בבא בתרא עו ע"א

דף עו - א

ודנה הגמרא בדברי הברייתא: "אותיות" שדיבר עליהן רבי נתן, מאן דכר שמייהו? מי הזכיר אותן מתחילה!? והרי תנא קמא דיבר על ספינה בלבד, וכלל לא הזכיר את דין ה"אותיות", ואם כן, מדוע רבי נתן, שבא לחלוק על תנא קמא, הזכיר גם את דינן של ה"אותיות"!?

אלא בהכרח, חסורי מחסרא לשון הברייתא, והכי קתני:

ספינה נקנית במשיכה, ו"אותיות" ^[1] נקנות במסירה. ^{[2] [3]}

רבי נתן אומר: ספינה ו"אותיות" נקנות במשיכה ובשטר.

והניחה הגמרא, שכך אמר רבי נתן: בין ספינה, בין "אותיות", אינן נקנים אלא על ידי שני מעשי קניין - גם משיכה וגם שטר.

ועל כך תמהה הגמרא: שטר לספינה, למה לי!? הרי הספינה מטלטלי היא, ומיד כשמשך אותה היא קנויה לו כדין כל המטלטלין שנקנים במשיכה בלבד, ולשם מה הצריך רבי נתן גם שטר כדי לקנות את הספינה!? ^[4]

ומתוך קושיה זו מוכיחה הגמרא: אלא לאו, על כרחך הכי קתני: ספינה נקנית במשיכה, ו"אותיות" נקנות במסירה, לדברי תנא קמא.

רבי נתן אומר: ספינה נקנית במשיכה, ו"אותיות" אינן נקנות במסירה בלבד, כדברי תנא קמא, אלא במסירה ובשטר, ימסור לו את שטר ההלואה, וגם יתן לו "שטר מכירה" על שטר החוב. ^{[5] [6]}

ועתה לאחר שמבארת הגמרא את דברי תנא קמא ורבי נתן, היא חוזרת לדבריה, לשאלה לעיל, לימא כהני תנאי:

כי בדברי הברייתא יש לתמוה: הרי רבי נתן בא לחלוק על תנא קמא, ואיך אמר רבי נתן שספינה נקנית במשיכה, והרי היינו תנא קמא!? שהרי גם תנא קמא אמר שספינה נקנית במשיכה, ובמה נחלקו התנאים!?

אלא, על כרחך, דרב ושמואל איכא בינייהו. והיינו, שלכולי עלמא ספינה נקנית במשיכה, ומחלוקת התנאים היא בשאלה כמה צריך למשוך את הספינה ^[7] כדי לקנות אותה?

תנא קמא סובר כמו שמואל, שכדי לקנות את הספינה במשיכה צריך הוא למשוך את כולה - לעקור אותה לגמרי ממקומה הראשון.

ורבי נתן סובר כמו רב, שמספיק למשוך את הספינה משיכה כל שהיא. ^[8]

ודחינן: לא נחלקו רבי נתן וחכמים במחלוקת רב ושמואל. אלא דכולי עלמא, בין רבי נתן בין חכמים, מודים בדבר, אך אין לנו בירור בדבר, אי כולי עלמא סבירא להו כרב, אי כולי עלמא סבירא להו כשמואל.

ובספינה שהוזכרה בברייתא, כולי עלמא לא פליגי, בשום דבר.

אלא, כי פליגי חכמים ורבי נתן, באותיות הוא דפליגי.

והכי קאמר ליה רבי נתן לתנא קמא: בספינה, ודאי מודינא לך שספינה נקנית במשיכה.

אך ב"אותיות" אינני מודה לך, במה שאתה, תנא קמא, סובר ש"אותיות" נקנות במסירה בלא שטר. כי לדעתי, רק אי איכא שטר בנוסף למסירה, אין, אז אכן ה"אותיות" נקנות לו, אבל אי לא כתב לו שטר על כך - לא קנה את ה"אותיות". ^[9]

ואומרת הגמרא: ובפלוגתא דהני תנאי, מחלוקת חכמים ורבי נתן בדין מכירת שטרות, היא היא מחלוקת רבי וחכמים בברייתא דלקמן.

דתניא בברייתא: "אותיות" נקנות במסירה, ואין צורך להוסיף ולכתוב לו "שטר מכירה" על כך, דברי רבי.

וחכמים אומרים: אין "אותיות" נקנות אלא במסירה ובשטר. ^[10]

אבל בלאו הכי, בין אם כתב לו "שטר מכירה" ולא מסר בידו את שטר החוב, ובין אם מסר לו את שטר החוב בידו, ולא כתב לו "שטר מכירה" על כך, לא קנה, עד שיכתוב לו שטר מכירה על כך, וימסור בידו את שטר החוב עצמו. ^[11]

ונמצא, שדברי רבי נתן בברייתא לעיל, הם דברי חכמים בברייתא כאן, שאמרו אין "אותיות" נקנות אלא במסירה ובשטר.

ודברי רבי בברייתא כאן, הם דברי חכמים בברייתא לעיל, ^[12] שאמרו "אותיות" נקנות במסירה, ואין צורך לכתוב גם שטר מכירה על הדבר.

אך תמהה הגמרא: במאי אוקימתא, במה העמדת את דברי חכמים בברייתא הראשונה, הרי כדברי רבי העמדתם, האומר "אותיות" נקנות במסירה בלא שטר, ואם כן מדוע שנינו בברייתא זו שספינה נקנית במשיכה ואותיות במסירה, שמשמע מכך שספינה אינה נקנית במסירה, והרי לדעת רבי ^[13] ספינה נמי, תיקני במסירה, ולא רק אותיות. ומדוע צריך משיכה כדי לקנות את הספינה!? דתניא, שהרי שנינו בברייתא: ספינה נקנית במסירה, דברי רבי.

ובשטר. אם כיתב לו שטר אחר על שטרות הללו כדאמר קני לך הוא וכל שעבודיה:

ואותיות במסירה. ולא במשיכה דלא הוי כשאר מטלטלין דאין גופן ממון להכי במסירה או בשטר סגיא:

מטלטלא היא. ובמטלטלי לא צריך שטרא אלא במשיכה או במסיר' סגי ובספינה ליכא מסירה שהרי איני יכול להגביה אלא במשיכה נקנית:

אלא לאו הכי קתני. ^א)לכאורה צ"ל ר' נתן.תנא בתרא: ספינה נקנית במשיכה ואותיות בשטר:

ספינה נקנית במשיכה היינו תנא קמא. ומאי אתא לאשמועינן ר' נתן:

אלא דרב ושמואל איכא בינייהו. דת"ק סבר לה כרב דאמר כיון שמשך כל שהוא קנה ור' נתן ס"ל כשמואל דלא קני עד דמשיך לה כולה:

