בבא בתרא קס ע"א

דף קס - א

מתניתין:

א. ^[3] גט ^[4] פשוט, עדיו חותמים מתוכו, בסוף השטר. ואילו גט מקושר, עדיו מאחוריו. העדים חותמים עליו מאחורי השטר, וכפי שיבואר בגמרא.

גט פשוט שכתבו עדיו מאחוריו, שחתמו העדים מאחורי השטר ולא בתוכו, או גט מקושר שכתבו עדיו מתוכו, שהעדים חתמו על השטר מבפנים, הרי שניהם פסולין, כיון שלא נעשו כתיקון חכמים. ^[5] ולכן, אם היה שטר חוב, אינו גובה בו מנכסים משועבדים שביד הלקוחות. ^[6] ואם הוא גט, אינה מגורשת בו.

רבי חנינא בן גמליאל אומר: מקושר שכתבו עדיו מתוכו, כשר, מפני שיכול לעשותו פשוט. ^[7] שהרי הוא יכול לפרום את התפירות, ויהא גט פשוט, שכשר בעדיו מתוכו. ^[8] ואף על פי שאם יפרמנו יהיו רווחים בין השורות, אין בכך כלום. ^[9]

רבן שמעון בן גמליאל אומר: הכל כמנהג המדינה. ויבוארו דבריו בגמרא.

ב. גט פשוט - עדיו בשנים. אינו צריך להחתים בו אלא שני עדים. ומקושר - בשלשה. שטר מקושר צריך להחתים עליו שלשה עדים, לפי שכך תיקנו חכמים.

גט פשוט שכתב בו עד אחד, ומקושר שכתב בו שני עדים, שניהם פסולין. ^[10]

גמרא:

דנה הגמרא: מנהני מילי, מהיכן למדנו מהמקראות שיש שני סוגי שטרות, "פשוט" ו"מקושר", והם חלוקים בצורתם ובמספר העדים החתומים עליהם?

ומתרצת הגמרא: אמר רבי חנינא: דאמר קרא [ירמיה לב מד] "שדות בכסף יקנו, וכתוב בספר, וחתום, והעד עדים". ודרשינן,

גט פשוט. שטר פשוט. כגון שטרות שלנו והאי גט אפילו בשאר שטרות מיירי דכל שטרות איקרו גט כדאמרינן [כתובות נא] וגט חוב שאין בו אחריות:

עדיו מתוכו. במקום הכתיבה תחת הכתיבה:

מקושר. הוא עשוי כקישורין תפורות וכך היו רגילין לעשותו תחילת הקלף היו כותבין שיטה אחת זכרון עדות שהיתה בפנינו ואחר כך היו מניחין חלק כשיעור שיטה אחת והיו מקפלין שיטה ראשונה הכתובה על שיטה שניה שאינה כתובה והיו תופרין אותה שיטה הכתובה על שיטה שאינה כתובה ואח"כ כותבין בשיטה השלישית בירח פלוני בכך וכך ימים ביום פלוני ומניחין שיטה רביעית חלק וחוזרין ומקפלין שיטה הכתובה על החלק ותופרין אותו ביחד ושוב כותבין בשיטה חמישית בשנת כך וכך לבריאת עולם ומניחין שיטה ששית חלק והיו מקפלין ותופרין הכתוב על החלק וכך היו רגילין לעשות מן ו' שיטין עד שיכתוב הזמן ומאריך באותו ענין שאמרנו והיו תופרין אותן ושאר כתיבת השטר כותבין כשאר השטרות פשוטין וזה פשוט שבמקושר ומפרש בגמ' טעמא מאי הוו עבדי מקושר והיינו ^א)צ"ל והיינו דתנן גט מקושר שהיו עדיו חתומין מאחר הכתיבה כשר וכדמפרש בגמרא וכו' ויתפשט על ידו הכתיבה: של גט מקושר שיהיו עדיו חתומין מאחר הכתיבה כדמפרש בגמ'. מפני שיכול לעשותו פשוט שיקרע התפירו' ויתפשט על הכתיבה:

מנא הני מילי. דקתני מתני' דאיכא גט מקושר וצריך עדים היכן רמז מן הפסוק:

וכתוב בספר. זהו פשוט שכתוב פשוט כספר:

מתני': פשוט שכתבו עדיו מאחוריו. נ"ל שאין צ"ל בשלא חתמו העדים אלא מאחוריו דהתם ודאי פסול משום דלאו אשטרא קא מסהדי דכיון שהיה להם שיחתומו בפנים והם לא חתמו אלא בחוץ לא העידו אלא על מה שכתוב בשטר ואע"פ שבמקוש' מהני התם כיון דהכי תקינו רבנן על כרחך על מה שבתוכו הם מעידין אבל הכא לא אבל כך נראה שפשוטשעשאו כולו כדינו והחתים עדיו מתוכו כראוי ורצה לרבות בעדים והחתי' עוד אחרים באחוריו בזה אמרו שהוא פסול ודברי הכל שאם יקשרנו נמצא מוקדם.

וכן פי' מקושר שכתבו עידיו מתוכו. שעשה מקושר כהלכתו ועידי מבחוץ וריבה בעדים והחתימה מתוכו ובדין הוא שיהא כשר שאפי' יפשוט שטר מאוחר הוא וכשר אלא היינו טעמא דפסול כר' דתניא בגמ' השיב רבי על דברי ר' חנינא בן גמליאל וכו' ולפרושי טעמ' דמתני' אתא ור' חנינא בן גמליאל סבר אין כותבין שובר לפי' כשר שיכול הוא לעשותו פשוט ויהא שטר מאוחר וכשר.
ומן הירושלמי למדתי דגרסינן התם בפרק הזורק גט (ח,י), מה נן קיימין אם בשקשרו וחתמו מבפנים כל עמא מודו שהוא יכול לעשותו פשוט אם בשקשרו וחתמו מבחוץ כל עמא מודו שאינו יכול לעשותו פשוט כי נן קימין בשקשרווחתמו מבפנים ואח"כ קשרו בחוץ בדא רבי חנינא אמר יכול הוא לעשותו פשוט כי נן אמרי' אין יכול לעשות פשוט כך פירושו אם קשרו וחתמו מתוכו ולא מאחוריו גט פשוט הוא זה מתחלתו ואם בשחתמו מאחוריו ולא מתוכו גט מקושר הוא זה וכשר ואגב אחריני נקט לה דאלו מתני מתוכו וחתמו מתוכו ומאחוריו דסברי רבנן אין יכול לעשות פשוט כלומר יכול הוא אלא שאינורשאי דנפק מיניה חורבא כדמפורש בגמ' (קסד,ב).
ויש לי לפרש דטעמא דת"ק משום קפידא דאי א"ל פשוט לאו פשוט הוא ואי אמר ליה מקושר לאו מקושר הוא ור' חנינא בן גמליאל מכשיר בשאמר לו עשו לי פשוט מפני שיכול לעשותו פשוט והיינו דקתני עלה רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה ואלו לדברי כל הפירושין פלוגתא דרבנן מי חסרה ממתני', זה נראה לי, ודברי רש"י ז"ל והרב רבי שמואל ז"ל ידועין בפירושיהם.

