ריאות בצורות שונות / חולין דף מז

1. המקרה: מדוע רב אשי רצה להטריף ומדוע רב הונא הכשיר?

רבא קבע שהמבנה הרגיל של הריאה הוא חמש אונות: שלוש מימין ושתיים משמאל. אונה נוספת הנמצאת בשורת האונות הרגילה אינה מטריפה; אבל אונה הנמצאת ״ביני ביני״, שלא במקום הסדור של האונות, נראית כתוספת חריגה — ולכן היא טרפה.

לפני רב אשי הובאה ריאה ובה אונה קטנה במקום פנימי, בין חלקי הריאה. רב אשי החיל עליה את הכלל של ״ביני ביני״ וביקש להטריף. רב הונא מר בר אויא תיקן אותו: זו אינה אונה יתרה מקרית, אלא מבנה אנטומי רגיל, שהטבחים מכירים ומכנים ״עינוניתא דוורדא״ — אונה קטנה, דקה ואדומה כוורד. היא כשרה דווקא כשהיא במקום הפנימי הרגיל שלה, ולא כשהיא מופיעה על גב הריאה או במקום בלתי טיפוסי.

מבחינה אנטומית מודרנית, בריאת בקר מתוארת אונה ימנית מיוחדת הנקראת accessory lobe, לצד האונות הקדמית, האמצעית והאחורית. אין הכרח שכל פרטי הזיהוי המודרני חופפים במדויק למונחי חז״ל, אבל הזיהוי הכללי של הוורדה כאונה פנימית קטנה ונפרדת מתאים היטב למבנה זה.

הנקודה העקרונית היא שרב אשי ראה חריגה מן המספר, ואילו רב הונא לימד אותו שזו חלק מן התבנית הנורמלית. אותו גוף עצמו יכול להיראות כ״יתרת״ אם מתחילים מרשימה מופשטת של חמש אונות, וכאיבר רגיל אם מכירים את האנטומיה בפועל.

2. ההסתמכות על בדיקת הבהמות הקיימות

א. מה בדיוק נעשה כאן?

אין הכוונה שפתחו בהמות חיות כדי לראות את ריאותיהן, אלא להצטברות ניסיון של טבחים ושוחטים שבדקו ריאות של בהמות רבות שנראו בריאות לפני השחיטה. רב הונא מעיד שמדובר בתופעה רגילה ורווחת, ואף מביא את המונח המקצועי של הטבחים.

התצפית אינה ״ממציאה״ דין חדש ואינה מבטלת את דין יתרת. היא קובעת את המציאות שאליה הדין חל:

• אם זו אונה חריגה — היא ״יתרת״.
• אם זה מבנה טבעי של הריאה — היא אינה יתרת כלל.

לכן זהו בעיקר בירור מציאותי של המושג ההלכתי, לא הכרעה רפואית כנגד ההלכה.

ב. האם זה חידוש?

אין זה חידוש בעצם ההסתמכות על ניסיון ומומחיות מעשית. מסכת חולין כולה מניחה שחכמים, טבחים ובודקים מכירים את מבנה האיברים, את צבעם ואת התנהגותם. החידוד המיוחד כאן הוא שהמציאות האנטומית אינה רק מסייעת לבדיקה של מקרה מסוים, אלא קובעת את פירוש הקטגוריה: מה נחשב ״תוספת״ ומה נחשב ״דרך ברייתה״.

במילים אחרות: המספר ״חמש אונות״ אינו בהכרח מיפוי מלא של כל חלק בריאה. הוא מונה את האונות המרכזיות, בעוד הוורדה היא מבנה נפרד שאינו מן המניין. כך פוסק הרמב״ם: חמש האונות הן שלוש מימין ושתיים משמאל, ובנוסף קיימת בצד ימין אוזן קטנה הנקראת ורדה, ״ואינה מן המניין״.

ג. עד כמה אפשר להסתמך על מדגם כזה?

הסוגיה אינה מציעה מספר מינימלי של בהמות או כללי דגימה סטטיסטיים. כוח הראיה בנוי משלושה מרכיבים:

1. שכיחות רחבה — ״כל הני… הכי אית להו״.
2. בהמות הנחשבות בריאות ורגילות, ולא אוסף של מומים נדירים.
3. מסורת מקצועית — הטבחים מכירים את המבנה ואף נתנו לו שם.

כאשר מבנה חוזר דרך קבע באוכלוסייה בריאה, קשה להגדירו כמום מקרי או כאונה שצמחה בעקבות לקות. אבל אין להסיק מכאן שכל ממצא שכיח נעשה אוטומטית כשר. ראשית יש לברר אם הוא באמת אותו מבנה, באותו מקום ובאותה צורה; ושנית יש לבחון אם ההלכה הגדירה אותו כמום אף כשהוא שכיח.

ד. הסתייגות תוספות: בהמות שלנו עשויות להיות שונות

תוספות מעלים במפורש את האפשרות שאי אפשר להוכיח מן הבהמות שבזמנם כיצד נראו הבהמות שבזמן התלמוד:

״אין ראיה מבהמות שלנו, דשמא חלוקות משלהם״.

הם מביאים דוגמה ממסכת בכורות: גיל ההמלטה הרגיל של בהמות עשוי להיות שונה בין המקומות או התקופות. מכאן שממצא אנטומי או פיזיולוגי באוכלוסייה אחת אינו בהכרח מוכיח מה היה הרגיל באוכלוסייה אחרת.