לא דכ"ע. לא פליגי אליבא דרב ושמואל דלא ידעי' אי כרב אי כשמואל דליכא למיקם עלה דמלתא מאן ס"ל כרב ומאן כשמואל. ובספינה כולי עלמא לא פליגי דתרוייהו שוי שיעורייהו במשיכה:

כי פליגי באותיות. היכי מיקני:

והכי קאמר ת"ק. ספינה נקנית במשיכה ואותיות במסירה. ^ב)אולי צ"ל וקא"ל ר"נ לת"ק ספינה נקנית במשיכה ואותיות אי איכא שטרא וכו'.ספינה נקנית במשיכה ואותיות במשיכה: והכי קא"ל ר"נ לת"ק וכו':

אי איכא שטרא. דמקני ליה הני שטרות קני ואי לא לא קני:

וחכמים אומרים בין שכתב לו שטר. שמקנה אותן שטרות ולא מסר לו אותן השטרות. ובין שמסר לו ולא כתב כו'. רבי אומר כת"ק וחכמים כר' נתן:

במאי אוקימתא. מלתא דת"ק כרבי:

ספינה נמי. לתנא קמא תיקני במסירה כי היכי דסבירא ליה לרבי:

אלא להו ה"ק ספינה נקנית במשיכה ואותיות במסירה. איכא למידק ולימא ספינה ואותיות נקנות במשיכה ור' נתן סבר ספינה במשיכה ואותיות בשטר ופליגי באותיות דהשתא נמי באותיות פליגי ובספינה לא פליגי ואיכא למימר להכי אוקמה בהכי כי היכי דתיקום רבי דאמר לקמן אותיות במסירה כתנא קמא דרבי נתן כרבנן ולא ניחא ליה לומר ששלש וארבע מחלוקות בדבר, כמו שכתב הרב ר' שמואל ז"ל.

והא דאמרינן אותיות נקנין (במשיכה) [במסירה]. ראיתי מי שפירש דלאו מסירה לחודה היא אלא מסירה שיש בה משיכה (אי) דאי מסירה לחודה הא קיימא לן שהמטלטלין אינן נקנין אלא במשיכה ומשום שאין גופן ממון מיקני במסירה אטו מיגרע גרע אלא מסירה שיש בה משיכה קאמר וכן בפרק מי שמת אמרינן גבי אותיות והא לא משך ואיבעי ליה למימר והא לא מסר דהא אותיות נקנין במסירה אלא ש"מ מסירה שיש בה משיכה קאמרינן ומה שאמרו במסירה לומר לך דבעינן שימסרנו לו מיד ליד ואח"כ ימשוך וזה הפי' קרוב לדעת הראשון שכתבנו ואינו כלום שאין מסירה ומשיכה השנוין בתלמוד משונין זה מזה.
אבל לפיכך אותיות נקנות במסירה מפני שהמסירה והמשיכה וההגבהה שוין בהן שאין גופן מכור וקנוי והראיה שבהן אינה נמשכת ומוגבהת במשיכתן ולפיכך לא הצריכו בהן הגבהה ומשיכה ותקנת חכמים היא שיקנה משעה שהוציא הלה ראיותיו מתחת ידו וגמר והקנה אותן לו וכן הא דקתני רבי נתן אי איכא מסירה ושטר אין אי לא לא לאו משום גריעותא דמסירה אלא אף במשיכה והגבהה נמי איכא שטרא אין אי לא לא דמודה ליה ר' נתן לת"ק שמסירת האותיות ומשיכתן והגבהתן כלן שוין בדינן.

