|
דם שנכנס להיכל / זבחים פאהרב אביהוד שורץ
הסוגיה החותמת את הפרק השמיני עוסקת בקורבן שדמו הוכנס להיכל. דברינו היום ומחר יוקדשו לסוגיה זו.
מקור פסול הדם שנכנס להיכל בפרשת צו (ויקרא ו, כג):
"וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף".
פסוק זה חותם את הפרשייה העוסקת בקורבן חטאת. על פי פשוטם של דברים, החובה לשרוף קורבן שדמו נכנס להיכל נוהגת דווקא בקורבן חטאת. עם זאת, במשנה (פא ע"ב) נחלקו התנאים בדבר:
"שר' עקיבא אומר: כל דמים שנכנסו לכפר בהיכל – פסולין, וחכמים אומרים: חטאת בלבד".
הגמרא להלן דף פ"ב מסבירה, על פי משלים שונים, כיצד למד רבי עקיבא את הפרשה והסיק שחובת השרפה נוהגת בכל הקורבנות כולם, ולאו דווקא בחטאת.
ייתכן שהמחלוקת בין רבי עקיבא וחכמים מבוססת על שתי הבנות יסוד בדין זה של דם שנכנס להיכל:
על פי ההבנה הראשונה, דם שנכנס להיכל יצא מחוץ למקומו. התורה מגדירה את המקום המדויק לכל קורבן, ובדיוק כפי שאם יצא הדם אל מחוץ לעזרה הקורבן נפסל – כך גם הכניסה להיכל נתפסת כיציאה מהעזרה, והיא פוסלת את הזבח.
ר' מאיר שמחה מדווינסק, בעל "משך חכמה", מעלה בפירושו לאותו פסוק בפרשת צו הבנה נוספת:
"ונראה לומר דמצאנו חטאות הנכנסין להיכל, לכן חילקה התורה המקום, שחיצונות לא יכנסו להיכל, לגדר שיהא המקום חלוק ולא יתערבו זה בזה".
ר' מאיר שמחה מבין כי התורה דורשת הפרדה והבדלה בין החטאות הפנימיות לחטאות החיצוניות. פרטי הלכה רבים מבדילים בין שני סוגי החטאות, ולדעת ר' מאיר שמחה התורה ביקשה לחדד הבדל זה ועל כן פסלה חטאת חיצונה הנכנסת להיכל. בניסוח שונה מעט אפשר להסביר כי פסול החטאת שדמה נכנס להיכל נובע מן החיקוי שבקורבן כזה: מדובר בחטאת חיצונית המבקשת להידמות לחטאת פנימית. הכפרה של חטאת פנימית היא כפרה מיוחדת במינה, הנחוצה רק במועדים ייחודיים: ביום הכיפורים או בעת ליקוי מאורות – בשגיאה של בית הדין או הכוהן המשיח. רק במקרים אלו ראוי להכניס את הדם להיכל, וחטאת "פשוטה" איננה צריכה להתיימר לכפר אף היא באופן כזה.
כמובן, דרכו של ר' מאיר שמחה קרובה מאוד לדעת חכמים. אם דם עולה נכנס להיכל, קשה להניח שיש כאן הידמות לחטאת פנימית. רק הכנסה של דם החטאת החיצונית להיכל יוצרת הידמות הפוסלת את החטאת. על פי דרך זו ינקוט רבי עקיבא את ההבנה הראשונה שהצענו ויקבע שהכניסה להיכל פוסלת מדין "יוצא", דהיינו מצד החריגה מן המקום הקובע המוגדר בתורה. העזרה היא המקום הקבוע לכל הקורבנות כולם, ועל כן יש להניח שהכניסה להיכל אכן פוסלת את כל הקורבנות.
במהדורת "שערי היכל" של מכון המקדש הוצע יישום נוסף לשתי ההבנות. המשנה בדף פ"ב מביאה מחלוקת בעניין דם חטאת שהתקבל בשני כלים, ורק אחד מהם נכנס אל ההיכל:
"חטאת שקבל דמה בשני כוסות... נכנס אחד מהם לפנים – ר' יוסי הגלילי מכשיר בחיצון, וחכמים פוסלין".
מן הגמרא מתבאר שרבי יוסי הגלילי למד את עצם דין כניסת דם להיכל ממקור אחר בתורה, וממילא גם הסיק שכוס אחת שנכנסה להיכל אינה פוסלת את חברתה. כאמור, במהדורת "שערי היכל" הציעו לקשור את מחלוקת התנאים לשתי ההבנות דלעיל:
"לדעת ר' יוסי הגלילי, רק הדם הנכנס נפסל, ואילו לדעת חכמים הקרבן בכללותו נפסל. נראה שלדעת ר' יוסי הגלילי הכניסה פנימה היא פסול בדם, ואילו לדעת חכמים זהו פסול בקרבן. כשנתבונן בטעמי הדעות נראה שר' יוסי הגלילי תופס את פסול הכניסה להיכל כהרחבה של פסול יוצא: כשם שהיציאה מהעזרה המקודשת פוסלת, כך גם הכניסה להיכל פוסלת מפני שלגבי חטאת החיצונה ההיכל הוא מחוץ לתחום. לעומת זאת לדעת חכמים הפסול בכניסה להיכל הוא מפני שבכך החטאת החיצונית כביכול מנסה להידמות לפנימית, ולכן גם מקצת הדם פוסל, שהרי גם להזאת חטאת פנימית די במקצת הדם".
נמצאנו למדים כי שתיים ממחלוקות התנאים בסוגיה נוגעות לאותו ספק יסודי בביאור הפסול של דם שנכנס להיכל.
|