|
זריקה ושפיכה / זבחים לזהרב ברוך וינטרוב
כתב הרמב"ם (פסולי המוקדשין ב, א):
"כל הדמים הניתנין על מזבח החיצון, אם נתן מתנה אחת בלבד כיפר. ואפילו בחטאת מתנה אחת היא העיקר, ושאר הארבע מתנות למצוה, שנאמר 'ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך' – שפיכת הדם על המזבח היא העיקר".
ובהלכה הבאה:
"וכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא, שנאמר 'ודם זבחיך ישפך'".
הכסף משנה על אתר תמה כיצד יכול ללמוד הרמב"ם את שתי ההלכות מן הפסוק "ודם זבחיך ישפך", והלוא בסוגייתנו מפורש כי מי שלומד את הלימוד האחד מן הפסוק אינו יכול ללמוד ממנו את הלימוד השני. הכסף משנה נדחק לתרץ:
"דרך רבינו לסמוך הדבר לפסוק שנראה לו שהוא פשוט ללמוד ממנו הדין יותר מהפסוק שמביא ממנו הגמרא, ודרך הגמרא לעשות כן בכמה מקומות".
להלן ננסה ליישב את קושייתו של הכסף משנה באופן אחר. הכסף משנה עצמו, במהלך הדיון בהלכה זו, מעיר כי סוגייתנו כולה היא לשיטת בית שמאי דווקא, שהרי הגמרא להלן אומרת במפורש שהסוברים כבית הלל יכולים ללמוד שכל הקורבנות שנתנן במתנה אחת כיפר מדין החטאת, שלדעת בית הלל גם בה מספיקה מתנה אחת. אומנם הערה זו אינה מספיקה כדי ליישב את הרמב"ם, שכן סוף סוף הרמב"ם אינו לומד את שאר הקורבנות מחטאת, אלא להפך – מביא אף את חטאת בהקשר ללימוד מ"ודם זבחיך ישפך".
אלא שאף שהערה זו בפני עצמה אינה מספיקה כדי ליישב, מכל מקום היא פותחת לנו פתח להבין כי ייתכן שהגבלת הפסוק "ודם זבחיך ישפך" ללימוד אחד בלבד אינה מוכרחת גם אליבא דבית הלל.
להבהרת העניין נפנה לביאור מחלוקת בית הלל ובית שמאי. בית הלל סוברים כי אף בחטאת אפשר להסתפק במתנה אחת בלבד, ואילו בית שמאי סוברים שבחטאת יש צורך בשתי מתנות לפחות כדי לכפר.
את הדרישה למספר מתנות אפשר להבין בשני אופנים: מצד הצורך במספר מעשי נתינה או מצד הצורך בתוצאה – שיהיו מספר קרנות שחוטאו בדם. אפשר לטעון כי בכך בדיוק נחלקו בית שמאי ובית הלל. בית שמאי סברו כי הצורך בנתינת הדם, לפחות בשתי הנתינות הראשונות, הוא מצד התוצאה, ולכן אי אפשר להסתמך על מתנה אחת, שכן היא לא השיגה את מטרת חיטוי המזבח. לדעת בית הלל, לעומת זאת, הצורך במספר מתנות הוא מצד תוספת מעשי נתינה. אומנם מעשים אלו הם דרישה לכתחילה בלבד, ואינם מעכבים את הכפרה.
לאור זאת נשוב לסוגייתנו, העוסקת בשאר הקורבנות הניתנים על המזבח החיצון. אם כנים דברינו, אפשר להבין מדוע רואים בית שמאי את שאלת מספר מעשי הנתינה ושאלת אופן הנתינה כשתי שאלות נפרדות. שאלה אחת היא אם יש צורך בזריקה אחת או שתיים, ושאלה שנייה היא אם יש לזרוק או לשפוך. לכן אי אפשר ללמוד את שני הדברים מפסוק אחד.
לעומת זאת, לדעת בית הלל אפשר ללמוד מחטאת שאין צורך ביותר ממעשה נתינה אחד. ממילא נותרה רק שאלה אחת – שאלת אופן הנתינה: האם נדרש סיבוב המזבח בדם או רק הבאת הדם אל המזבח. כאן נדרשים אנו להבדל שבין זריקה לשפיכה. הזריקה היא פעולה בעלת משמעות מצד עצמה, ואילו השפיכה אינה אלא דרך להבאת הדם למזבח, ועל כן בשפיכה מוקד הדין אינו באופן הגעת הדם אלא בעצם הגעתו. על כן אין צורך באופן מיוחד של הקפת המזבח בדם, ואין לנו צורך אלא בשפיכה אחת (ועיין בחידושי הגרי"ז על אתר, שאין דין חילוק מתנות בשפיכה כי אם בזריקה בלבד).
לדעת בית שמאי אין זה מספיק – אף אם נלמד שהנתינה בשפיכה מועילה, ייתכן שיש צורך בשני מעשי שפיכה נפרדים.
הרמב"ם, שפסק כבית הלל, יכול היה ללמוד הן את אופן השפיכה הן את מספר המתנות מאותו פסוק – "ודם זבחיך ישפך", המלמד כי בדיעבד אופן הנתינה אינו מעכב, והעיקר הוא הגעת הדם.
|