הבחנה בהירה היא שורש התיקון

הרב דב קדרון

חולין סט ע"א

רבי ירמיה מסתפק: עובר נקבה שאחד מאבריה יצא מחוץ לגוף של אמה במהלך ההריון, ואותו אבר נאסר באכילה, כלומר שיש בפנינו בהמה שאחד מאבריה אסור באכילה, מה הדין של שתיית החלב שלה?

הרמב"ם (מאכלות אסורות ה,יב) והשולחן ערוך (יו"ד יד,ה) פוסקים שחלב כזה אסור בשתייה, משום שבא מגוף של בהמה שחלקו אסור.

על כך מובאת ב"בירור הלכה" השאלה: מדוע לא בטל אותו אבר ברוב? והרי מן התורה יש ביטול ברוב, וודאי שאותו אבר לא גרם לייצור של רוב החלב? המשנה למלך כותב שניתן להסביר זאת על פי המרדכי בשם רבינו משולם, הכותב שרק איסור שהיה ניכר בפני עצמו ואחר כך התערב יכול להיות בטל ברוב, אבל דבר שתחילת ביאתו לעולם הייתה בתערובת אינו בטל ברוב, וחלב זה נוצר מלכתחילה על ידי תערובת של איברי הבהמה, האבר האסור והאברים המותרים.

לפי סברא זו, נמצא שעדיף מצב של איסור ברור ונפרד על פני מצב של איסור שמעורב בהיתר, כי האיסור הברור יכול להתבטל ברוב ואילו האיסור שמלכתחילה היה מעורב בהיתר לא יכול להתבטל.

כיוצא בזה, הרבה פעמים מוצאים שלאדם שהיה מרוחק לגמרי מהיהדות יותר קל לשוב לכור מחצבתו מאשר לאדם שהייתה בו תערובת של דעות רעות וטובות.

הבהירות היא הפתח לתיקון. כאשר האיסור עומד בפני עצמו — אפשר לזהותו, להתמודד עמו, ואז הוא ניתן לביטול ברוב. אבל כאשר הטוב והרע מעורבים מראש, הסכנה גדולה יותר, מפני שהטוב מטשטש את הרע, וקשה יותר להבחין במה שצריך תיקון. לכן עבודת האדם היא לברר את עולמו הפנימי, להפריד בין אמת לשקר ובין טוב לרע, ומתוך כך לשוב אל הטוב בשלמות ובטהרה.