כמה צריך לטרוח להתפלל במניין?

הרב דב קדרון

חולין קכג ע"א

בגמרא נזכרו כמה דברים שצריך אדם ללכת עבורם מרחק של ארבעה מילין, ואחד מהם היא התפילה. ב"בירור הלכה" (למסכת פסחים) מובאים כמה פירושים לעניין זה. יש מפרשים שהכוונה היא שצריך ללכת עד ארבעה מילין כדי ליטול ידיים לתפילה. יש מפרשים שהכוונה היא להליכה כדי להתפלל במניין. יש מפרשים שהכוונה היא להליכה כדי להתפלל ביישוב הדעת, במקום המיוחד לתפילה, ויש עוד פירושים אחרים.

השולחן ערוך (או"ח צ,טז; צב,ד) מביא את שני הפירושים שעניינם תפילה במניין ונטילת ידיים לתפילה. על פי המבואר בגמרא, אדם ההולך בדרך צריך לטרוח ללכת מרחק של עד ארבעה מילין (כ-72 דקות) אם ההליכה היא בכיוון שהוא הולך בלאו הכי. אולם אם המניין נמצא בכיוון ההפוך, לאחריו, די שיטרח רק עד מרחק של מיל (כ-18 דקות).

המשנה ברורה (צב,יח) מביא את דעת האחרונים, שהיושב בביתו דינו כמהלך לאחריו, שאינו חייב לטרוח ללכת כדי להתפלל במניין אלא עד מיל בלבד. אולם ב"בירור הלכה" מובאת דעת המאירי, הסבור שמי שאינו הולך בדרך חייב לטרוח וללכת מהלך של ארבעה מילין.

מעניין לעניין באותו עניין, הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (אגרות משה או"ח ח"ב סימן כז) נשאל על ידי יהודי שהיה יושב ועוסק בתורה בביתו מאוחר בלילה, האם הוא צריך "לבזבז" את הזמן כדי להתפלל בציבור. תשובתו היא שמהסוגיה שלנו רואים שהחיוב להתפלל בציבור הוא לא רק הידור ומעלה סתם, אלא הוא חיוב ממש, ולכן אין בזה הבדל בין תלמיד חכם שעוסק בתורה לבין מי שאינו כזה.