שמואל דאמר כמאן?
זבחים עד ע"א
"תניא, ר' יהודה אומר: רימוני באדן אוסרין בכל שהוא, כיצד? נפל אחד מהן לתוך ריבוא ומריבוא לריבוא - אסורין; רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: לריבוא - אסורין, ומריבוא לשלשה ומשלשה למקום אחר - מותר. שמואל דאמר כמאן? אי כרבי יהודה, אפילו בשאר איסורים אסור! אי כרבי שמעון, אפילו בעבודת כוכבים נמי שרי!
...שמואל סבר לה כרבי יהודה בחדא ופליג עליה בחדא".
ועדיין קשה,
רבי יהודה סובר: מה לי תערובת ראשונה ומה לי תערובת שניה, סוף סוף איסור חשוב מעורב פה ואינו בטל. ואילו רבי שמעון סובר שבתערובת שניה לא מעורב איסור, אלא ספק איסור.
מכל מקום שניהם מסכימים שאין סיבה להבחין בין עבודת כוכבים לבין שאר איסורים.
כיצד אם כן חולק עליהם שמואל? הלא אין דרך האמוראים לסלול דרך לעצמם ולחלוק על התנאים!
אלא שבראש צריך להבין את נימוקי רבי יהודה ורבי שמעון.
מחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון דומה לשאר מחלוקות בהם נחלקו, כמובא בקישור זה.
שיטת רבי יהודה להבחין במציאות המעשית. והלא למעשה, כל התערובות הריהן כתערובת אחת, שכן סוף סוף האיסור עצמו נמצא במקום כלשהו באחת מהן.
ואילו דרכו של רבי שמעון לרדת לעומק כוונת הדברים ולסברתם. ומבחינת הגדרת הספק, קיים הבדל בין התערובת הראשונה – שנפל בה איסור ממש, לבין התערובת השניה – שלא נפל בה איסור, אלא דבר שהוא מותר מהתורה. ואינו דומה במהותו לאיסור הראשון - פנים חדשות באו לכאן, כי בעצמו לא נאסר אלא מטעמים אחרים.
ואילו שמואל פוסק מעיקר הדין כרבי שמעון. אלא שגם סברת רבי יהודה יש לה מקום במציאות, גם אם לא פוסקים כמותה.
לכן בעבודה זרה שנאמר בה: וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם (דברים יג, יח), אסור שיהא מעורב בתערובת אפילו דבר הנחשב לאיסור מנקודת מבט מעשית - כסברת דרבי יהודה.