מפני שיכול לעשות פשוט. תימה הוא לפי פי' המקושר שפי' הר"ר שמואל ז"ל והרי יש ריוח בין שיטה לשיטה כמלא הקשר ואם אתה בא לעשותו פשוט נמצא שטר שיכול להזדייף שיכול לכתוב בו שיטה בין ריוח השיטין.
ואפשר שכל כך הם הקשרים דקים שאין אדם יכול לכתוב בו שיטה ולא עוד אלא שאינו נכר בו מדהשיב לדברי רבי חנינא ומשוי ליה פשוט ואמר השתא הוא דיזפת מינאי אלמא אינו נכר בו שמקושר היה ויש לפרש דאין בין שיטה לשיטה ריוח כלל אלא כשאר הפשוטין ואע"פ כן מכוונין וקושרין ב' שיטין זו בזו ומה שאמרו בגמ' בין קשר לקשר ומגואי קא סלקא דעתך שחותמין שם בסוף השיטה שבקשר ואף ע"פ שנקרא באמצע הכתיבה אין בכך כלום הואיל ואין בו מיחוש לזייף וכך הוא מטבע חכמים.
ותמהני על רבינו שלמה ז"ל שכתב ואם מפסיק אויר בין שטות העליונות מה בכך שהרי יכול להזדייף. ועוד דע"כ מיבעי ליה לפרושי שאין אדם מכיר בו כדאמרן.
ולפי הירושלמי שבפרק זה ובפרק הזורק גט (גיטין ח,י) נראה שענין המקושר כך הוא כותב שם המלוה והלוה וזמן היום בשיטות ראשונות ומקשרו וחוזר וכותב מלמטה פשוט וזה פשוט שבמקושרוחוזר וקושר קשר אחר ופושט ואם רצה מרבה בקשרים אבל אינו פוחת משלשה ששם העדים חותמין. ויש לפרש גמרא שלנו לפי ענין זה ואין לי להאריך.

גט פשוט עידיו מתוכו ומקושר עידיו מאחריו. פירש ר"ש(י) ז"ל מעשה המקושר, כותב שיטה ומניח שיטה אחרת חלק כשיעור שיטה הכתובה וכופלה על החלק, וכן שלישית לפחות, דמקושר צריך שלשה קשרים, ואם רצה לרבות בקשרים מרבה, ונראה מבחוץ בין כפל לכפל כעין קסת הסופרים כזה, והעדים חותמים בין קשר לקשר מבחוץ בין חלל הכפלים כל עד כנגד חלל כפל הקשר. וזה תימה, אם כן היאך אמר ר' חנינא בן גמליאל דמקושר שכתב עידיו בתוכו כשר שיכול לעשותו פשוט, ואם יעשנו פשוט הרי יכול להזדייף, שיכול לזייף ולהוסיף כל מה שירצה בחלל השיטות שהניח חלק בין שיטה לשיטה.
והנכון שראיתי בענין מלאכת המקושר, הוא מה שכתב הראב"ד ז"ל והנני כותבו בלשונו: ראה גוף הגט שנים עשר שיטין וכשכופילין אותו כופלין מתחלת הגט לסופו, עתה תכפול שלש שיטין העליונות על שלש הסמוכות להן, ותמצא בסוף הכפל שהוא תחלת שיטה השביעית או למטה מעט בתחלת השטה כדי לאחוז את הכפל יפה שתי רצועות יוצאות מן הגט עצמו אחת מימין הגט ואת משמאלו, תקשור אותם עוד תכפול אותם על שלש השיטין הסמוכות להן ותמצא שם שתי רצועות אחרות תקשור אותם על הכפל, עוד תכפול אותו על השלש התחתונות ותמצא שם שתי רצועות אחרות ותקשור אותם על הכפל הרי כולו כפול וקשור בשלשה קשרים, וכל הקשרים נסתרים בכפילת הגט חוץ מן העליון שהוא נראה ותופס אותו. הנה מלאכת הקושר גלוי לכל מבין, ומי שרוצה לרבות בקשרים מרבה רצועות באמצעי הכפילות וקושר. וכשאמר בין קשר לקשר, לומר, בין הכפילות העדים החתומים, אחד לכל קשר. ומפני שהקשרים עומדים על הכפילות על כן נקרא בין קשר לקשר, וכולן עומדין בין הכפילות והקשרים חוץ מן האחרון שאין עליו כפל אלא קשר לבד. ורמי בר חמא שהיה סבור בין קשר לקשר ומגואי, רוצה לומר תחת הקשר על גבי הכפל, ואינם נראים גם כשתפשוט את הגט לקרותו אין צריך להתיר את הקשרים, רק שהוא שומט את הכפילה תחת הרצועות שעליה ויוצאה, מפני זה הזמן שהיה כתוב באותו גט שבא לפני ר' והיה סתום בגוף הרצועות מלמטה וגם עדים החתומים באחורי הגט תחת הרצועות היו נחבאים ולא ראה ר' את הזמן, מפני שלא התיר הרצועות אלא ששמט את הגט מתחתם. והקשה רמי בר חמא לומר שגם העדים היו (ה)נחבאים (לזה) [בזה] הענין, דבלשמא לרב ירמיה בר אבא דאמר אחורי הכתוב כנגד הכתב מבחוץ, כבר ראה אותם להדיא, שאין עליהם לא קשר ולא כפל, אלא לרב הונא הלא לא ראה שיעשו עדים תחת הכתב כמשפט כל השטרות. ורבי שלא היה בקי במקושר היה לו לתמוה גם על העדים, ואפילו אחר שפושט אותו אפשר שאין אדם רואה את העדים אלא במתון, לפי שכשפושט הכפלות ושומטן מתחת הקשרים הצד התחתון של כפל עומד כנגד פניו והצד העליון שעליו העד חתום נקפל לאחוריו ואינו רואהו. ושני ליה מי סברת מגואי לא מאבראי, כלומר, לא היו העדים תחת הקשרים ממש אלא תחתיהם וחוצה להם. עד כאן.

פשוט שכתב עדיו מאחריו ומקושר שכתב עדיו מתוכו פסול. פירש הרמב"ן ז"ל פשוט שכתב גם עדי מאחריו, כלומר, שכתב בתוכו אלא שריבה בעדים והחתים אפילו מאחריו, שאילו לא כתב עדים אלא מאחריו בלבד פשיטא, שאין כאן עדים כלל, שהעדים אינן מעידין על מה שבפנים, דבשלמא מקושר שעדיו מאחריו ואנו רואים אותם כמעידין על מה שבתוכו, לפי שכך היתה תקנה, אבל פשוט פשיטא שאין כשר, שאין כאן עדים. ולשון עדיו קשה לי קצת לפירושו, דמשמע שכל עדיו מאחריו, דאילו לפירושו היה לו לומר פשוט שכתב עדים מאחריו.

גט פשוט וכו' כבר ביארנו בתחלת המסכתא על החלק הששי שבה שהוא בא לבאר עניני תקון שטרות ודיני הספיקות הנולדות בעניניהם והטפסתן ותכונת עניניהם ודיני שעבוד הלוה והערב והלוקח ושזה החלק אמנם יתבאר בפרק זה על השלמות ועל זה הצד יחלקו עניני זה הפרק לשבעה חלקים הראשון לבאר חלוק שבין פשוט למקושר בתכונתם ובדיניהם ודיני הקיום ר"ל התקונים שהוא צריך לקיימן השני לבאר בספקות הבאות מצד לשונות מתנגדים או מצד חסרון ביאור השלישי לבאר השטרות שהסופר יכול לכתבן במצות האחד לבד בלתי חברו והשטרות שאין הסופר יכול לכתבן אלא עם היות שם המזכה והזוכה ושכר השטר על מי הוא מוטל הרביעי בפורע מקצת חובו ומשליש את השטר בתנאי חזרה על איזה צד יכול השליש להחזירה ואם אינו מוסרה ביד שליש היאך יעשה מן הנשאר החמישי בעניני הטפסת השטר הששי בספק הנולד מצד גוף השטר ר"ל שאין הדבר ברור מי הוא שחייב בכך או שמא נפרע השביעי בדיני השעבוד הן בלוה הן בערב הן בלוקח:

זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בה הרבה דברים על ידי גלגול כדרך סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין להתחיל בביאור עניני החלק הראשון והוא שאמר גט פשוט עדיו מתוכו מקושר עדיו מאחוריו פשוט שכתבו עדיו מאחוריו מקושר שכתבו עדיו מתוכו שניהם פסולין ר' חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר שיכול לעשותו פשוט רשב"ג אומר הכל כמנהג המדינה גט פשוט עדיו שנים מקושר עדיו שלשה פשוט שכתוב בו עד אחד ומקושר שכתוב בו שני עדים שניהם פסולין אמר הר"ם גט נקרא כל שטר וכבר ביארנו זה פעמים ומקושר שטר מקופל כעין אותם המקופלים העשויין אצלנו במערב והם מקלף שמנשבין בהם להסיר הזבובין וטעם תקוני אלה השטרות מפני שהיו באותן הדורות קופצים לגרש והתקינו להם גט מקושר כדי שיתעכב בעשייתו מתוך כך כדי שיעבור כעסו בזמן עשיית אותם קשרים ולא רצו לשום הפרש בין גיטי נשים ושאר השטרות והתקינו שיהיה גם כן שטר מקושר במקח וממכר וזולתם למי שירצה לעשות כן והכל מודים כי כשיהיה מנהג המקום שאין כותבין אלא גט מקושר ואמר לסופר כתוב לי גט סתם ולא פירש לא פשוט ולא מקושר וכתב הסופר פשוט שהוא פסול ואם היה מנהג העיר לכתוב פשוט ומקושר ואמר הוא לסופר כתוב לי גט פשוט או אמר לו גט מקושר וכתב לו הסופר הפך מה שאמר לו ר"ג מכשיר הואיל ומנהג המדינה לכתוב כמו שכתב הסופר ולא יקפיד הבעל בכגון זה וחכמים אומרים פסול עד שיכתוב כמו שאמר לו והלכה כחכמים הודיענו כי כמו שגט פשוט פסול בעד אחד מדאוריתא כך גט מקושר פסול בשני עדים:

אמר המאירי גט פשוט עדיו מתוכו כלומר שחותמין בפני השטר והוא שכותבין כל עניני השטר רצופין ואחר שנכתבו כל הענינים והתנאים והזמן חותמין העדים למטה ומקושר עדיו מאחוריו וצריך שתדע שמלאכת המקושר התבאר בגמ' שעקרה נתקנה על גט אשה ובמקומות של כהנים שהיו נמהרים בכעסם והיו מגרשים את נשותיהם על עסקי הבלים ומתחרטים לשעתם ולא היו יכולים להחזיר ותקנו מלאכה זו בגיטין שלהם כדי להאריך מתון בעניניהם עד שתבא חרטתם קודם שיגמר ענין הגט ולא יהו נותנין אותו ומ"מ מאחר שנתקנה המלאכה בגיטין נתפשטה לכל שאר השטרות ואיכות מלאכה זו מבולבל ביד המפרשים זה אומר בכה וזה אומר בכה ואין לנו הכרח על אחד מן הביאורים שבה ומה שהוא שגור בפינו מצד קבלתנו בענינה כך הוא:

כבר ידעת בגט אשה שנהגו בו שנים עשר שטין היו כותבין שלש שטין ומניחין שלש שטין חלק והיו כופלין שלש שטין הכתובות על החלק והיו רצועות יוצאות בסוף החלק מן הגט עצמו אחת מימין הגט ואחת משמאלו והיו קושרין בהם קלף של שלש שטין הכתובות עם קלף של שלש של חלק מכאן ומכאן וחוזרין וכותבין שלש שטין ולא היו כופלין עליהם הכפל הראשון עד שישכיבו אחורי הקלף הכרוך על שלש שטין השניות אלא מניחין אותו הכפל וכורכין אותו לאחוריו בלא קשירה עד שנראה כאלו שטה ראשונה של שלש השניות הוא תחלת הקלף ואחר שכתבו שלש שטין אלו מניחין שלש אחרות חלק וכופלין הכתובות על החלק וקושרין כבראשונה וחוזרין וכותבין שלש שיטין שלישיות ומניחין שלש חלק וכופלין הכתב על החלק וקושרין כבראשונות ונמצאו שלש כפולות מופרדות מאחוריהן בשלשה דפין מתאימות מגביהן וחוזרין וכותבין שלש שטין אחרונות לסיום הגט ובשאר שטרות עושין גם כן שלשה קשרים הן משלש לשלש שטין הן מארבע לארבע הן כמה שירצה ולעולם משאירין בסוף הקלף לסיים בו סוף השטר בלא קשר שלא להפקיע ענין הפשוט מכל וכל והוא הנקרא פשוט שבמקושר ולא היו מדקדקים באותו שיור להיות שטין שבו מצומצמות כשטין שבין קשר לקשר אלא כפי שהיה מזדמן וכן אם היה רוצה להרבות בקשרים בין בגט אשה בין בשטרות היה מרבה כרצונו אפילו רצה לכתוב שטה ולהניח שטה חלק לכפול עליה ובלבד שירבה בעדים כבקשרים ואם היה רוצה להרבות בעדים יותר מקשרים עושה אבל אם היו קשריו מרובים מעדיו היה נקרא גט קרח ודינו מתבאר במקומו במסכת גיטין פ"א ב' אבל לעולם לא היו שם פחות משלשה עדים ושלשה קשרים עד אחד לכל קשר שכך היתה הכונה להרבות בעדים ולדקדק בכתיבה כשיעור חלק וחלק כשיעור כתיבה ולהרבות בקשרים כדי ליתן מתון בעניני עשייתו וזהו שאמר מתוך שנתרבה בקשריו נתרבה בעדיו כלומר מתוך שדקדקו להאריך בקשריו דקדקו להרבות בעדים כדי להאריך בענין:

ואמר על גט זה שחתימת עדיו היתה מאחריו ונחלקו בענין זה בגמרא מהם שאמרו אחורי הכתב כנגד הכתב מבחוץ בשטה אחרונה ולא כסדר הכתיבה שאם כן יכול להוסיף בפנים ויאמר שלא הניח מאחריו מה שכנגד שטה אחרונה אלא כדי שירבה בעדים או שיחתים שם עדים עד שטה אחרונה שאין הכרח בהרבאת עדים על הקשרים ומתוך כך פירשו בה שהם חותמין מלמטה למעלה בהפך שאם יבא להרבות בעדים חותמין כנגד שטה השניה לחשבון מפרע ר"ל כשתמנה השטין מלמטה למעלה ויש מפרשין בה שאם השטר כתוב שתי חותמים הם ערב ומתחילים בשטה אחרונה וכך פירשוה בירושלמי שאמרו שם גט פשוט עדיו לרחבו מקושר עדיו לארכו ולדעת זה לא היו צריכין לכתוב שריר וקים מחמת זיוף שהרי העדים חותמין בדרך שאין שם זיוף ומהם שאמרו בפירוש עדיו מאחריו שחותמין בין קשר לקשר והוא שהם היו כותבין כל הגט קודם קשירת הרצועות שאם לא כן היאך יחתום העד וענין השטר לא נכתב כלו אלא שהיו כותבין כל הגט בשיטין של כתב ובשטין של חלק ואחר שנכתב הכל היו תופרין רצועות וכופלין וקושרים על הדרך האמור והיה עד אחד חותם ברחב הקלף בין קשר לקשר ר"ל בין קשר ימיני לקשר שמאלי והיה בגמרא מי שהיה טועה לומר שבצד הכתב היה העד חותם במקום חלק שבו ושיהא פירוש עדיו מאחוריו כאדם שאומר עדיו למפרע כלומר שחותמין במקום שעדין ענין השטר בא מתחתיו והקשו על סברא זו ממה שאמרו שם על רבינו הקדוש שלא היה בקי במלאכת המקושר ובא גט מקושר לפניו וראה תשלום הכתב וענינו במקום שהשאירו לכתוב בדרך פשיטות בלא קשר על הדרך שציירנו ולא ראה שם תחלת השטר והיה תמה ואומר רבי אין זמן בזה כלומר אין כאן התחלת ענין השטר שבו הזמן כתוב עד שדקדק והתיר הקשרים ואם כן היה לו לשאול גם כן אין כאן עדים אלא שחתימת עדים אלו אחורי הכתב בגב הקלף וכבר ראה העדים בכפילות ואע"פ שהיה לו לתמוה על מקום חתימתם אחר שלא היה בקי במלאכה זו מ"מ הזכיר מה שהיה חושב שהיה נעדר משם מכל וכל והניח מה שהיה רואה שהיה שם אלא שהיה חושב שיהא שם שלא בתקון ולדעת זה צריך לכתוב בגט שריר וקיים על הדרך שיתבאר בגמרא שאם לא כן הרי יכול לכתוב בפנים כל מה שירצה כמו שיתבאר בגמ':

