גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תקכ"ג מדור "עלי הדף"
מסכת חולין
דף נז ע"ב

בענין "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם" והמסתעף

מסופר במכילתין (נז:) ש"אמרו עליו על רבי שמעון בן חלפתא שעסקן בדברים היה" (דהיינו, שהיה רגיל להתעסק ולחקור ענינים שונים, והגמרא מביאה דוגמא לכך בעניני טריפות), ובהמשך איתא: "מאי עסקן בדברים ("למה נקרא שמו עסקן תחלה". רש"י), אמר רב משרשיא, דכתיב (משלי ו, ו-ח) 'לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה' וגו', אמר (-רשב"ח) איזיל איחזי אי ודאי הוא דלית להו מלכא ("דכתיב 'אשר אין לה קצין', והיינו עסקן, דלא בעי למיסמך אהימנותיה דשלמה" שאמר כן במשלי), אזל בתקופת תמוז ("הנמלים אוהבים צל ושונאים חום") פרסיה לגלימיה אקינא דשומשמני ("נמלים"), נפק אתא חד מינייהו ("מתוך חורי הקן ובא לחוץ וראה הצל") אתנח ביה סימנא ("להכירו לידע מה יעשו לו חבריו כשימצא שקרן"), על, אמר להו נפל טולא, נפקו ואתו, דלייה לגלימיה נפל שמשא נפלו עליה וקטליה, אמר, שמע מינה לית להו מלכא, דאי אית להו, הרמנא דמלכא לא ליבעו, א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי, ודלמא מלכא הוה בהדייהו, אי נמי הרמנא דמלכא הוו נקיטי ("שכל המהתל בחברו יהרגוהו"), אי נמי בין מלכא למלכא הוה, דכתיב (שופטים יז, ו; כא, כה) 'בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה' ("מת המלך ועדיין לא קם אחר ודרך ארץ לעשות איש הישר בעיניו"), אלא סמוך אהימנותא דשלמה ("נאמן הוא על כך וברוח הקדש אמרה")".

בתוס' (ד"ה איזיל) תמהו מהא דמצינו בבבא בתרא (עה.) שתלמיד אחד לגלג על הא דדריש רבי יוחנן ש"עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר על עשרים, ומעמידן בשערי ירושלים" ולא האמין אותו תלמיד לדברים עד שראה מלאכי השרת שמכינים אבנים אלו, ואז אמר לרבי יוחנן: "דרוש רבי, לך נאה לדרוש, כאשר אמרת כן ראיתי. אמר לו [רבי יוחנן], ריקא, אלמלא לא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות", והיאך אם כן יצא רשב"ח לבדוק הדברים. וכתבו התוס': "שאני הכא שבא לברר הדבר ולהודיע איך ידע שלמה".

וכתב על כך מהרש"א: "והוא דחוק, דשלמה ודאי ברוח הקודש ידע ואמרה", ולמה הוצרך לברר היאך ידע שלמה, ומיישב מהרש"א: "אבל הנראה דאין זה מלגלג, כמו שכתב בעל 'חובת הלבבות' (שער היחוד פ"ג), בדברים התלויים באמונה אף שידע אותם בקבלה, צריך כל אדם לחקור אותם במופת, והוא שקראו 'עסקן בדברים' בעלמא כגון זו עסק, וראה רשב"ח לחקור אחריהם לידע אותם במופת".

