אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"בעלי חיים חשיבי ולא בטלי"
קבוצת עגלים שלאחד מהם לא מלאו שמונה ימים, הניתן לשוחטם?
קצב תושב העיר סאדיגורה קנה חמישה עגלים צעירים על מנת לשוחטם ולמכור את בשרם. ברם בעוד הקצב קנה אותם עגלים בחזקת שהינם בני שמונה ימים וראויים מייד לשחיטה, הרי שנתברר לו כי לאחד מהם עוד לא מלאו שמונה ימים, וכפי הנפסק בשולחן ערוך (יורה דעה טו, ב) יש להמתין עם עגל זה עד שימלאו לו שמונה ימים ורק אז יהא ראוי לשחיטה. אמנם, מתוך אותם עגלים לא ידע הקצב מי מהם הוא שעוד לא מלאו לו שמונה ימים, וכיון שכן חשש אותו קצב שעליו להאכיל את כל חמשת העגלים עד שיתברר ללא ספק שכולם בני שמונה ימים וראויים לשחיטה. ברם, קצב זה היה עני מרוד, קניית העגלים כשלעצמם כבר רוששתו כליל, וכעת לא ידע לשית עצות בנפשו מנין יטול מעות כדי להאכיל במשך כמה ימים את אותם עגלים. לפיכך פנה זה לברר דעת תורה אצל מורה ההוראה שבעירו – הגאון רבי יצחק ראוויטש, אולי ימצא עבורו פתח היתר.
רבי יצחק ראה בעוניו של הקצב, ופנה לפתוח לו פתח של היתר. הנה מעיקר הדין כיון שרק עגל אחד מתוך החמישה הוא שלא מלאו לו שמונה ימים, הרי ראוי הוא להתבטל ברוב. אלא שכידוע בריה אינה מתבטלת אפילו באלף – ולפיכך אף העגל הזה אינו ראוי להתבטל. אלא שיש להתיר על פי דברי ה"צל"ח" הכותב (ביצה ג, ב) שכיון שכל דינה של בריה שאינה בטילה אפילו באלף – הוא משום שבריה היא דבר חשוב ודבר חשוב אינו מתבטל, הרי דין זה אינו קיים בבהמה שהיא נבילה כבר מחיים – שהיא אינה חשובה ולפיכך אין לה דין בריה וראויה להתבטל ברוב. והנה, פלפל רבי יצחק, הלא כל הטעם שאין לשחוט עגל עד שימלאו לו שמונה ימים – הוא מחשש שמא נפל הוא. וכיון שפסול נפל הוא מדין נבילה, נמצא שאותו עגל שעוד לא מלאו לו שמונה ימים אסור משום חשש נבילה, ולפי דברי הצל"ח שלנבילה מחיים אין דין בריה והרי היא מתבטלת ברוב, אם כן אף עגל זה שלא מלאו לו שמונה ימים ראוי להתבטל ברוב, ולפיכך יכול הקצב לשחוט מייד את העגלים שברשותו ואינו צריך להשהותם.
אלא שרבי יצחק לא רצה להסתמך בשאלה זו על דעתו לבדה ולפיכך העבירה בדחיפות אל הכהן הגדול אשר בימים הימים רבן של כל בני הגולה – הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שוודרון היושב בבערז'אן ומצודתו פרוסה על כל הגלילות (שו"ת מהרש"ם חלק ג, קסט).
ברם, המהרש"ם שקיבל את השאלה לא רצה לקבל את הפלפול של רבי יצחק ולפסוק ממנו הלכה למעשה. ראשית – הוא מביא, הצל"ח עצמו מסייג את דבריו שהם אינם לשיטת בעל "תפארת למשה" (להגאון רבי משה בן אברהם מגזע צבי), ושנית – אם נקבל את דבריו של הצל"ח כפשוטם נמצא בסוגייתנו קושיה חריפה.
בגמרא לפנינו העמיד רב אשי את דברי המשנה לפיה התערובות אינן בטלות, אף כחכמים הסוברים שהכל בטל ברוב מלבד ששה דברים מיוחדים, ובכל זאת במשנתנו התערובות אינן בטלות משום שהן בעלי חיים החשובים ואלו אינם בטלים. והנה אחת התערובות במשנתנו היא הטריפה. והנה – ממשיך המהרש"ם, להלכה אנו פוסקים שטריפה אינה חיה, ולפיכך נמצא שהכלל שקבע הצל"ח ולפיו נבילה מחיים אינה נחשבת בריה ומתבטלת ברוב, נכון גם לגבי טריפה. אך אם כן לא נמצא כיצד להעמיד את משנתנו – בה כאמור מבואר שטריפה שהתערבה בקרבנות אחרים אינה מתבטלת ולפיכך אין להקריב אותם קרבנות, ומשום שטריפה נחשבת כבעל חיים החשוב ואינו מתבטל ברוב.
[במפתחות שבסוף הספר מוסיף מהרש"ם לדון בשאלה זו, וכותב שיש לפותרה בדרך אחרת המבוארת אף היא בסוגייתנו – 'ניכבשינהו דניידי', והיינו לגרום לעגלים לנוע ממקומם וכך בעודם בתנועה ליטול אחד מהם, שהוא נחשב כפורש מהרוב – שהם בני שמונה ימים. ובאופן זה ניתן לשחוט שלושה עגלים עד שיישארו רק שנים שאז כבר אין כאן רוב עגלים לפרוש ממנו, ושני העגלים הנותרים הם שיהא צריך להמתין עימם עד שיהא בטוח שמלאו להם שמונה ימים].
