|
ניסוך המים בחוץ / זבחים קיהרב אביהוד שורץ
למדנים בכל הדורות נהנו להשתעשע ולהתפלפל בפסקיו של הרמב"ם. לא פעם מתקבל הרושם כי הרמב"ם סטה מפשטות הסוגיה בפרט זה או אחר, והדבר מעורר, דרך כלל, דיונים סוערים בין מפרשיו. בסוגייתנו מצאנו דוגמה טובה לרמב"ם 'בעייתי' ולגישות שונות בביאורו.
בברייתא המובאת לעיל (דף קט) נמנו פעולות שונות שהעושה אותן בחוץ חייב. מלבד הקרבת הקורבנות והקטרת המנחות נמנו באותה ברייתא גם הקטרת הקטורת, שעסקנו בה בעיון הקודם, וכן ניסוך המים והיין. ניסוך היין הוא הליך שגרתי, שהיה נעשה יחד עם כל קורבן בהמה. ניסוך המים היה מאורע המתרחש פעם בשנה, כחלק מן החגיגה והשמחה שבחג הסוכות. כך נאמר בברייתא:
"מנין לרבות הקומץ והלבונה והקטורת, ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח, והמנסך שלשת לוגין יין ושלשת לוגין מים? ת"ל 'ואל פתח אהל מועד לא יביאנו' – כל הבא לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ".
הברייתא קובעת בפשטות שהמנסך שלושה לוגים של מים בחוץ חייב.
והנה במשנה בדף קי ע"ב שנינו:
"ר' אלעזר אומר: אף המנסך מי החג בחג בחוץ – חייב".
שני חידושים למדנו ממשנה זו. ראשית – החיוב על ניסוך המים בחוץ מוזכר משמו של רבי אלעזר, דהיינו מדובר בחידוש שהוא בגדר דעת יחיד ולא בהכרח בהלכה רווחת ומוסכמת. שנית – רבי אלעזר קובע שהחיוב על ניסוך המים בחוץ חל אך ורק בחג הסוכות. מסתבר שהוא רואה את המים כקורבן רק בימי החג, שבהם אכן יש קורבן של מים. בשאר ימות השנה המים אינם "דבר המתקבל בפנים", ועל כן אין חייבים על ניסוכם. בניסוח שונה מעט אפשר לומר שמוקד איסור שחוטי חוץ הוא בניסיון החיקוי לעבודת המקדש או בניסיון ליצור מוקד מתחרה לזה שבמקדש. חיקוי כזה קיים כמובן רק בימי החג ולא בשאר ימות השנה, שבהם גם במקדש אין כל משמעות לניסוך של מים.
רש"י הניח בפשטות ששתי הסוגיות עולות בקנה אחד, לפיכך העיר בביאורו לברייתא:
"ושלשת לוגין מים – בחג קאמר, ובמוקדשין לחג".
רש"י מצטט את דרישת המשנה לניסוך בימי החג דווקא; וכן את העולה מסוגייתנו, שהחיוב הוא אך ורק במים שנתקדשו בכלי לצורך ניסוך.
והנה הרמב"ם (מעשה הקרבנות יט, ב–ג) מעתיק לכאורה את הברייתא כצורתה, ובכלל זה הוא כותב:
"המנסך שלשה לוגין יין או מים בחוץ חייב".
מדוע הרמב"ם אינו מזכיר את עניין הניסוך בחג וקידוש המים בכלי? הכסף משנה הציע תשובה קצרה וקולעת:
"ומשמע הברייתא שנסוך מים זה יהא בחג, וכן פירש"י, ורבינו קיצר במובן".
כלומר ברור שגם הרמב"ם שותף מלא לדבריו של רש"י העולים מסוגייתנו, אלא שלא הזכירם משום שהם פשוטים וברורים. הרדב"ז על אתר מקשה קושיה עניינית על הכסף משנה: מדבריו של הרמב"ם בהלכה הבאה (שם, ד) מוכח בעליל שהחיוב על ניסוך המים הוא בכל ימות השנה, ולפיכך אין כל אפשרות לומר שהרמב"ם שותף לדבריו של רש"י, שהגביל את החיוב על ניסוך המים בחוץ דווקא לימי חג הסוכות.