על דברים אלו יסד הג"ר יוסף שאול נאטאנאהן זצ"ל אב"ד לבוב בספרו 'דברי שאול' (על אגדות הש"ס כאן) יסוד הענין, "דבאמת החקירה סופו לבא לאפיקורסת ח"ו, ובתחלה טרם נכנס אדם לחקירה, מחייב להאמין אמונת אומן, שכל דברי חז"ל אמת, רק שמ"מ אם יוכל לבא לידי השגה, שיבין דבריהם על פי שכל, הרי הוא טוב, ואם לא ישיג בחקירתו מ"מ הדבר אמת... והנה ר"ש בן חלפתא הוא האמין אמונת חכמים, שכל דברי שלמה אמת, רק שרצה לחקור על פי שכל אם אולי יוכל להשיג, ולכן הטיב מאוד בחקירתו, אבל שם שאמר 'אלמלא לא ראית לא האמנת', ואם כן חקירתו יוכל להביא אותו לידי מלעיג על דברי חכמים, ולכך אמר ליה 'מלגלג אתה', וזה ברור ונכון" (וכ"כ ב'דברי שאול' להלן סו: ד"ה ולכתוב).

וב'עיון יעקב' כתב ליישב: "ובאמת מעיקרא לק"מ, שהרי שלמה צוה כן 'לך אצל נמלה', לכן מותר למחזי כיון שצוה לעשות כן", וכן כתב המהר"ם שיף בשם מהר"י סג"ל זצ"ל, והחיד"א בספרו 'דברים אחדים' (דרוש יד לשבה"ג) מרחיב תירוץ זה, דהנה מן הנמלה ניתן ללמוד עוד דברי מוסר, כפי שנודעו דברי המדרש בפר' שופטים (דב"ר ה, ב), ושם מובא גם מרשב"ח, וז"ל המדרש: "זהו שאמר הכתוב 'לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה', מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה, רבנן אמרי, הנמלה הזו ג' בתים יש לה, ואינה כונסת בעליון מפני הדלף, ולא בתחתון מפני הטינה, אלא באמצעי, ואינה חיה אלא ו' חדשים, למה שמי שאין לו גידים ועצמות אינה חיה אלא ו' חדשים, וכל מאכלה אינה אלא חטה ומחצה, והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל מה שמוצא חטין ושעורין ועדשים, א"ר תנחומא וכל חייה אינה אלא חטה ומחצה והיא כונסת את אלו, ולמה היא עושה כן, שאמרה שמא יגזור עלי הקב"ה חיים ויהיה לי מוכן לאכול, אמר רשב"י, מעשה היה ומצאו בבור שלה ג' מאות כור מה שמכנסת מן הקיץ לחורף, לפיכך אמר שלמה 'לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם', אף אתם התקינו לכם מצות מן העולם הזה לעולם הבא, ומהו 'ראה דרכיה וחכם', רבנן אמרי, ראה דרך ארץ שיש בה, שבורחת מן הגזל, אמר ר"ש בן חלפתא, מעשה בנמלה אחת שהפילה חטה אחת, והיו כולם באות ומריחות בה, ולא היתה אחת מהן נוטלת אותה, באה אותה שהיתה שלה ונטלה אותה, ראה חכמה שיש בה, וכל השבח הזה שיש בה שלא למדה מבריה, ולא שופט ולא שוטר יש לה, שנאמר 'אשר אין לה קצין שוטר ומושל', אתם שמניתי לכם שופטים ושוטרים עאכ"ו שתשמעו להן".

וכתב החיד"א: "דרשב"ח דקדק בכתוב דאמר 'לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם', וסבר רשב"ח דכונת שלמה המע"ה שילך האדם אל חורי הנמלים, ומשם יתבונן כי יש הרבה פרטים אשר יתבונן אדם בראית הנמלים עצמם, ועל כן רשב"ח הלך אצל חורי הנמלים ועשה המצאות אולי יתבאר לו איזה פרט מחודש... וכל זה עשה לקיים דברי שלמה המע"ה האומר 'לך אל הנמלה', ולא דמי לאותו תלמיד שהיה מלגלג, כי שלמה בחכמתו הורנו לדעת כי יש כמה פרטים ישכיל אנוש המראה אשר הראה בחורי סדקי הנמלה וכו' (ועעו"ש כי הגם שנדחית ההוכחה שאין להם מלך, בכל זאת עדיין ניתן ללמוד הרבה מן הנמלים).