שלוש מתנות שבחטאות / זבחים לח

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

"אמר רבי יוחנן: שלש מתנות שבחטאות אינן באות בלילה, ובאות לאחר מיתה, והמעלה מהן בחוץ חייב.     
אמר רב פפא: יש מהן כתחלתו ויש מהן כסופו; חוץ ולילה זרות וכלי שרת קרן ואצבע כיבוס ושירים – כתחלתן, מיתה לא שריא ולא מפגלא ולא עיילא לגואי – כסופן".

על פי ההבנה הפשוטה בגמרא רב פפא לא בא לחלוק על רבי יוחנן אלא רק להרחיב בפרטי הלכות ג' המתנות הנוספות.

אומנם הנצי"ב (מרומי שדה נו ע"א) דייק אחרת מדברי הרמב"ם (פסולי המוקדשין ב, ד–ו), שפסק את שלושת דיניו של רבי יוחנן לגבי שלוש המתנות, ולא הזכיר כלל את דיניו של רב פפא.

מלבד דברי הרמב"ם, הנצי"ב מבסס את דבריו גם על קביעת רש"י בסוגייתנו (ד"ה אמר רבי יוחנן) שאין לזרוק את שלוש המתנות בלילה כיוון שדם נפסל בשקיעת החמה: אם אכן היה רבי יוחנן מסכים שיש חיוב בעבודת זר על שלוש המתנות, כלומר שהן קרויות עבודה, הרי אי אפשר לעשותן בלילה מדין "ביום צוותו", הקובע שעבודות אינן נעשות בלילה, ולא היה צורך להידרש לפסולו של הדם בשקיעת החמה.

אם כן, לדעת הנצי"ב רבי יוחנן ורב פפא נחלקו בשאלה כיצד להבין את דין ג' המתנות הנוספות. בביאור המחלוקת אפשר להציע שלדעת רב פפא מדובר בנתינה לכל דבר, שאינה שונה במאום מן הנתינה הראשונה – ההבדל היחיד הוא בכך שהכפרה כבר התבצעה בנתינה הראשונה, ועל כן כל הדינים הקשורים לכפרה אינם נוהגים במתנות הנוספות; ואילו לדעת רבי יוחנן שלוש המתנות הנוספות שונות מהותית מן הנתינה הראשונה – הנתינה הראשונה היא אכן עבודת הקורבן, ואילו שלוש הנתינות הנוספות אינן אלא קיום של חיטוי המזבח, ועל כן אין הן נחשבות עבודת הזריקה שזר מתחייב עליה.

ייתכן כי המחלוקת קשורה לשאלה כיצד למדו בית הלל כי שלוש המתנות הנוספות אינן מעכבות. הגמרא בדף לז ע"ב מתלבטת אם בית הלל ספרו בפסוקים ארבע קרנות, ועל כן הסיקו "שלוש למצווה ואחת לעכב", או שספירתם העלתה חמש קרנות, ומכאן הסיקו "ארבע למצווה ואחת לעכב". בין שני הלימודים יש הבדל גדול – האם נתינת מתנה אחת בלבד שווה לנתינת ארבע מתנות, אלא שהמצווה לא נתקיימה לגמרי, או שמא מדובר בשני מצבים שונים עם שני לימודים שונים.

על פי האפשרות שבית הלל ספרו ארבע קרנות בלבד הנתינה הראשונה שווה לשנייה, לשלישית ולרביעית, אלא שהראשונה מעכבת והשאר לא. מכאן משמע כדעת רב פפא, שכל הנתינות הן מעשה עבודה, אלא שרק הראשונה מכפרת. על פי האפשרות השנייה, שבית הלל ספרו חמש קרנות, עבודת הנתינה המכפרת לעצמה ודין נתינה על ארבע קרנות לעצמו. לפי זה מסתבר יותר כרבי יוחנן – המתנה הראשונה היא קיום של עבודת קורבן, ואילו שאר המתנות על הקרנות הן חיטוי המזבח ולא עבודת קורבן.