בשר שנתעלם מן העין
חולין צה ע"א
"אמר רב: בשר, כיון שנתעלם מן העין - אסור. מיתיבי, רבי אומר: מקולין וטבחי ישראל, בשר הנמצא ביד עובד כוכבים, מותר! - נמצא ביד עובד כוכבים שאני".
פירשה הגמרא שאין דברי רב חולקין על דברי רבי. ואדרבה, דברי רב מרמזין לדברי רבי (פסחים דף מט ע"ב) "תניא, רבי אומר: עם הארץ אסור לאכול בשר".
שהרי כל דברי חכמים בַּשַּׁעַר, ככתוב במשלי (כד, ז) רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת, בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ. וככתוב בתהלים קכז, ה: אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם – מדברי תורה, כי אז – לֹא יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר. וזהו כלשון רבי חייא בר אבא במסכת קידושין (דף ל ע"ב) "אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בְּשַׁעַר אחד נעשים אויבים זה את זה".
וכן הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר. (ז, א-ב) עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית ה' וְקָרָאתָ שָּׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. כי כל קריאה, רק מכח עמידה בְּשַׁעַר בֵּית ה' צריכה להיות. וכך גם אכילת בשר נפש כל חי שבקושי הותרה לבני נח, רק לשם שמים הותרה.
וזהו שאסר רב בשר שנתעלם מן העין. כאשר נתעלמה האות עי"ן ממילת בַּשַּׁעַר ונותרו רק האותיות בשר, בשר שכזה לא של תורה ויראה הוא, אלא של עם הארץ, ואסור.
