוף. אפשר שעל רקע זה יש לבאר את פסק הרמב"ם (פסולי המוקדשין יח, א–ב):

"כל המחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים הרי זה עובר בלא תעשה, שהרי הוא אומר 'לא יחשב'. מפי השמועה למדו שבכלל דין זה שלא יפסיד הקדשים במחשבה, שהרי זה דומה למטיל מום בקדשים".

המחשבה השגויה איננה הטלת מום פיזי, אך היא שקולה להטלת מום ומובילה לפסול הגוף.

כאמור לעיל, סוגייתנו מעוררת את עניין פסול הגוף כדי לבאר את ההבחנה בין שינוי קודש לשינוי בעלים. למסקנה קובעת הגמרא שקריטריון זה איננו רלוונטי, ואין להבחין בהקשר זה בין שינוי קודש לשינוי בעלים.

אלא שכאן מתעורר ספק יסודי. אם גם מחשבה תאורטית בשינוי קודש או בעלים פוסלת את גוף הקורבן, מהם הפסולים שאין בהם פסול הגוף? כל קורבן עשוי להיפסל מחמת פסול פיזי ממשי או מכוח מחשבת פסול, אך סוף סוף אלה ואלה הם בגדר "פסולו בגופו"!

התוספות בסוגייתנו (ד ע"ב ד"ה מחשבה) דנו בשאלה זו לאור סוגיה מקבילה במסכת פסחים (סב ע"ב). מסקנת התוספות היא שאומנם מחשבה עשויה להיות פסול בגוף, אך יש להבחין בין מחשבות שונות. גרסת התוספות משובשת מעט (ראה שיטה מקובצת אות כ"ה והגהות "צאן קדשים" [צ"ק] אות ב') , אך נראה להסביר דבריהם כך: במוקד הקורבן עומדת כפרתו, וכדי להגשים את הכפרה יש צורך בהגדרה ברורה של זהות הבעלים המתכפר וזהות הקורבן המכפר. ליקוי באחד משני גורמי יסוד אלה פוסל את גוף הקורבן. יש מחשבות נוספות העשויות לפסול קורבנות שונים, אך מחשבות אלו נוגעות לעניינים צדדיים ולא לכפרה עצמה.

נמצאנו למדים, על פי התוספות, כי פסול בגוף הקורבן פירושו פסול בכוחו המכפר.