הזרוע והלחיים והקבה
חולין קל ע"א
"הזרוע והלחיים והקבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשין".
מהו הטעם להבדל שבין מתנות הקדשים חזה ושוק, שבהם נתחים גדולים וחשובים, לבין מתנות החולין: הזרוע והלחיים והקבה, שבהם נתחים קטנים ושוליים הרבה יותר?
לכאורה הטעם ברור, הרי מתנות הקדשים ניתנים במקדש, ובו הכהנים עובדים בעבודת הקרבן, וצריכים הם לקבל את גמולם.
אלא שאין די בהסבר זה, שהרי גם מתנות חולין ניתנות כשכר לעבודת הכהנים, שהרי אפילו על מעשר ראשון מפורש בתורה שהוא ניתן ללויים: (במדבר יח, כא) חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד.
אלא, שעל הכהנים כתוב: (שמות כט, לג) וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם, ופירשה הגמרא: (יבמות דף צ ע"א) "מלמד, שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים". ובסַפרא (שמיני פרשה א תחילת פרק ב אות ד) הובא פסוק מפורש עוד יותר: (ויקרא י, יז) [מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא] וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי ה'.
ובזה מבואר למה וכיצד נקראו הכהנים שלוחי דרחמנא ושלוחי שמים. כי אכילת הכהנים שקולה לאכילת אש המזבח!
ומעתה מבואר: בקרבן השלמים, כשם שהדם והחֵלב קרֵבים אל המזבח עצמו, כך חזה ושוק שגם הם מחלקי הקרבן ושלפיכך חייבים הם בתנופה, גם הם חייבים באכילה דוקא על ידי הכהנים כי גם היא להקרבה לה' נחשבת. וכל זה בכלל חציו לה'. ואילו בכלל חציו לכם – כל שאר הזבח שנאכל על ידי הבעלים.
ואילו שחיטת חולין הרי היא (במדבר יח, כז) כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב, אשר חייבים בהם רק ב"קָרְבַּן רֵאשִׁית" – בביכורים ובתרומות ומעשרות. ולפיכך ניתנים לכהן ראשיתם: זרוע הימין – הראשונה והקדמית, הלחיים – תחילת הראש, והקֵּבה – אשר בראש בני המעים.
