אכילת קודשים בהיכל / זבחים סג

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בסוגייתנו הכשיר רבי יוחנן שחיטת שלמים בהיכל אף שנאמר בהם "פתח אֹהל מועד", וההיכל איננו פתח אוהל מועד אלא אוהל מועד עצמו, משום ש"לא יהא טפל חמור מן העיקר" – לא ייתכן שפתח אוהל מועד יהיה עדיף על אוהל מועד עצמו. לאור דבריו דנה הגמרא בברייתא המתירה לאכול קודשי קודשים בהיכל:

"מיתיבי, רבי יוחנן בן בתירה אומר: מנין שאם הקיפו עובדי כוכבים את כל העזרה, שהכהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים? ת"ל 'בקדש הקדשים תאכלנו'".

הגמרא מקשה מדוע יש צורך בפסוק מיוחד להכשיר אכילה זו – "ואמאי? נימא 'בחצר אהל מועד יאכלוה', ולא יהא טפל חמור מן העיקר" – ומיישבת שיש חילוק בין דברי רבי יוחנן, שנאמרו ביחס לשחיטה, ובין דברי הברייתא, הדנה באכילה:

"התם עבודה, דאדם עובד במקום רבו, אמרינן לא יהא טפל חמור מן העיקר; אכילה, דאין אדם אוכל במקום רבו, לא יהא טפל חמור מן העיקר לא אמרינן".

לפי מסקנת הסוגיה מותר לאכול קודשי קודשים בהיכל, כפי שנלמד מהפסוק "בקדש הקדשים תאכלנו", אך אנו נתמקד לרגע בהווה אמינא של הברייתא – מאיזה דין ביקשה לאסור אכילת קודשי קודשים בהיכל, וממילא מה חידש הפסוק במסקנה.

אפשרות אחת, העולה מתוך ההקשר בגמרא, היא שיש בכך בעיה של ביזוי ההיכל. "אין אדם אוכל במקום רבו", ואכילת בשר, גם אם הוא בשר קורבן, מבטאת זלזול בקדושתו הייחודית של ההיכל.

אומנם מדברי הברייתא עצמה אפשר להבין שהבעיה היא מצד דיני אכילת קודשי קודשים. קודשי קודשים נאכלים בעזרה בלבד, וממילא אפשר היה לומר שההיכל אינו קדוש בקדושת עזרה המאפשרת לאכול אותם (ואף שקדושתו גדולה יותר, אין זה אומר שהיא כוללת גם קדושת עזרה, לפחות לפי ההווה אמינא).

השלכה אפשרית של שתי ההבנות הללו נוגעת לשאלה מדוע עסקה הברייתא בקודשי קודשים דווקא. לפי ההבנה הראשונה אכילת קודשים קלים איננה חשובה ומרוממת מספיק כדי שיותר לעשותה בהיכל, גם לפי מסקנת הברייתא (וכך פסק גם ערוך השולחן העתיד פג, טו). לפי ההבנה השנייה פשוט שמותר לאכול קודשים קלים בהיכל, כפי שאפשר לאוכלם בכל העיר ירושלים, ולא היה צורך לחדש זאת. כך אפשר להבין מדברי הקרית ספר (מעשה הקורבנות יא, ז), שכתב שגם אכילת קודשים קלים כשרה בהיכל.

השלכה אפשרית נוספת נוגעת להבנת משמעות התיאור בברייתא: "שאם הקיפו עובדי כוכבים את כל העזרה, שהכהנים נכנסין לשם ואוכלין". לפי ההבנה הראשונה חידושו של הפסוק הוא שאכילת קודשי קודשים דוחה את בעיית ביזוי ההיכל, ומסתבר שבשעה שאי אפשר לאכול בעזרה אפשר להיכנס להיכל כדי לאכול. אומנם לפי ההבנה השנייה חידושו של הפסוק הוא רק שההיכל כשר לאכילת קודשים אם נאלצו להיכנס לתוכו מפחד הגויים, אך אסור להיכנס להיכל רק כדי לאכול (ראה שערי היכל מערכה קנב שזו מחלוקת בין הגמרא לספרי).