אך מעבר לקושיה העניינית יש להקשות גם על הגישה העקרונית שמציע הכסף משנה: האם אפשר לומר שהרמב"ם "קיצר" במקומות שונים? האין לדקדק בכל פרט ששולב בדברי הרמב"ם או הושמט מהם?
הרדב"ז עצמו מציע מהלך למדני קלסי: הוא מוכיח שבכל ימות השנה המים נחשבים 'מחוסר זמן', והרי הרמב"ם עצמו (מעשה הקרבנות יח, יז) פסק שיש חיוב על העלאה בחוץ גם במחוסרי זמן. גישת הרדב"ז מיישבת את פסק הרמב"ם, אך היא מחייבת להניח שהרמב"ם דחה מן ההלכה את הסוגיה בדף קי. כזכור, הכסף משנה העדיף להניח שהרמב"ם הולך בדרכו של רש"י ומפרש את הברייתא בדף קט לאור הסוגיה בדף קי.
מקור יעיל לליבון פסקיו של הרמב"ם הוא פירוש המשניות שחיבר. דא עקא, בפני רבים מגדולי האחרונים עמדה מהדורה משובשת של פירוש המשנה לרמב"ם. בדור האחרון זכינו למהדורתו המדויקת של הרב יוסף קאפח זצ"ל, ובה מצאנו גם את המפתח לביאור פסקי הרמב"ם בסוגייתנו. כך כתב הרמב"ם בפירוש המשנה:
"וכבר נתבאר לך במסכת סוכה שבסוכות מנסכין מים על גבי המזבח. ור' אלעזר סבר שזה חובה מן התורה, ולפיכך אומר שהמנסך מי החג בחג בחוץ חייב, ואפילו נסך איזה שעור שיהיה. ואין הדבר כן, אלא הוא הלכה למשה מסיני. אבל כל זמן שנסך שלשת לוגין מים בחוץ הרי זה חייב לדברי הכל".
מסתבר שהרמב"ם קבע שיש ללמוד את הברייתא כפשוטה: המנסך שלושה לוגים של מים חייב בכל ימות השנה, ואין חולק על כך. במשנה בדף קי מחדש רבי אלעזר חידוש שונה לחלוטין: בימי החג חייבים אפילו על ניסוך של פחות משלושה לוגים. כפי שביארנו לעיל, מוקד איסור שחוטי חוץ הוא בניסיון החיקוי לבית המקדש. חיקוי זה עשוי להתקיים, לדעת רבי אלעזר, בשתי דרכים: הדרך האחת היא במעשה זהה לחלוטין לזה שבמקדש, דהיינו ניסוך שלושה לוגים, המזכיר מאוד את ניסוך המים שבמקדש ועל כן אסור כל השנה. הדרך השנייה להידמות למקדש היא בהמתנה לימי החג; בימים אלה אפילו ניסוך של כמה טיפות הוא חיקוי בעייתי של המקדש, ולכן הוא אסור.
עמדה ייחודית זו של רבי אלעזר היא המתחדשת, לדעת הרמב"ם, במשנה בדף קי. בנקודה זו בוחר הרמב"ם את עמדת החכמים, ועל כן קובע (שם, ד) שגם בימות החג חייבים רק על ניסוך של שלושה לוגים. עם זאת עצם ההלכה של ניסוך בחוץ נוהגת בכל ימות השנה, ואת זאת הסיק הרמב"ם דווקא מתוך הסוגיה בדף קי ולא בעקבות דחייתה.
כללו של דבר, זכינו לראות בסוגייתנו דרכים שונות ומגוונות בהבנת פסקי הרמב"ם, ומתוכן גם נגענו בכמה מיסודות הסוגיה.
|