ופירשו בגמ' חלוק אחר בין פשוט למקשר שעליו דין משנה זו סובב והוא שכבר ידעת שהם היו כותבין שנות המלכים בשטרותיהן ובפשוט היו כותבין כתקנן אם בשנה ראשונה ראשונה ואם בשניה שניה אבל במקושר היו כותבין על ראשונה שניה ועל שניה שלישית וכן בכלם וכל שהיו רואים במקשר שנה פלונית היו מבינין מענינו שהיא שנה הקודמת לה ויראה שכל זה היה מענין התקנה שאף כשיגיע הגט לידו יהא המגרש טועה וחושב עדין אתה רשאי לגרש בגט זה שהרי הוזכרה בו שנה הבאה ונותן לעניניו מתון עד שיתחרט ומ"מ הרי הוא כמי שנכתב בשטר שנה הקודמת לאותה שנה הנזכרת שם הן לטרוף מזמן שנה הקודמת לה הן לכל דבר:

ומאחר שכן פשוט שכתבו עדיו מאחוריו פסול שהרי מכיון שכתב בו שנה כתקנה כשמחתים עדיו לאחוריו אנו דנין בו שהוא מקושר שאין עיקר המקושר אלא בהחתמת העדים לאחוריו לא בחלק וקשרים וכן עיקר הפשוט בהחתמת עדיו מתוכו ונמצא פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ששנה הנזכרת לשם תורה על שנה הקודמת לה והרי הוא מוקדם וכן מקושר שכתבו עדין מתוכו אפילו הרגיש המלוה באיחור זמנו ומחל שעבודו הואיל ומתחלה לשם מקושר עשאו ולא לשם איחור פסול שמא לפעמים לא ירגיש המלוה ענין האיחור אחר שלא לכונת איחור עשאו אלא לכונת מקושר ויטעה לומר שמאחר שיש שם חלק וקשרים אין דין מקושר נפקע הימנו ונמצא שעבודו נפקע שלא בידיעה ועוד שמאחר שאף הלוה אינו מרגיש באיחורו שמא יפרענו וכשתובע שטרו אומר לו שאבד וכותב לו שובר על שטר פלני ולזמן שני חוזר ותובעו ור' חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתב עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט פירוש שיכול להודיעו שבתורת פשוט כתב זמן זה ובכונת איחור וימחול שעבודו מה שאין כן בפשוט שעשאו מקושר שאין יכול להקדים אף בהודעה ואם מחשש האחר פירשו בגמ' לדעתו שהוא סובר שאין כותבין שובר וכל שאין מוציא שטרו הפסיד והלכה כתנא קמא:

והוא הביאור בעצמו במקשר שדינו בשלשה שלא החתים בו אלא שנים שפסול ופירשוה בגמ' פסול לגמרי כשאר הפסולים מן התורה ר"ל כפשוט שלא החתים בו אלא אחד שיוציא והולד ממזר ושאר הדרכים השנויים בה במשנת גיטין ופשוט שלא החתים בו אלא אחד לא הוצרך לומר שפסול אלא שבגמ' יתבאר על מה הוצרך לומר כן:

רבן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה וכו' לפי מה שיתבאר בגמ' לדברי הכל כל שצוו לסופר לכתוב ולא הזכירו לא פשוט ולא מקושר אפילו עשה פשוט במקום שנהגו במקושר או מקושר במקום שנוהגין בפשוט כשר הואיל ועשאו פשוט כתקנו ומקושר כתקנו ואם נצטוה בפשוט במקום שנהגו בפשוט או במקשר במקום שנוהגין במקשר פסול ואם גט אשה אינו גט ואם גט חוב הרי הוא כמלוה על פה אמר לו פשוט במקום מקושר או מקושר במקום פשוט יראה שאף זו קפידא ומשנתנו במקום שנהגו בשניהם וצוהו באחד מהם רבן גמליאל סובר הואיל ומנהג המדינה בשניהם אין זה אלא מראה מקום וחכמים סוברים שקפידא היא והלכה כדבריהם ויש מפרשים בדברי ר' חנינא שיכול לעשותו פשוט בהתרת הקשרים וצריך לחקור בדבריהם שהרי יכול הלה לכתוב בשטות החלק כל מה שירצה וכבר טרחו הם בדברים אלו וסוף דבריהם שמציירים את הענין בדרך שלא יהא הזיוף מצוי שם בלא הכר:

וכלל הדברים כל שיש לחוש לזיוף פסול ובזמן הזה אין אנו רגילים במקושר כלל ואף אין אנו בקיאים בהלכותיו כל כך ואין כותבין אלא בפשוט וכל שבמקושר פסול ומ"מ כתבו הגאונים שאלו נמצא השטר חלק בין שטה לשטה יותר מכדי שיעור האחרות אין חוששין לזיוף ומקרה הוא שקרה לסופר ואם היה החלק מרובה עד שאין לתלותו במקרה או שהיה הקלף מסורגל פסול:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

משנה רבי חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שהוא יכול לעשותו פשוט. פירוש לאחר שיטול רשות מבעל השטר בכך אבל לעשותו פשוט מפי עצמו בלא נטילת רשות מבעל השטר בכך אינו רשאי מדקאמר לקמן דרשב"ג סבירא ליה דמראה מקום הוא לו הואיל וחשיב להו לתנאי דסבירא להו הני ולא קא חשיב רבי חנינא בן גמליאל בהדייהו מכלל דרבי חנינא בן גמליאל קפידא סבירא ליה הילכך הא דקאמר ר' חנינא בן גמליאל מפני שיכול לעשותו פשוט ליכא לאוקמא אלא בנטילת רשות מבעל השטר בכך:

ופשוט שכתבו עדיו מאחוריו אינו יכול לעשותו מקושר דהא קיימא לן שאין העדים חותמין במקושר אלא מאחוריו ובין קשר לקשר דאלמא כי חתימי לאחר עשיית קשריו הוא דחתימי והאי פשוט כיון דחתמי מאחוריו בלא עשיית קשרים אי אפשר לעשותו מקושר:

א. גט פשוט עדיו מתוכו מקושר עדיו מאחוריו [פשוט שכתבו עדיו מאחוריו] ומקושר שכתבו עדיו מתוכו שניהן פסולין רבי חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שהוא יכול לעשותו פשוט רשב"ג אומר הכל כמנהג המדינה. הא מתני' לאו בגיטי נשים ושחרורי עבדים בלחוד היא, דאם כן לתנייה גבי גיטין, מאי שנא דקתני לה הכא, אלא כל היכא דלא נהיגי אלא בפשוט לא שנא גיטי נשים ושחרורי עבדים ולא שנא שאר שטרות לא מתכשרי אלא במקושר ואתרא דכהני הוה דהוו קפדי טובא והוו מגרשי נשיהו, תקינו להו רבנן מקושר, דאדהכי והכי מיתבא דעתייהו, וכיון דתקון בכולהו שטרי נמי תקון שלא תחלוק בין גיטין לשטרות כדבענן למימר קמן (ע"ב). ואיידי דתני בתרי פרקי דמקמי האי כמה מתניאתא דמירן בתקון שטרות תנא נמי גט פשוט בתריהו, לסיומי ביה תקון שטרות ושאר ענייני דשייכי בהו.

ואי זהו גט פשוט ואי זהו גט מקושר. פשוט, כי דידן. מה לשון פשוט, כאגרת פתוחה ופשוטה והעדים חתומין לתוכה בסופו של גט, וא"צ לכפלו ולא לקשרו, ולפיכך נקרא פשוט. מקושר, שרצועות יוצאות הימנו וכופלין אותו וקושרין אותו ברצועות היוצאות המנו, והעדים חתומין בסופו של גט מאחוריו בין קשר לקשר כדבענן לברורי בסיעתא דשמיא. והיינו דקתני גט פשוט עדיו מתוכו מקושר עדיו מאחוריו.

