שחיטת עוף טרפה / זבחים סט

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במשנתנו מובאת מחלוקת משולשת ביחס לעוף שנמלק או נשחט ואחר כך התברר שהיה טרפה. לכל הדעות עוף זה אסור באכילה (בחולין) ופסול להקרבה (בקודשים), אך התנאים נחלקו אם הוא נחשב טרפה, האסורה באכילה אך אין בה טומאה, או נבלה, שנוסף על איסור אכילתה גם מטמאת את האדם האוכל אותה. שלוש דעות מובאות במשנה:

א. רבי יהודה – בין מליקה בקודשים ובין שחיטה בחולין אינן מטהרות את העוף מטומאתו, והוא נחשב כנבלה גמורה.

ב. רבי יוסי – שחיטת עוף חולין מטהרתו מטומאת נבלה, אך לא מליקת עוף קודשים.

ג. רבי מאיר – גם שחיטה בחולין וגם מליקה בקודשים מטהרות את העוף מטומאתו.

בדברינו מחר נדון בע"ה במחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי על דין מליקה, והיום נתמקד במחלוקת בין רבי יהודה לרבי מאיר ורבי יוסי על דין שחיטת עוף טרפה.

הבסיס להבנת המחלוקת בעוף טרפה הוא דין בהמה טרפה. עקרונית שחיטה מטהרת בהמה ומפקיעה אותה מדין נבלה גם אם הבהמה אסורה באכילה. דין זה פשוט מסברה, ואין צורך במקור מיוחד עבורו, כפי שכתבו התוספות בסוגייתנו (סט ע"א ד"ה יכול). אומנם דין טרפה איננו איסור אכילה בעלמא אלא הגדרה של הבהמה כמעין 'נבלה חיה', משום שההטרפה היא תחילת מיתתה של הבהמה. לכן מסברה אפשר היה לומר ששחיטה לא תועיל לטרפה, כפי שאי אפשר לשחוט נבלה לאחר שהתנבלה, ועל כן יש צורך בפסוק מיוחד המלמד ששחיטה מטהרת טרפה מטומאתה.

דעת רבי יהודה היא שחידוש זה של התורה נאמר בבהמה ולא בעוף, וטעמו, כפי שביארו המפרשים (ראה שערי היכל מערכה קסח), שכוח החיוּת של העוף חלש יותר, ובמצב של טרפה הרי הוא קרוב יותר למיתה מאשר לחיים, וממילא אין השחיטה יכולה להועיל לו.

את דעת החולקים על רבי יהודה אפשר להסביר בשתי דרכים, העולות משני המקורות שאפשר ללמוד מהם ששחיטה מטהרת גם עוף טרפה מטומאתו:

א. לפי רש"י המקור לדין זה הוא קל וחומר מבהמה: ר"מ ורבי יוסי אינם לא מקבלים את החילוק המציאותי בין בהמה לעוף, והם סבורים שאפשר ללמוד את האחד מהשני מקל וחומר. מחלוקת זו מתבטאת גם בכך שלדעת רש"י רבי יהודה סבור שעוף טרפה מטמא גם מחיים, משום שהוא נחשב כמת, ושאר התנאים חולקים עליו.

ב. בעלי התוספות (נ ע"ב ד"ה מה) כותבים שמקור הדין בהיקש. לפי זה ייתכן שכל התנאים מקבלים את החילוק המציאותי בין בהמה לעוף, אלא שהם נחלקו אם שחיטה יכולה לטהר גם עוף טרפה, אף שהוא קרוב למיתה. גם דברי התוספות הם לשיטתם (סט ע"ב ד"ה אי) שלכולי עלמא עוף טרפה אינו מטמא מחיים, ואין מחלוקת בין התנאים ביחס להגדרת חיותו.