|
וייקץ כישן הפיגול / זבחים לאהרב ברוך וינטרוב
רבא ורב המנונא נחלקו ביחס למקרה שאדם חשב לאכול כחצי זית חוץ לזמנו, כחצי זית חוץ למקומו וכחצי זית נוסף חוץ לזמנו. לדעת רבא שני חצאי הזיתים מצטרפים לפיגול, ואילו לדעת רב המנונא אין הם מצטרפים, שכן כבר נתערבה מחשבת חצי זית חוץ לזמנו הראשונה עם מחשבת חצי זית חוץ למקומו.
כבסיס לטענותיהם מביאים האמוראים דוגמאות מעולם הטומאה: כאשר שיעור כביצה אוכל הטמא בדרגת 'ראשון' ושיעור כביצה הטמא בדרגת 'שני' מתערבים זה בזה, ולאחר מכן נחלקת התערובת לשתיים, מתייחסים לכל אחת מהתערובות המתקבלות כדרגת 'שני' בלבד. אך אם נשוב ונערב את שתי התערובות לתערובת אחת גדולה, בת שתי ביצים, יהיה דינה דין 'ראשון'. מכאן למד רבא שאפשר לשוב ו"להעיר" את הטומאה או הפיגול שלכאורה נצטרפו לעניין אחר.
התוספות (ד"ה הא) תמהו על השוואתו של רבא בין דיני פיגול לדיני טומאה:
"מה ענין זה אצל זה? דגבי קרבן כשאמר חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו הרי כבר נפסל הקרבן ואינו חוזר ונעשה פיגול, אבל חצי ביצה ראשון וחצי ביצה שני שנתערבו, דנעשה שני, אין הטעם לפי שנתבטל חצי ביצה הראשון אלא משום דאין לו כח לטמאות בפני עצמו, הלכך כשיצטרף עמו חצי ביצה ראשון – למה לא יהא ראשון?".
בעלי התוספות טוענים שאי אפשר להשוות בין הדינים. לגבי טומאה הצירוף של חצי כביצה בדרגת ראשון לטומאה עם חצי כביצה בדרגת שני לטומאה אינו משפיע על החצי הראשון. לגבי דיני פיגול, לעומת זאת, לאחר שנצטרף כחצי זית של מחשבת חוץ לזמנו עם כחצי זית של מחשבת חוץ למקומו נפסל הקורבן, ולמעשה גם חצי הזית הראשון אינו יכול עוד לפגל!
נראה כי התשובה לשאלה זו, וממילא ביאור עמדת רבא, נעוצה בהבנת עירוב המחשבות חוץ לזמנו וחוץ למקומו. אפשרות אחת היא להבין הלכה זו בדומה לדיני טומאה – מחשבות חוץ לזמנו וחוץ למקומו פועלות לפסול את הקורבן באופן דומה, אלא שמחשבת חוץ לזמנו חמורה יותר. מאחר שכך, כשיש כחצי זית מכל אחת מן המחשבות אפשר לצרפן על סמך המכנה המשותף הנמוך, והקורבן ייפסל. על פי תפיסה זו צודקים דברי התוספות, וטענתו של רבא קשה ביותר.
אפשרות שנייה להבנת היחס שבין דיני חוץ למקומו וחוץ לזמנו היא שמחשבת חוץ לזמנו אינה רק חמורה יותר אלא גם שונה מהותית. המחשב להוציא את הקורבן ממקומו הראוי מחשב לפוסלו, ואילו המחשב לאוכלו שלא בזמנו אינו מחשב לפוסלו אלא להתנהג בו שלא כדיניו. כמובן, התנהגות זו תביא את הקורבן לידי פסול, אך בעוד הבעיה במחשבת חוץ למקומו נובעת מהמחשבה לפסול את הקורבן, הבעיה במחשבת חוץ לזמנו היא בניסיון לשנות את דיני הקורבן.
על פי אפשרות זו יובן מדוע קורבן שחישב עליו חוץ למקומו אינו יכול עוד להיות פיגול. כדי שהקורבן יוכל להתפגל, כלומר שהאדם יתכנן לשנות את דיניו, יש צורך בכך שלמעט השינוי יהא זה קורבן כשר.
לאור אפשרות זו, צירוף מחשבות של חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו מתאפשר רק כיוון שהפיגול אינו חל בחצי זית, ועל כן לא נותרה כאן אלא מחשבה לפסול, היכולה להצטרף עם חצי זית של מחשבת חוץ למקומו כמחשבת פסול.
אומנם כשיש מחשבה נוספת על חצי זית חוץ לזמנו 'מקיצה' המחשבה הראשונה של חוץ לזמנו, ואין היא עוד מחשבת פסול כי אם מחשבת פיגול, כיוון שיחד עם חצי הזית השני מתברר שיש כאן מחשבה משמעותית דייה לשנות את דיני הקורבן. על כן איננו רואים אותה עוד כמחשבת פסול אלא כמחשבת פיגול, ואין היא מצטרפת יותר עם חצי הזית של חוץ למקומו.
|