דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קסד - א

ואם תאמר: מוחק וחוזר ומוחק, מדוע לא נחשוש שמא הוא ימחוק את השטר ויכתוב אחר במקומו, שהרי במילא השטר כתוב על נייר, ובכל זאת שטר מחוק אנו מכשירים אותו היות והעדים גם חתומים על אותו נייר, ואם כן, כיצד נוכל להכיר אם ימחוק אותו שוב?

תשובתך, אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים. אם ימחוק את השטר פעם נוספת ויכתוב שטר אחר שם, הרי יכירו את הזיוף, שהשטר עצמו כתוב על נייר מחוק פעמיים, ואילו העדים חתומים על נייר שהוא מחוק רק פעם אחת.

ומקשה הגמרא: וליחוש דלמא שדי דיותא אמקום עדים מעיקרא, שמא בעל השטר ישפוך תחילה דיו על מקום חתימת העדים לפני חתימתם, ומחיק ליה את הדיו. ואחר כך הוא יכתוב את השטר הראשון על כל השטר וגם על מקום העדים, ושוב ימחוק את הכל. ואחר כך יכתוב פעם נוספת, ויחתים עליו את העדים. ובשלב זה נמצא שנוסח השטר כתוב על נייר שהוא מחוק פעם אחת, ואילו העדים חתומים על נייר שמחוק פעמיים. [70] דכי הדר מחיק ליה להאי, וכאשר הוא ימחוק לאחר מכן את השטר, כדי לזייף ולכתוב במקומו שטר חדש, הרי לא נפסול אותו, כי הוה ליה אידי ואידי, שהרי גם השטר וגם העדים כתובים על נייר שנמחק שתי פעמים. והרי רב מכשיר כשלא ניכר הבדל בין צורת המחיקה של השטר לצורת המחיקה של העדים!?

ומתרצת הגמרא: אמר אביי: קסבר רב: אין העדים חותמין על המחק אלא אם כן נמחק בפניהם, כדי שיראו שמקום חתימתם לא נמחק אלא רק פעם אחת בלבד.

מיתיבי לרב מהא דתניא: שטר שנכתב באופן שהוא, נוסח השטר, כתוב על הנייר החלק, ועדיו חתומים על המחק, כשר. שהרי את חתימת העדים בלאו הכי צריך לקיים על ידי הכרת חתימתם, ואם כן, אין חשש לזיוף בגלל המחק.

ואילו לדברי רב, המכשיר בהוא ועדיו על המחק, תקשי: וניחוש דלמא מחיק ליה את השטר, וכתיב מאי דבעי, ויכתוב שטר חדש במקומו, וכשיגיע השטר לידי בית דין, הרי הם לא יפסלו אותו, היות והוי ליה, הוא ועדיו על המחק, שכשר לדברי רב!?

ומתרצת הגמרא: דכתבי הכי, במקרה שהעדים חותמים על המחק והשטר כתוב על נייר חלק, הם כותבים כך: אנחנא סהדי, חתמנא על מחקא, אנחנו העדים חתמנו על נייר מחוק, ושטרא והשטר עצמו כתב על ניירא כתוב על נייר חלק. וממילא הוא לא יכול למחוק את השטר. [71]

ודנה הגמרא: דכתבי היכא, היכן הם כותבים זאת?

אי מלתחת, אם יכתבו מתחת לחתימתם, גייז ליה הרי בעל השטר יכול לחתוך את זה, כדי שיוכל למחוק את השטר.

אי עילאי, אם הם יכתבו מעל חתימתם, מחיק ליה, הוא ימחוק את הודעת העדים ביחד עם כל השטר, ואנו נכשיר אותו כדין שטר שהוא ועדיו על המחק!? [72] ומתרצת הגמרא: דכתיבי בין סהדא לסהדא. הם כותבים את הודעתם בין שתי החתימות של העדים, כך שאם הוא ימחוק שם, יהא ניכר הזיוף. שהרי שם מחוק פעמיים ואילו מקום החתימות מחוק רק פעם אחת. [73]

ומקשה הגמרא: אי הכי, אימא סיפא של הברייתא: שטר שנכתב הוא על המחק ועדיו על הנייר החלק, פסול. משום שאנו חוששים שמא הוא מחק את השטר הקודם וכתב במקומו את השטר הנוכחי.

