|
דם שנתקבל בשתי כוסות / זבחים קיבהרב אברהם סתיו
המשנה לעיל דף קיא ע"ב עורכת השוואה בין דם חטאת שנתקבל בכוס אחת ובין דם חטאת שנתקבל בשתי כוסות:
"חטאת שקבל דמה בכוס אחד, נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים, בפנים וחזר ונתן בחוץ – חייב, שכולו ראוי בפנים.
כלומר כאשר דם החטאת נתקבל בכוס אחת חייב המקריב הן על תחילת מתנותיו הן על שייריו, ואילו כאשר נתקבל הדם בשתי כוסות הוא חייב רק אם נתן את תחילת מתנותיו מהכוס הראשונה בחוץ ולא אם נתן בחוץ את הדם מהכוס השנייה (לאחר שנתן מן הכוס הראשונה בפנים).
הגמרא בסוגייתנו מבארת שהמשנה סבורה כדעת רבי נחמיה, המחייב על מתן שיירי הדם בחוץ, ולכן מחייבת בכוס אחת שנתן את שייריה בחוץ. כמו כן המשנה סבורה כת"ק דרבי אלעזר ברבי שמעון (לעיל לד ע"ב), שכאשר הדם נתקבל בשתי כוסות ונתן את מתנותיה מן הכוס הראשונה נדחתה הכוס השנייה, ולכן הנותן מדמה בחוץ פטור.
ואולם פסק הרמב"ם בסוגיה זו (מעשה הקרבנות יט, יג) הפוך מדברי המשנה בשני הדינים:
"המקבל דם חטאת בכוס אחד, נתן ממנו בחוץ וחזר ונתן בפנים – חייב על הניתן בחוץ, שהרי כולו ראוי ליקרב בפנים, ואם נתן ממנו בפנים וחזר ונתן בחוץ – פטור, מפני שהן שירים.
הפער בין הרמב"ם והמשנה ביחס לכוס אחת שנתן את שייריה בחוץ מובן יחסית, משום שהמשנה היא כדעת רבי נחמיה ואילו הרמב"ם פסק כחכמים, שאין חייבים על שיריים שניתנו בחוץ. אומנם פסק הרמב"ם ביחס לשתי כוסות תמוה ביותר, שהרי גם אם הרמב"ם היה פוסק כרבי אלעזר ברבי שמעון (בניגוד לדבריו בהלכות פסולי המוקדשין ב, כא), שהכוס השנייה לא נדחתה, עדיין לא היה צריך לחייב על נתינתה בחוץ, שהרי מדובר בשיריים, שהרמב"ם פוטר בהם. ואכן הראב"ד כתב על דברי הרמב"ם: "זה אינו כלום".
כדי ליישב את דברי הרמב"ם הציע ר' חיים הלוי פירוש מחודש בדבריו. בניגוד לפשט הגמרא, שמדובר במקרה שבו כל מתנות החטאת ניתנו בפנים ורק השיריים ניתנו בחוץ, הרמב"ם עוסק במקרה שבו רק מקצת מתנות החטאת ניתנו בפנים, ושאר מתנותיה ניתנו בחוץ. על פי זה חידושו של הרמב"ם הוא שלאחר שנתן מקצת מתנות החטאת נחשב שאר הדם כשיריים, שפטורים על נתינתם בחוץ, אף שעדיין לא סיים את מתנות החטאת. משום כך פוטר הרמב"ם כאשר מדובר בכוס אחת והדם הנותר נחשב כשיריים, ודווקא בשתי כוסות הוא מחייב משום שהדם שבכוס השנייה לא נדחה כל עוד לא נגמרו מתנות החטאת. כמו כן הדם שבכוס השנייה אינו נחשב שיריים משום שהדם לא נזרק מתוכה.
|