לאכול דבר שדרכו להקטיר / זבחים לה

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במשנה הפותחת את סוגייתנו מובאת מחלוקת תנאים בעניין מחשבת אכילה בדבר הראוי להקטרה ומחשבת הקטרה בדבר הראוי לאכילה:

"השוחט את הזבח לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר – כשר, ורבי אליעזר פוסל".

עמדת תנא קמא פשוטה וברורה. לשיטתו מחשבת חוץ לזמנו יכולה ליצור דין פיגול רק כאשר היא נוגעת בייעודו של הקורבן ופוגמת אותו. משום כך, בחלקים שייעודם הוא הקטרה אפשר לפגום רק על ידי מחשבת הקטרה חוץ לזמנו, ומחשבת אכילה כלל אינה שייכת ביחס אליהם.

לעומת זאת, עמדת רבי אליעזר שאפשר לפגל גם על ידי מחשבת אכילה בדבר הראוי להקטרה טעונה ביאור, ואנו נבחן אותה לאור ספקו של בעל המקדש דוד (סימן לה):

"ובחישב באכילת מזבח לאכילת אדם, דפליגי ר"א ורבנן ולר"א בחישב לשתות מדמו למחר הוי פיגול, יש לחקור אם חישב לשתות מדמו לאחר שקיעת החמה אי הוי פיגול, אי במחשב מאכילת מזבח לאכילת אדם האי חוץ לזמנו אזלינן בתר אכילת אדם דמחשב עליה, היינו שלאכילה יהיה חוץ לזמנו, וא"כ כיון דשקיעת החמה לא שייכת באכילה אין זו חוץ לזמנו, או אזלינן לענין חוץ לזמנו למה שהדבר עומד, וכיון שהדם עומד לזריקה שקיעת החמה הוי זמנו".

בעל המקדש דוד מסתפק אם לדעת רבי אליעזר מחשבת אכילה חוץ לזמנו בדבר הראוי להקטרה מוגדרת לפי הפעולה שהאדם חושב לעשות (אכילה) או לפי החפץ שהוא חושב עליו (שראוי להקטרה). נראה ששתי האפשרויות הללו מלמדות על שתי דרכים להבין את עמדת רבי אליעזר:

א. אפשר להבין שחידושו של רבי אליעזר הוא בהבנת היחס בין אכילה להקטרה. כבר ראינו (לעיל לא ע"א) שקיים קשר בין אכילת אדם לאכילת מזבח. רבי אליעזר סבור ששתי הפעולות דומות זו לזו עד כדי כך שאפשר לראות אותן כפעולה אחת, וממילא מחשבת אכילה חוץ לזמנו היא כמחשבת הקטרה חוץ לזמנו.        
לאור הבנה זו מסתבר שהזמן ייקבע לפי הייעוד המקורי של החפץ שהאדם מתייחס אליו, שהרי החלקים המיועדים להקטרה אינם קשורים כלל לפעולת האכילה ולזמנה, ואין להם זמן אחר מלבד זמן ההקטרה.

ב. לאור האפשרות שהעלה המקדש דוד, שזמן הפיגול ייקבע לפי זמן הפעולה שהמפגל חשב לעשות, כתב בעל 'מגד יעקב' (זבחים סימן פט) שיש להבין את עמדתו של רבי אליעזר אחרת – ייתכן שחידושו איננו בכך שפעולת האכילה דומה לפעולת ההקטרה אלא בהבנת היחס בין האכילה להקטרה. לדעת תנא קמא שתי מצוות הקורבן אינן קשורות זו לזו, אלא יש חלקים שמצוותם בהקטרה ויש חלקים שמצוותם באכילה, ואילו לדעת רבי אליעזר שתי המצוות מתייחסות עקרונית לקורבן כולו, אלא שבפועל יש חלקים שמקיימים בהם את מצוות ההקטרה ויש חלקים שמקיימים בהם את מצוות האכילה. משום כך סבור רבי אליעזר שכאשר אדם חושב לקיים בחלקים המוקטרים את מצוות האכילה יכולה מחשבה זו לפגל אותם, שהרי גם היא קשורה אליהם עקרונית.    
לאור הבנה זו מובן שהזמן הקובע יהיה זמן האכילה שהמפגל חשב עליה, שהרי דעת ר"א היא שמצוות האכילה עצמה שייכת גם בחלקים הראויים להקטרה, וממילא גם מחשבת פיגול תוגדר ביחס לזמנה של מצווה זו.