|
אילו פסולים מקדש המזבח? / זבחים פדהרב אברהם סתיו
משנתנו והברייתא המובאת בסוגייתנו מביאות מחלוקת תנאים ביחס לפסולים אשר העלייה על המזבח מכשירה ומקדשת אותם. רבי שמעון מבין שבפסוק יש ריבוי ("תורת") ומיעוט ("זאת"), ועל כן הוא מחלק את סוגי הפסולים לשניים וקובע את העיקרון:
"כל שפסולו בקדש – הקדש מקבלו, לא היה פסולו בקדש – אין הקדש מקבלו".
הגדרת המושג "פסולו בקודש" נתונה במחלוקת ראשונים, כמבואר בתוספות לעיל סח ע"ב (ד"ה אמר רב). הגישות המרכזיות העולות שם הן ש"פסולו בקודש" הוא מצב שבו הקדושה כבר חלה על הבהמה בכך שכבר הובאה לעזרה ואולי אף נשחטה, ורק לאחר מכן אירע בה פסול.
רבי יהודה חולק על רבי שמעון בדרשת הפסוק ומבין שיש בו שלושה מיעוטים ("זאת היא העולה"). כדי לקבוע אילו פסולים יוכשרו על גבי המזבח ואילו פסולים לא יוכשרו מברר רבי יהודה ביחס לכל פסול אם יש לו היתר במקום אחר:
"מפני מה אמרו לן בדם כשר – שהרי לן כשר באימורין, לן באימורין כשר – שהרי לן כשר בבשר, יוצא – שהיוצא כשר בבמה, טמא – הואיל והותר לעבודת ציבור, חוץ לזמנו – הואיל ומרצה לפיגולו".
למעשה כתבו הראשונים שמחלוקתם של רבי שמעון ורבי יהודה איננה קיצונית, וכל אחד מהם מקבל במידה מסוימת גם את דברי חברו. עם זאת נראה שמדבריהם אפשר ללמוד על שתי גישות שונות מהותית להגדרת הפסולים היכולים לעלות על המזבח.
עמדת רבי שמעון, שכל שפסולו בקודש הקודש מקבלו, אינה מבחינה בין דרגות החומרה של הפסולים השונים. הגורם העומד במוקד עמדה זו הוא רמת הקדושה של הקורבן. דווקא קורבן שחלה עליו קדושה מסוימת קודם שנפסל ראוי להיחשב לחמו של מזבח גם אם נפסל לאחר מכן.
לעומת זאת, רבי יהודה מתעלם מרמת הקדושה של הקורבן ומתמקד בחומרתו של הפסול. פסולים שיש להם היתר במקום אחר הם פסולים קלים יותר, וכמו שהם מותרים במקום אחֵר כך הם יכולים להיות מותרים גם על ראש המזבח.
נראה ששתי העמדות הללו מבטאות את שתי ההבנות שנזכרו בדברינו אתמול ביחס לדין "המזבח מקדש". לפי הבנה אחת עניינו של דין זה הוא שגדרי כשרות הקורבן ביחס לפעולת ההקטרה על ראש המזבח רחבים ומקילים יותר, ולפי הבנה זו מסתברים דברי רבי יהודה שכל קורבן שיש לו הכשר במקום אחר יהיה כשר גם על ראש המזבח. אך לפי ההבנה השנייה דין זה מחדש קדושה מיוחדת של "לחמו של מזבח", וממילא מסתברים יותר דברי רבי שמעון שכל קורבן שפסולו בקודש וכבר יש בו קדושה בסיסית של קורבן יוכל להיחשב "לחמו של מזבח", בלי קשר לחומרת הפסול שבו.
|