ותקשי, אמאי פסול!? הכא נמי, גם כאן יש עצה נכתבו הכי שלכתחילה בשעת כתיבת השטר יכתבו העדים: אנחנא סהדי חתמנא על ניירא אנחנו חתמנו על נייר חלק ושטרא על מחקא והשטר נכתב על נייר מחוק, וכאשר השטר יגיע לידינו נדע שלא הוא מחק את השטר אחר הכתיבה אלא כך הוא היה מלכתחילה!? [74]

[השתא נמי] מאי אמרת מה עוד יש לחשוש מוחק וחוזר ומוחק שמא הוא ימחוק פעם שניה את השטר הא אמרת: אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים ויכירו שהוא מחק את השטר בפעם השניה!?

ומתרצת הגמרא: הני מילי, מה שרב אמר שאינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים זה רק היכא דחתימי סהדי אמחקא. כשהעדים גם חתומים על המחק שאז אין לחשוש שמא הוא ימחוק פעם שניה את השטר כי אז יראו את ההבדל בין שני המחקים שאחד מחוק יותר מהשני. אבל היכא דלא חתימי סהדי אמחקא אלא אניירא, במקרה של הברייתא, שהעדים חתומים על הנייר החלק, לא ידיע. אי אפשר להבחין במחק עצמו של השטר מלמעלה אם הוא מחוק רק פעם אחת או פעמיים, ולכן לא תועיל הודעת העדים שהשטר נכתב על נייר מחוק, כי עדיין יש לחשוש שמא הוא מחק את השטר בשנית.

ומקשה הגמרא: הרי יש עצה לבדוק אם בעל השטר מחק פעם נוספת את השטר או לא: וליתי מגילתא אחריתי, ולמחוק. אפשר לקחת נייר אחר ולכתוב עליו, ואחר כך למחוק את הכתב, ולידמי, לעשות השוואה בינו לבין השטר המחוק, ועל ידי כך נבחין אם השטר נמחק רק פעם אחת או פעמיים!?

ומתרצת הגמרא: לא דמי מחקא דהא מגילתא למחקא דהא מגילתא. אי אפשר לעשות השוואות בין שני ניירות, כי לפעמים אחד מהם דק יותר והמחיקה ניכרת בו יותר מאשר בנייר השני העבה יותר.

ומקשה הגמרא: ולקבלה לחתימות ידא דסהדי בבי דינא, הרי אפשר להביא את חתימות העדים לפני בית הדין שיקיימו אותם, ולמחוק ואחר כך נוכל למחוק אותן, ולידמי, ונשווה את המחיקה הזאת שהיא באותו נייר עם יתר השטר, [75] ונדע אם הוא מחק פעמיים את השטר!?

ומתרצת הגמרא: אמר רב הושעיא: אינו דומה נמחק בן יומו לנמחק בן שני ימים. ולכן אי אפשר להשוות בין המחיקה של העדים שנעשתה זה עתה לבין מחיקת השטר שנעשתה מכבר.

ומקשה הגמרא: ולישהייה, נשהה את המחיקה של מקום העדים זמן מה, ולאחר מכן נשווה עם יתר השטר!? [76]

ומתרצת הגמרא: אמר רבי ירמיה: חיישינן לבית דין טועין, שלא ידעו לדקדק כל כך ולהשהות את המחיקה של העדים אלא ישוו מיד את המחיקות ונמצאו מכשירים את המזוייף, לכן תיקנו חכמים לפסול את כל השטרות שהם על המחק ועדיהם על הנייר. [77]

שנינו במשנה: רבי חנינא בן גמליאל אומר: מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט.

השיב רבי לדברי רבי חנינא בן גמליאל, רבי הקשה על דבריו של רבי חנינא בן גמליאל, האיך אפשר להכשיר שטר מקושר שהעדים חתמו מתוכו!?


