מהי הפסיכולוגיה של עני בן טובים?

הרב דב קדרון

חולין פט ע"א

אחרי נצחונו של אברהם אבינו את ארבעת המלכים, מלך סדום הציע לו לקחת לעצמו את כל הרכוש, אבל אברהם אבינו סרב, ומסביר רש"י שהוא לא רצה ליהנות מגזל, ויש מפרשים שהוא החשיב זאת כלפי עצמו כרכוש גזול, ולכן לא רצה לקחת. עם זאת הוא החריג ולא השיב את מה שכבר נאכל על ידי אנשיו, כמו שאמר (בראשית יד,כד): "בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וגו'", ובקשר לזה אמר רבי אבא: "קשה גזל הנאכל, שאפילו צדיקים גמורים אינן יכולין להחזירו".

יש לשאול: ממה נפשך, אם אברהם אבינו לא רצה ליהנות מגזל, מדוע הסכים ליהנות ממה שכבר נאכל על ידי אנשיו, ואם היה מוכן ליהנות במה שכבר נלקח על ידי אנשיו מדוע לא רצה לקבל את שאר הרכוש?

הסביר בעל עלי תמר (פאה פ"ח ה"ח, ושקלים פ"ה ה"ד) שזהו הטבע האנושי, יש דברים שכל זמן שאינם ברשותו של אדם, אדם לא רוצה ליהנות מהם, אבל אחרי שכבר היו ברשותו ונהנה מהם, אז הרבה יותר קשה לו להתאמץ ולהחזיר מכספו את מה שכבר נאכל על ידו, ואז הוא מוכן ליהנות ולא להחזיר לבעלים.

על פי זה הוא מסביר את הנהגתו של רבי יונה, שכשהיה רואה עני בן טובים, היה מציע לתת לו כסף בהלוואה, ואחרי שהוא קיבל את הכסף, אמר לו: זו מתנה.

כי אף שלא היה מסכים מראש לקבל מתנה, אחרי שכבר חייב להחזיר לו הלוואה קשה לעני להחזיר הלוואה הנאכלת, כמו שקשה להחזיר גזל הנאכל, שאף אנשים גדולים אינם יכולים להחזירו, ולכן הסכים לקבל את המתנה כדי שלא יהיה צריך להחזיר את ההלוואה. וזהו בכלל "אשרי משכיל אל דל" (תהלים מא,ב), שצריך הנותן להשכיל להסתכל ולהתבונן בפסיכולוגיה של עני בן טובים ובעומק נפש הדל, ועל ידי הסתכלות בנפשו ידע מהי הצורה של נתינת צדקה הנכונה לו.