ואע"ג דברירנא לה לצורתיה בסוף פרק הזורק חזינא לברורה נמי הכא, משום דהכא עיקר דוכתה והתם אגררה דגט קרח הוא כדפרישנא. וצורת גט מקושר לפום סוגיא דגמרא הכי הוי. דמיתינן מגילה אריכתא ומפקינן מרישא דמגלתא רצועתא מגופה דמגילתא, ומנין רצועאתא לא בציר מתלתא ולא טפי משבעתא, וכל הרצועות האלו מופלגות זו מזו שיעור חתימת עד אחד שהוא רחב שתי שטים או שלש, וכל רצועה ורצועה חלוקה לשתים כדי שיכרך הגט בשני חלקי הרצועה ויקשר. וכתבי ליה לגיטא למטה מן הרצועות, כדרך שכותבין את הפשוט. ונמצאו הרצועות יוצאות מראשו של גט. ואין עדיו חותמין מתוכו, אלא כופלין אותו תחלה מסופו לתחלתו כדרך שכופלין אגרות השלוחות ממקום למקום פעמים או שלש לפי אורך הגט, ולפי שהעדים חותמין מאחוריו מסופו לתחלתו צריך לכוון שיהא סוף הגט נשאר מבחוץ לאחר שהגט נכפל, וכורכין אותו בשני חלקי הרצועה הקיצונה, ואח"כ קושרין אותו בשני חלקי הרצועה ההיא, וכותב הזמן סמוך לקשר, וחוזר וכורכו בנשאר מחלקי הרצועה ההיא, וקושרו שנית קשר שני בצדו של ראשון, ונמצא הזמן מובלע בין שני הקשרים הסמוכין זה לזה.

ועד אחד חותם סמוך לשני הקשרים האלו הסמוכין זה לזה, וכשהוא חותם צריך לחתום בסוף הגט מאחריו ממטה למעלה לאורך הגט שתי כנגד ערב. ונמצא גג חתימת ידי העדים מבחוץ כנגד ירכו של כתב הגט מבפנים, וירכותיו של כתב ידי עדים מבחוץ כנגד שוליו של כתב הגט מבפנים. וחוזר וכורך הגט בשני חלקי הרצועה השנייה מחוץ למקום חתימת ידי העד וקושר, וחוזר וכורך וקושר קשר שני כדרך שעשה ברצועה הראשונה. ועד שני חותם בצד קשר שיני כדרך שחתם הראשון בצד הקשר הראשון. וכן יעשה לכל רצועה ורצועה. ונמצאו העדים חותמים בין קשר לקשר המופרדין זה מזה במקום הנראה, חוץ מן העד האחרון שחותם לאחר קשר אחרון. ואין אחר חתימתו קשר אחר כדי שיהא העד האחרון חתום בין קשר לקשר, שאם אתה אומר כן נמצאו קשריו מרובין מעדיו ופסול כדמיברר בגיטין בסוף פרק הזורק (גיטין פא,ב). ואל תתמה היאך קושר בכל רצועה ורצועה שני קשרים ונמצאו קשריו מרובין מעדיו, אין הדבר כן, ששני הקשרים הללו הסמוכין זה לזה הואיל וברצועה אחת הן נקשרין אלא בקשר אחד.

והא דקתני פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ומקושר שכתבו עדיו מתוכו שניהן פסולין, ולא פליג רבי חנינא אלא גבי מקושר שכתבו עדיו מתוכו, ש"מ דגבי פשוט שכתבו עדיו מאחוריו מודי ר' חנינא דפסול, דהא אינו יכול לעשותו מקושר שהרי אין לו רצועות יוצאות מראשו, ולפשוט נמי לא חזי דהא אין עדיו מתוכו ואמטול הכי פסול. כי פליגי במקושר שכתבו עדיו מתוכו, שאע"פ שיש לו רצועות יוצאות מראשו כדרך המקושר, כיון שחתמו עדיו מתוכו תחת הגט שתי כנגד שתי וערב כנגד ערב כדרך כל פשוט, הרי הוא יכול לעשותו פשוט. ולאו למימרא דקייץ להי להנך רצועות, דאי לא מתכשר עד דקייץ להי לרצועות, אע"ג דקייץ להי נמי לא מתכשר, דאמר קרא וכתב ונתן, מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה, יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה. אלא לעולם דלא קייץ להי, והנך רצועות כמאן דלתינהו דמיאן וכשאר גליוני הגט חשיבן.

והני תנאי בהא פליגי, כגון אתרא דנהיגי בין בפשוט בין במקושר, ואמר ליה בעל לסופר כתוב לאשתי גט סתם, אי נמי אמר ליה זיל עביד לי מקושר, ואזל איהו ואחתמינהו לעדיו מתוכו דהוה ליה פשוט. תנא קמא סבר לא מיבעיא היכא דא"ל מקושר דקפידא הוי, אלא אפי' א"ל סתמא ואזל ליה ועבד ליה מקושר כה"ג אע"ג דיכול לעשותו פשוט פסול. ומפרש טעמא בבריתא בפרקין (להלן בבא בתרא קסד,ב) משום דאין זמנו של זה כזמנו של זה, דאלו פשוט מלך שנה מונין לו שנה שתים מונין לו שתים ואלו מקושר מלך שנה מונין לו שתים שתים מונין לו שלש, ואי אמרת מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר זימנין דיזיף מיניה במקושר שכתבו עדיו מתוכו בשנה ראשונה לפלוני מלך וכתב ביה זמניה בשתי שנים לפלוני מלך כדין מקושר, ומתרמו ליה זוזי ביני ביני ופרע ליה, וא"ל הב לי שטרי ואמר אירכס לי וכתב ליה תברא בגו שתיה, וכי מטי זימניה דהיינו לסוף שתי שנים למלכות ההוא פלוני מלך משוי ליה פשוט ואמר ליה הכי השתא הוא דיופת מינאי.

ור' חנינא בן גמליאל דמכשר ולא חייש לפסידא כי האי גוונא, קסבר אין כותבין שובר, ואי יהיב ליה שטריה פרע ליה ואי לא לא פרע ליה, הילכך ליכא אורחא למיחש לפסידא דהא לית ליה אורחא למגבא תרי זימני. וכבר איפסיקא הילכתא דכותבין שובר, הילכך ליתא לדרבי חנינא בן גמליאל.

ומסתברא דאפילו ר"ח בן גמליאל לא קא מכשר אלא באתרא דנהיגי בפשוט ובמקושר ואמר להו בעל לעדים ולסופר זילו עיבידו לי גיטא סתמא, ואזלו אינהו ועבדו ליה מקושר שחתמו עדיו מתוכו, דכיון דלא קפיד בעל לא בפשוט ולא במקושר קא מכשר רבי חנינא בן גמליאל מפני שיכול לעשותו פשוט, ולית הלכתא כותיה, אבל היכא דאמר ליה בעל זיל עביד לי מקושר ואזל עבד ליה מקושר שחתמו עדיו מתוכו, אפי' ר' חנינא בן גמליאל מודי דקפידא הוי ופסול, והוה ליה כמאן דא"ל זיל עביד לי מקושר ואזל עבד ליה פשוט, דלית ליה לר' חנינא בן גמליאל מראה מקום הוא לו, מדלא מני ליה בגמ' בהדי הנך דסבירא להו מראה מקום הוא לו.

ורשב"ג דאמר הכל כמנהג המדינה לאו אדמקושר שכתבו עדיו מתוכו קאי, אלא אדתנא קמא הוא דפליג, דשמעיה לת"ק דאמר מקושר שכתבו עדיו מתוכו פסול, ואפי' באתרא דנהיגין בפשוט ומקושר, לא שנא א"ל בעל לסופר כתוב לאשתי גט סתם ולא שנא אמר ליה עיביד לי מקושר. ואפי' ר' חנינא בן גמליאל לא פליג עליה אלא היכא דא"ל גט סתם, אבל היכא דאמר ליה מקושר מודי ליה דקפידא הוי. וקאמר רשב"ג הכל כמנהג המדינה, וכיון דאתרא דנהיגי בפשוט ובמקושר הוא, אע"ג דא"ל עביד לי מקושר מראה מקום הוא לו, ואע"ג דאחתמי(מ)נהו לעדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט, דכל היכא דנהיגי בין בפשוט בין במקושר אע"ג דאמר ליה מקושר ועבד ליה פשוט, אי נמי אמר ליה פשוט ועבד ליה מקושר [כשר], דמראה מקום הוא לו.

