ביאה במקצת – תחיבת אצבעות לכותל המערבי / זבחים לג

הרב אביהוד שורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

אתמול עסקנו ביסוד דינו של עולא, הקובע כי "ביאה במקצת שמה ביאה". כפי שראינו, אפשר להבין את דבריו של עולא בשתי דרכים: אפשר לומר שמקצת הגוף מייצג את הגוף כולו, ועל כן הכנסת איבר אחד שקולה לכניסת האדם הטמא עצמו; ואפשר לומר שיש לאסור את עצם הכנסת האיבר הטמא, כפי שאסרו חכמים להכניס כל גוף טמא אחר למקדש.

על רקע חקירה זו בחנו כמה מן האחרונים שאלה הלכתית מעניינת. אף שסביר שהשאלה התעוררה כבר בדורות קדומים, אחד מראשוני העוסקים בה היה האדמו"ר רבי אברהם מסוכטשוב, בעל שו"ת "אבני נזר" (יורה דעה תנ–תנב). וזו השאלה:

"בדבר אשר העיר הרב ר' מעשיל נ"י מיושבי ירושלים תובב"א בדבר הנקבים שיש ביסוד כותל מערבי של הר הבית, שאסור לבעל קרי ולכל מי שטומאה יוצאה עליו מגופו להכניס אצבעו בנקבים יען ביאה במקצת שמה ביאה כדאיתא בש"ס זבחים דף ל"ב".

במילים פשוטות: האם מותר לאיש או אישה שלא טבלו מטומאתם לתחוב אצבעות לסדקים שבכותל המערבי, שריד בית מקדשנו אשר סמוך לו שופכים ישראל שיח ליבם לפני אביהם שבשמיים? כפי שכותב השואל, בפשטות נראה שדין "ביאה במקצת שמה ביאה" אוסר את הכנסת האצבעות לאותם נקבים.

גם בדורנו, עם שיבת ישראל לארצו, היו שעסקו בשאלה זו. הגרש"ז אויערבך זצ"ל הקדיש לכך תשובה ארוכה (מנחת שלמה ב, קלט), ובתוך דבריו הביא בשם כמה מן האחרונים סברה מחודשת ביותר:

"שרצו לומר דהא דביאה במקצת שמה ביאה הוא משום דחשיב כאילו נכנס כולו, ולכן בכהאי גוונא שאין החור ראוי לכניסת כל הגוף גם ביאה במקצת לא שמה ביאה".

סברה זו הולמת יפה את החקירה הנ"ל: היות שאין איסור בעצם הכנסת האצבע הטמאה, אלא שאפשר לראות את האצבע כמייצגת את הגוף כולו, הרי שאם בפועל מדובר בסדק צר שגופו של אדם אינו יכול לעבור בו, אי אפשר לומר שהאדם כולו כביכול נכנס למקדש, וממילא אין לאסור את תחיבת האצבע.

אף שסברה זו מעניינת בהחלט, ואף מבוססת היטב על החקירה שהצענו ביסוד הדין, הגרש"ז דוחה אותה מכול וכול. בין היתר מוכיח הגרש"ז מסוגייתנו שסברה זו שגויה. הוא עומד על כך שהגמרא דנה באריכות באופן הסמיכה על אשם מצורע, ומסביר: אילו אכן לא נאסר פתח שאי אפשר להכניס דרכו את כל הגוף, מן הסתם היו מתקינים פתח כזה בקיר העזרה, ודרכו היו המצורעים משחילים את ידיהם וסומכים על קורבנם. העובדה שהגמרא לא הציעה אפשרות כזו מלמדת, לדעת הגרש"ז, שאין יסוד להיתר זה.

מסקנת האבני נזר בתשובתו הנ"ל היא שיש צדדים שונים להקל בנושא ולהתיר את תחיבת האצבעות בין סדקי הכותל. לעומת זאת, הגרש"ז בתשובתו איננו מכריע חד משמעית, והוא נוטה לומר שהדבר תלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד. לדעת הרמב"ם, שעצם דין ביאה מקצת הוא דין דרבנן, יש להקל אף בספק שלפנינו ולהתיר את הכנסת האצבעות; ואילו לדעת הראב"ד וסיעתו, הסבורים שביאה במקצת אסורה מדאורייתא, כפי שעולה מפשטות הסוגיה, אין להקל בכך.