מהו מקור הרוע?

הרב דב קדרון

חולין נה ע"ב

בגמרא נאמר שבהמה ששומעת קול רעש פתאומי, חזק ומפחיד - כתוצאה מכך הריאה שלה יכולה להצטמק. אם מקור הרעש הוא בידי שמים, כגון רעמים או ברד, אזי יכולה הריאה לחזור לקדמותה והבהמה אינה טרפה, אולם אם מקור הרעש הוא בידי אדם אזי הריאה לא תשתקם והבהמה טרפה.

ההבדל בהשפעה על הבהמה בין רעש שנוצר בידי שמים, כלומר רעש טבעי על פי חוקי הטבע, לבין רעש שנוצר בידי אדם - הינו הבדל תהומי, ממש הבדל בין חיים למוות. טבע העולם הוא טוב, אין בו רע, לכן לא נגרם נזק קבוע לבהמה כתוצאה מרעש טבעי. הטוב לא מזיק. אולם בני אדם יכולים לעשות רע, ולכן דווקא רעש שנוצר בידי אדם הוא זה שיכול לגרום נזק קבוע לבהמה.

אמנם נאמר בפסוק (ישעיה ז,ז) שהקב"ה ברא את הרע, אולם הכוונה היא שהוא ברא את האפשרות לעשות רע, אך הוא אינו מקור הרע. כך דרשו חכמינו ז"ל בספרא (בחוקותי פרשה ב פרק ד): "אין הרעה יוצאת מלפני לעולם, וכן הוא אומר (איכה ג,לח): מפי עליון לא תצא הרעות - אלא הטוב". כלומר כל רוע שיש בעולם מקורו בבני אדם ולא בקב"ה. הקב"ה בסך הכל ברא את האפשרות לעשות רע, הוא גם מאפשר לזה לקרות, אולם הוא לא מקור הרע.

ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת מה הדין אם מקור הרעש הוא בבעלי חיים מפחידים, כגון אריה, כלומר לא בידי שמים ולא בידי אדם - בזה נחלקו הפוסקים. ייתכן שנקודת המחלוקת היא האם יש לבעלי חיים בחירה לעשות רע. האם גם הם, כמו בני אדם, מהווים מקור של רוע בעולם (עיין ברכות לג,א)?