דם חטאת – כיבוס, כניסה פנימה ושפיכה לרצפה / זבחים צב

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במשנה הפותחת את פרק 'דם חטאת' נאמר בפירוש כי דם החטאות כולן טעון כיבוס. אומנם הגמרא לומדת כי לכלל זה יש יוצא מן הכלל – חטאת העוף, אשר דמה אינו טעון כיבוס. מייד לאחר הלימוד מובאות שתי בעיות של רבי אבין העוסקות בחטאת העוף: דין דם חטאת העוף שנכנס אל תוך ההיכל, ודין דם חטאת העוף שנשפך על הרצפה. את הבעיא השנייה של רבי אבין מנסה הגמרא ללמוד מתוך המשנה. האם יש קשר נוסף בין שאלותיו של רבי אבין לדין כיבוס?

לכאורה נראה שכן – שתי בעיותיו של רבי אבין מבוססות על כך שבחטאת העוף אין קבלת הדם בכלי, ומן הגמרא עולה כי הלכה זו היא אחת הסיבות להבדל שבין חטאת העוף לשאר החטאות לגבי דין כיבוס.

נראה אם כן כי רבי אבין מעיין בהשלכותיו הרחבות של חילוק זה: האם העובדה שדם חטאת העוף אינו מתקבל בכלי משפיעה רק על דין כיבוס או גם על הלכות נוספות, כגון הכנסה להיכל ושפיכה.

אם אכן זוהי נקודת המוצא של רבי אבין, יש לבחון מה הסברה לחלק בין ההלכות. מדוע לעניין כיבוס יהיה חסרונו של כלי קבלה משמעותי, ואילו לגבי הכנסה ושפיכה אפשר לומר שצוואר העוף משמש כלי?

אפשר להציע כי לקבלת הדם בכלי יש שני תפקידים: התפקיד הראשון הוא מעבר שלב בהקרבה כולה, משלב השחיטה לשלב הזריקה, והתפקיד השני ייחודי לדם – העלאת רמת קדושת הדם על ידי ייעודו לזריקה על גבי המזבח.

לאור שני תפקידים אלו נוכל להבין את חילוקו של רבי אבין בין כיבוס לבין הכנסה ושפיכה. הכיבוס קשור לקדושת הדם כשהוא לעצמו, ולא לשלב ההקרבה. לעניין זה חסרון הקבלה בכלי בחטאת העוף הוא מכריע. שפיכה והכנסה, לעומת זאת, אינן קשורות לדם כשהוא לעצמו כי אם לשלב ההקרבה. השפיכה פוסלת רק בשלב השחיטה ולא בשלב הזריקה, ואילו ההכנסה להפך – פוסלת רק בשלב הזריקה ולא בשלב השחיטה.

לעניין המעבר מן השחיטה לזריקה יכול רבי אבין לטעון כי הוא נעשה ממילא לאחר המליקה: מאחר שההזאה בחטאת העוף נעשית מתוך צווארו של העוף, הרי שמציאות הדם בצוואר המלוק, כשהוא מוכן להזאה, היא היא המעבר לשלב הזריקה.

אמור מעתה: דם חטאת העוף אינו מתקבל בכלי, ועל כן קדושתו כשלעצמו פחותה מדם הבהמה, אשר יש לו קדושה בכלי. זוהי הסיבה לכך שדם חטאת העוף הניתז על בגד אינו מחייבו בכיבוס. אומנם רבי אבין מציע שלמרות זאת, לעניין המעבר משלב המליקה לשלב ההזאה אפשר לראות את צוואר העוף ככלי, שכן בפועל נעשית ההזאה ממנו עצמו, ולראיה זו יהיו השלכות לדין כניסה להיכל ושפיכה.