מהי דמותו השלמה של אדם?

הרב דב קדרון

חולין קלד ע"ב

"כהן גדול צריך שיהיה גדול מכל אחיו הכהנים בנוי, בכח, בעושר, בחכמה ובמראה" - זו לשון הרמב"ם (כלי המקדש ה,א).

ב"בירור הלכה" מובא שמפרשי הרמב"ם דנים בשאלה מה ההבדל בין "נוי" ל"מראה". חלק מן המפרשים כותבים שאכן אין הבדל ביניהם, ושהמילה "מראה" היא טעות סופר או שיבוש של המילה "יראה". אולם יש מפרשים המסבירים ש"נוי" הוא יופי הפנים, ואילו "מראה" הוא הדר הקומה וחן הצורה.

כך מצאנו גם לגבי יוסף, שנאמר עליו בתורה (בראשית לט,ו) שהיה "יפה תואר ויפה מראה", וכפי שתרגם אונקלוס שם, מעלות אלה מתייחסות לשני צדדים של היופי. בעל אור החיים (בראשית כט,יז) מבאר שיש שתי בחינות ביופי: יופי בכל פרט ופרט, ויופי של המראה הכללי, ולשני אלה מתייחסים המושגים: "תואר" ו"מראה". אפשר לומר שזו גם כוונת הרמב"ם, ש"נוי" הוא היופי של הפרטים ו"מראה" הוא היופי של המראה הכללי.

מחלוקת נוספת המובאת ב"בירור הלכה" היא: כיצד יש לנהוג אם אין מוצאים את כל המעלות אצל כהן אחד. איזו מעלה יש להעדיף שתהיה בכהן הגדול? יש מהאחרונים הסבורים שצריך למנות את הגדול בחכמה. אולם יש מי שסבור שהולכים אחרי הכהן הגדול ברוב המעלות ולאו דווקא אחרי החכמה. לפי דעה זו, אם יש כהן אחד שהוא גדול בכוח ובנוי ולעומתו כהן הגדול בחכמה - יש למנות את הראשון לכהן גדול, כי יש לו שתי מעלות, לעומת מעלה אחת אצל חבירו.

מכאן אפשר ללמוד שמעלתו של אדם אינה נמדדת רק בעומק של תכונה אחת, אלא גם בשלמות הנוצרת משילובן של מעלות רבות. דווקא החיבור שבין הפרטים יוצר את ה"מראה" הכללי, את דמותו השלמה של האדם.