הערות

[70] לכאורה קשה, הרי העדים יבחינו שמקום חתימתם שונה מיתר השטר. אלא, כתבו התוס', שמכאן ראיה שרק על הכתב אפשר להבחין בין מחוק פעם אחת למחוק פעמיים ולא על המחק עצמו [ראה הערה 73]. ושוב כתבו, שאין ראיה. שאפשר לומר שרק בית דין יכולים להבחין בטיב המחיקות ועליהם נאמר בגמרא אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים, אבל העדים אינם יכולים להבחין בכך. תוס' ד"ה גופא.

[71] ולכן כשבא לפנינו שטר הבא הוא ועדיו על המחק אין לחשוש שמא לכתחילה היה השטר כתוב על הנייר והמלוה מחקו וכתב שטר אחר על המחק כי אז היה צריך להיות כתוב "אנחנא סהדנא" ואין לחשוש שמא מסר לו הלוה שטר פסול שלא נכתב כדין. תוס' ד"ה גופא. והקשו התוס' שם מדוע לא תיקנו להיפוך ששטר שהוא על הנייר ועדיו על המחק יהא כשר גם בלא "אנחנא סהדי" וכששניהם על המחק יצטרכו העדים לכתוב שאנו חתמנו על המחק וגם השטר עצמו היה מחוק, ובכך יצאנו מידי החשש שמא היה לכתחילה השטר על הנייר והמלוה מחקו, שהרי העדים מעידים לפנינו שהשטר נכתב לכתחילה על המחק. שעדיף לעשות תקנה לשטר מחוק מאשר לשטר שהוא על הנייר? ותירצו, שהוא ועדיו על המחק שכיח יותר, שיש לסופר כמה שטרות שלא נכתבו כהללכה ומחקם. אבל הוא על הנייר ועדיו על המחק ל א כל כך שכיח. ולכן לא עשו בו את התקנה.

[72] לדעת הריב"ם, שמכירים גם על המחק עצמו אם הוא נמחק פעם אחת או פעמיים, יש עצה שישפכו שם דיו וימחקו, ויכתבו "אנחנא סהדי", ואם הוא ימחוק את זה נוכל להבחין ששם מחוק פעמיים לעומת מקום החתימות שמחוק רק פעם אחת? אלא, שתירוץ הגמרא עדיף שאפשר לכתוב בין החתימות בלי לשפוך דיו. תוס' ד"ה אי. והקשה הרע"א, שעדיין היה אפשר לומר כותבים למעלה מחתימתם, שהרי במילא מקום המחק גדול כשיעור שאפשר לכתוב עליו "אנחנא סהדי" וגם שתי חתימות. ואם כן מדוע שיכתבו "אנחנא סהדי" בין החתימות? והרי יותר קל לכתוב על אותו מחק עצמו לפני החתימות! ?

[73] כך מפרש הריב"ם בתוס'. וראה שם שביארו מדוע לא נחשוש באופן שהמקום שבין החתימות הוא חלק, ואז לא יועיל שיכתבו שם "אנחנא סהדי", שהרי הוא יכול למחוק אותו ויהא הכל כתוב על מחק של פעם אחת בלבד. והתוס' חלקו על הריב"ם, משום שרק כשכותבים על המחק ניתן להבחין בהבדל בין מה שכתוב על מחוק פעם אחת לבין מה שכתוב על מחוק פעמיים. אבל על המחק עצמו אי אפשר להכיר אם הוא מחוק פעם אחת או פעמיים. אלא, הטעם שאין לחשוש שמא הוא ימחוק את "אנחנא סהדי" ביחד עם כל השטר, כי כאשר יבא לפנינו שטר כזה שהוא ועדיו על המחק לא נכשירנו אלא אם כן אין שום ריוח בין העדים כדי שנהיה בטוחים שלא היה כתוב שם "אנחנא סהדי". והקשו התוס' על זה, אם כן, לא היו צריכים העדים לכתוב כלום בין חתימותיהם אלא להשאיר שם ריוח כשיעור "אנחנא סהדי", שאם הוא ימחוק את כל השטר נפסול אותו בגלל הריוח שבין עד לעד? ותירצו, שאם לא נצריך את העדים לכתוב "אנחנא סהדי", הם לא ישאירו שם מקום פנוי כי יאמרו למה נרחיק חתימתנו זה מזה מאחר ואין כתוב שם כלום. תוס' ד"ה גופא.

