בבא בתרא קו ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קו - א

מתניתין:

האומר לחבירו, "בית כור עפר אני מוכר לך, בתוך סימניו ובמצריו שאתה רואה לפניך ^[59] ".

ונמצא שהיה בשדה פחות או יותר מבית כור.

אם חסר או הותיר פחות משתות [קב לסאה], הגיעו ^[60]. אך אם חסר יותר משתות, עד שתות ^[61], ינכה מן הדמים ^[62].

ובגמרא יבואר, מה הדין בשתות בדיוק.

גמרא:

שנינו במשנה, "פחות משתות, הגיעו. יותר משתות, ינכה". ולא נתבאר לנו מה הדין בשתות עצמה.

איתמר [נאמר בבית המדרש]: רב הונא אמר, שתות, כפחות משתות, ואין מנכה לו מן הדמים.

רב יהודה אמר: שתות, כיותר משתות, ומנכה לו מן הדמים.

הגמרא מבארת את דברי המשנה לפי השיטות הנ"ל:

רב הונא אמר שתות, כפחות משתות, הכי קאמרה מתניתין: פחות משתות, ושתות בכלל ^[63], הגיעו. יותר משתות, ינכה.

וסבר רב הונא, "עד", ולא עד בכלל. ולכן כשאמרו "עד שתות ינכה", אין שתות עצמה בכלל זה.

רב יהודה אמר שתות, כיותר משתות, הכי קאמרה מתניתין: פחות משתות הגיעו. עד שתות, ושתות בכלל, ינכה.

וסבר, "עד" ועד בכלל. ולכן כשאמרו "עד שתות ינכה", אף שתות עצמה בכלל זה.

ומקשה הגמרא לדעת רב הונא: מיתיבי: שנינו בתוספתא, "האומר לחבירו, בית כור אני מוכר לך בסימניו ובמצריו, פיחת שתות או הותיר שתות, הרי הוא כשום הדיינין ^[64], הגיעו".

והא שום הדיינין, דטעות שתות שלהם כיותר משתות הוא, ובכל זאת שנינו שמכירת בית כור הרי היא כשום הדיינים, ולא כדברי רב הונא שאמר, "שתות, כפחות משתות"?

אמר לך רב הונא, ולטעמיך, [ולפי דבריך], כיצד תבאר את דברי התוספתא, דהא "הגיעו" קא תני, ואילו בשום הדיינים שפיחתו שתות, מכרם בטל?

ועל כרחך צריך לומר, שהתוספתא סברה כדעת רשב"ג הנזכרת שם, דאף בשתות מכרן קיים. דהיינו, "שתות כפחות משתות".

ולפי זה, אדרבא, מהתוספתא קשה לדעת רב יהודה, שאמר "שתות כיותר משתות"?

ומתרצת הגמרא לדעת רבי יהודה: אלא ^[65] אין להקשות מכאן לרבי יהודה, משום שכוונת התוספתא לומר, כשום הדיינין ולא כשום הדיינין.

כשום הדיינין, ללמדנו דשתות כיתר משתות, ויחזיר.

ולא כשום הדיינין, דאילו התם, בשתות וביותר משתות, בטל המקח לגמרי, ולא סגי בהחזרת המעות.

ואילו הכא בשתות וביותר משתות הגיעו, כלומר, המקח קיים, וחייב רק להחזיר את הדמים ^[66]. ^[67]

רב פפא זבן ארעא [קנה קרקע] מההוא גברא,

הערות

^[59] רשב"ם, וביתר באור כתב הראב"ד, "פירוש: עד כאן דברנו במוכר לחברו בלא ראיית השדה, אלא שאומר לו "בית כור עפר שיש לי בבקעה פלונית אני מוכר לך". והלך זה ושאל עליה והחזיק בה, ואחר זמן מדדו אותה ומצאוה חסרה ויתירה. אבל עתה דברה המשנה במי שהעמידו? עליה, והראה לו סימניה ומצריה, ואמר לו "בית כור זה אני מוכר לך". דכבר נתרצה במה שיש תוך המצרים ההם אלא אם כן יהיה חסרון גדול שיגיע עד שתות. וכן אם יותיר דבר מכר את הכל עד שיגיע היתרון ביותר משתות". ועיין בשיטה מקובצת בשם הרא"ם, שביאר באופן אחר. ודבריו תמוהים.

^[60] האי שתות, אינה מדין אונאה הכללי, (הנזכר במסכת בבא מציעא פרק הזהב משנה ג, "האונאה ארבע כסף, מעשרים וארבע כסף לסלע, שתות למקח"). כיון ש"אין אונאה לקרקעות", כמבואר שם (משנה ט), אלא שיעורא דרבנן הוא, שעד שתות מחיל איניש במקרה שאמר לו "בסימניו ובמיצריו", יותר מכך, אינו מוחל. על פי הרשב"ם. הר"ן ביאר באופן אחר: כיון שלשני הצדדים יש טענה כל אחד על חבירו. מצד אחד, הלוקח טוען: לא קיבלתי בית כור כמו שאמרת, והוי כמו שהטעהו במידה. ומאידך, המוכר טוען: הרי הראתיך את סימניו ומיצריו, וידעת מה מכרתי לך. ומכיון שכל אחד מהצדדים טוען על חבירו טענה צודקת, שיערו חכמים את הטעות בשתות.

^[61] וכמו כן, אם הותיר יותר משתות, יחזיר לו קרקע. רשב"ם.

^[62] יש לדון, האם חייב לשלם לו את כל המותר, כדלעיל גבי רובע הקב, או רק את מה שיתר על השתות. הר"ן בשם הרא"ש כתב כדבר פשוט, שחייב להחזיר את הכל. וכן כתב הכסף משנה בדעת הרמב"ם (פרק כח ממכירה הלכה יב). אך המגיד משנה (שם) הסתפק בדעת הרמב"ם, האם מחזיר הכל או רק את המותר. והניח בצריך עיון.

^[63] רשב"ם. והוא גרס במשנה, "פחות משתות הגיעו", ולשון זה משמע דשתות עצמה, ינכה. ולכן נדחקה הגמרא ליישב את רב הונא דאף שתות עצמה בכלל זה. ולדעת הראב"ד, רב הונא ורב יהודה נחלקו גם בגרסת המשנה. רב הונא גרס, "פחות שתות הגיעו", (ולא "פחות משתות"), ורב יהודה גרס, "פחות משתות". ויש שגרסו (הובאו גם בתוספות) לכולי עלמא, "פחות שתות הגיעו", ורב הונא פירש, "פחות שתות" היינו מה שהוא פחות מן המידה שתות, ואף שתות עצמה בכלל זה, הגיעו. ורב יהודה פירש, אם הטעות פחות משתות הגיעו. אך שתות עצמה, ינכה.

^[64] "שום הדיינים", בית דין שירדו לשום נכסי יתומים, לצורך מזון האשה והבנות. ושנינו בכתובות (דף צט ב), "שום הדיינים שפיחתו שתות, או הותירו שתות, מכרן בטל. רבי שמעון בן גמליאל אומר, מכרן קיים. אם כן מה כח בי"ד יפה". ומבואר בדעת תנא קמא, גם שתות עצמה הרי היא כיותר משתות, ומכרן בטל.

^[65] גירסת הספרים שלפנינו, "אלא: " אך הרשב"ם לא גרס "אלא". כיון שלשיטתו הגמרא באה לתרץ כאן את דברי רב יהודה. ועיין בהערות לקמן. (הערה 67).

^[66] צריך באור, מדוע בשום הדיינים המקח בטל לגמרי, ואילו כאן אינו בטל, ורק חייב להחזיר את המעות? ומבאר הרשב"ם, התם היינו טעמא, כיון שטעו בי"ד חוזרים מהכל. אבל הכא, דתרויהו חפצים במכר, המקח קיים. והאונאה, יחזיר.

^[67] באור הסוגיא לפי הרשב"ם. ולפי שיטתו, למסקנת הסוגיא אין קושיא לא על רב הונא ולא על רב יהודה. אך יש מפרשים, וכן הוא בתוספות, שדברי הגמרא אינם אלא לדעת רב הונא. והכי פירושו, דעל כרחך סברה התוספתא, דשתות כפחות משתות, ומה שאמרה "כשום הדיינים", כונתה רק לומר שהשיעור הוא בשתות, כמו בשום הדיינים, ולא ברובע לסאה כדלעיל. ולפי זה קשה מהברייתא על דברי רב יהודה. ואכן לענין הלכה, הרי"ף והרמב"ם פסקו כרב הונא משום דברייתא קשיא לרב יהודה, וכשיטת היש מפרשים.

