הליכת הכוהנים על המזבח / זבחים סד

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

המשנה בדף סג מציינת כי כל העולים למזבח היו עולים דרך ימין, חוץ משלושה יוצאי דופן – עולת העוף, ניסוך המים וניסוך היין. מן הגמרא משתמע כי העלייה דרך ימין בקורבנות אלו נמנעת בשל סיבות טכניות – חשש למותו של העוף ולהתקלקלות הנסכים מחמת העשן.

הראשונים נחלקו מהי ההליכה 'דרך ימין'. לדעת רש"י (לעיל נג ע”א ד"ה ובא לו) ההליכה היא לצד ימין, כפשוטו – הכוהן הולך על הסובב כשפניו אל המזבח, והוא הולך הצידה לכיוון ימין ('הליכת סרטן'). לדעת הריטב"א (סוכה מח ע”ב ד”ה ומקיפין), לעומת זאת, הכוהן הולך ופניו לכיוון הליכתו, כפי שאנשים הולכים בדרך כלל. אופן הליכת הכוהנים נקרא 'דרך ימין' מכיוון שכאשר הם עולים בכבש פנייתם הראשונה היא לכיוון ימין (אף שמכאן ואילך, בכל שאר הקרנות הם יפנו לכיוון שמאל דווקא!).

דברי הריטב"א אינם מבוררים לחלוטין בטעמם, ונראה שאפשר להציע שני כיוונים להבנתם:

א. יש שתי מצוות נפרדות – מצוות הקפת המזבח ומצווה לפנות דרך ימין. המצווה לפנות דרך ימין היא שקובעת כי הפנייה הראשונה תיעשה ימינה, לכיוון הקרן המזרחית צפונית. לאחר מכן, המצווה להקיף את המזבח היא שקובעת שהמשך ההליכה ייעשה גם הוא לכיוון זה, אף שמכאן ואילך יהיו הפניות לצד שמאל. כך הבינו את הדבר ב'שערי היכל' (מערכה קנז). אך על הבנה זו יש להקשות מדוע באותם שלושה מקרים יוצאי דופן, אשר בהם עולים למזבח דרך שמאל, לא תגרום מצוות ההקפה לכך שהכוהן ישלים את הקפתו, מה עוד שכל פניותיו מכאן ואילך יהיו לצד ימין. ב'שערי היכל' מתרצים שהכוהן העולה מצד שמאל מחויב לשוב על עקביו ולרדת מהיכן שעלה, שאם לא כן יתנגש בכוהנים העושים את ההיקף במסלול הרגיל.

ב. מצוות ההקפה היא דווקא באופן כזה שהיא מתחילה בפנייה ימינה – אין כאן שני דינים נפרדים, האחד של הקפה והשני שיהיו פניותיו של הכוהן לימין, כי אם מצווה אחת – הקפה בכיוון ימין (ובלשוננו – הקפה נגד כיוון השעון). על כן כאשר הכוהן התחיל מצד שמאל, אין עוד כל טעם שימשיך את הקפתו, שהרי אין זו הקפה בכיוון הנכון.

ייתכן כי להתלבטות אם ההליכה בכיוון מסויים היא דין בצורת ההקפה או דין נפרד החל על הפניות אפשר למצוא מקור לעיל בדף סב ע"ב. הגמרא שם מביאה את תיאורו של ספר מלכים לים של שלמה, והתיאור הוא מנקודת מבטו של המקיף את הים ומתחיל בצפון, פונה למערב וממשיך ומשלים את ההקפה. מכך משמע שזוהי צורת ההקפה המקובלת. אומנם הגמרא שואלת על כך 'ההוא מיבעי ליה לגופיה' ומתרצת שהלימוד הוא מן המילה 'פונים', ומכך אפשר להבין שזהו דין בפניות ולא בהקפה.