ואם נפשך לומר דרשב"ג לא איירי במקושר שכתבו עדיו מתוכו כלל לא למפסל ולא לאכשורי, אלא במילתא אחריתי באנפי נפשה הוא דאיירי, כגון היכא דנהיגי בין בפשוט בין במקושר, ואמר ליה בעל לסופר עיביד לי פשוט, ואזל ועבד ליה מקושר, אי נמי אמר ליה עביד לי מקושר ואזל ועבד ליה פשוט. ת"ק סבר קפידא הוי וכי שני סופר פסול, ואע"ג דניחא ליה לבעל השתא לגרושי ביה פסול, דהאי גיטא כי אכתיב לאו מדעתיה דבעל אכתיב ובעינא וכתב לה וליכא. ורשב"ג סבר מראה מקום הוא לו, וכי א"ל פשוט ניחא ליה אפילו במקושר וכי א"ל מקושר ניחא ליה ואפי' בפשוט וחד מתרי אנפי קא מחוי ליה. והיינו דקאמר הכל כמנהג המדינה. וכיון דמנהג המדינה בין בפשוט בין במקושר, אע"ג דא"ל פשוט דעתיה אמנהג המדינה וניחא ליה בין בפשוט בין במקושר. ואע"ג דהאי פלוגתא דת"ק בהאי ענינא לא יכלינן לאיתויי עלה ראיה מגו מימריה דת"ק, מדרשב"ג שמעינן לה דאמר הכל כמנהג המדינה, מכלל דת"ק לית ליה כמנהג המדינה. ואי דלא פריש לה בעל לא פשוט ולא מקושר ליכא למימרא דפליג ת"ק, אלא על כרחיך כי פליגי בכה"ג פליגי. והכי מפרש לה בגמרא לפלוגתיהו לקמן (בבא בתרא קסה,א). וקי"ל כת"ק דאמר קפידא הוי, דהא אסיקנא לדרשב"ג בגמרא (שם) בשיטה דאלמא לית הלכתא:

ב. גט פשוט עדיו שנים מקושר עדיו שלשה פשוט שכתוב בו עד אחד ומקושר שכתבוהו בו ב' עדים שניהם פסולין. ודוקא לגרש בהן לכתחלה, א"נ בדאי עבד בלא עידי מסירה, אבל אם נשאת באחד מהן בעדי מסירה הולד כשר, דתנן (גיטין פו,א) רבי אלעזר אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם, וקימא לן כרבי אלעזר:

גט פשוט עדיו מתוכו ומקושר מאחוריו. פירש ר"ש ז"ל מעשה המקושר כותב שיטה ומניח שיטה אחרת חלק כשיעור שיטה הכתובה וכופל השיטה הכתובה על החלק כו' דף של"ח עמוד א' עד וחוצה להם. עד כאן. (דף של"ח ב'). הרשב"א ז"ל.

והר"ר יונתן ז"ל פירש כפירוש רשב"ם דכותב שיטה ומניח חלק כשיעור שיטה כו'. ואלו הכפלות כל כפל בפני עצמו ונראה מבחוץ בין כפל לכפל כעין לוחות הסופרים שהם עשויות וטוחות בשעוה וכותבים בו במכתב של ברזל. עד כאן לשונו.

והרא"ש ז"ל כתב וזה לשונו: פירש רשב"ם כו'. שיש חלק בין שיטה לשיטה כמלא שיטה. וקשה לפירושו דאם כן היאך קאמר רבי חנינא שמקושר יכול לעשותו פשוט והלא ניכר החלק שבין שיטה לשיטה ונמצא משונה משאר שטרות פשוטים. ועוד איכא למיחש כיון שסוף השטר יהיה כתוב כשאר שטרות פשוטים שמא בחלק שבין השיטות שיהיה בין הקשרים יכתוב שום תנאי ויכוון שיהא מחובר לסוף שיטה שלפניה ולשיטה שלאחריה ויהיה ניכר כאלו מתחלתו פשוט. לכן נראה שלא היה משונה בכתיבתו משאר פשוטין אלא האויר שבין שיטה לשיטה תופר על הכתב. ומיהו קצת קשה למאי דסלקא דעתין בגמרא שהעדים היו חותמים בין קשר לקשר מגואי וצריך לומר שהיו דוחקים לחתום בחתימה דקה ביני שיטי. ולפי מה שפירשתי שאין מקושר משונה בכתיבתו הא דפסלינן פשוט שכתב עדיו מאחריו משום שיכול לעשותו מקושר ויהיה מוקדם דבמקושר מלך שנה מונין לו שתים כדאמרינן לקמן ומקושר שכתב עדיו מתוכו נמי פסול כדאמרינן בגמרא דזימנין דזייף במקושר ופרע ליה וכו' ואמר ליה הב לי שטרא כו'. אבל לפירוש רשב"ם דלעיל קשה דאיך יכול לעשות פשוט מקושר. ומיהו רשב"ם פירש שניהם פסולים לפי שלא נעשו כתקון חכמים שתקנו לחתום בפשוט מתוכו ואף על פי שאינו יכול לבא לידי זיוף כשחתמו מאחריו כדפסלינן בפרק המגרש בשחתמו העדים מן הצד ואפילו בכתוב שריר וקיים נמי איירי ואף על גב דאינו יכול לבא לידי זיוף. עד כאן.

וזה לשון הר"ן ז"ל: לפירוש רשב"ם קשה דאם כן היכי קאמר רבי חנינא בגט מקושר שכתבו כו'. דאם יעשנו פשוט הרי יוכל להזדייף שיוכל לכתוב באותן שיטות שהניח חלק מה שירצה וכי תימא נזהרין היו בכך דמטייטי ליה לאותו ריוח שבנתים אכתי לא נהירא מדאמרינן בגמרא השיב רבי לדברי רבי חנינא כו' וכי מטי זימניה משוי ליה פשוט ואמר ליה השתא הוא דיזפת מנאי אלמא שאינו ניכר בו אם פשוט אם מקושר. לפיכך נראה שלא היה מניח בין שיטה לשיטה ריוח כלל אלא שכותב שני שיטין וכופל שיטה על שיטה ותופרה. ואם תאמר היכי סלקא דעתך בגמרא דבין קשר לקשר מגואי היו העדים חותמים והא ליכא ריוח כלל בשלמא לפירוש רשב"ם באותן שיטות שמניח חלק היו חותמים אלא להאי פירושא קשיא. יש לומר דקא סלקא דעתיה שכותב (שטר) שיטה ואינו גומרה לפי שמניח שיעור חתימת עד אחד ושם היה חותם וכן בכל קשר וקשר. עד כאן לשונו. עיין בחיבור הרמב"ן ז"ל.

