איזהו צפון / זבחים כ

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

אגב הדיון בדברי המשנה ביומא מביאה הגמרא בסוגייתנו מחלוקת תנאים חשובה בעניין הגדרת מושג ה"צפון". ביחס לכל קודשי הקודשים נאמר בתורה (ויקרא א, יא) "וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי ה'", והתנאים בסוגייתנו נחלקו מה גדרו של דין זה:

"דתניא: איזהו צפון?        
מקיר מזבח צפוני ועד כותל עזרה צפוני וכנגד כל המזבח כולו – צפון, דברי רבי יוסי ברבי יהודה.        
רבי אלעזר ברבי שמעון מוסיף אף בין האולם ולמזבח,          
רבי מוסיף אף מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל.    
אבל מן החליפות ולפנים – הכל מודים שפסול".

נראה ששלוש דעות התנאים מבטאות שלוש עמדות עקרוניות שונות בהבנת דין "צפון". לדעת רבי יוסי ברבי יהודה רק החלק שנמצא צפונית למזבח עצמו נחשב "צפון", ונראה שהוא מבין שהמילים "על ירך המזבח צפונה" כוונתן שירכיו של המזבח נמצאות בצפונו (משום שהמזבח הוא כאדם שוכב, פניו לדרום וירכיו לצפון, כמבואר בגמ' לקמן סב ע"ב), ועל ירכיים אלו צריך לשחוט. ממילא אין כל משמעות לשאר החלקים הצפוניים של העזרה, משום שדין שחיטה בצפון נאמר רק ביחס לחלק שצפונית למזבח, הנחשב חלק מגופו של המזבח.

שתי הדעות האחרות מבינות את הפסוק באופן אחר וסוברות שהמילים "ירך המזבח צפונה" כוללות בתוכן שתי הגדרות – "על ירך המזבח" משמעו 'על צד המזבח' או 'בשיפולי המזבח' (כפי שפירשו רש"י ותרגום יונתן בהתאמה), ואילו המילה "צפונה" מגדירה את מקום השחיטה בלי קשר לכך שגם כיוונים אחרים הם בכלל "ירך המזבח".

מחלוקתם של רבי אלעזר ברבי שמעון ורבי נובעת מהבנת הביטוי "צפונה לפני ה'". ראב"ש מבין שכוונת הפסוק היא שצידו הצפוני של המזבח נחשב יותר "לפני ה'" מאשר צידו הדרומי, ועל כן יש לשחוט בו. ממילא מסתבר, במעין קל וחומר, שאפשר יהיה לשחוט גם בחלק הצפוני־מערבי שבין האולם ולמזבח, אשר קרוב אף יותר לקודש הקודשים בו שורה השכינה, ובוודאי נחשב גם הוא "לפני ה'".

אומנם דעת רבי היא שהמילה "צפונה" אינה קשורה לא למילים "ירך המזבח" שלפניה ולא למילים "לפני ה'" שלאחריה. לדעת רבי הפסוק מכיל שלושה דינים שונים לחלוטין: דין "ירך המזבח", המחייב שחיטה ליד המזבח (ולכן הוא מודה שאסור לשחוט מן החליפות ולפנים, מקום שלא רואים ממנו את המזבח); דין "לפני ה'", המחייב שחיטה בתוך העזרה; דין "צפון", המגדיר את כל החלק הצפוני של העזרה כראוי לשחיטת קודשי קודשים. לפי רבי דין "צפון" איננו קשור לאחד משני הדינים האחרים שבפסוק, והוא נובע מתוך עניין מהותי בצד צפון, היכול לבטא את מידת הדין והגבורה ששחיטת הקורבנות נועדה למתקה, את הצד החסר של העולם שהקורבנות מבקשים להשלים או רעיונות אחרים כמבואר במפרשים על הפסוק הנ"ל (ראה ריקאנטי ורבנו בחיי שם).