למד מן הלמד / זבחים מט

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בדף של היום מתחילה סוגיה ארוכה הדנה ביכולת ללמוד "למד מן הלמד" בקודשים. הבסיס האמוראי לסוגיה זו נמצא בדברי רבי יוחנן:

"בכל התורה כולה למידין למד מלמד, חוץ מן הקדשים, שאין דנין למד מלמד".

בכל תחומי התורה אפשר ללמוד הלכות בצורה של שרשרת היקשים, וכך לדוגמה צרעת הבגד הוקשה לצרעת הראש, שהוקשה לצרעת הגוף וכן הלאה, ואילו בקודשים אין זה אפשרי. בהמשך הסוגיה בוחנת הגמרא צירופים שונים של לימודים ודנה אם אפשר ללמוד מהם בדיני קודשים. מסקנות הסוגיה אינן חד משמעיות, אך הכיוון הכללי הוא שהיקש הוא הלימוד הבעייתי ביותר, אשר בקושי יכול להצטרף ללימוד אחר, קל וחומר ובניין אב הם לימודים חזקים יחסית, ולגזרה שווה יש מעמד ביניים.

אנו ננסה לבחון לאור העקרונות העולים בסוגיה מספר הסברים לכך שאי אפשר ללמוד "למד מן הלמד" בקודשים.

אפשרות אחת היא לטעון שההיגיון האנושי, שעליו מושתתות דרכי הלימוד השונות, איננו פועל בדיני קודשים. דינים אלו מקורם בכבשונו של עולם ואין להם דבר עם ההשגה האנושית, וממילא יש לדבוק במה שכתוב בפסוקי התורה ואין לפתח עקרונות היסק ואנלוגיות.

אומנם נראה שאפשרות זו מוקשית לאור העובדה שדווקא המידות המבוססות על היגיון אנושי יכולות לפעול ללא הגבלה (בניין אב וקל וחומר), ואילו המידות הטקסטואליות שמקורן במסורת (גזרה שווה והיקש) מוגבלות בצורה הקיצונית ביותר.

אפשרות נוספת היא שדיני הקודשים דורשים דייקנות מוחלטת, ועל כן יש צורך בוודאות גמורה ביחס לכל פרט. שרשרת של לימודים טבעהּ שהיא מאבדת מן הוודאות והמוחלטות שבה ככל שהיא מתארכת, וממילא אין לה מקום בדיני קודשים.

אפשרות זו יכולה להסביר מדוע דווקא המידות ההגיוניות (קל וחומר ובניין אב) אינן מאבדות מתוקפן, ואילו המידות שעניינן השוואה בין תחומים (גזרה שווה והיקש) בעייתיות יותר.

אומנם נראה שגם אפשרות זו נדחית מתוך תחילת הסוגיה, שבה מבואר שגם בהיקשים שנתפרשו בתורה ואי אפשר לטעות בהם דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש.

אפשרות שלישית שאני מבקש להציע אינה קשורה למהותם של דיני הקודשים אלא להיבט הטקסטואלי שלהם. פרשיות הקודשים נכתבו בחלקן הגדול בסמיכות זו לזו בחלקים גדולים מספר ויקרא, ופרטי הקורבנות המופיעים בהן חוזרים על עצמם בכל קורבן וקורבן בפירוט נרחב ובמילים די דומות. לכן מידות הנסמכות על סמיכות והשוואה בין פרשיות (היקש) או על דמיון מילולי ביניהן (גזרה שווה) כמעט חסרות משמעות בעולם הקודשים, שהרי רוב הפרשיות סמוכות ומושוות זו לזו, ורובן עושות שימוש במילים דומות. לכן אפשר לדרוש בדיני קודשים דווקא השוואה אחת, שאפשר להניח שנעשתה בכוונת מכוון, אך לא שרשרת של היקשים והשוואות, שהרי כך אפשר היה להשוות את כל דיני הקודשים זה לזה. כך אפשר להבין גם מדוע מידות הגיוניות כמו קל וחומר ובניין אב לא הוגבלו, שהרי ההיגיון פועל כרגיל גם בדיני קודשים, ודווקא המידות הטקסטואליות הן שהוגבלו.