א משנה המוכר לחבירו שדה, ואמר לו שמוכר לו בית כור בסימניו המסויימים שיש בו ובמצריו (בגבולותיו), שהראה לו אותם, והתברר אחר כך שלא היה שטח השדה בדיוק בית כור, כיון שמוכר לו שדה מסויים ומוגדר (ולא סתם "בית כור"), אין מדקדקים במידתו כמו במכר רגיל. ולכן אם היה ההבדל פחות משתות (שישית) — הגיעו ונגמר המיקח כמות שהוא. אם היה ההפרש יותר מזה, כגון: רבע, חמישית, עד שתות — ינכה את ההפרש מן המחיר.

ב גמרא ובענין הלכה שאינה מפורשת במשנתנו איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים, רב הונא אמר: שתות עצמה דינה כפחות משתות ונגמר המיקח. ורב יהודה אמר: שתות דינה כיותר משתות ומנכה מהמחיר.

ומסבירים את טעמיהם: רב הונא שאמר שדין שתות כפחות משתות, הכי קאמר [כך אמר במשנה], כך יש להבינה: פחות משתות ושתות בכלל זה — הגיעו, יותר משתות — ינכה. רב יהודה שאמר שדין שתות כיותר משתות, הכי קאמר [כך אמר במשנה] כך יש להבינה: פחות משתות — הגיעו, עד שתות ושתות בכלל — ינכה.

מיתיבי [מקשים] על דברי רב הונא ממה ששנינו בברייתא: המוכר בית כור בסימניו ובמצריו, אם פיחת שתות או הותיר שתות — הרי הוא כשום (הערכת) הדיינין שמעריכים נכסים כדי למוכרם אחר כך במכירה פומבית, והגיעו; והא [והרי] שום הדיינין, שדין שתות עצמה כיותר משתות הוא ובטלה ההערכה, וקשה לרב הונא!

ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רב הונא: והרי אף לטעמיך [לטעמך, לשיטתך] קשה הדבר, הלא "הגיעו" קא תני [שנה] בברייתא, והרי שהמיקח קיים כמות שהוא! אלא יש לומר, שההשוואה של דין זה לשום הדיינים אינה לכל דבר, אלא כך צריך להבין: כשום הדיינין ולא כשום הדיינין, כשום הדיינין לענין שנקודת הגבול היא שתות, ולא כשום הדיינין — שאילו התם [שם] בטל מקח, ואילו הכא [כאן] — הגיעו ונגמר המיקח.

מסופר: רב פפא זבן ארעא מההוא גברא [קנה קרקע מאדם אחד],

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

MISHNA: If one sells a field to another, telling him that he is selling him a field measuring a beit kor, with its particular demarcations and borders that the seller specifies for the buyer, the field’s measurement is not treated in as exacting a manner as in a standard sale. Therefore, if it later turns out that the field was not precisely a beit kor, but the difference is still less than one-sixth, the field is the buyer’s, and the sale is valid as is. But if the difference is greater, e.g., one-quarter or one-fifth, then, until it is calculated at one-sixth, the seller must deduct the difference from the purchase price and return money to the buyer.

GEMARA: It was stated that the amora’im disagreed about the following issue: Rav Huna says: A difference that is precisely one-sixth is like one that is less than one-sixth, and the sale is valid. Rav Yehuda says: A difference that is precisely one-sixth is like one that is more than one-sixth, and the difference must be deducted from the purchase price.

The Gemara explains the respective reasons of the two amora’im: Rav Huna says that a difference of one-sixth is like a difference of less than one-sixth, as this is what the mishna is saying: If the difference is less than one-sixth, and including a difference that is precisely one-sixth, it is the buyer’s, as the sale is valid, and if it is more than one-sixth, the seller must deduct the difference from the purchase price. Rav Yehuda says that a difference of one-sixth is like a difference of more than one-sixth, as this is what the mishna is saying: If the difference is less than one-sixth, it is the buyer’s, as the sale is valid, and if the difference is greater, until it is calculated at one-sixth, and including a difference that is precisely one-sixth, the seller must deduct the difference from the purchase price.

The Gemara raises an objection to Rav Huna’s statement from a baraita: If one sells a field to another, telling him that he is selling him a field measuring a beit kor within its particular demarcations and borders, and he gave him a field that is one-sixth less than the measure stipulated, or, alternatively, he gave him a field that is one-sixth more than the measure stipulated, it is like a sale of orphans’ property that is executed in accordance with the judges’ assessment of the value of that property, and therefore it is the buyer’s, as the sale is valid. The Gemara states the objection: But in the case of a sale executed in accordance with the judges’ assessment, an error of precisely one-sixth is like an error of more than one-sixth, and the sale is void. This contradicts Rav Huna’s opinion that an error of one-sixth is like an error of less than one-sixth.

The Gemara answers: Rav Huna could have said to you in reply: Even according to your reasoning, there is still a difficulty, since the baraita teaches that it is the buyer’s, i.e., the sale is final. Rather, the comparison drawn between this halakha and the judges’ assessment is not a general comparison. It is like the judges’ assessment, but it is not entirely like the judges’ assessment. It is like the judges’ assessment in that the limit is one-sixth, but it is not like the judges’ assessment, as there, in the case of the judges’ assessment, the sale is voided, while here, in the mishna, it is the buyer’s, and the sale is final.

It is related that Rav Pappa bought land from a certain man,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

פיס' בסימניו ובמצריו. של שדה הראה לו המוכר ללוקח דאמר ליה בית כור עפר בסימניו ובמצריו אני מוכר לך הואיל דהראה לו סימניו ומצריו גמר וקנה אפי' פחות שתות כל השדה הגיעו. משום דסימניו ומצריו קא מקני ליה כעין שהוא ועד שתות פחת ינכה לו מן הדמים. כלומר אם פיחת לו יותר משתות כגון שליש או רביע או חומש עד שתות מן השדה ינכה לו מן הדמים כנגד הפחת:

רב הונא ורב חסדא פליגי ^א)נראה דצ"ל פליגי בפירושא דקתני עד שתות.אדמי' דקתני עד שתות ינכה רב הונא אמ' שתות כפחות משתות. דכי היכי דפחות משתות כגון שמינית שביעית הגיעו הכי נמי פיחת שתות עצמו הגיעו דלא ינכה לו דהכי קאמר מתני' פיחת שתו' הגיעו אבל אי פיחת שליש או רובע או חומש או עד שתות מן השדה ינכה אבל שתות דמועט הוא הגיעו משום דעד שתות ינכה ולא השתות בכלל (דעד השתות אמרי' ולא עד בכלל). ורב יהודה אמר שתות עצמה כיותר משתות דמי. דכי היכי דיותר משתות ינכה דאי פיחת לו שלישית ורביעית וחמישית דינכה לו ה"נ שתות עצמה ינכה לו דהכי קתני מתני' פחות משתות כגון שביעית או שמינית הגיעו:

עד שתות ושתות בכלל. הרי הוא כפחות חומש או רובע וינכה:

מיתיבי פיחת שתות או הותיר שתות. להיכא דמכר לו קרקע:

הרי הוא כשום הדיינין. דאי שיימו דיינין (מעות) [קרקע] של יתומין וטעו שתות בטל מקח:

והא שום הדיינין. להיכא דטעה שתות דמי כמאן דטעי יותר משתות וקשיא לרב הונא דאמר שתות כפחות משתות דמי הגיעו ולא השתות בכלל ינכה והכא קתני דשתות כיותר משתות דמי וכי היכי דיותר משתות בטל מקח ה"נ שתות עצמה דעד ועד בכלל הוא:

אמר לך רב הונא ולטעמיך. הא מתרצתא היא משבשתא היא דקתני הגיעו דאי כיותר משתות דמי ינכה מיבעי ליה למימר ואמאי קאמר הגיעו:

אלא הכי קתני לה בסימניו ובמצריו הרי זה כשום הדיינין ולא כשום הדיינין ממש. כשום הדיינין לשתות ממש ולא יהבי ליה ז' קבין ומחצה לכור ולא גבי מקח וממכר כשום הדיינין (הוא) דאילו בשום הדיינין שתות בטל מקח ואילו הכא הגיעו דעד שתות ושתו' עצמה הגיעו:

רב הונא אמר שתות כפחות משתות, והגיעו, ורב יהודה אמר שתות כיתר משתות, וינכה. ואוקי' פלוגתייהו בעד ועד בכלל. ותימה הוא, לרב הונא היאך יתיישב לשון המשנה, שהרי שנינו פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה, ואם המשנה אמרה פחות משתות הגיעו, היאך אפשר לומר דשתות נמי הגיעו. והראב"ד ז"ל נראה שנשמר מקושיא זו ואמר דרב הונא גריס פחות שתות הגיעו ורב יהודה גריס פחות משתות. ומיהו עיקר מחלוקתן תלויה בעד ועד בכלל ואין עד ועד בכלל. ואינו מתיישב בעיני, דלא הזכירו זה במחלוקתה כלל בגמרא, ובפירושא בעלמא מצינו להם בגמרא שנחלקו, ובגירסא לא נחלקו. ונראין יותר דברי ר"ש ז"ל שכתב בסידורא דמתניתין פחות שתות הגיעו. ועכשיו אפשר למחלוקתם בפירוש המשנה, דרב הונא מפרש אי מה שהוא פחות מן המדה שתות הגיעו, ורב יהודה מפרש אם הטעות הוא פחות שתות, כלומר פחות משתות, הגיעו, הא שתות ינכה. ומפני שגרסת הספרים אינה מסכמת לגירסת הרב ז"ל וגם לא כפירוש ר"ח ז"ל, שבכולן גורסין פחות משתות, אני אומר דאף על פי כן גרם להם מחלוקתם מה שיראה רישא שלא כסופא, דרישא תני פחות משתות הגיעו, דמשמע הא שתות ינכה, ואילו בסופא קתני עד שתות ינכה, והיה לו למתני שתות ינכה, ולפיכך אמר רב הונא עד שתות דקאמר מלמעלה למטה קתני ועד ולא עד בכלל, והכי קא אמר, שליש ורביע וחמש ושתות ולא שתות בכלל ינכה, ורב יהודה סבר כיון דאמר ברישא פחות משתות הגיעו, זה גילה על מה שאמר בסופא עד שתות ינכה דעד ועד בכלל הוא. כנ"ל.

זה שביארנו במשנה שאם מכר לו בית כור בסמניו ובמצרניו עד פחות משתות הגיעו יתר משתות ינכה שתות עצמה פסקו גדולי הפוסקים שדינו כפחות משתות והגיעו ויש פוסקים שהשתות כיתר משתות ומחלקתם תלוי בביאור הסוגיא והעיקר כדעת ראשון:

שום הדיינין ששמו מנכסי היתומים לכתבת אלמנה או למזון האשה והבנות או מנכסי גדול לפרוע את חובו או לטורף בנכסי לוקח ופחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל ואע"פ שאין אונאה לקרקעות דוקא לגבי בעל הבית אבל הדיינין כעין שלוחים הן שיכול בעל הקרקע לומר לתקוני שדרתיך וכו' ומאחר שבנתאונו המוכרים יכולין לחזור אף בנתאונו הלוקחים כן שאם לא כן לקתה מדת הדין ודבר זה יש מפרשים אותו בין במטלטלין בין בקרקעות וגדולי המחברים כתבו שבית דין שמכרו נכסי יתומים בין בקרקעות בין במטלטלין אם נתאונו היתומים בפחות משתות הרי זה מחילה ובשתות בטל מקח אלא שאם רצו היתומים לקיים המכר כופין להחזיר להם אונאתם ואם נתאונה לוקח בקרקע אין הלוקח חוזר ולא תובע אונאה והוא תמה שהרי משנת שום הדיינין בקרקעות היא שהרי פירשוה שם בגמ' בהכרזה ואמר עליה שבהותירו שתות מכרן בטל ובמקום אחר כתבו שבית דין ששמו לטורף בנכסי לוקח וטעו אף בכל שהו מכרן בטל שדינן כשליח גמור וגדולי המגיהים מפרשים דבריהם דוקא בשלא הכריזו ובמסכת כתבות יתרחבו בו הדברים בע"ה:

בסימניו ובמצריו וכו' פירש ואם אמר לו מכרתי לך בית כור זה בתוך הסימנין והמצרין אם פיחת שתות מן המדה הגיעו שהרי לא אמר לו מדה בחבל שהוא לשון דקדוק בחשבון וגם לא אמר הן חסר והן יתר דאפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו גם לא אמר לו בית כור סתם שדינו כהן חסר כהן יתר אלא בית כור זה בסימניו ובמצריו אני מוכר לך קאמר ליה שהוא לשון דקדוק חשבון יתר מהן חסר הן יתר ומסתמא אלא שאינו מגיע לדקדוק החשבון כלשון מדה בחבל ולפיכך אם פיחת פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה:

איתמר רב הונא אמר שתות כפחות משתות. רבי יהודה אמר שתות כיתר משתות רב הונא אמ' שתות כפחות משתות והכי קאמר פחות משתות ושתות בכלל הגיעו יתר משתות ינכה. פירש ולהדין סברא הא דקתני במתני' עד שתות ינכה מלמעלה למטה הוא והכי קתני משליש ועד רביע ועד שתות ואין שתות בכלל ינכה ויש לפרש והכי קאמר פחות משתות ושתות בכלל הגיעו והאי דקתני עד שתות ינכה הכי קתני עד שתות ושתות בכלל שהוא עד סוף שתות ינכה כלומר כשיעבור השתות משם יתחיל הנכוי:

ורב יהודה אמר שתות כיתר משתו' והכי קאמר פחות משתות הגיעו עד שתות ואין שתות בכלל שהוא תחלת שתות ינכה כלומר כשיגיע לתחלת שתות משם יתחיל הנכוי:

מיתיבי פיחת שתות או הותיר שתות הרי הוא כשום הדיינין והגיעו והא שום הדיינין דשתות כיתר על שתות דתנן (כתובות פ"א) שום הדיינין שפיחת שתות או הותיר שתות מכרן בטל הכא נמי שתות כיתר משתות הוא וינכה:

ולטעמיך והא הגיעו קתני. כשום הדיינין ולא כשום הדיינין כשום הדיינין שדינו לביטול מקח משתות הוא מתחיל שנמצא שתות עצמו בכלל הדין והוה ביטול מקח אף כאן לענין שתות עצמו בכלל הדין הוא והוה ביטול ולא כשום הדיינין דאילו התם ביטול מקח ואילו הכא הוה ויתור והגיען:

ד. והאי דקתני בסימניו ובמצרניו, לאו אמדה בחבל קאי ולאו אהן חסר הן יתר קאי, דא"כ הוה דינא אליבא דהאי תנא למתנייה לשון אחרון ואליבא דהלכתא הלך אחר הפחות שבלשונות. אלא לישנא באנפי נפשיה קמ"ל, דאי אמר בית כור עפר אני מוכר לך וסיימיה נהליה בסימניו ובמצרניו, אפי' פחות שתות הגיעו. דלמאי איכפל לסיומיה בסימניו ובמצרניו, אי לשיעורא דבית כור, הא א"ל בית כור, ואי דלא לדחייה בארעא אחריתי, תיסגי ליה בסימניו, (לימא) [למה] ליה למימצר ליה מצרניו. אלא למימרא דמאי דאיכא בין הני מצרי הוא דזאבין ליה, דאפילו פחת יתר מרובע קב לסאה עד שתות לסאה הגיעו. ובדין הוא דאפילו יתר משתות נמי, (ד)אלא [ד]א"כ בית כור דאמר ליה מאי אהני ליה. אלא אהני ליה בסימניו ובמצרניו דאי פחת עד שתות הגיעו, ואהני ליה בית כור דאי פחת יתר משתות ינכה, דאע"ג דאין לקרקעות אונאה ולא ביטול מקח הכא דדבר שבמדה הוא דאפי' בקרקעות נמי הדר, ואיכא לישנא דבית כור דמשמע קפידא ולישנא דמצרניו דמשמע ויתור, דאיפשר לאוקומי דעתיה בתרויהו, לקיומי מחילה בחד שיעורא ולקיומי קפידא בשיעורא אחרינא דנפיש מיניה, וצריכינן לשעוריה דעתיה כמה מחיל וכמה קפיד, על כרחיך כי משערינן באונאה או בביטול מקח משערינן. ורב הונא ורב יהודה דפליגי בשתות לקמן נמי בהא פליגי, רב יהודה סבר כי משערינן באונאה דדמיא ליה משערינן, ואידי ואידי קנה ומחזיר את האונאה, לאפוקי ביטול מקח דלא, משום דלא דמי, דהתם בטל מקח ואלו הכא קנה ומחזיר את הטעות, וכיון דבאונאה משערינן הוה ליה שתות כיתר משתות דלא מחיל. ורב הונא סבר בביטול מקח דהוי יתר משתות משערינן, דשיעורא דלא טעו ביה רובא דאינשי הוא ולאו דרך מקח וממכר הוא, ולהכי הוי בעלמא ביטול מקח. והכא נמי כי קפיד אהאי שיעורא הוא דקפיד, דכיון דלא טעו ביה רובא דאינשי למקרייה בית כור אלים קפידא דבית כור לאפוקיה מכלל מחילה דבסימניו ובמצרניו. אבל שתות דטעו ביה רובא דאינשי בשיעוריה וקרו ליה בית כור ודרך מקח וממכר הוא, אע"ג דלענין אונאה לא הוי מחילה, התם הוא דלא גלי אדעתיה דמחיל ולא מידי, אבל היכא דגלי אדעתיה דמחיל לא אלים קפידא דבית כור לאפוקיה מכלל מחילה דבסימניו ובמצרניו.