תוספות בד"ה גט פשוט כו' וכהאי מלתא שייך למיתני פ' הניזקין ולא בסדר נזיקין כו' דאיירי בשטרות ואגב דאיירי התם כו' כצ"ל מתוספות ישנים:

בד"ה מקושר כו' תימה לרב ירמיה כו' דסתם שטר יש בו גליון מן הצד כו' עכ"ל הך קושיא בעצמה הקשו לקמן גם לרב הונא שיכתוב שטר למעלה מן העדים או מן הצד ואפשר שהקשו כן בפשיטות טפי לרב ירמיה דכל שטר מסתמא יש בו גליון מן הצד ויש לכתוב בו שטר גמור משא"כ לרב הונא אין לכתוב מן הצד רק כתיבת יד בשיטה אחת ודו"ק:

בא"ד וסהדי של אחוריו מסהדי כו' לצד אחד ואיכא טיוטא בין עדים כו' ויכתוב למעלה מן העדים בגליון או מן הצד כנגד כו' וה"נ איכא למיחש כו' כצ"ל:

בא"ד וגם צ"ע אם מקושר חתום בכתב ידו כו' דא"כ אי הוי מחוי אשחור כו' עכ"ל ר"ל דהשתא ליכא ראיה מהך דכתובות דא"נ דיכול להזדייף בשחור לא ה"מ למחוי בשחור משום דהוה עביד ליה המוצא מקושר בכתיבת ידו וק"ל:

בד"ה פשוט כו' והכי מוכח מר' חנינא כו' שום חילוק אלא כו' כתוב בו שריר כו' כצ"ל:

בד"ה מקושר שכתבו כו' ואם נאמר כאן שנדון כפשוט כו' לדברי ר' חנינא בן גמליאל כו' רבי לר' חנינא בן גמליאל כו' וזימנין דיזיף ביה כו' לא הוה קשה לרבי על מתני' כו' הוי מאוחר ולא כו' שכתוב בשטר שכיון שהיה כו' יעשה שובר מקושר תו לא כו' כצ"ל:

בד"ה שדות בכסף כו' ונתנו לתורף כו' והעד עדים כו' עכ"ל כצ"ל:

ר"ש בד"ה גט פשוט כו' ובין בגיטין ובין בשאר שטרות כו' כצ"ל:

בד"ה מקושר עדיו כו' כל כפל וכפל בפני עצמו כו' כעין קסת הסופר כצ"ל ומצויר כזה:

תוס' בד"ה מקושר עדיו מאחריו תימה כו' והעדים מצד אחד ואיכא טיוטא בין העדים כו' כצ"ל:

תד"ה גט. כל שטרות קרוין גט. כצ"ל וכדאיתא ברשב"ם ועי' דבריהם ריש גיטין:

בא"ד והאי מילתא שייך למיתני בהאי פרקין כו' והתם שייך למיתני פ' הניזקין כו'. כ"ה הנוסחא הישנה וישרה היא ותרתי קאמרי דהכא שייך האי דג"פ ובגיטין שייך למיתני הא דהניזקין וכדמסקי וגי' הרש"א מת"י לא מחוורא:

תד"ה מקושר עדיו. תימה לרב ירמיה כו' דסתם שטר יש בו גליון מן הצד כו'. קושייתם הוא אפי' א"ת שחותמין מאחוריו כנגד סופי השיטות שבפנים דאלו אם היו חותמין כנגד ראשי השיטות יותר קשה דהא יש לו ריוח לכתוב מאי דבעי למעלה מהעדים כנגד כל השטר. וגם תירוצא דגייז ליה לא שייך התם:

תד"ה פשוט. א"נ טעמא דפסול כו' של"נ כתיקון חכמים כו'. והתוי"ט ל"ד בהעתיקו דבריהם דלעיל על פי' הרע"ב שכ' טעמא דפסולין של"נ כתיקון חכמים:

תד"ה מקושר. ואח"כ יעשנו אידך ש"פ כו'. כצ"ל:

בא"ד ומ"מ ק"ק כו' בלא"ה נידון כפשוט כדפרישית בשטר מקושר כו'. כצ"ל:

בא"ד וא"ת אמאי לא הוה קשה לרבי כו'. כצ"ל:

בא"ד או זמן שכתב בשטר שהיה מקושר דלא מסיק כו'. כצ"ל ועי' בהגהת הב"ח ותיבת שכיון שהוסיפו בד"ח ונראה שהוא מהרש"א הוא לל"צ:

בא"ד אבל מאוחרין כו' מסיק אדעתיה כו'. כצ"ל בלא ו':

בסה"ד ונ"ל שאם יעשה שובר מקושר (ר"ל שיכתוב בו שנפרע השטר מקושר כמו שתירץ ר"י לעיל) תו לא אתי כו' (ר"ל אף כשיעשנו פשוט). ובא בזה לדחות תירוץ ר"י. ופי' הב"ח בדבריהם לא מחוור כלל:

תד"ה שדות (שייך לע"ב) זהו העדים שהוא גילויו של שטר. כ"נ דצ"ל ור"ל דהעדים מפקי ליה לקלא כדפי' רשב"ם לקמן (קס"ה) ונמצא דהם מגלו ליה לשטרא:

מתני' גט פשוט. שטר פשוט כעין שלנו שאינו תפור ומקושר כדלקמן וכל שטרות קרויין גט כדאמרי' בעלמא (ב''ק דף צה.) וגט חוב שאין בו אחריות ובין בגיטין ובין בשאר שטרות מיירי כדאמרינן בגמ' כדי שלא תחלוק בין גיטין לשטרות: עדיו מתוכו. בסוף השטר כמו שאנו נוהגין לחתום בתוכו: מקושר עדיו מאחוריו. כותב שיטה ומניח חלק כשיעור שיטה הכתובה וכופלה על החלק ותופר ואח''כ כותב שיטה ומניח שיטה חלק וכופלה על החלק ותופר וכן הרבה כדי מקום תורף השטר והעדים חתומין מבחוץ כענין שפירשו אמוראי בגמרא ובלבד שלא יהיו קשריו מרובין מעדיו כדתנן במס' גיטין (דף פא:) דהוה ליה קרח וטופס של שטר כתוב כולו כעין פשוט וזהו הנקרא לפנינו הפשוט שבמקושר ואלו הכפילות כל כפל וכפל בפני עצמו ונראה מבחוץ בין כפל לכפל כעין קסת הסופר כזה וכן מוכח בגמרא שהעדים החתומין על כל קשר וקשר נקראין ונראין מבחוץ: שניהן פסולין. שלא נעשו כתיקון חכמים ואם שט''ח הוא אינו גובה בו מן הלקוחות ואם גט אשה אינה מתגרשת: שיכול. לפשוט ולעשותו פשוט שיקרע התפירות ויפתח השטר ויהיה פשוט: הכל כמנהג המדינה. בגמ' מפרש וטעמא דמקושר מפרש בגמרא: גט פשוט עדיו שנים. מי שרוצה לעשות שטר פשוט אינו צריך להחתים בו אלא שני עדים והרוצה לעשות מקושר צריך להחתים בו שלשה שכך תקנו חכמים: פשוט שכתוב בו עד אחד כו'. בגמרא פריך פשיטא: גמ' מנה''מ. שיש שני מיני שטרות חלוקין זה מזה בעדים ובקישור:

מתני' גט פשוט עדיו מתוכו ומקושר עדיו מאחוריו. כל שטר חוב קרוי גט כדאמר גט חוב שאין בו אחריות פ' הגוזל קמא (ב''ק דף צה.) ובפ''ק דגיטין (דף י.) כל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים והאי מילתא שייך למיתני (בהאי פירקין ולא במסכת גיטין והתם שייך למיתני) פרק הניזקין ולא [בסדר] נזיקין דהכא אגב דתנא פרק מי שמת בכותב שטר שכתב כל נכסיו בבריאות ובשכיב מרע תנא הכא גט פשוט דאיירי בשטרות ואגב דאיירי התם בפרק השולח בתיקון העולם תנא בתריה פרק הניזקין דאיירי בהכי: מקושר עדיו מאחוריו. תימה ' לרב ירמיה בר אבא דאמר בגמרא מלמטה למעלה חתמו ומאחורי הכתב כנגד הכתב ליחוש דלמא כתב למעלה מעדים מאי דבעי דסתם שטר יש בו גליון מן הצד ומחיק ליה לשטר הראשון ויעשנו פשוט ואע''ג שהשטר יהיה לצד העדים שחותמין בו שחור מ''מ אינו יכול להזדייף דהכי משמע בכתובות (דף כא. ושם) דשחור שלהם אין יכול להזדייף דאמר התם האי מאן דבעי לאחויי חתימת ידיה בבי דינא לכתוב אחספא ואי איתא ליחויה בשחור של קלף אלא ודאי אינו יכול להזדייף וא''כ היכי כשר שטר מקושר וי''ל דגייז ליה לגליון שבצד השטר וא''ת בגמרא כי מותיב ליה לרב הונא דאמר בין קשר לקשר מאבראי ניחוש דילמא זייף ליה וכתב מאי דבעי בפנים בסוף השטר וסהדי של אחוריו מסהדי אכל השטר והשתא אמאי לא משני דגייז לקלף היתר על השטר ומתרץ ריב''ם דלא מצי גייז ליה שמניחו בשביל האשרתא שרוצה לעשות בסוף אבל מן הצדדין מצי גייז ליה לכך ליכא למיחש למידי א''נ דאימטוייט ליה לצד שחור החלק שהוא על העדים שלא יוכל לזייף אותו בתוכו ואע''ג דאמר (לקמן דף קסג.) עדים אטיוטא חתמי ה''מ היכא שהשטר והעדים לצד אחד ואיכא טיוטא בין העדים לשטר אבל הכא דסהדי חתימי מבחוץ ואיכא טיוטא בפניהם לא אמרינן אטיוטא חתימי וא''ת ליחוש דכתב מאי דבעי אגליון שבין העדים עד סוף השטר למ''ד מלמטה למעלה ויהא השטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת דהא לא מצי גייז ליה שמניחו בשביל האשרתא וי''ל דמטייט ליה אבל בלא טיוטא מצי זייף כדפרי' ואפי' חתימי סהדי זה תחת זה דהשתא ליכא באותה שיטה של שטר שיזדייף כי אם עד אחד מ''מ יכול לכתוב על אותו עד אחד שחייב לו מאה מנה והוה ליה כתב ידו ולכך צריך לפרש דמטייט ליה והכי נמי לרב הונא דאמר בין קשר לקשר איכא למיחש דלמא ימחוק כל השטר מבפנים ויכתוב למעלה מן העדים בגליון או מן הצד כנגד העדים ויהיה כתב ידו בשיטה אחת עם השטר אי לא גייז או יטייט כל מה שלמעלה מהן ושמן הצד ה''נ איכא למיחש בין למ''ד מלמטה למעלה בין למ''ד בין קשר לקשר בכל השטרות פשוטים דחתימי שלשה עדים ליחוש שיחתוך כל השטר לבד העדים ויעשה שטר מקושר כנגד אותן העדים וכתב מאי דבעי כיון דכשר משני צדדין וי''ל דמטייט ליה מבחוץ כנגד העדים ודוחק גדול הוא דמשמע שכשר בלא טיוטא מדלא מישתמיט גמרא לפרש הכי ור' פירש דיש לדחות ההיא דכתובות (שם) דבלאו הכי מצי לפרש למימר ארישא דמגילתא כדלקמן (דף קסז.) אלא להכי נקט חספא דבקלף הוה טעי לכתוב במקום טוב וגם צריך עיון אם מקושר חתום בכתב ידו מצד שני מהני דא''כ אי הוה מחוי אשחור דלמא עביד ליה מקושר בכתב ידו אבל בקלפין שלנו שיכול להזדייף מצד שחור אין ראיה לקלפין שבימיהם: פשוט שכתבו עדיו מאחוריו פסול. טעמא משום שמא יעשנו מקושר ויהיה השטר מוקדם ואפי' לא חתימי כי אם שני עדים גזרי שנים אטו שלשה וא''ת והלא במקושר יש חלק בין שיטה לשיטה וא''כ פשוט שאין בו חלק היאך יעשנו מקושר שלא היה בו חלק וי''ל שהיה כתוב כסדר פשוט והכי מוכח מר' חנינא בן גמליאל שאומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט ואם יש במקושר חלק היאך יכול לעשות פשוט הלא יכירו שהיה מקושר אלא ודאי לא היה בו חלק ותימה למ''ד בגמרא בין קשר לקשר סלקא דעתא מגואי ואם אין בו חלק היאך יחתמו וי''ל דמ''מ בין שיטה לשיטה דחיק להו עלמא א''נ טעמא דפסול כדפי' בקונטרס משום שלא נעשה כתיקון חכמים שנעשה פשוט ולא נחתם מתוכו כדפסלינן בהמגרש (גיטין דף פז.) בכמה ענינים אפי' מצד הכתב כיון שאין נקראין העדים עם הגט ואין לומר דהתם היינו טעמא משום שאנו חוששים שמא תוסיף על הגט מה שתרצה לפי שאין עדים תחתיו ולכך פוסלין אותו הא ליכא למימר שהרי לא משוינן שום חילוק אלא אפי' כתוב בו שריר וקיים או שלא נשאר חלק מלמטה או שחתם אחד מעדיו למטה והשני למעלה או מן הצד פסול והכי נמי הכא: מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט. תימה א''כ כל השטרות פשוטים שחתומים בהם שלשה עדים יהיו פסולים שיעשם מקושרים ויהיו מוקדמין ואם נאמר. כאן שנדון בפשוט מאי קא פריך בגמ' לדברי ר' חנינא ב''ג אינו דומה זמנו של זה לזמנו של זה והא בהאי מקושר אינו דין כשאר מקושרים ואומר ר''י דבמתני' איפליגו היכא דידוע לנו שהוא עושה ההלואה שנה אחת קודם הזמן הכתוב בה כדין מקושר דהשתא איכא למיחש דילמא פרע ליה והשתא פריך שפיר רבי לר' חנינא ב''ג כיון דהאי מקושר כתוב בו שנה אחר ההלואה א''כ מאוחר הוא שלא ימנה אלא מזמן הכתוב וזימנין דזייף ביה וכשירצה לפרוע ויאמר אירכס לי שטרא ויכתוב שובר ביום פלוני פרעתי לו מנה ואח''כ יעשה אידך שטר פשוט ויהיו סבורין שעתה שעת הלואה ומשני קסבר ר' חנינא אין כותבין שובר ומ''מ קצת קשה אם דינו כפשוט שבא לפנינו מאי קאמר וכי מטא זמניה משוי ליה שטר פשוט בלאו הכי נדון כפשוט כדפרישית בשטר מקושר שעדיו מתוכו מגבי' בו כדין פשוט ואומר ר''י דאי לא משוי ליה פשוט אלא כמו שהוא הואיל שבשובר כתוב שפרע מה שכתוב בשטר והוא מקושר רגלים לדבר שפרעו ולא מגבין ביה אבל כי משוי ליה פשוט לא יוכלו להרגיש שהוא רמאות וא''ת אמאי לא הוה קשה לר' על מתני' דשטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרים דאיכא למימר כדקאמר הכא ואמאי כשרים וי''ל דסבירא ליה כמאן דאמר. דמאוחרין נמי פסולין אי נמי כשיעשה שובר יכתוב בו פרעתי הלואה שכתוב בו זמן פלוני דהשתא ליכא למיחש למידי אי נמי שובר בלא זמן ולכך מאוחרין כשרים אבל הכא במקושר שעדיו מתוכו הוי. (המיוחד) ולא מסיק אדעתיה לכתוב כנגדו שובר בלא זמן או זמן שכתוב בשטר [שכיון] שהיה מקושר לא מסיק אדעתיה שאינו מזמן הכתוב אלא שנה לפני הזמן אבל מאוחרין שבשעת כתיבת השובר ידוע שהיה מאוחר ומסיק אדעתיה לכתוב שובר שלא יבא לידי זיוף ונראה לי שאם יעשה שובר מקושר תו לא אתי לידי חששא כלל ולא היה צריך למימר דלא כתבי שובר: שדות בכסף יקנו. עצה טובה קמ''ל והכי קאמר וכתוב זה תופס וחתום זה תורף מוכר ולוקח זמן ושדה דתורף איקרי חתימה כדאמרינן בגיטין (דף כא:) תלשו וחתמו ונתנו לתורף כו' (דתורף) והעד עדים כמשמעו והכי נמי אידך קרא ואקח את ספר המקנה טופס ואת החתום תורף ואת הגלוי זהו העדים שהוא גליון של שטר מצות וחוקים בפשוט נמי יש הרבה דברים שצריך ליזהר שלא יחתמו לא מלמעלה ולא מן הצד אלא מתחתיו ושלא ירחיקו העדים יותר משיטה אחת וכיון דמצי למימר דאתי לפשוט ולפרשו כמו שפירש לית לן למימר דאתי לדרשא: