פתיחה לפרק 'איזהו מקומן' / זבחים מז

הרב אביהוד שורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

אנו פותחים היום את הפרק החמישי של מסכתנו, פרק "איזהו מקומן". זכה פרק משניות זה וכללוהו קדמונים בסדר התפילות, ועל כן הוא שגור על לשונם של רבים. ככלל עוסק הפרק בסדר ההקרבה של קורבנות הבהמה. בעיון זה נדון בסדר המשניות בפרק ובמשמעותו.

המפתח לסידורו של הפרק מפורש במשניות עצמן. המשנה הראשונה קובעת בפירוש:

"קדשי קדשים שחיטתן בצפון".

המשניות הבאות יפרטו את סדר ההקרבה של קודשי הקודשים: החטאת, העולה והאשם. לאחר מכן תפנה המשנה בדף נה ע"א והמשניות הבאות בעקבותיה לעסוק בקודשים קלים.

אם כן, באופן כללי מצאנו בפרק שתי חטיבות – קודשי קודשים וקודשים קלים. כל אחת מן החטיבות בפני עצמה ערוכה אף היא על סדר הקדושה – מן המקודש אל המקודש פחות: בראשית חטיבת קודשי הקודשים נידונו החטאות הפנימיות, אלה שדמן נכנס אל הקודש, וביום הכיפורים אף אל קודש הקודשים; לאחר מכן נידונה החטאת, שעבודת דמה מפותחת ויש בה ארבע מתנות על המזבח החיצון; רק לאחר מכן נזכרים העולה והאשם, שאף שהם קודשי קודשים דמם נזרק בשתי מתנות בלבד.

גם המחצית השנייה פותחת בשלמים ובמסתעף מהם, אשר דמם נזרק בשתי מתנות על המזבח, ולאחר מכן עוברת לפסח, בכור ומעשר בהמה, שדמם מסתפק במתנה אחת בלבד.

ובכן, אפשר להכליל ולומר כי הפרק ערוך על סדר קדושתם של הקורבנות, והוא הולך מן המקודש ביותר אל המקודש פחות.

סדר הקורבנות שבפרק "איזהו מקומן" מקביל במידה רבה לסדר הקורבנות שבפרשת "צו". גם שם ערוכים הקורבנות על סדר קדושתם: עולה, מנחה, חטאת ואשם – קודשי הקודשים; ולאחר מכן השלמים. פרשת צו איננה עוסקת בחטאות הפנימיות כלל ועיקר. פרקנו, העוסק בהן, גם פותח בהן, וממילא מקדים את החטאת לעולה.

סדר הקורבנות שבפרשת "ויקרא" שונה בתכלית. המפתח לסדר הקורבנות בפרשה זו מצוי במדרש ההלכה (תורת כהנים, המכונה גם 'ספרא'). פרשת ויקרא מחולקת במדרש לשני חלקים – דיבורא דנדבה ודיבורא דחובה. הבחנה זו נוגעת לאדם המקריב ולזיקתו לקורבנו: תחילה קורבנות הקרבים בנדבה (עולה, מנחה ושלמים), ולבסוף קורבנות שאדם מחויב להקריבם (חטאות למיניהן, ובכלל זה גם חטאות הפנימיות, וכן קורבנות האשם למיניהם). אומנם גם פרשת ויקרא מכירה בהבחנה בין קודשי קדשים לקודשים קלים, ודומה שמשום כך היא מקדימה את העולה והמנחה לשלמים, אך הנקודה המרכזית היא כאמור זיקתו של המקריב אל קורבנו ולא קדושת הקורבן כשלעצמו.

כמובן, ההבחנה בין שתי הדרכים בסידור הדברים משקפת שתי תפיסות יסוד בענייני קודשים, אשר יש לתת עליהן את הדעת במהלך לימוד המסכת כולה. התפיסה המשתקפת במשניות עוסקת בתוכני הקורבנות ובקדושתם. אכן מדובר בנקודה משמעותית, המעמיקה בהגדרות שקבעה לנו התורה בענייני הקורבנות וביכולת להחיל קדושה ברמות שונות.

התפיסה בפרשת ויקרא מתמקדת באדם המקריב, בבחינת "רחמנא ליבא בעי": אין זה משנה מה רמת הקדושה של הקורבן – הנקודה המרכזית היא נכונות של המקריב להתנדב מרצונו הטוב להקריב קורבן לשם ה' יתברך!