אי רבי תקני נמי ספינה במסירה. ליכא לפרושי בלא במסירה כי היכי דאותיות במסירה של דברי המפרש דמסירה דקאמרי' גבי אותיות מסירה שיש עמה משיכה בעי דהא הכא לא בעינן מסירה שיש בה משיכה ולמה שפירשנו נמי אין לומר כן שכשאמרו אותיות במסירה אף במסירה אמרו והוא הדין ודאי במשיכה כדאמרינן והא לא משך הילכך ספינה נמי אי כאותיות הויא נקנית במשיכה ועוד אי למעוטי משיכה אתא הוה ליה למימר לא תקנה אלא במסירה מדקאמר תקנה נמי שמע מינה הכי פירוש' דאמשיכה קאי לומר כי היכי דנקני במשיכה תקני נמי במסירה ומדקתני במשיכה ודאי אינה נקנית במסירה אלא במשיכה דהיא קנייה אלימתא ועדיפא ממסירה ודקס"ד השתא דהנך תרתי מתניאתא בסמטא ורבי סבר מסירה קונה בסימטא ורבנן סברי אין מסירה קונה אלא ברשות הרבים כאביי ורבא ושמעי' מינה דהא דאמרינן משיכה קונה בסמטא דדוקא משיכה ולא מסירה קאמר דהא אוקימנא להך ברייתא בסימטא וקתני ספינה במשיכה ולא במסירה ודקתני אותיות במסירה לאו בסימטא אלא ברשות הרבים אלא לאשמועינן דלא בעי כתיבה אתא והכי קתני אפילו ספינה שאין דרכה צריכה משיכה ואפילו אותיות שדרכן נקנין במסירה בלא שטר שהי' קנייה קלה שבכלן וי"ל דאותיות לאו ברשויות תליין דהא תלמוד לומר דברים שדרכן להגביה הן ואפילו הכי במסירה שאין משיכה והגבהה משמשת בהן הילכך מסר בכל מקום קני.
וטעמא דהא מילתא, דסמט' כיון שהוא מקום פנוי הראוי לשתיהן ואפשר למעבד בה משיכה דעדיפא לא קני' בה מסירה ודומיא דהא דאמרינן לקמן לא שנו אלא בדברים שאין דרכן להגביה וכו' וכמו שפירש הרב רבי שמואל ז"ל והכי משמע מדאמרינן עד שימשכנה משמע דמשיכה עדיפא ומשום הכי לא קנה במסירה עד שימשכנה ואף על גב דבמסקנא אמרינן דבקפידא פליגי ולא קשיא מידי מ"מ איכא למידק ממאי דקס"ד דמעיקרא.
ופי' דברי אביי ורבא כך הוא, מסירה קונה ברשות הרבים בדברים הנקני' במסירה והם הדברים שאין דרכן להגביה ולמשוך דהיינו ספינה וכיוצא בה אבל משיכה אינה קונה ברשות הרבים לפיכך כל הנקנין במשיכה אינן נקנין ברשות הרבים. ומשיכה קונה בסימטא אבל לא מסירה שבאותו רשות יכול הוא למשוך אפילו בספינה וזה דעת רבינו הגדול ז"ל וישיבת קדושה רב יהוסף הלוי ז"ל והרב ר' משה ובזה הסכים הרב ר' שמואל הצרפתי ז"ל.
וזו ששנינו (קדושין כה,ב) בהמה גסה נקנית במסירה כך פירושו שבהמה גסה כספינה היא נקנית ברשות הרבים במסירה וכל שכן בסימטא במשיכה וחכמים אומרים זו וזו במשיכה בסימטא שראוי לימשך היא וכל שראוי למשיכה אינו נקנה לעולם במסירה ואפילו היה ברשות הרבים.
ואחרים פי' משיכה קונה בסימטא וכל שכן מסירה בדברים הנקנין במסירה ומשנתנו במסכת קדושין בסימטא וכן דעת רבינו יעקב ז"ל הצרפתי.
ויש דרך אחרת מופלגת מזו, שכל המטלטלין אינן נקנין אלא במשיכה וזה דעת רבינו הגאון ז"ל וכך כתב בספר המקח כלשון הזה וענין המסירה כך היא לעולם אין אדם קונה במסירה אלא א"כ פירש לו המוכר ללוקח קנה ואפילו במסירה או שאמר לו בלשון שדומה ממנו שרוצה בהקנאתו אליו ואפילו במסירה שהיא פחותה מכולן והיכא שפירש לו הכי אפילו ברשות הרבים קנה וכל שכן בסימטא וכל שכן אם הוסי' הלוקח בחזוק הקנייה ומשך או הגביה וכו'.
נמצינו למדין מדבריו שכך הוא מפרש דברי אביי ורבא מסירה קונה ברשות הרבים וכל שכן בסימטא בכל המטלטלין הואיל ואמר לו לך חזק וקני דמשמע במסירה אבל משיכה אינה קונה ברשות הרבים ואפילו פירש לו קני במשיכה וא"צ לומר בסתם משיכה קונה בסימטא בין שאמר לו לך חזק וקני בין שפי' לו משוך בין ששתק ומשך בפניו והך קמייתא דקתני ספינה נקנית במשיכה ולא במסירה בשאמר לו סתם היא אי נמי בפניו, והוא הדין לשאר כל המטלטלין אלא רבותא נקט דאפי' ספינה שאין דרכה לימשך אינה נקנית במסירה אלא אם כן פירש.
ולהך סברא קשיא לן הא דתנן בהמה גסה נקנית במסירה וכו' אם בשפירש אפי' דקה נמי אי בשלא פירש למה תקנה והלא אין מסירה קונה לעולם אלא במפרש ואפילו בספינה ואיכא למימר לעולם בסתם וסבירא להו להני תנאי דכיון דאורחא דבהמה גסה למוסרה במסירה נקנית במסירה שכך דרכה וכיון דתפיס לה למעיקר קיימא אבל לא בשאר הדברים ואפילו הכי קמ"ל בחכמים דאמרי זו וזו במשיכה ותיקשי לי' הא דאמרינן התם פיל לר' שמעון במה יקנה לימא ליה בשפירש ואמר קני במסירה וי"ל לר"ש משיכה ומסירה לית ליה כלל.
זה כתבתי לתקן דברי הגאון ז"ל, אבל אין להם בגמרא על מה שיסמוכו דהא היכא דאמר נמי לך משוך וקני בספינה ברשות הרבים משום קפדנותא קאמרי' דלא קנה ולרבי דמראה מקום הוא קני הא כל בסתמא קני וקני ולא ראיתי לבאים אחריו שיסמוכו עליהם ועל זו הסברא כתב ר"ח ז"ל בכאן. וראיתי לרבותינו הגאונים ז"ל זולתו זה הפירוש, ויש עליו תשובות אבל אין משיבין אחר ארי, לפיכך לא כתבנו הפירוש והתשובה שעליו.
ויש עוד כת אחרת שפירשו מסירה קונה בר"ה בכל המטלטלין בין בסתם בין במפרש שכיון שאין משיכה קונה באותו רשות לא הצריכו חכמים להוליכו לרשות אחרת כדי שיקנה במשיכה משיכה קונה בסימטא בכל דבר אבל לא מסירה לעולם דקיימא לן כרבנן דאמרי זו וזו במשיכה ולא במסירה ובסימטא היא והוא הדין לספינה דכל שאפשר לקנות בקנייה מעולה ברשות זו אינה נקנית בפחותה ומאן דאמר במסירה סבר בסימט' שניהן קונות לו. וזו הסברא קרובה לדברי רבי' הגדול ז"ל וקרובה אל הדעת, אלא שעל רבינו ז"ל אנו סומכין.
ומצאתי למקצת ראשונים שכתבו שאין מסירה קונה ברשות מוכר אע"פ שקונה הרבים.

הא דאמרינן: חסורי מחסרא והכי קתני ספינה נקנית במשיכה ואשותיות במסירה. איכא למידק, אמאי מחסיריה לה לברייתא כולי האי, דהא בכולה ברייתא לא תנו לה מסירה לא בדרבי נתן ולא בדת"ק אלא משיכה, ואמאי לא קאטמר הכי קתני ספינה ואותיות נקנות במשיכה. ור"ש ז"ל פירש, דמשיכה לא שייכא אלא בדבר שגופו ממון, דמכי משיך ליה זכה ביה, והכא נמי לצור על פי צלוחיתו תהני ליה משיכה כשאר מטלטלין, אבל כדי לגבות חובו, (אלא) צריך שימסרנו מלוה ליד הלוקח. ולא ירדתי לסוף פירושו של רבינו, דאם דעתו לומר שימסרנו מצמש מידו ליד הלוקח, ולפיכך קנה אפילו הראיה שבו, אם כן תמיה לי תרתי, חדא דאם כן משונה מסירה זו מכל מסירות שנשנו כאן ובכל מקום שהוא ז"ל בעצמו כתב למעלה אחזה ברגלה במצות המוכר. ועוד, דלראיה שבו מאי שנא מסירה ומאי שנא משיכה, הראיה אינה נמשכת ואינה נמסרת, ואם לקנות הנייר לצור על פי צלוחיתו, הגבהה בעי כשאר המטלטלין כמותו שאין דרכן למשוך וראויין להגביה. ומורי הרב ז"ל פירש דאי אפשר למינקט משיכה אלא אם כן מוקי לה בשליפי רברבי, דאילו שליפי זוטרי בהגבהה ולא במשיכה, ולפיכך אוקמה במסירה, ומאי מסירה שאמר שמסרו מידו לידו, והיינו הגבהתו, ובדין הוא דלימא ואותיות בהגבהה, אלא משום שלשון הגביה הוה משמע שיגביהנו מעל גבי קרקע, ואין דרכן של בריות להניח שטרות על גבי קרקע, אלא מוסרין אותן מיד ליד וזו היא הגבהתן, אפקה להגבהה זו לשון מסירה. ועדיין יש לעיין, דמכל מקום בין כך ובין כך בדרבי נתן נמי הוה ליה לאפוקה בלשון מסירה, וכדקא אמרה לה בסופא.
ולי נראה דמדקתני בדבר תנא קמא ספינה נקנית במשיכה ולא תנא אותיות בהדה, אף על גב דמחסרין לה, משמע ליה דדינא אחרינא לאו בדינא דספינתא הוא דחסר מינה מאן דשבשה ותני לה, ולא תנא אלא בבא חדא מנייהו, דאילו תרווייהו בחד דינא איתנהו ותנא בחדא בבא כרך ותני להו, לא הוה משתבש כולי האי דליחסר פלגא דבבא, ולפיכך אוקימנא בדינא אחרי, ואי נמי משום דקושטא דמילתא ומסקנא הכין הוא דאותיות בין למר בין למר במסירה, כדמסקינן, קא פריש הכא מסירה ואכתי לא חש לאפרוקי הא דרבי נתן, דאנן מאי דקשיא לן בדרבי נתן אותיות מאן דכר שמייהו מתרצינן, ומשום כך איצטרכי לחסורה לדברי תנא קמא ולפרוקה, ואכתי לא משגחינן בדרבי נתן, אלא דלבתר הכין אתינן למידק בדרבי נתן שטר בספינה למה לי, ופרקינן ואוקמינן להו בפירוקא תריצא וקושטא, דתנא קמא סבר אותיות במסירה לבד ורבי נתן סבר דמסירה ושטר בעינן. ויש מפרשים, דלגבי אותיות לקנות ראיה שבהן משיכה ומסירה והגבהה שוין בהן, שאין הראיה שבהן בדין זה, שהיא אינה נמסרת ולא נמשכת ולא מגבהת, וזה וזה שוין בה, אלא כל שמסר המלוה ללוקח והוציאו מרשותו קני, למאן דאמר במסירה [במסירה] ולמאן דאמר במסירה ובשטר עד שיכתוב את השטר. וזה נראה לי יותר נכון ועיקר.

