|
שיירי הדם / זבחים נבהרב ברוך וינטרוב
הגמרא בסוגייתנו דנה באריכות בשאלה אם שפיכת שיירי הדם מעכבת, ומציעה לחלק בין קורבנות שונים. מסיכום הסוגיה עולה כי הדעה המקובלת בין התנאים היא ששיירי הדם בדרך כלל אינם מעכבים, אלא שיש תנאים שסברו כי קורבנות מסוימים יוצאי דופן ושפיכת שיירי הדם מעכבת בהם. בסוגיה מוזכרים שני קורבנות אשר ייתכן כי השיריים מעכבים בהם – חטאת העוף וחטאות הפנימיות.
בהקשר זה אביא דברים ששמעתי מפי הרב משה ליכטנשטיין שליט"א. לדעתו, המזבח החיצון וההיכל הם שני מוקדים של המקדש: המזבח החיצון הוא מוקדה של העבודה המופנית כלפי הקדוש ברוך הוא, ואילו ההיכל הוא מקומה של השראת השכינה ועיקרו בהתגלות השכינה כלפי עם ישראל. לפי זה יש לומר שהעבודות הנעשות בהיכל נועדו לאפשר את גילוי השכינה, שלא כעבודות הנעשות בחוץ – אשר מטרתן לאפשר לאדם להביע את יחסו כלפי הבורא.
לאור זאת יובן מדוע הקורבנות הפנימיים נזקקים לשפיכת השיריים. הקורבנות הפנימיים משמשים לכפרת הקודש מטומאות בני ישראל כדי לשוב ולהכשירו לבית מושב לשכינה. אלא שקורבנות אלו חסרים את קדושת המזבח, אשר על ידיו יוגדרו בכלל כ'קורבנות'. קורבן אינו יכול להינתן בתוך ההיכל בלבד, שכן אין זה מקום הקרבה, ולכן רק בעת שפיכת השיריים מתגלה למפרע כי אכן לפנינו קורבן. שפיכת השיריים על המזבח החיצון מקשרת את הקורבנות הפנימיים לקדושת המזבח, ועל כן חשיבותה של בקורבנות אלו גדולה בהרבה מחשיבותה בקורבנות החיצוניים, אשר מעצם זריקתם על מזבח החיצון הם מתקשרים לקדושה זו.
|