לא להתבלבל בין אמצעי למטרה

הרב דב קדרון

חולין פח ע"א

המשנה האחרונה בפרק כיסוי הדם דנה בחומרים שאיתם ניתן לקיים את מצוות כיסוי הדם. ב"בירור הלכה" מובאות מחלוקת הראשונים האם צריך דווקא חומר שיכול לגדל צמחים או לאו דווקא, ועוד מחלוקות. אכן לפי כל הדעות ניתן לכסות במה שנקרא "עפר" ובכלל זה זהב שחוק, שכן נאמר בפסוק (איוב כח,ו): "ועפרות זהב לו", ומכאן לומדים שגם זהב שחוק נקרא "עפר".

מעניין שמכל המתכות, דווקא המתכת היקרה ביותר, הזהב, היא זו שנקראת "עפר". זאת אף שעפר נחשב לדבר שאין לו שום חשיבות, כמו שאומרים בביטול החמץ: שיהיה בטל כעפר הארץ.

אולי יש בהשוואה זו בין הזהב לעפר רעיון עמוק יותר: כשם שהעפר, שאין לו כל חשיבות ולא כל שווי עצמי, בוודאי אינו מטרה בעלת חשיבות לעצמה, אלא הוא יכול לשמש לכל היותר בתור אמצעי להשגת מטרה אחרת בעלת חשיבות, כך גם הזהב - אין לו בעצם כל חשיבות מצד עצמו, ולכן אינו יכול לשמש כמטרה בפני עצמה, אלא כאמצעי שניתן להשתמש בו למען דברים בעלי חשיבות.

בהקשר לזה מביא המהרש"א (ב"ב כה,ב) סיפור מעניין בפירוש הפסוק (קהלת ה,ט): "אוהב כסף לא ישבע כסף": "כי היה איש אחד אוהב כסף ביותר, ובקש מהאל יתברך שבכל מה שיגע בו הוא בידו יהיה נעשה כסף, והקב"ה מלא שאלתו, והנה הוא כשבא לאכול לחם נגע בו ידו ונעשה כסף ולא היה לו מה לאכול. וזהו שכתוב: לא ישבע כסף".

אותו אדם התבלבל והפך את האמצעי למטרה בפני עצמה.