זהו עיקרון מתודולוגי חד:

• אפשר להסתמך על תצפית כדי לתאר את הבהמות שנבדקו.
• אי אפשר תמיד להשליך ממנה על בהמות מארץ אחרת, זן אחר או תקופה אחרת.
• קל וחומר שאי אפשר להשתמש בבהמות מודרניות כדי לפרש בוודאות מה בדיוק ראו חכמי התלמוד.

תוספות אינם מכחישים את כוחו של מחקר אמפירי; הם מצמצמים את טווח ההכללה שלו.

ה. הרא״ש: הבחנה בין מינים

הרא״ש מציג קו רחב יותר. ביחס לבהמות הוא אומר ש״כל מין בהמות אחד הוא״: אם מבנה מסוים הוא דרך ברייתן של בהמות מסוימות, הוא עשוי שלא להיחשב יתרת גם בבהמות אחרות. לעומת זאת, במיני עופות אי אפשר ללמוד ממין אחד על אחר, מפני שמיני העופות חלוקים יותר זה מזה.

נוצרו כאן שני דגשים שונים:

• תוספות מדגישים הבדלים אפשריים בין אוכלוסיות, מקומות ותקופות.
• הרא״ש מדגיש השתייכות לקבוצה זואולוגית־הלכתית משותפת: בתוך ״בהמה״ ניתן לעיתים להכליל יותר מאשר בין מיני עופות שונים.

ו. מה עושים אם הבהמות כיום שונות?

צריך להבחין בין שני מצבים:

1. שונות מוכרת בתוך מבנה שכבר נדון בראשונים.
כאן הולכים אחר המסורת ההלכתית שנפסקה. לדוגמה, הרמב״ם פוסק שהוורדה אינה חייבת להימצא בכל בהמה: ״יש בהמות תימצא בהם ויש בהמות לא תימצא בהן״, ולכן היעדרה אינו מטריף.

2. שינוי חדש או מבנה שלא ברור אם הוא זהה למקרה התלמודי.
אין די לומר: ״כך נראות הפרות שלנו״. צריך לברר:

• האם זו שונות גנטית או גזעית נורמלית;
• האם מדובר במבנה מולד או בתוצאה של מחלה;
• האם מיקומו ותפקידו מקבילים למבנה שעליו דיברו הראשונים;
• והאם ההלכה רואה באותו מבנה תנאי פורמלי קבוע או רק סימן לתפקוד תקין.

למעשה, בירור כזה צריך לשלב ידע וטרינרי עם מסורתם של פוסקי הטרפות. הממצא המודרני יכול לברר את המציאות, אך אינו לבדו מגדיר מחדש את רשימת הטרפות.

3. התלבטות רש״י: האם הוורדה יכולה להשלים אונה חסרה?

רש״י מביא דעה שלפיה אם חסרה אחת מאונות הימין, אפשר לצרף את הוורדה ולהשלים באמצעותה את המספר הנדרש. הוא מצא כך ב״תשובת הבבליים״, אך אינו מקבל את השיטה.

המחלוקת משקפת שתי דרכים להבין את דין חסרון האונות.

אפשרות א: המניין הוא העיקר

לפי תשובת הבבליים, דרושות שלוש יחידות של רקמת ריאה בצד ימין. אם קיימות רק שתי אונות רגילות, אך לצידן הוורדה, סוף סוף יש שלוש אונות מתפקדות. הוורדה אמנם אינה נמנית בדרך כלל, אבל כאשר חסרה אונה היא יכולה להשלים את הכמות.

זו תפיסה כמותית־תפקודית: העיקר שיש די חלקי ריאה.

הרמב״ם פוסק למעשה בדרך זו: אם נמצאו בימין שתי אונות יחד עם הוורדה — הבהמה מותרת. הרמב״ן והרשב״א מביאים אף הם בשם הגאונים והרמב״ם שהוורדה משלימה אונה חסרה, אף שהם מציינים שרש״י חלק על כך.

אפשרות ב: המבנה והמיקום הם העיקר — שיטת רש״י

לדעת רש״י, אין צורך רק בשלוש חתיכות של ריאה, אלא בשלוש האונות הרגילות בשורת האונות ובמקומן האנטומי. הוורדה נמצאת מחוץ לשורה ויש לה זהות ומקום משל עצמה. לכן היא אינה הופכת לאונה ימנית רגילה רק משום שאחת האונות הרגילות חסרה.

לפי זה:

• הוורדה נשארת ורדה;
• האונה הרגילה עדיין חסרה;
• והתוצאה דומה ל״חליף״ — החלק הנכון אינו נמצא במקומו, וחלק אחר אינו יכול לבוא תחתיו.

זו תפיסה מבנית־טופוגרפית: לא די בנפח ריאה כולל; נדרש הסידור האנטומי שנמסר.

תוספות מסכמים שהמנהג הוא כרש״י בעניין זה: ״אם חסר אחת מן האונות אין העינוניתא מצטרפת להשלים״.

תמצית המחלוקת

הסוגיה כולה אפוא אינה רק דיון במספר האונות. היא שואלת שאלה יסודית בדיני טרפה: האם תקינותו של איבר נמדדת לפי יכולת התפקוד והמסה שנותרה, או לפי התבנית האנטומית המסוימת שראויה להיות בו.

להמשך השיחה עם המודל - לחצו כאן