פיגול בחצי מתיר / זבחים מב

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

הגמרא בסוגייתנו דנה באריכות במחלוקת רבי מאיר ורבנן ומנסה לברר אם נחלקו בדין פיגול בחצי מתיר, כלומר אם מחשבת פיגול בפעולה שהיא רק חלק מהמתיר, כגון חלק מהזאות דם הקורבן או חלק מההקטרות הנדרשות במנחה, מפגלת.

מהו יסוד המחלוקת בשאלה זו? לכאורה הסברה נותנת שאפשר יהיה לפגל בחצי מתיר, משום שאין זה שונה מהותית מדין פיגול רגיל – הרי מחשבת הפיגול הרגילה נעשית גם היא רק באחת העבודות (שחיטה, קבלה, הולכה או זריקה) ולמרות זאת היא מחילה דין פיגול גמור על הקורבן כולו.

את העמדה הסבורה שאי אפשר לפגל בחצי מתיר (דעת ר"מ) אפשר להסביר בשתי דרכים:

א. עבודה של חצי מתיר איננה חשובה דייה להחיל דין פיגול. דווקא לעבודה שלמה מתוך ארבע עבודות הקורבן יש משמעות וחשיבות כזו שעל ידי מחשבה בה אפשר לפגל את הקורבן כולו.

ב. עבודת חצי מתיר אינה יכולה להתייחס אל הקורבן כולו. ארבע עבודות הכפרה, אף שכל אחת מהן היא רק שלב אחד בכפרה, מתייחסות כל אחת אל הקורבן כולו. אך עבודת חצי מתיר מתייחסת רק לחצי ממהות הקורבן, וממילא לא יכול לחול דרכה דין פיגול, המתייחס במהותו לקורבן כולו.

בעל המגד יעקב (זבחים סימן צו) הראה שאפשר למצוא ביטוי לשתי הבנות אלו במחלוקת רש"י והתוספות בסוגייתנו. בשלב מסוים מנסה הגמרא להשוות בין דעת רבנן (שאין פיגול בחצי מתיר) ובין דעת רבי אליעזר בדין שחוטי חוץ:

"אמר רבא: מאן חכמים? רבי אליעזר היא, דתנן: הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שהקריב מאחת מהן כזית בחוץ – חייב, ור' אליעזר פוטר עד שיקריב את כולן".

רבא משווה בין דעת חכמים, הסבורים שאין פיגול בחצי מתיר, ובין דעת רבי אליעזר, הפוטר את המקטיר חצי מתיר בחוץ. למסקנה דחתה הגמרא את ההשוואה, משום שדעת רבי אליעזר היא דווקא בהקטרה ולא בזריקת הדם:

"והאמר רבא: ומודה רבי אליעזר בדמים, דתנן, רבי אליעזר ור' שמעון אומרים: ממקום שפסק משם הוא מתחיל".

רש"י והתוספות נחלקו בהבנת מהלך הגמרא. מדברי רש"י (ד"ה דתנן) עולה שמדובר בהשוואה גמורה בין הדינים, על בסיס העובדה שהן בדין חוץ הן בדין פיגול קיימת דרישה ל"עבודה שלמה". מדבריו נראה כאפשרות הראשונה שהובאה לעיל, שהפגם בחצי מתיר הוא בכך שאין הוא עבודה שלמה וחשובה. אומנם בעלי התוספות (ד"ה כגון וד"ה מאן) כותבים שלא מדובר בהשוואה גמורה, וגם מי שמחייב בדין שחוטי חוץ על חצי מתיר יכול לומר שאין מפגלים בחצי מתיר. מדבריהם עולה שהחיסרון בפיגול בחצי מתיר איננו מחמת חשיבות העבודה אלא משום שדין פיגול צריך להתקיים דווקא במתיר שלם המתייחס לכל הקורבן, כאפשרות השנייה שהובאה לעיל.

[ייתכן שמחלוקת זו היא שעומדת גם בבסיס מחלוקת רש"י (לז ע"ב ד"ה לפיכך) והתוספות (מא ע"ב ד"ה ממאי) בשאלה אם מי שסבור שאין פיגול בחצי מתיר מודה שהקורבן פסול, ואין כאן מקום להאריך בזה.]