ייתכן שטעם של בשר אינו בשרי?

הרב דב קדרון

חולין קיא ע"ב

בגמרא חולקים רב ושמואל בדין של נותן טעם בר נותן טעם (נ"ט בר נ"ט), כלומר קערה שבלעה טעם בשר (יש מחלוקת בין הפוסקים אם הכוונה לסיר שבו בישלו בשר, או לקערת ההגשה שעליה שמו את הבשר הרותח), ולאחר מכן שמו בה דגים שבלעו את טעם הבשר מהקערה (טעם הבשר הבלוע בדגים הוא הטעם השני, שהוא "בנו" של הטעם הראשון) - האם מותר לאכול דגים כאלה עם מאכל חלבי?

השולחן ערוך (יו"ד צה,א) פוסק כשמואל שמותר, וב"בירור הלכה" מובאים כמה הסברים של רבותינו הראשונים לשאלה: איך מותר לאכול דגים שיש בהם טעם בשר עם מאכל חלבי, מדוע לא חל כאן הכלל ש"טעם כעיקר"?

יש אומרים שהתורה אסרה רק את טעם האיסור ולא את טעם טעמו, וגם חז"ל לא גזרו עליו איסור. לפי שיטה זו, הטעם השני הבלוע בדגים, שהוא תולדת הטעם הראשון - אינו נחשב לטעם כלל, והדגים אינם נחשבים בשריים אלא פרווה.

שיטה אחרת גורסת שהטעם הבלוע בדגים אמנם נחשב לטעם בשרי, אלא שהוא כל כך חלש עד שאינו יכול לתת טעם בדבר אחר. על פי שיטה זו מסביר רבי עקיבא איגר (בתשובותיו, מהדורא קמא, סימן רז) שלמרות שטעם החלב מורגש בדגים ונבלע בהם וגם בטעם הבשר שבהם ויש באותם דגים תערובת של טעמי בשר וחלב, בכל זאת הדגים מותרים לאכילה מכיוון שההגדרה של איסור בשר בחלב היא שצריך שגם הבשר וגם החלב יתנו טעם זה בזה, ובאופן שרק החלב נותן טעם בבשר אבל הבשר אינו נותן טעם בחלב - אין איסור לאכול את התבשיל.