ואם נפשך לומר דבשום הדיינין פליגי, רב יהודה מדמי ליה לשום הדיינין דשתות כיתר משתות כדמיברר לקמן, ורב הונא סבר התם הוא דליכא דמחיל אבל הכא כי קפיד איתר משתות הוא דקפיד. ואפילו הכי מחוורתא כדפרשינן מעיקרא, דבין למאן דאמר שתות בפחות משתות והגיעו בין למ"ד כיתר משתות וינכה, מתני' דקתני עד שתות ינכה ממעלה למטה קא חשיב. מיהו לרב הונא דאמר שתות כפחות משתות, דקסבר עד ולא עד בכלל, והכי קאמר, ביתר משתות ועד שתות ולא עד בכלל ינכה. ולמ"ד שתות כיתר משתות קסבר עד ועד בכלל, והכי קאמר, יתר משתות עד שתות ועד בכלל ינכה.

ומסתברא (דרב) [כרב] יהודה דמתני' כותיה דיקא, דאי לרב הונא מאי שנא דלא איירי גבי מחילה אלא בפחות משתות, אדרבה אדאיירי בה בפחות משתות שמעינן דשתות כיתר משתות וינכה.

ומסתברא דלא את (המוכר) [המותר] בלבד מחזיר לו אלא את כל השתות. חדא מדקתני ינכה סתמא כדקתני גבי הן חסר הן יתר. ועוד דבין למ"ד שתות בין למ"ד יתר משתות, כיון דלשיעור אונאה או ביטול מקח קא נחית, כי הדר כוליה הדר ואע"ג דלא הוי ט' קבין, דכל יתר משתות לא מחיל איניש, דומיא דאונאה ושום הדינין דכי הדר כוליה הדר. וה"ה היכא דאותיר, דעד שתות הגיעו כדקתני בבריתא בהדיא, וממילא שמעת דשתות ויתר על שתות יחזיר, והתם נמי כי הדר כוליה הדר. ואי משום לישנא דבסימניו ובמצרניו, דמשמע ויתור, לא עדיף מהמוכר שדה לחבירו בבקעה גדולה, דקימא לן (לעיל בבא בתרא סא,ב) דאע"פ שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו. ומסתברא דלענין אהדורי קרקע או מעות כי דינא דהן חסר הן יתר דמי למתלי מילתא בט' קבין, דאי האי טיעותא דיתר על שתות הויא ט' קבין מחזיר לו קרקע, ואי לא מחזיר לו מעות דמי כוליה טעותא כדברירנא.

והשתא דאמרינן דטעמא דשני לן אליבא דרב הונא בין שתות ליתר משתות, דאלו יתר משתות לא טעו רובא דאינשי בשיעוריה למקרייה בית כור, ואלו שתות טעו רובא דאינשי בשיעוריה וקרו ליה בית כור, אי הכי מאי אירייא בסימניו ובמצרניו, בלאו הכי נמי כי פחת שתות, כיון דרובא דאינשי קרו ליה בית כור הגיעו, שלא מכר לו אלא שמא. ואפי' יתר משתות נמי, כיון דאיכא מיעוטא דקרו ליה בית כור, וקי"ל דאין הולכין אחר הרוב בממון לאפוקי ממונא, לימא הגיעו שלא מכר לו אלא שמא. לא תיקשי לך, דכי אמרינן שלא מכר לו אלא שמא, בשמא דלא אתחזק בטעותא, כגון דמיתחזק בהאי שמא אפילו גבי מאן דקים ליה בגויה, אבל בשמא דלא מתחזק אלא בטעותא, כגון הכא דלא מיקרו ליה להאי שיעורא בית כור אלא מאן דלא קים ליה בשיעוריה, לא שייך למימר ביה [לא] מכר לו אלא שמא.

ובעינא דאימא מילתא ומסתפינא מרבואתא. דכי היכי (דנכי) [דגבי] בסימניו ומצרניו כל יתר משתות ינכה או יחזיר, וקי"ל דאע"ג דלית ביה במותר תשעת קבין הדר כוליה כדברירנא (לעיל ד"ה ומסתברא), גבי הן חסר הן יתר נמי כי אית ביה במותר יתר משתות אע"ג דלית ביה תשעת קבין נמי הדר כוליה. דכי אמרינן יתר מכאן יעשה חשבון, היכי דלא מטי כוליה ליתר משתות, אבל היכא דמטי ליתר משתות הדר כוליה, דכל יתר משתות לא מחיל. תדע דהא לישנא דסימניו ומצרניו מהני למהוי ויתור טפי מלישנא דהן חסר הן יתר, דאלו הן חסר הן יתר לא מהני אלא לרובע קב לסאה דהיינו ריבעא דשתותא, ואלו בסימניו ובמצרניו מהני אפי' לשתות שלם. וכיון דגבי סימניו ובמצרניו כי הוי יתר משתות הדר כוליה, דלענין מהדר כוליה כי דינא דט' קבין דמי, גבי הן חסר הן יתר נמי לענין מהדר כוליה כי דינא דט' קבין דמי. תדע נמי דכי סבירא לן נמי דלישנא דסימניו ובמצרניו גבי יתר משתות לא מהני, לא גרע מהיכא דלא א"ל בסימניו ובמצרניו אלא בית כור סתמא הוא דא"ל, ואי ס"ד גבי הן חסר הן יתר אע"ג דהוי יתר על שתות כל כמא דלא הוי תשעת קבין יעשה חשבון נמי, גבי בית כור סתמא נמי יעשה חשבון, דהא אסיקנא דבית כור סתמא נמי כהן חסר הן יתר דמי, וא"כ גבי בסימניו ובמצרניו נמי כי הוי יתר על שתות, נהי דלא מהני ביה לישנא דסימניו ובמצרניו למהוי כוליה ויתור, ליהני ביה לישנא דבית כור סתמא עד רובע לסאה למעבד חשבון, דהא ברירנא דבסימניו ובמצרניו היכא דהוי טעותא יתר על שתות כבית כור סתמא דמי. וכבר איתברר דבית כור סתמא (בהן) [והן] חסר הן יתר נמי כי הוי יתר על שתות אע"ג דלא הוי ט' קבין הדר כוליה.

ומסתפינא מרבואתא, דילמא בסימניו ובמצרניו נמי אע"ג דהוי יתר על שתות כי לית ביה ט' קבין יעשה חשבון דנותן רובע קב לסאה ויתור ומהדר ליה שארא. מיהו מחוורתא דמילתא כדאמרינן מעיקרא, ולדינא דאונאה ולדינא דט' קבין מדמינן ליה כדברירנא. ומסתברא דאי אמר ליה בית כור עפר זה ומצר ליה מצרניו, כסימניו וכמצרניו דמי. אבל לא מצר לו מצרניו, אי נמי מצר לו מצרניו ולא אמר ליה זה ולא סיימיה בסימניו, כבית כור סתמא דמי לענין ויתור, וליכא לפלוגי ביה אלא לענין דלא מצי מדחי ליה באחרינא:

יט. הרי אמרו בסימניו ובמצרניו פחות משתות הגיעו יתר על שתות ינכה אתמר רב הונא אמר שתות כפחות משתות והגיעו, רב יהודה אמר שתות כיתר משתות. רב הונא אמר שתות כפחות משתות והכי קאמר פחות משתות ושתות עצמו הגיעו יתר משתות ינכה. ורב יהודה אמר שתות כיתר משתות והכי קאמר פחות משתות הגיעו ויתר על שתות ושתות בכלל ינכה. וכבר ארוחנא בטעמא דחד מיניהו במתני' (לעיל סי' ד) יתר מדאי.

מתיבי פחות שתות או הותיר שתות הרי הוא כשום הדיינין והגיעו וה(ו)א שום הדיינין בשתות כיתר על שתות הוא. ומהדרינן וליטעמיך הא הגיעו קתני. ואלו גבי שום הדיינין מכרן בטל, אלא כשום הדיינין ולא כשום הדיינין כשום הדיינין בשתות ממש בצמצום ולא כשום הדיינין דאלו ההם מכרן בטל ואלו הכא הגיעו. ופסקו מקצת רבואתא דהלכה כרב הונא דאמר שתות כפחות משתות, דהא דתניא פחת שתות או יתר משתות הרי הוא כשום הדיינין והגיעו, אלמא שתות הגיעו, כרב הונא דייקא דאמר שתות כפחות משתות, דאי לרב יהודה קשיא דקתני הגיעו. ומסקנא דשמעתא לפום האי גירסא דאשכחן בנוסחי דילן מסייע ליה. ורבינו חננאל ורבי' יצחק בעל הלכות זכרם לברכה נמי משמע הכי סלקא להו בנוסחי דידהו ומהאי טעמא פסקו הלכתא כרב הונא.

מיהו חזינא ליה לרבינו שמואל הצרפתי ז"ל בפירושא דהא שמעתא דגריס בה בין לרב הונא בין לרב יהודה מילתא דליתא בנוסחי דילן, דרב יהודה נמי מתרץ לה לבריתא לטעמיה. והכי משמע לן דגריס לה, מתיבי פחת משתות או הותיר שתות הרי הוא כשום הדיינין והגיעו והא שום הדיינין דשתות כיתר משתות, ולטעמיך הא הגיעו קתני, אלא כשום הדיינין דמכרן קיים, ולרב יהודה קשיא, אמר לך רב יהודה כשום הדיינין ולא כשום הדיינין, כשום הדיינין דשתות כיתר משתות ולא כשום הדיינין דאלו התם מכרן בטל ואלו הכא הגיעו.

וקא פריש ליה הכי, והא שום הדיינין דשתות כיתר משתות, דתנן שום הדיינין דפחת שתות או שהותיר שתות מכרן בטל, וקשיא לרב הונא. אמר לך רב הונא ולטעמיך הא הגיעו קתני, אלא מאי כשום הדיינין דקתני הכא, אליבא דרשב"ג היא דאמר התם מכרן קיים, והגיעו דקתני אתרויהו קאי, לא שנא אבסימניו ובמצרניו ולא שנא לשום הדיינין דבתרויהו שתות כפחות משתות והגיעו. ואמרינן קשיא לרב יהודה, אמר לך רב יהודה כשום הדיינין ולא כשום הדיינין, כשום הדיינין דשתות כיתר משתות דלא הוי מחילה, כרבנן דאמרי מכרן בטל. דלא כשום הדיינין, דאלו התם מכרן בטל כדקתני התם בהדיא אליבא דרבנן ואלו הכא הגיעו, ולאו דהוי מחילה אלא שאין המקח בטל, אלא קנה ויחזיר מעות כנגד השתות כדקתני במתני' ינכה. דהתם היינו טעמא דכיון דטעו ב"ד חוזרין מכל מה שעשו, אבל הכא דשניהם רוצים במכר זה למכור וזה לקנות המקח קיים והעודף יחזיר. ע"כ תורף דבריו ז"ל.

ומסתברא דאפילו לנוסחי דידן דלא טרח גמרא לתרוצא לבריתא אליבא דרב יהודה, רב יהודה גופיה יכיל לתרוצה לטעמיה כדכתבינן להאי גירסא בתרא. דאי לא תימא הכי, מאן דקרי לה לאותוביה ולסיועיה לרב יהודה מינה מאי קרי לה. ועוד סוגיא דגמרא גופיה אמאי לא אסיק מינה תיובתא לרב יהודה, אי נמי לאסוקה בקשיא. אלא משום דיכיל לתרוצה אליבא דרב יהודה כדאמרן. והאי דמתמהינן וליטעמיך הא הגיעו קתני, משום דלישנא דהגיעו אע"ג דיכיל רב יהודה לתרוצה אליביה לא דייק לישנא הכי, משום דלא דמי להגיעו דמתני', דאילו הגיעו דמתני' מחילה הוי ואילו הגיעו דבריתא ינכה. ומהאי טעמא פסקו מקצת רבואתא הילכתא כרב הונא דדיקא בריתא כותיה. אבל רבינו האיי גאון ז"ל פסק הלכתא כרב יהודה. ומסתברא כותיה, דאע"ג דדיקא בריתא כרב הונא, מתני' כרב יהודה דיקא, מדלא אשמועינן מחילה אלא בפחות משתות כדברירנא התם (לעיל סי' ד ד"ה ומסתברא). ואי משום לישנא דהגיעו דבריתא, לא קשיא, דאידי דקתני בשום הדיינין דלא הוי מחילה ואיצטריך לאשמועינן דלא כשום הדיינין דבטל מקח נקט לישנא דהגיעו דמשמע דלא בטל מקח:

מתניתין. בסימניו ומצריו פחות משתות הגיעו כו'. פירוש עד כאן דברנו במוכר לחברו בלא ראיית השדה אלא שאומר לו בית כור עפר שיש לי בבקעה פלונית אני מוכר לך הלך זה ושאל עליה והחזיק בה אחר זמן מדדו אותה ומצאוה חסרה ויתירה אבל עתה דבר המשנה במי שהעמידו עליה והראה לו סימניה ומצריה ואמר לו בית כור זה אני מוכר לך דכבר נתרצה במה שיש תוך המצרים ההם אלא אם כן יהיה חסרון גדול שיגיע עד שתות וכן אם יותיר דבר מכר את הכל עד שיגיע היתרון ביותר משתות. הראב"ד ז"ל.

אבל הרא"ם ז"ל פירש וזה לשונו: בסימניו ומצרניו כו'. פירוש אלו אמר לו מכרתי לך בית כור זה שזה סימניו ומצרניו אם פיחת שתות מן המדה הגיעו שהרי לא אמר לו מדה בחבל שהוא לשון דקדוק וחשבון וגם לא אמר לו הן חסר הן יתר שהוא לשון ויתור שדינו אפילו פיחת רובע לסאה או הותיר כו' וגם לא אמר לו בית כור זה סתם שדינו כהן חסר הן יתר אלא בית כור זה בסימניו ובמצרניו אני מוכר לך קאמר לו שהוא לשון דקדוק חשבון יותר מהן חסר הן יתר. ומסתמא אלא שאינו מגיע לדקדוק החשבון ללשון מדה בחבל ולפיכך אם פיחת פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה. עד כאן.