שטר בספינה למה לי מטלטלי נינהו. נראה דהכא תרתי קא קשיא ליה, למה ליה ומאי מהני ליה, דאי לעכוב קנייה, מטלטלי נינהו, וכל שזה תפוש במטלטלין אינו צריך ראיה, דתפישתו ראייתו. ועוד דשטר למטלטלין לא מהני ולא מידי ולא מיקנו בשטרא, דאין שטר אלא לדבר שיכול לסיימו בשטר, כגון קרקע, וא נמי עבדים שהן נכרים בעצמן ויכול אדם לסיימן ולהפרידן מתוך השטר מקרקע אחר או מעבד אחר, אבל המטלטלין אינן מסוימין שיכול לסיימן בשטר, ולפיכך אין קנייתן בשטר. וזו היא ששנינו (קדושין כו, א) נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה ושאין להם אחריות אינן נקנין אלא במשיכה. עוד נראה לי טעמא שלא למדו הקניות אלא מן הכתוב וכדאיתא בקידושין בפרק קמא, ולא מצינו שטר אלא בקרקע, דכתיב וכתוב בספר וחתום, אבל במטלטלין מצינו אגב, דכתיב ויתן להם מתנות עם ערים בצורות, וכדאיתא התם, ואגב היינו כמסירה וכדאיתא לקמן. ונראה לי זה עיקר, דאילו לטעם הראשון, נעשה שורך אפותיקי בשטר מה הועיל, ואפילו לא מכרו. ועוד כשעשאו אפותיקי בשטר אגב מקרקעי ומכרו, למה מוציא מן הלקוחות, שהרי אינו מסויים, ואגב נמי למה יועיל והא לא בעי (ציורין) [ציבורין] ואינן ניכרין, אלא טעמא כדאמרינן, כנ"ל.

אי הכי ספינה תקני נמי במסירה. מדקאמר תקני נמי, שמעינן מינה דאף במסירה קאמר, וכל שכן במשיכה, דמשיכה עדיפא ממסירה, וכל שבמסירה קונה כל שכן שקונה במשיכה, ובלבד במקום שתתכן בו המשיכה, וכדאביי ורבא דבסמוך. ותדע לך דאף במסירה קאמר, דאי לא, מאי נמי, ואם נפשך לומר דהאי נמי לא אמשיכה קאי אלא אאותיות, כלומר, כדרך שאמר אותיות במסירה לומר הכי נמי אף בספינה, לא היא, דאם כן לא הוה ליה למימר ספינה (קתני) [תקני] נמי במסירה, דמתוך לשון זה משמע דאקניות קאי ולא על הנקנין, כלו', אספינה שתקני במסירה כמו האותיות, דאם כן הוה ליה למימר ספינה נמי (קתני) [תקני] במסירה, ואי נמי (לא) לימא לא תקני אלא במסירה. ועוד דהא קתני בברייתא אחריתי ספינה נקנה במסירה דברי רני וחכמים אומרים לא קנה עד שימשכנה, מדקאמר עד שימשכנה, שמע מינה דמשיכה עדיפא ממסירה, ושלש קניות יש בזו למעלה מזו, מסירה ולמעלה ממנה משיכה ולמעלה מכולן הגבהה.

זה שביארנו במשיכה והגבהה ומסירה שקונות במטלטלין כל אחת כדינה דוקא בדבר שגופו ממון אבל המוכר שטר חוב לחברו אין לו שום קנייה מן התורה שהרי הוא מוכר הראייה ואין הראיה נקנית ומ"מ מדברי סופרים שהוא נקנה בכתיבה ומסירה ר"ל שימסור לו השטר ויכתוב לו שטר מכר עליה וצריך שיכתוב לו שיקנה השטר וכל שעבוד שבו ואם לא כתב לו כן לא קנה אלא הנייר לצור על פי צלוחיתו ולמדת שהמסירה לבדה או הכתיבה לבדה אין קונין בה עד שיהו שניהם ר"ל כתיבה ומסירה ויראה בזו דוקא במסירה מיד ליד:

זה שביארנו שהמסירה לבדה אינה קונה פירשו הטעם בסוגיא זו מפני שהשטר אינו אלא דברים ואף המסירה כן ומילי במילי לא מקנין ויש לשאול אם כן אף השטר שהוא חוזר ועושה לו מילי והיאך קונה בה תירצו שמאחר שהשטר בא להקנאה אינו נקרא מילי לענין אותו דבר למדת מ"מ שכל שכתב ומסר קנה ומ"מ יש אומרים שאעפ"כ אם רצה הלוה לומר לאו בעל דברים דידי את רשאי עד שיכתוב לו לשון הרשאה ויש אומרים שאם היה בשטר החוב לו ולבאים מכחו אינו רשאי לומר כן וכמו שאמרו בתוספתא באים מכחו אלו לקוחות:

יש פוסקים שהשטר נקנה במסירה ואין צריך כתיבה ומביא ראיה ממה שאמרו בפרק גט פשוט אותיות נקנות במסירה עד שנחלקו עליה אביי ורבא שלדעת אביי צריך להביא ראיה ר"ל ראייה שמסרה לו ואינו נאמן בלקוח הוא בידי ולדעת רבא נאמן ואין צריך להביא ראיה הא מ"מ שוים הם שאם הביא ראיה קנה במסירה בלא כתיבה עד שתירצו רבים דרך פשרה שאין נקנות במסירה אא"כ שמו של לוקח כשמו של מוכר שמכיון שמסרה לו הרי שמו כשם מי שמכרה וזו שבפרק גט פשוט ענינה בדרך זה שהרי בשני יוסף בן שמעון נאמרה ועיקר הדברים שלא נחלקו על דעת עצמם אלא על דעת האומר אותיות נקנות במסירה והראיה שהרי ביבמות פרק האשה שלום אמרוה בהפך שלדעת רבא אין אותיות נקנות במסירה ואפילו בשמותיהם שוים ולדעת אביי נקנות ושמא תאמר היאך נחלקו על דעת שאינו כהלכה תדע שיש ללמוד ממנה לענין מתנת שכיב מרע שאינו צריך כתיבה שאם טען זה שהשטר יוצא מתחת ידו במתנת שכיב מרע נתנה לי לדעת אביי צריך ראיה ולא לדעת רבא ושמא תאמר והלא אף מסירה אינו צריך מ"מ צריך הוא להביא ראיה שהשכיב מרע צוה למסרה לו והלכה כרבא ואינו צריך להביא ראיה על מסירת השטר לידו וכן בקנאה בכתיבה ומסירה אינו צריך להביא ראיה על המסירה ומ"מ דוקא לענין קנייתו אם רצה המקנה לערער עליו הא לענין תביעתו צריך ראיה על זה שאף הנתבע אומר לו איני מאמין שבעל השטר מסרו לך וכן דעת גדולי המחברים ומ"מ יש מפרשים שאף לענין קניה צריך ראיה ולא אמרה רבא אלא לדעת האומר אותיות נקנות במסירה וראיה לדבר ממה שאמרו בגמ' סנהדרין פרק בורר ההיא אתתא דנפק שטרא מתותי ידה ואמרה ידענא ביה בהאי שטרא דפריעא הוא הימנה רב נחמן ואמר ליה רבא כמאן כר' דאמר אותיות נקנות במסירה ומגו דאי בעי אמר לקוח הוא בידי אלמא יבא עצמו היה סבור שלדעת האומר אין אותיות נקנות במסירה לא היה יכול לומר לקוח הוא בידי:

הביא ראיה על המסירה וטען שאף כתיבה היתה כאן ושטר היה לי ואבד מקצת גאוני ספרד כתבו שטענתו טענה ומביאים ראיה מזו שבפרק גט פשוט שאע"פ שנחלקו בשלא כהלכה מ"מ יצא לנו ממנה שאם טען כן אינו צריך ראיה וגדולי המחברים כתבוה כן אף בלא ראית מסירה ונראה שפירשו שמועה שבפרק גט פשוט אינו צריך להביא ראיה אלא כל שטען שכתב ומסר לו נאמן לענין שאין המוכר יכול להוציאה מידו ומ"מ יראה דעתם דוקא לענין מוכר וכגון שהלוה רוצה לפרעו הא אם אין הלוה רוצה לפרעו יכול לעכב עד שיביא ראיה שנכתב ונמסר לו וכן כתבו הם במקום אחר ואם לא כן היו דבריהם סותרים זה את זה ומ"מ אף לענין מוכר אין הדברים נראין שאם כן לענין שמועת מלוגא דשטרי האמורה בפרק הכותב מה הועילו גדולי הפוסקים במה שפירשו בה דאמרינן לה אחוי שטרך והאמן שמחיים תפשה מתוך שהיתה יכולה לומר שטר היה לי ואבד ואע"פ שיש צדדין לתרצה אין לדחות סוגיא פשוטה שבתלמוד מחמת דחק:

ספינה במשיכה היינו ת"ק אלא לאו דרב ושמואל איכא בינייהו. ודחינן לא דכולי עלמא לא ידעינן אי כרב אי כשמואל ובספינה דכולי עלמא לא פליגי כי פליגי באותיות ובפלוגתא דהני תנאי דתניא אותיות נקנית במסירה דברי רבי וחכמים אומרים בין כתב ולא מסר בין מסר ולא כתב לא קנה עד שיכתוב וימסור. במאי אוקימנא לתנא קמא דר' נתן כרבי דאמר אותיות נקנית במסירה ולא בעי שטר אי רבי ספינה נמי תיקני במסירה דהא שמעינן ליה לרבי דקאמר ספינה נקנית במסירה דתניא ספינה נקנית במסירה דברי רבי וחכמים אומרים לא קנה עד שימשכנה או עד שישכור את מקומה ואמאי קתני הכא ספינה נקנית במשיכה במשיכה אין במסירה לא ופרקינן לא קשיא הא דקתני ספינה נקנית במסירה ברשות הרבים משום דמשיכה ברשות הרבים לא קניא דכי מקניא משיכה ה"מ היכא דמשך ליה לרשותיה אי נמי לחצר דאית ליה בה שותפות דחזינא ההוא דוכתא דקיימא ביה כאילו בחולקיה קיימא אבל היכא דמשך ליה לרשות הרבים לא קני משום דמשיכה ברשות הרבים לא מהניא דהא אע"ג דמשך לה נמי אכתי ברשות הרבים קיימא אבל במסירה מיהא מקניא דכיון דמסרה ניהליה כמאן דנקיט לה בידיה נמי וקניא ליה. והא דקתני ספינה נקנית במשיכה בסימטא דאית לה רשות בה לתרווייהו הלכך כי משיך לה נפקא לה מרשותא דמוכר וקמה לה ברשותא דלוקח דהוה ליה כמאן דמשכה מרשותא דמוכר לרשותא דלוקח אבל במסירה מיהא לא מקניא דכיון דסימטא אית ליה למוכר וללוקח בה רשות ההוא דוכתא דקיימא בה ספינה כולה דלא משיך לה מיניה אכתי ברשותא דמוכר קיימא והויא לה כמסירה ברשות מוכר דלא קניא ואי משיך לה מיניה לדוכתא אחריתי אע"ג דלההוא סימטא גופיה הוא דמשכה כיון דלוקח נמי הא אית ליה רשותא בההוא סימטא הוי ליה כמאן דמשכה מרשותא דמוכר לרשותא דלוקח. והא דאמרינן משיכה לא קניא ברשות הרבים לא תימא הני מילי היכא דלא נקיט לה בידיה אבל היכא דנקיט לה בידיה וקא משיך לה קני לה בההיא נקיטא לה דהויא לה כמסירה אלא אפילו נקיט לה בידיה לא קני דלא מיבעיא היכא דאמר ליה מוכר לך משוך וקני דהא ודאי במשיכה הוא דגמר לאקנויי לה ולא במסירה אלא אפילו אמר לך קני דמשמע להכי ולהכי אי נמי זיל נקוט לך וקני לה דהא ודאי במסירה הוא דאיכוון לאקנויי כיון דחזינן ליה דקא נקיט לה וקא משיך לה מימשך גלו אדעתיה דבמשיכה ניחא ליה דלקני במסירה לא ניחא ליה דלקני:

ואקשינן במאי אוקימתא להאי ברייתא דקתני ספינה נקנית במסירה ברשות הרבים אימא סיפא וחכמים אומרים לא קנה עד שימשכנה כולה ואי ברשות הרבים משיכה ברשות הרבים מי קניא והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם משיכה קונה בסימטא ובחצר שהיא של שניהם:

ופרקינן מאי עד שימשכנה מרשות הרבים לסימטא אבל דכולי עלמא בין לרבי בין לרבנן משיכה ברשות הרבים לא קניא ובמסירה הוא דפליגי דרבי סבר קניא ברשות הרבים ורבנן סברי מסירה נמי לא קניא הלכך האי ספינה כיון דלאו בת הגבהה היא לא קני עד דמשיך לה מרשות הרבים לסימטא. ומתמהינן לימא אביי ורבא דאמרי מסירה קונה ברשות הרבים כרבי אמרי לה שהוא יחיד ולא כרבנן. ופריק רב אשי לעולם מסירה ברשות הרבים קונה ואפילו לרבנן ואי דאמר ליה לך חזק וקני לכולי עלמא קני במסירה כי פליגי דאמר ליה משוך וקני ר' סבר מראה מקום הוא לו. כלומר הראה לו הדרך לקנותה ולא משיכה ממש הוא דאמר ליה הלכך כי אזיל איהו נקיט לה קני לה בהאי מסירה. ורבנן סברי כיון דאמר ליה משוך וקני קפידא הוא והכי קאמר ליה במשיכה קנה במידי אחריני לא הלכך כיון דבמשיכה ברשות הרבים לא קניא בעינן עד שימשכנה מרה"ר לסימטא. נקטינן השתא דבין לרבי ובין לרבנן מסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם ולא משיכה וטעמא דהא מילתא כדפרשינן לעיל. ונקטינן נמי דספינה מקניא במסירה היכא דמהניא מסירה ומקניא גם כן במשיכה היכא דמהניא משיכה דהא לא פליגי אלא היכא דא"ל לך משוך וקני מר סבר קפידא ומר סבר מראה מקום הוא לו אבל לעולם היכא דא"ל לך משוך וקני ואזל ומשך לה במקום דמהניא משיכה לכ"ע קני לה בההיא משיכה דעביד בה:

כד. והא דתניא ספינה נקנית במשיכה רבי נתן אומר ספינה ואותיות נקנות במשיכה ובשטר אסיקנא הכי קאמר ספינה נקנית במשיכה ואותיות נקנות במסירה רבי נתן אומר ספינה נקנית במשיכה ואותיות נקנות בשטר. ספינה נקנית במשיכה היינו ת"ק. ואסיקנא באותיות נקנות במסירה בלא שטר קא מפלגי והכי קאמר ת"ק משיכה קניא בספינה (באותיות) [ואותיות] במסירה ואמר ליה רבי נתן בספינה מודינא לך אבל באותיות אי איכא שטרא אין ואי לא לא. אלמא רבי נתן מסירה ושטר בעי. ובפלוגתא דתנאי דתניא אותיות נקנות במסירה דברי רבי וחכמים אומרים כתב ולא מסר מסר ולא כתב לא קנה עד שיכתוב וימסור. וקם ליה ת"ק כר' ורבי נתן כרבנן. [וקיי"ל כרבנן], חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים, ועוד דהא איפסיקא הילכתא בהדיא בשמעתין כותיהו, כדבעינן למימר קמן:

(א) אותיות נקנין במסירה. כ' רבי' יצחק זצוק"ל האי מסירה אינו יודע אם כעין אות' מסירה שלמעלה אע"פ שלא ימשוך האותיות אלא שימסרם לו מכי אחז בהם קנה או לייפות כח המשיכה דלא סגי באותיות משיכה מעצמו אלא שימסרם לו ע"י מסירה. והכי מוכח טפי דאין דרך שטר במסירה אלא במשיכה דבהמה וספינה שהם גדולים דרכן במסירה אבל שאר מטלטלין קטנים משמע אינן נקנין במסירה וכ"ש אותיות ואינן נראים לי דבריו כלל שבדברים קטנים לא תועיל מסירה כ"א משיכה שכיון שמסר לו החפץ בתוך ידו היאך תעלה על הדעת לומר שלא יקנה אות' אין לך קנין גדול מזה שהוא תופסו בתוך ידו ועד כאן לא פליגי ועבדי משיכה מעליא ממסירה אלא בדברים גדולים כגון בהמה גסה וספינה שאינו יכול לתופשן בידו דאיכא מאן דאמר סגי להו במסירה שכיון שמסרם לו והוא אחז בהם אע"פ שאינו יכול להכניסם בתוך ידו קנה אע"פ שלא משכם ואיכא מאן דאמר דלא מהניא בהו מסירה עד שימשוך ובמשיכה קנאם ואע"פ שלא הביאם ברשותו אבל חפצים קטנים שמכניסם לתוך ידו כיון שמסרם לו ליכא מאן דפליג דהאי עדיפא ממשיכה טובא שהמשיכה אינה מכנסת לרשותו וזו המסירה מכנסת לתוך ידו והשתא חצרו של אדם קונה לו ידו לא כ"ש דהא חצרו משום ידו אתרבאי והיא היא הגבה' דאמרי' שהיא קונה בכל מקום ואפי' בישראל מוכר וההגבהה קונה אפי' בחפץ גדול שאינו יכול להכניסו בתוך ידו כיון שהגביהו וסבלו בכחו כ"ש בחפץ קטן שתפסו בתוך ידו. ובמסירת האותיות דפליגי מפני שאין גופן ממון אלא לראי' שבהן והן מילי בעלמא אבל אם הי' מוסר לו המעות שהן כתובות בתוכו ה"נ דקנה וקנה:

חסורי מחסרא כו'. ואם תאמר למה תנא בדברי תנא קמא מסירה לימא ספינה ואותיות נקנות במשיכה ורבי נתן אתא לאוסופי שטר אתרווייהו. יש לומר משום דברייתא לקמן דקתני אותיות נקנות במשיכה הוי דלא כחד הלכך הגיה לאלתר דברי תנא קמא כחד מן תנאי דלקמן ושוב נושא ונותן בדברי רבי נתן עד דמסיק דסבר כאידך תנא דלקמן. תוספי הרא"ש ז"ל.

הא דאמרינן חסורי מחסרא והכי קאמר ספינה נקנית במשיכה ואותיות במסירה. איכא למידק למה מחסרי לה לברייתא כולי האי דכולה ברייתא לא תנו בה מסירה אלא בדרבי נתן ולא בדתנא קמא אלא משיכה ואמאי לא קאמר הכי קתני ספינה ואותיות נקנות במשיכה. ור"ש ז"ל פירש דמשיכה לא שייכא אלא בדבר שגופו ממון דמכי משיך לה זכה בה אלא צריך שימסרנו מלוה ליד הלוקח. ולא ירדתי לסוף פירושו של ר"ש זכרונו לברכה אם דעתו לומר שימסרנו ממש מידו ליד הלוקח ולפיכך קנה אפילו הראיה שבו אם כן תמיה לן תרתי חדא דאם כן משונה מסירה זו משאר מסירות שנשנו כאן ובכל מקום שהוא ז"ל כתב למעלה אחזה ברגלה במצות המוכר. ועוד דלראיה שבו מאי שנא מסירה ומאי שנא משיכה הראיה אינה נמשכת ואינה נמסרת ואם לקנות הנייר לצור על פי צלוחיתו הגבהה בעי כשאר המטלטלים כמותו שאין דרכו למשוך וראוין להגביה. ומורי הרב ז"ל פירש דאי אפשר למינקט משיכה אלא אם כן מוקי לה בשליפי רברבי דאלו שליפי זוטרי בהגבהה ולא במשיכה ולפיכך אוקמיה במסירה ומיד מסרה שאמר שמסרו מידו לידו והיינו הגבהתו ובדין הוא שיאמר ואותיות בהגבהה אלא משום שלשון הגבהה היה משמע שיגביהנו מעל גבי קרקע ואין דרכן של בריות להניח שטרות על גבי קרקע אלא מוסרים אותן מיד ליד וזו היא הגבהתן אפקה להגבהה בלשון מסירה. ועדיין יש לעיין דמכל מקום בין כך ובין כך בדרבי נתן נמי הוה ליה לאפוקה בלשון מסירה וכדקאמר בסיפא. ולי נראה דמדקמני בדתנא קמא ספינה נקנית במשיכה ולא תנא אותיות בהדה אף על גב דמחסרינן ליה משמע ליה דאחרינא דלאו בדינא דספינתא הוא דחסר מינה מאן דשבשה ותני לה ולא תנא בהא אלא חדא מינייהו דאלו תרווייהו בחד דינא איתנהו ותנא בחדא בבא כרך ותני להו לא הוה משתבש כולי האי דלחסר פלגא ולפיכך אוקמוה בדיני אחרינא. ואי נמי משום דקושטא דמילתא ומסקנא הכין הוא דאותיות בין למר ובין למר במסירה כדמסקינן קא פריש הכא מסירה ואכתי חש לפרושי הא לא כדרבי נתן דאנן מאי דקיימא לן כדרבי נתן אותיות מאן דכר שמייהו מתרצים ומשום כך איצטריכא לחסורה לדתנא קמא לפרוק ואכתי לא משגחינן כרבי יוסי אלא שכתב הכי אי אתינן למידק כדרבי יוסי שטר בספינה למה לי ופרקין ואוקמיה להו בפירוקא ותירוצא וקושטא דתנא קמא סבר אותיות במסירה לבד ורבי יוסי סבר דמסירה ושטרא בעינן. ויש מפרשים דלגבי אותיות לקנות ראיה שבהם משיכה ומסירה והגבהה שוין בהם שאין הראיה שבהן בדין זה שהיא אינה נמסרת ואינה נמשכת ולא מוגבהת וזה וזה שוין בה אלא שכל שמסר המלוה ללוקח והוציאו מרשותו קני למאן דאמר במסירה ולמאן דאמר במסירה ובשטר עד שיכתוב את השטר וזה נראה לי יותר נכון ועיקר. שטר בספינה למה לי מטלטלי נינהו. נראה דהכא תרתי קא קשיא ליה למה ליה ומאי מהני ליה דאי לעכוב קנייה מטלטלי נינהו וכל שזה תפוס במטלטלין אינו צריך ראיה דתפיסתו ראייתו ועוד דשטר למטלטלי לא מהני ולא מידי ולא תקנו בשטרא דאין שטר אלא לדבר שיכול לסיימו בשטר כגון קרקע ואי נמי עבדים שהם נכרים בעצמם ויכול אדם לסיימן ולהפרידן מתוך השטר מקרקע אחר או מעבד אחר אבל המטלטלין אינם מסיימין שיכול לסיימן בשטר ובחזקה ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה. ועוד הוסיפו בטעמו של דבר לפי שחכמים לא למדו שקונים אלא מן הכתוב וכדאיתא בפרק קמא דקידושין ולא מצינו שטר אלא בקרקע דכתיב וכתוב בספר וחתום אבל במטלטלי מצינו אגב כדכתיב ויתן להם אביהם מתנות עם ערים בצורות וכדאיתא התם. הר"ן ז"ל.

בין שכתב ולא מסר. אצטריך להאריך כל זה דאי לא הוה תני כו' ככתוב בתוספות. וקצת דוחק דאי בכתיבה לחודה סגי הוה ליה למימר עד שיכתוב ותו לא. גליון תוספות.

תד"ה רבי נתן כו' ואותיות במסירה ובשטר כו' ניחא ליה טפי למיתני מסירה כו' עכ"ל כך פי' גם רשב"ם דתרוייהו בעי מסירה ושטר אבל מדבריהם נראה דהוו גרסי הכי וק"ל:

בד"ה ספינה כו' אי מסירה לא מהני בסימטא כו' עכ"ל עיקר קושייתו לפי' זה כיון דמסירה לא מהני בסימטא ע"כ קניית הסימטא במשיכה ומאי פריך לרב דאימא נמי בסימטא קאיירי אבל לפר"ת ניחא דמשמע ליה דמתני' בין בר"ה בין בסימטא קאיירי ודוקא במסירה אבל משיכה אפי' בסימטא לא קני וקשה לרב דאמר במשיכה וברייתא בשמעתין דקתני במסירה ומוקי לה דוקא בר"ה היינו משום דסמך עצמו אמה דקתני באידך ברייתא ספינה במשיכה והיינו ע"כ בסימטא כדאמר אביי ורבא ודו"ק:

בא"ד משום דבעי לאשמועינן דאפי' בסימטא דבעי משיכה אותיות כו' עכ"ל היינו למאי דמסיק דכאן בסימטא ודקתני ספינה במסירה היינו בר"ה אבל למאי דס"ד דההיא דקתני ספינה במסירה איירי נמי בסימטא לית לן למימר הכי דכיון דקני בסימטא אפי' במסירה לא ה"ל למיתני הכא משיכה משום אותיות ולכך פריך שפיר ודו"ק:

בא"ד ובפניו וקניא בר"ה וכ"ש בסימטא דאפי' משיכה קונה בסימטא כדאמר אביי ורבא כו' כצ"ל:

בא"ד ומיהו י"ל דלמאי דמסיק כו' ומעיקרא כי הוה ס"ד כו' הוה ס"ד דטעמא דרבנן משום דמסירה לא קניא בסימטא כו' אבל אין לומר דמעיקרא ס"ד כו' עכ"ל שיעור דבריהם כך הוא דלמאי דמסיק דטעמא דרבנן משום קפידא ניחא לפר"ת אבל מעיקרא ע"כ דהוה ס"ד דטעמייהו משום דמסירה לא קניא בסימטא הוא קשה לפר"ת דהא כיון דמשיכה קונה בה מכ"ש מסירה אבל אין לומר דמעיקרא נמי ניחא לפר"ת דהוה ס"ד דפליגי דלר' שייכא כו' ולרבנן לא שייכא זה אינו דא"כ מאי כו' ודו"ק:

בא"ד וע"ק לפר"ת כו' הא נמי במשיכה תנן בפ"ק כו' עכ"ל אבל לפר"י הא דקתני התם משיכה דחשיבא ממסירה לא תקשי ליה כדתקשי ליה לרב משום דמתניתין לאו דין משיכה אתא לאשמועינן אלא דין אחד רוכב ואחד מנהיג כו' וק"ל:

ד"ה ספינה במסירה וכו' ועוד קשה לר"י דלפר"ת מאי דוחקיה לשנויי כאן בסימטא כו' לוקמה תרוייהו בסימטא וכו'. ר"ל אבל לפי רשב"ם ור"י דס"ל דבסימטא לא קנה מסירה כי אם בד"ה דוקא לכך א"ש דלא מוקי תרוייהו בסימטא וכו':

בא"ד וארשב"א וכו' בכל מקום ששונה במסירה הוה דוקא במסירה ולא במשיכה הלכך לא אפשר לאוקמא לה אלא בר"ה. ויש להקשות הלא גם בר"ה א"א לאוקמה דהא כיון דמסירה חשובה קנין אפי' בר"ה א"כ בכל מקום ששנה מסירה משמע מסירה דוקא אבל משיכה לא קני אפילו בסימטא דהא מהאי טעמא פריך התם בקדושין לרב דאמר בהמה גסה במשיכה ממתני' דקתני במסירה משום דמשמע ליה דוקא במסירה אפי' בר"ה וכ"ש בסימטא אבל במשיכה לא קניא אפי' בסימטא כמו שכתבו התוס' לעיל מזה בסמוך לפי פירושו של ר"ת והכי קתני בברייתא בדברי רב דספינה נקנית במסירה ולא ממעט משיכה וכמו שהקשו התוס' לעיל מזה בדוגמא זו לפי' רשב"ם אברייתא דקתני הספינה נקנית במשיכה ולא ממעט מסירה בר"ה ותירצו דנקט משיכה בסימטא דלרבותא דאותיות וכו' אבל לפי' ר"ת דקשה אברייתא דקתני מסירה ולא ממעט משיכה לא שייך לתרוצי הכי וי"ל דלפר"ת דוקא התם בקדושין דמתני' דקתני דיני קניינין וקתני דבהמה גסה נקנית במסירה משמע במסירה דוקא דהיא חשובה לפר"ת אבל במשיכה לא קני כלל אפי' בסימטא דאל"כ לתני במתני' רבותא דנקנין במשיכה בסימטא וכ"ש במסירה אפילו בד"ה אבל בברייתא זו דספינה דהכא דקתני פלוגתא דר' וחכמים דקתני דרבי ס"ל ספינה נקנית במסירה וחכמים פליגי עליה וס"ל דלא קנה עד שימשכנה וכו' לא שייך למימר דמדקתני ד' דספינה נקנית במסירה דס"ל דוקא מסירה אבל משיכה לא קנה כלל אפי' בסימטא דא"כ לתני משיכה וכ"ש מסירה דהא מוכרח היה למתני מסירה לאשמועינן פלוגתא דרבי וחכמים דפליגי במסירה ולמסקנא פליגי כדפירש אבל מ"מ א"א לאוקמי תרוייהו בסימטא ובקפידא פליגי דהא עכ"פ כיון דקתני רבי דספינה נקנית במסירה דהיא חשובה הלשון משמע קצת דממעט משיכה בשום אופן לכך מוקי לה בר"ה לומר דבא למעט משיכה בר"ה אבל בסימטא קנה משיכה:

ר"ש בד"ה ספינה כו' למימר היינו ת"ק כו' הד"א:

בד"ה ובפלוגתא כו' כצ"ל:

ר"ש ד"ה ואותיות במסירה. צריך שימסרנו מלוה ליד הלוקח. אולי יכוון למ"ש התד"ה אי דבאותיות בעינן דוקא מסירה מיד ליד:

ר"ש ד"ה ספינה במשיכה. ואתא ר"נ דהוא תנא בתרא לטפויי כו'. וע' בתוס'. ודעת הרשב"ם נראה דכלל זה (והוא לקמן צ"ג ב) ל"נ אלא היכא דלא פירשו דבריהם אמרינן דסמכו על הכלל. אבל בפירושו איכא טובא דתנא בתרא לגרועי קאתי. אולם בעיקר פירוש דלטפויי ה"נ דהכוונה לחזק הענין ביותר וא"כ ה"נ יל"פ שבא לחזק המשיכה שתהא משיכה יפה וכפי' התוס':

תד"ה ח"מ. וי"ל משום כו' תיהוי דלא כחד. אכתי חכמים דהתם דלא כחד. וי"ל דמשום זה לחוד לא רצה להגיה בדברי ר"נ וכ"מ בדבריהם בדבור הסמוך. ופי' הרשב"ם נראה נכון דלא שייך קנין משיכה לבד אלא בדבר שגופו ממון ובזה יפלו דקדוקי ר"י שבתד"ה אי:

תד"ה ר"נ. כי היכא דאתיא כו' לכולי עלמא. לישנא דלכ"ע אינו מדויק ואולי ט"ס הוא וצ"ל כהני תנאי:

תד"ה אי. וכ"מ בפ' מ"ש דפריך גבי מלוגא דשטרות והא לא משך. ואף שע"כ לאו דוקא נקט משך כמ"ש בעצמם לקמן (פ"ו) ד"ה אבל. מ"מ אי לא הוה שייכא כלל משיכה בהו לא הוה נקיט לה:

בא"ד לאפוקי מפקיר שטרותיו. כצ"ל ברי"ש: