שר הגדול, אפרו של יצחק, וריח קטרת
זבחים סב ע"א
"בשלמא בית מינכרא צורתו, אלא מזבח מנא ידעי?
אמר רבי אלעזר: ראו מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו.
ורבי יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום.
ורבי שמואל בר נחמני אמר: מכל הבית כולו הריחו ריח קטרת, משם הריחו ריח אברים.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית.
במתניתא תנא, רבי אליעזר בן יעקב אומר: שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית, ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית".
צריך להבין:
א. על השאלה מניין ידעו שזהו מקום המזבח ענו שלשה חכמים, כאשר החולקים נאמרו בלשון "ורבי פלוני אמר". ולמה אם כן דברי רבה בר בר חנה באו בלשון אמר וכו'? הרי לכאורה הוא אינו עוסק בעניין חדש, אלא שלדבריו לא היו זקוקים לאחד משלשת הסימנים כי סמכו על עדות הנביא!
ב. בשלמא רבי יוחנן לא חלק לגמרי על המתניתא, אלא שהברייתא הוסיפה עדות נוספת. אבל למה נצרכו שלשת האמוראים להראות סימן? והלא ברייתא מעידה שהנביא העיד להם!
ג. מהו אפרו של יצחק? והלא יצחק לא הוקרב כלל!
ד. וכי ניתן להריח בשירי הקטורת מלפני נ"ב שנה? וכי ניתן להכיר באפר מלפני יותר מאלף שנים?
אלא שכל מימרא קמא אינה חולקת על עדות הנביאים, אלא שכולה דברי אגדה. ושלשת הזקנים לדבר אחד נתכוונו. כמו שאמרו במסכת תענית דף ה ע"א:
"ואמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מאי דכתיב (הושע יא, ט) בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר?...
אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אמר הקדוש ברוך הוא לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה".
- אין בית המקדש יכול להבנות אלא כאשר הבניין הרוחני חופף עליו.
ומה מקריבים במקדש של מעלה?
איתא במדרש עשרה הרוגי מלכות שכשנגזרה הגזירה טיהר רבי ישמעאל את עצמו בטבילה ובקדושין ונתעטף בטלית ובתפילין והזכיר השם המפורש בפירושו. מיד נשאו הרוח והביאו למעלה עד הרקיע הששי ופגע בו גבריאל המלאך.
והיה מהלך ברקיע אנה ואנה והיה רואה מזבח סמוך לכסא הכבוד, אמר לגבריאל מה זה? אמר מזבח היא. אמר לו ומה אתם מקריבים עליו בכל יום, וכי פרים ואשים למעלה?! אמר לו נפשות של צדיקים אנו מקריבים עליו בכל יום. אמר לו מי מקריב אותם? אמר לו מיכאל השר הגדול.
כאשר סומך אדם על קרבנו במקדש של מטה ומתוודה במסירות נפש, עולה לו הקרבן כאילו הקריב את נפשו לפניו. הכהן מקריב את בהמתו מלמטה, וכנגדו מקריב מיכאל את נפשו מלמעלה.
וזהו אפרו של יצחק, שכיון שמסר נפשו בלב שלם, בשמים כבר נגמרה הקרבתו והוצב אפרו.
וריח הקטורת והאברים, לאו בריחא דלאו מילתא קיימינן, אלא בריח ניחוח לה'.
מִיכָאֵל מִיָּמִין מְהַלֵּל. וְיִצְחָק מִשְּׂמֹאל מְמַלֵּל.
וביניהם כדברי רבי שמואל, מקשרת קטורת מנחת ישראל.
ושיעור הגמרא: מנא ידעי? - מניין ידעו שיכולים להקריב?
וענו חכמים שלא נבנה מקדש עזרא ונחמיה אלא כאשר אותות מקדש של מעלה נִרְאוּ בָאָרֶץ, וקרבנות שמים נָתְנוּ רֵיחַ, כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד.