גמרא : רב הונא אמר שתות כפחות משתות והגיעו. ורב יהודה אמר שתות כיותר משתות וינכה. ואוקימנא פלוגתייהו בעד ועד בכלל. ותימה הוא לרב הונא היאך יתיישב לשון המשנה שהרי שנינו פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה ואם המשנה אמרה פחות משתות הגיעו היאך אפשר לומר דשתות נמי הגיעו. והראב"ד ז"ל נראה שנשמר מקושיא זו ואמר דרב הונא גריס פחות שתות הגיעו ורב יהודה גריס פחות משתות ומיהו עיקר מחלוקתן תלויה בעד ועד בכלל ואין עד ועד בכלל. ואיגו מתיישב בעיני דלא הזכירו זה במחלקותם כלל בגמרא ובפירושא בעלמא מצינו להם בגמרא שנחלקו ובגירסא לא נחלקו. ונראין יותר דברי ר"ש ז"ל שכתב בסידורא דמתניתין פחות שתות הגיעו ועכשיו אפשר למחלקותם בפירוש המשנה דרב הונא מפרש פחות שתות הוא פחות מן המדה שתות הגיעו ורב יהודה מפרש אם הטעות הוא פחות שתות כלומר פחות השתות הגיעו הא שתות ינכה. ומפני שגירסת הספרים אינה מסכמת לגירסת הרב ז"ל גם לא כפירוש רבינו חננאל ז"ל שבכולן גירסת פחות משתות אני אומר דאף על פי כן גרם להם מחלוקתם מה שיראה רישא שלא כסיפא דרישא תני פחות משתות הגיעו דמשמע הא שתות ינכה ואלו בסיפא קתני עד שתות ינכה והוה ליה למיתני שתות ינכה ולפיכך אמר רב הונא עד שתות דקאמר מלמעלה למטה קתני ועד ולא עד בכלל והכי קאמר שליש ורביע וחמש ושתות ולא שתות בכלל ינכה ורב יהודה סבר כיון דאמר ברישא פחות משתות הגיעו זה גלה על מה שאמר בסיפא עד שתות ינכה דעד ועד בכלל הוא. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.
וזה לשון הרא"ם ז"ל: איתמר רב הונא אמר שתות כפחות משתות והכי קאמר פחות משתות ושתות בכלל הגיעו יתר משתות ינכה ולהדין סברא הא דקתני במתניתין עד שתות ינכה מלמעלה למטה הוא והכי קאמר משליש ועד רביע ועד שתות ואין שתות בכלל ינכה ורב יהודה אמר שתות כיתר משתות והכי קאמר פחות משתות הגיעו ומשליש ינכה כלומר משליש ועד רביע ועד שתות ושתות בכלל ינכה. ויש לומר דהכי קאמר פחות משתות ושתות בכלל הגיעו והא דקתני עד שתות ינכה הכי קאמר עד שתות ושתות בכלל שהוא סוף שתות ינכה כלומר כשיעבור השתות משם יתחיל הנכוי ורב יהודה אמר שתות כיתר משתות והכי קאמר פחות משתות הגיעו עד שתות ואין שתות בכלל שהוא תחלת שתות ינכה כלומר כשיגיע לתחלת שתות משם יתחיל הנכוי. וליטעמיך והא הגיעו קתני אלא כשום הדיינים ולא כשום הדיינים כשום הדיינים שדינו לבטל מקח משתות הוא מתחיל שנמצא השתות עצמו בכלל הדין והוי ביטול מקח אף כאן לענין דין ויתור שתות עצמו בכלל הדין הוא והוי ויתור ולא כשום הדיינים דאלו התם ביטול מקח ואלו הכא הוי ויתור והגיעו. עד כאן.
אבל הר"ן ז"ל פירש וזה לשונו: וליטעמיך הגיעו קתני. כלומר והגיעו לשון מחילה הוא וקשיא לרב יהודה. אלא לעולם שתות כפחות משתות וברייתא הכי קאמר כשום הדיינים ולא כשום הדיינים כשום הדיינים דשתות ממש כלומר האי שיעורא דתנן ביה במתניתין הגיעו הוי כשיעורא דתנן שום הדיינין וכדי שלא תטעה לומר דשיעורא דתנן ביה הגיעו במתניתין הוי פחות משתות וכדרב יהודה תנא הכי לומר דשיעורי שוו אהדדי שבתרווייהו שתות ומיהו דיני לא שוו דאלו התם בטל מקח ואלו הכא הגיעו. זהו הפירוש הנכון. וסלקא ברייתא לרב הונא דאלו לרב יהודה קשיא הגיעו ולפיכך פסק הריא"ף ז"ל כרב הונא וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ח מהלכות מכירה. עד כאן.
וכן פירש הראב"ד ז"ל וזה לשונו: כשום הדיינים בשתות עצמה. פירוש לפי ששנינו במשנת כתובות שום הדיינין שפיחת שתות וכן שנינו פחות שתות הגיעו רצה ליתן לנו סימן שלא נטעה ויהיה פחות שתות זה כאותו פחות שתות שיש באותה משנה שהוא שתות עצמה ואינו פחות. ולדעת רב הונא הוא דמתרצה מתניתא דהא קתני בגווה הגיעו ולשון זה לא מצאנו אותו אלא לשון קיום שאין עליו שום תביעה. ובירושלמי מביא עליה נמצא גנב או קביוסטוס הגיעו ואין לנו להדחק שהרי במשנתינו אין לנו אלא הגיעו וינכה אבל המקח לעולם קיים הלכך הגיעו אינו אלא לשון מחילה. עד כאן.
והר"י ז"ל בעליות פירש וזה לשונו: וליטעמיך הגיעו קתני. דמשמע דהוי מחילה גמורה. מיהו לרב יהודה הוה סבירא ליה דהא דקתני הגיעו לומר שאין המקח בטל כמו שהוא בטל גבי שום הדיינים אלא המקח קיים וינכה ומכל מקום שתות כיתר משתות. לא כשום הדיינין ולא כשום הדיינין ולרב הונא מפרקינן לה כשום הדיינים דשתות ממש כלומר לא דמה תנא דברייתא דבר זה לשום הדיינים אלא לענין שהולכין בו אחר שתות כמו שהלכו אחר גבול זה גבי שום הדיינין וסימן בא ליתן לך שלא תשכח ותלך בזה אחר רובע לסאה כמו שאמרו גבי הן חסר הן יתר מיהו לא שיהא דין שתות דהכא כשתות דהתם דהתם שתות כפחות משתות ואלו הכא הוי מחילה. ולי נראה לפרש כשום הדיינים בשתות ממש דלא תימא כי היכי דלגבי הן חסר והן יתר דתנן פחות רובע לסאה והוא רובע הקב הא דקתני נמי גבי שתות ינכה שתות הקב קאמר דכי אמר ליה הן חסר הן יתר אזלינן בתר שתות הקב לפיכך שנה כאן בשום הדיינין דשתות ממש דאזלינן בתר שתות ממש דהיינו שתות מקח ולפי זה הפירוש לשון ממש כמשמעו ממש ולא לפירוש הראשון. וכמדומה לי שכן שמעתיה מפי מורי הרשב"א ז"ל. עד כאן.

בא"ד פרושי קמפרש כו' ואיצטריך כל תלת כו' דאיסתרא איכא למימר כו' פרושי קמפרש כפי' רש"י כו' ולא ידע ר"י דמנ"ל כו' עכ"ל ר"י גופיה לא מפרש הא דקאמר הכא פרושי קמפרש לא כפרש"י ודלא כפ"ה אלא כההיא פרושי קא מפרש דלעיל אלא דקאמר דלפירושיהם ניחא טפי דאם נפרש בפרק השואל כפירוש רש"י והכא כפרשב"ם כדמשמע מתוך ההלכה כמ"ש התוספות לעיל איצטריכו כולהו ג' מלתיה דרב אבל אם נפרש כפירוש ר"י התם לא איצטריכו כולהו דמההיא דאיסתרא שפיר ילפינן דתפוס לשון אחרון ולא איצטריך לן ההיא דכור בל' כו' אבל לא ידע ר"י לפי זה דא"כ מנלן דסבר רב כו' אלא ע"כ דהנך דיחויי לאו כו' וה"נ איכא למימר לפר"י דאינן אלא דחויי בעלמא ודו"ק:

בא"ד וההיא דבא באמצע החודש איצטריך לאשמועינן דזו ולא ס"ל ולפרש המשנה כו' עכ"ל הוא תמוה דהא מההיא דבאמצע החודש לא שמעינן דזו ולא ס"ל דאכתי אימא דזו וס"ל והך דבאמצע חודש כו' היינו טעמא משום דפרושי קמפרש כדאמר רבי אבא לעיל כמו שהקשו רשב"ם ותוספות לעיל ואם כתירוצם דזו משמע הכי דלא ס"ל א"כ בלאו הך דבאמצע חודש נמי נימא הכי ואם נאמר דלאו דוקא דאשמועינן דזו ולא ס"ל אלא הך מלתא דבאמצע החודש אשמועינן אם כן מהך דראשון ראשון קנה נמי לא קשיא דאיצטריך ליה דלא נימא זו וס"ל ומצאתי בתוספות ישנים שטעות נפל בדבריהם וכן צ"ל איצטריך לאשמועינן אבל חכ"א הלך אחר פחות שבלשונות וזו ולא ס"ל וההיא דבאמצע החודש איצטריך לאשמועינן לפרש המשנה וההיא דראשון כו' ותו לא מידי ודו"ק:

בד"ה ה"ג ליטעמיך כו' ורב יהודה דאותיב כו' דהכי קתני פיחת עד שתות כו' דהא בשום הדיינים נמי כו' עכ"ל אבל לרב הונא ליכא לפרושי הכי דכיון דשתות נמי הגיעו הכא לא ה"ל למיתלי הפחות משתות בשום הדיינים מיהו קצת דחוק מאי קאמר וליטעמיך הא הגיעו קתני כו' הא לרב יהודה ניחא בפשיטות וצ"ל דלפי סברת המקשה דמפרש הברייתא בשתות גופיה קאמר וליטעמיך כו' ודו"ק:

בפרשב"ם בד"ה ה"ג בסדר המשנה פחות שתות הגיעו כו' עכ"ל כ"ה בכל פרשב"ם בכל הספרים הישנים ומהרש"ל הגיה בפרשב"ם דה"ג פחות משתות הגיעו כו' ואפשר שהכריחו להגיה כן משום דלפי הגירסא במשנה פחות משתות הגיעו כו' דהיינו ע"כ רב יהודה יפרש בו עד שתות הגיעו כמ"ש התוספות ומאי פריך לקמן מברייתא דפחות שתות כו' כשום הדיינין הגיעו כו' ולטעמיך הגיעו קתני כו' וקשיא לרב יהודה כפרשב"ם הא איכא לאוקמא נמי כמתניתין דפחות משתות היינו עד שתות וכמ"ש התוספות אלא ע"כ לפרשב"ם דפחות שתות בברייתא לא משמע ליה אלא שתות גופיה ובמתניתין גרסינן פחות משתות הגיעו מיהו אין זה מכרעת להגיה כל ספרים הישנים שבפרשב"ם דפחות שתות נמי משמע עד שתות לרב יהודה במתניתין כמ"ש התוספות אלא משום דברייתא קתני לגבי כשום הדיינים משמע ליה בשתות גופיה קאמר הכי שיהיה כשום הדיינים ודו"ק:

ד"ה הכי גרסינן פחות משתות הגיעו וכו' אבל ספרים דגרסי פיחת שתות הגיעו ופירש רב יהודה וכו' כצ"ל וגירסת התוספות היא בהפוך מגירסת הרשב"ם שהרשב"ם גורס פיחת שתות הגיעו והתוס' גורסים פחות משתות הגיעו דלספרים שגורסים פחות שתות הגיעו הקשו הא דקאמר בגמרא לרב הונא הכי קאמר פחות משתות ושתות בכלל הגיעו וכו' ומאי קאמר הכי קאמר וכו' דמשמע דאצטריך להוציא מתניתין מפשוטה ולתרצה אליבא דרב הונא הא אם הגירסא היא פיחת שתות הגיעו לא אצטריך שום פירוש לרב הונא דבהדיא אתיא מתניתין כוותיה דקתני בהדיא פיחת שתות מהבית כור הגיעו ויתר משתות עד שתות ינכה וסתם עד הוא עד ולא עד בכלל ואם כן אתיא מתניתין ממש כרב הונא אלא ודאי הגירסא הוא פחות משתות הגיעו דמשמע דוקא פחות משתות הגיעו אבל שתות ינכה כיתר משתות כרב יהודה ולהכי צריכה הגמרא לפרש דלרב הונא הכי קאמר פחות משתות ושתות בכלל הגיעו וכו' וכי תימא כיון שהגירסא היא פחות משתות הגיעו א"כ תקשה לך נמי בהפוך הא דקאמר בגמרא לרב יהודה הכי קאמר פחות משתות הגיעו וכו' הא לפי גירסא זו להדיא אתי' מתניתין כוותיה וי"ל דמשום דעד שתות ינכה לא משמע כוותיה משום הכי קאמר וכו' עד שתות ושתות בכלל ינכה משום דסתם עד לא הוי עד ועד בכלל:

גמ' ולטעמיך הגיעו קא תנא כשום הדיינין כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה בסימניו כו' קח לך פחות משתות הגיעו כצ"ל:

בא"ד דהיינו טפי מרובע לסאה כו' נ"ב פירוש שיעור של שתות הוא טפי משיעור של רובע ודו"ק:

בד"ה שתות הגיעו בפחות משתות כו' ובמצריו וה"ק כו' דקתני פחות משתות הגיעו כו' כצ"ל:

בד"ה אמר לך כו' וקשיא לרב יהודה ואמר לך רב יהודה כו' כצ"ל והד"א ונ"ב פירוש כך הוא מפרש הסוגיא שזו היא דברי רב יהודה ודו"ק:

בא"ד וכן עיקר דליכא הכא כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה ה"ג כו' דגרסי' פחות שתות הגיעו כו' כצ"ל:

גמרא ה"ק פחות משתות ושתות בכלל. נראה דהכי מפרש פחות (היה פחות מבית כור) משתות (משתות ולמטה ושתות עצמה בכלל) הגיעו. וכמו בסיפא דתני ינכה ע"כ לכ"ע איירי בחסר וה"ה ביותר דיחזיר כן ברישא תני פחות הגיעו וה"ה ביותר:

ר"ש במשנה ד"ה פחות משתות. וה"נ טעמא כו' דהא כו' ב"כ עפר כו' כהן חסר כו' דמי כו'. אבל מדלא פשיט לעיל מהכא ע"כ גם טעם אחר יש כאן:

ר"ש ד"ה אמר לך ר"ה. ואדמקשית לי כו' אלא ודאי ה"ק פיחת שתות או הותיר כו'. כצ"ל:

בא"ד ואמר לך ר"י כו' ולעולם שתות כיתר משתות ויחזיר והיינו דקא מדמי ליה לשום הדיינין בשתות כו'. כ"נ דצ"ל:

בא"ד והנ"מ כו' ואין כתוב בספרים אלא כו'. ר"ל דבספרים שלפניו ל"ג תיבת אלא:

בא"ד ולא לגמרי כשום הדיינין דאילו בשום כו'. כצ"ל:

מתני' בסימניו ובמצריו. האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך בתוך הסימנין והמצרים הללו שאתה רואה הכל קח לך: פחות משתות הגיעו. דהיינו טפי מרובע לסאה כפלי כפלים דשתות היינו קב לסאה וה''נ טעמא דלא דמי להן חסר הן יתר דהתם הוי שיעוריה ברובע לסאה אבל הכא בעי טפי דהא כיון דאמר בית כור עפר אני מוכר לך כהן חסר הן יתר דמי כדאוקימנן לעיל והשתא דאמר בית כור בסימניו ובמצריו אני מוכר לך מטפינן שיעורא ואמרי' אפילו פחות משתות הגיעו דכיון דהראה לו המצרים כמאן דזבין ליה שדה זו סתמא דמי כמות שהוא בין קטן בין גדול אלא דאהני מאי דאמר בית כור שיהא קרוב לבית כור שאינו חסר יותר משתות וכן דלא ליהוי מותר יתר על שתות: הכי גרסי' בסדר המשנה פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה ובגמ' פליגי אמוראי בשתות עצמה אי הוי כפחות משתות והגיעו וה''ק פיחת מן הבית כור שתות וכ''ש פחות משתות הגיעו אבל יותר משתות ולמטה עד שתות ולא שתות בכלל ינכה או דלמא שתות כיתר משתות וה''ק פחות משתות הגיעו כלומר אם יש אונאה ביניהן פחות משתות כגון שהותיר או חיסר פחות משתות הגיעו אבל יותר משתות עד שתות ושתות בכלל ינכה: ינכה. מן הדמים ואם הותיר יחזיר לו קרקע והאי שתות לאו משום דין אונאה דאין אונאה אלא למטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה שאם מכר לו שוה פרוטה במנה או שוה מנה בפרוטה הגיעו אלא שיעורא דרבנן היא דהכי מחיל איניש היכא דאמר בסימניו ובמצריו טפי לא מחיל: גמ' שתות. הגיעו כפחות משתות היכא דא''ל בסימניו ובמצריו וה''ק פחות משתות ושתות הגיעו דהאי דקתני פחות משתות הגיעו היינו פיחת מן הבית כור שתות וכ''ש פחות משתות הגיעו וממתני' דקתני עד שתות ינכה משמע ליה לרב הונא עד ולא עד בכלל ולרב יהודה עד ועד בכלל: מיתיבי. לרב הונא: הכי גרסינן בתוספתא (פ''ו) בסימניו ובמצריו פיחת שתות או הותיר שתות כשום הדיינין הגיעו בכתובות בפרק אלמנה ניזונת (דף צט:) תנן שום הדיינין שפחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל. שום הדיינין ב''ד שירדו לשום נכסי יתומים למכרן למזון האשה והבנות: והא שום הדיינין. דטעות שתות דידהו הוי ביטול מקח כיתר משתות כדתנן בפרק אלמנה ניזונת כדפרישית וכיון דמדמי שתות דמכירת בית כור דמתני' כשום הדיינין אלמא כיתר משתות הוא ויחזיר וקשיא לרב הונא והאי דקתני הגיעו לקמיה מפרש לה שפיר: אמר לך רב הונא ולטעמיך הגיעו קתני. דמשמע דהוי כפחות משתות ואדמקשית לי מרישא תקשי לך מסיפא אלא ודאי ה''ק פיחת שתות או הותיר שתות הגיעו כשום הדיינין דאמרי' נמי הגיעו ורשב''ג הוא דפליג בכתובות ואמר א''כ מה כח ב''ד יפה ולכך הוי מכרן קיים והגיעו דקתני הכא אתרוייהו קאי דהוי שתות דידהו כפחות משתות וקשיא לרב יהודה ואמר לך רב יהודה לדידי נמי ל''ק דאיכא לתרוצי כשום הדיינין ולא כשום הדיינין כו' דהאי דקתני הגיעו לאו משום דשתות הוי מחילה כפחות משתות ולעולם שתות כיתר משתות ויחזיר והאי דקא מדמי ליה לשום הדיינין ה''מ בשתות כי היכי דבשום הדיינין לא הוי מחילה ה''נ לא הוי מחילה ולא כשום הדיינין דבשום הדיינין הוי השתות ביטול מקח כדתנן התם מכרן בטל ואילו הכא הגיעו כלומר אין המקח בטל אלא מקחו קיים ויחזיר כדתנן במתני' עד שתות ינכה ואתא לאשמועינן אע''ג דדמו להדדי דבתרוייהו שתות כיתר משתות אפ''ה התם ביטול מקח ואילו הכא המקח קיים והתם היינו טעמא דכיון דטעו ב''ד חוזרין מכל מה שעשו אבל הכא דתרוייהו חפצים במכר זה למכור וזה ליקח המקח קיים והאונאה יחזיר כן נראה בעיני שיטה זו וכן עיקר דליכא הכא תיובתא לא לרב הונא ולא לרב יהודה וה''נ מסתברא מדתרצינן כשום הדיינין ולא כשום הדיינין כו' ואין כתוב בספרים אלא כשום הדיינין הלכך ליכא לפרושי דמסקנא דמאן דאמר ולטעמיך הוא כו' יש לשונות אחרים ואין בהן ממש וזה שלי הוא ועיקר (והשתא לא איפשיט לן אי כרב הונא אי כרב יהודה) ויש מפרשים אמר לך רב הונא ולטעמיך הא מתרצתא היא משבשתא היא דקתני הגיעו דאי שתות כיתר משתות דמי ינכה איבעי ליה למימר ואמאי קתני הגיעו אלא הכי קתני לה בסימניו ובמצריו הרי זה כשום הדיינין לשתות דלא יהבינן ליה ז' ומחצה לכור ולא כשום הדיינין ממש כלומר ולא לגבי מקח כשום הדיינין הוא דאילו כשום הדיינין שתות בטל מקח ואילו הכא הגיעו דעד שתות ושתות עצמו הגיעו וללשון זה כתוב בספרים אלא כשום הדיינין ולא כשום כו': אמר ליה. ההוא מוכר לרב פפא הך קרקע דמזבנא לך הויא עשרים גריוי מישחא עשרים סאין מדתה וכגון דאמר ליה בסימניו ובמצריו ולא הוי אלא חמיסר דהיינו פחות רביע: אמר ליה. אביי לרב פפא סברת וקבילת: הני מילי. מתניתין היכא דלא קים ליה ללוקח במדת השדה אבל מר קים ליה בגויה מכיר אתה שדה זו ויודע היית שאין בו אלא חמשה עשר וכיון דידעת מחלת והכי הלכתא:

דלא מהדר הדר ביה אלא פרושי קא מפרש וה''ק ליה בי''ב זהובים לשנה ומשום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף הוצרך להתנות שהיה לו ליתן לסוף כל חדש דינר מאותן י''ב זהובים שהוא חייב לשנה וכן יש לפרש בהשואל (ב''מ קב:) ואיצטריך כל תלת מילי דרב דההוא דאיסתירא אית למימר דלא הוי מטעם תפוס לשון אחרון אלא משום דפרושי קא מפרש כפירוש רש''י ומההיא דהמשכיר נמי לא שמעינן דתפוס לשון אחרון דאיכא למימר פרושי קא מפרש כפי' הקונטרס או משום דסבר כרב נחמן דקרקע בחזקת בעליה קיימא הלכך איצטריך ההיא דכור בשלשים סאה בסלע דראשון ראשון קנה ואי מההיא הוה אמינא משום דתפיס אפי' אפיך מיפך כמו לשמואל להכי איצטריך כולהו ולא ידע ר''י דמנא לן א''כ דסבר רב דתפוס לשון אחרון אלא נראה משום דהנך דיחויי לאו עיקר טעם נינהו ואיצטריכו נמי שלשה מילי דשמואל דמההיא דאוקי שמואל בבא באמצע החדש הוה אמינא כדדחי לעיל ר' אבא דפרושי קא מפרש ולעולם בעלמא תפוס לשון אחרון וההיא דראשון ראשון קנה הוה אמינא משום דתפוס לשון אחרון הוא כמו לרב להכי איצטריך לאשמועינן אבל חכמים אומרים הלך אחר פחות שבלשונות וההיא דבבא באמצע החדש איצטריך לאשמועי' דזו ולא סבירא ליה ולפרש המשנה וההיא דראשון ראשון קנה דאיצטריך לאשמועי' דתפיסה שלו תפיסה היא דמההיא דהמשכיר לא שמעינן תפיסה דאיכא למימר משום דאודי ליה: הכי גרסי' פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה. אבל ספרים דגרסי פחות משתות הגיעו יפרש רב יהודה פיחת עד שתות ולא שתות בכלל אע''ג דלא קתני עד וכענין זה יש בהזהב כמה תהא הסלע חסר' ולא יהא בה אונאה ובעי למימר עד כמה ולגירסא זו קשה דקאמר בגמרא ורב הונא ה''ק פחות משתות ושתות עצמו הגיעו הא להדיא אתיא מתני' כוותיה וא''ת בשלמא רב יהודה דאמר שתות כיתר משתות ניחא הא דלא תנן שתות ינכה משום דה''א דיתר משתות מקחו בטל אלא לרב הונא דאמר שתות כפחות משתות ליתני שתות הגיעו וכ''ש פחות וי''ל דנקט הכי ליתן טעם לדבר דדבר פשוט הוא בפחות משתות ואמר ממילא דשתות כפחות משתות והשתא דאתינן להכי לרב יהודה מצינו לשנויי סיפא כהאי גוונא: ה''ג ולטעמיך הא הגיעו קתני אלא כשום הדיינין ולא כשום הדיינין כו'. והכי פירושו אמר לך רב הונא אדמקשית לי תסייעני מדקתני הגיעו דמשמע דשתות כפחות משתות אלא הא דקתני כשום הדיינין לאו משום דליהוי כיתר על שתות אלא כשום הדיינין לשתות דכמו ששיעורו התם כמו כן שיעורו כאן לאפוקי שלא שיערו ברובע לסאה כמו בהן חסר הן יתר ורב יהודה דאותיב מינה לרב הונא משמע ליה דהכי קתני פיחת עד שתות או הותיר עד שתות הרי הוא כשום הדיינין והגיעו דהא בשום הדיינין נמי עד שתות הגיעו אבל שתות ויתר על שתות לא הגיעו:

דף קו - א

מתניתין:

גמרא:

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד