אין כמו אמא

הרב דב קדרון

חולין עח ע"א

האיסור לשחוט "אותו ואת בנו" ביום אחד חל לפי כל הדעות על שחיטת האמא ואחד מצאצאיה (לגבי האבא יש מחלוקת בין חנניה לחכמים).

מקור העניין כפי שמובא בגמרא הוא מהמילה "בנו" (ויקרא כב,כח), שמשמעותה: בן שכרוך אחר מולידו, ובדרך הטבע זוהי הנקבה שבנה כרוך אחריה ולא הזכר, כי הוולד לא נכרך אחר אביו.

ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת בין רבותינו האחרונים לגבי ולד שלא ידוע בוודאות מי אמו, אולם ראו שהוא כרוך אחרי בהמה מסוימת. לפי דעה אחת, רק כל זמן שהוא כרוך אחריה אסור לשחטם ביום אחד, אולם לאחר שהפרידום וראו שאינו כרוך עוד אחריה אין איסור לשחטם באותו יום. לפי דעה אחרת, גם לאחר שהפרידום והוולד כבר לא כרוך אחריה, האיסור נשאר בתקפו, כי אין דרך הוולדות להישאר כרוכים אחר אימם לאחר שגדלו, אך היא עדיין אימם.

חוקרי הטבע גילו את התופעה הקרויה "החתמה", בה הוולד מתקשר בדרך כלל לאמו ומוטבע בו הקשר הזה לכל ימי חייו.

גם אצל בני אדם, כותב רש"י (בראשית כד,סז): "כל זמן שאמו של אדם קיימת כרוך הוא אצלה".

כיוצא בזה ידוע הסיפור על מרן הרב קוק זצ"ל שכשישב שבעה על אמו בכה בכי תמרורים, וכאשר שאלו אותו מדוע הוא כל כך מצטער, הרי אמו לא נפטרה בגיל צעיר? הוא ענה: "היא הייתה היחידה שקראה לי: 'מיין קינד' (ילדי, או לגרסה אחרת: אברהמיל)".