[74] הרשב"א בתשובה כתב [הובא בשלטי הגבורים כאן בדף עה א מדפי הרי"ף] שלכאורה, כיון ש"אנחנא סהדי" הוא בין עד לעד, נמצא שרק עד אחד חתום על כך, ואיך נאמינו! ? אלא, כיון שאותו עד מעיד שהוא כותב על דעת שניהם, אנו מאמינים לו שחבירו אכן הסכים עמו, שהרי גם עד אחד אינו חשוד לשקר, שהרי מצינו שיש לו נאמנות לשבועה ולפעמים אפילו לגבי ממון, באופן שהעומד "כנגדו" אינו יכול לישבע, וכן לגבי קינוי וסתירה בסוטה, נאמן עד אחד. [הרשב"א הוציא מזה דין למעשה, שאפשר לקיים מחקים בשטרות בין עד לעד. וכתב שמ"אנחנא סהדי" הראשון אין ראיה, לפי שאפשר לומר שהעד הראשון לא היה חותם על שטר שהוא על הנייר ומקום החתימה על המחק אלולי שהיתה דעתו שחבירו יכתוב לאחר מכן "אנחנא סהדי", שלולי זאת עלול המלוה למחוק את כל השטר ולזייף אחר במקומו, אבל מ"אנחנא סהדי" השני יש ראיה, שאיך נאמין לו שהשטר היה לכתחילה על המחק. והריטב"א כתב שמטעם אחר אין להוכיח מ"אנחנא סהדי" הראשון, כיון שאין צריך שם לנאמנות אלא כדי להבטיח שהמלוה לא ימחוק את השטר, ומאחר שיש שם "אנחנא סהדי" אם הוא ימחוק אותו הוא ישאר רק עם עד אחד שמתחתיו [אך עדיין יקשה, שאם המלוה ימחוק את השטר כיצד נפסיד לו על סמך עד אחד שמעיד שהיה כתוב לכתחילה על הנייר]. וכתב הריטב"א, שהרא"ה אכן חולק על הרשב"א, מן הטעם האמור שאין ראיה מ"אנחנא סהדי" הראשון, וגם מהשני אין ראיה, כי הגמרא באמת היתה יכולה לתרץ כן, שעד אחד לא נאמן, אלא שעדיפא מיניה מתרץ]. וכתב בקובץ שיעורים, שדברי הרשב"א צריכים ביאור. כי מה בכך שאין חושדין עד אחד בשקר, הלא סוף סוף גזירת הכתוב הוא שאין סומכין על עד אחד לענין ממון? ולכאורה כוונתו היא, שגזירת הכתוב הוא רק במקום שאף אם האמת כדבריו של העד, מכל מקום, יש כאן רק עד אחד. אבל כאן, אם נאמינו שנעשה מדעת שניהם, הרי לפי דבריו ישנן שני עדים, ובאופן כזה לא נאמרה גזירת הכתוב. אבל עדיין אינו מספיק, שאם כן, אם יעיד עד אחד שראה שני עדים שמעידים בבית דין שראובן לוה משמעון ונתקבלה עדותן, וכי יהא נאמן ? ואולי יש לומר, שכאן הוי רק גילוי מילתא. שהרי שניהם חתמו על השטר, אלא שאנו מסתפקים שמא הם חתמו על שטר אחר והמלוה מחקו וכתב שטר אחר במקומו, נמצא שהעד מעיד רק שהם חתמו על שטר זה ולא על אחר וזה הוי רק גילוי מילתא בעלמא שהוא מגלה על מה העידו העדים, ועל זה אין גזירת הכתוב שלא נאמין לעד אחד, כיון שאינו חשוד לשקר.

[75] או אם נשאר גליון בשטר אפשר לכתוב שם משהו ולמחוק. ריטב"א.

[76] הרשב"ם מביא שיש שאינם גורסים את הקושיא הזאת [כי יש הבדל גם בין נמחק זמן מועט לנמחק זמן רב. תוס'], אלא שרבי ירמיה בא לומר תירוץ נוסף על רב הושעיא, שחיישינן לבית דין טועין שלא יחשבו על העצה הזאת למחוק את חתימות העדים ולעשות השוואה בין המחיקות.

[77] ואף על גב דאמרינן לעיל [קלח ב] שאין חוששין לבית דין טועין היינו בדברים של הלכה. אבל בבדיקה של מחיקות אפשר שאינם בקיאים. ריטב"א.

ואם תאמר: יכול הוא לזייפו, אם הוא מוחק וחוזר ומוחק, כלומר, שמוחק את השטר שנכתב תחילה על המחק (אבל לא את חתימות העדים), ואז יכתוב בשטר על המקום שמחק מה שירצה, ועדיין יהא שטר שנכתב הוא ועדיו על המחק! יש להשיב: אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים וניכר שהשטר עצמו כתוב על נייר שנמחק פעמיים, בעוד שהעדים חתומים על נייר שנמחק פעם אחת.

ושואלים: וליחוש דלמא שדי דיותא [ונחשוש שמא יקח שטר מחוק, ישליך דיו] רק על מקום חתימת עדים מעיקרא [מתחילה], ומחיק ליה [וימחוק אותו, את הדיו], והעדים חותמים עכשיו על נייר שנמחק פעמיים, דכי הדר מחיק ליה להאי [שכאשר יחזור וימחוק את זה], את נוסח השטר עצמו, ויכתוב שם כרצונו, הוה ליה אידי ואידי [יהיה לו זה וזה] גם השטר המזוייף וגם חתימת העדים, כתובים על נייר שנמחק שתי פעמים, ואז כבר אי אפשר יהיה להבחין!

אמר אביי, קסבר [סבור הוא] רב שאין העדים חותמין על המחק אלא אם כן נמחק בפניהם, ואם יראו שמוחק סתם דיו — יחשדו בדבר ולא יחתמו.

מיתיבי [מקשים] על דברי רב, שמכשיר שטר כשהוא ועדיו על המחק, ממה ששנינו בברייתא: היה השטר כתוב הוא על הנייר הנקי, החדש, ועדיו על המחק — כשר, שהרי חתימת העדים ניתנת לקיום; ויש לשאול: אם שטר שנכתב הוא ועדיו על המחק כשר, וניחוש דלמא מחיק ליה וכתיב מאי דבעי [ונחשוש שמא ימחוק אותו, את השטר הכתוב על הנייר ויכתוב מה שירצה] על מקום המחק, והוי ליה [ויהיה] בידו שטר הוא ועדיו על המחק!

ומשיבים: שטר כזה כשר דווקא במקרה דכתבי הכי [שכותבים כך]: "אנחנא סהדי חתמנא על מחקא ושטרא כתב על ניירא" [אנו העדים חתמנו על המחק והשטר כתוב על נייר].

ושואלים: דכתבי היכא [שכותבים דבר זה היכן]? אי [אם] כותבים אותו מלתחת [למטה] מחתימתם — יש לחשוש שמא גייז ליה [יחתוך אותו, את נוסח זה] ולא ישאר ממנו, אי עילאי [אם למעלה] מחתימתם — מחיק ליה [ימחוק אותו] יחד עם כל השטר! ומשיבים: דכתבי בין סהדא לסהדא [שכותבים בין עד לעד].

ושואלים: אי הכי [אם כך], אימא סיפא [אמור את סופה] של הברייתא, ששנינו: היה השטר הוא על המחק ועדיו על הנייר — פסול, שמא מחק את השטר שעדים חתומים עליו, וזייף אותו; ויש לשאול אמאי [מדוע] פסול? הכא נמי נכתבו הכי [כאן גם כן יכתבו כך]: "אנחנא סהדי חתמנא על ניירא ושטרא על מחקא" [אנו העדים חתמנו על הנייר והשטר על המחק]!

השתא נמי מאי אמרת [עכשיו גם כן מה אתה אומר]? — שאין בכך להועיל, משום שהוא מוחק ושוב חוזר ומוחק, וכותב על המחק דבר חדש שלא חתמו עליו העדים — הא [הרי] כבר אמרת : אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים! ומשיבים: הני מילי היכא דחתימי סהדי אמחקא [דברים אלה, שניתן להבחין בין מחיקה אחת ושתיים, אמורים כאשר העדים עצמם חתומים על מחק] ואז אפשר להשוות את המחקים, אבל היכא [במקום] שלא חתימי סהדי אמחקא [חתומים העדים על המחק] אלא אניירא [על נייר] — לא ידיע [נודע] ולא ניכר בנייר אם נמחק פעם אחת או שתי פעמים, ולכן פוסלת הברייתא שטר כזה.

ומקשים: והרי עדיין ניתן לבדוק את הדבר, וליתי מגילתא אחריתי ולמחוק ולידמי [ושיביא מגילה, נייר אחר, ושימחק אותו, ושידמה אותו] לשטר, ויראה אם נמחק פעם או פעמיים! ומשיבים: לא דמי מחקא דהא מגילתא למחקא דהא מגילתא [אינו דומה מחק של מגילה זו למחק של מגילה זו], ואי אפשר ללמוד מנייר לנייר.

ומקשים: ועדיין אפשר לבדוק את הדבר באותו שטר עצמו, וכיצד? ולקבלה לחתימות ידא דסהדי בבי דינא, ולמחוק ולידמי [ושיקבל את חתימת ידי העדים בבית דין, ויאשר אותה, ואז ימחקו את החתימות וידמו] את המחק של מקום העדים למחק של השטר, ויראו אם נמחק פעם או יותר! אמר רב הושעיא: אינו דומה נמחק בן יומו לנמחק בן שני ימים, ויכולים לטעות בכך.

ושואלים: ולישהייה [ושישהה אותו] את השטר בבית הדין, ואז אפשר יהיה לדמות! אמר ר' ירמיה: חיישינן [חוששים אנו] לבית דין טועין שלא ידקדקו כל כך בבדיקת המחיקה בשטר.

א שנינו במשנה שר' חנינא בן גמליאל אומר: מקושר שכתבו עדיו מתוכו — כשר, משום שיכול לפושטו ולעשותו פשוט. השיב רבי והקשה לדברי ר' חנינא בן גמליאל:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

And if you say: There is a possibility of forgery with such a document, as the holder of the document can erase the original writing on the paper, then write the text of the document and have witnesses sign on the part that had been erased, then erase the document text once again, substituting for it a text that is more to his advantage, leaving the original signatures in place, this is not a valid argument. Paper that has been erased once is not similar in appearance to paper that has been erased twice. It will be seen that the signatures are on a place that had been erased once and that the text is written on a place that had been erased twice, and the forgery will be noticed.

The Gemara suggests: But let there be a concern that perhaps the holder of the document will initially, after the entire original document, including the signatures, has been erased, but before the second one is written, throw some ink on the place where the witnesses are to sign under the text of the second document, and then erase that ink. He will do this so that when, after the witnesses have signed, he then erases the document text and writes a false text, it will emerge that both this, the new document’s text, and that, the signatures, will be on paper that had been erased twice.

Abaye said in response: Rav holds that witnesses may not sign a document written over an erasure unless the paper was erased in their presence, i.e., unless they saw the paper after its old text had been erased, before the new text was written. They will then see that the place where they are to sign has been erased twice, while the place where the document is to be written has been erased only once. They will realize that this leaves open an opportunity of subsequent erasing and falsification, and they will refrain from signing.

The Gemara raises an objection to the opinion of Rav from a baraita: A document in which its text is on a part of the paper that has never had writing erased and the signatures of its witnesses are on an erasure is valid. The Gemara suggests: But let us be concerned that perhaps the holder of the document will erase the text and write in its place whatever he wants, and it will then be a document where both its text and the signatures of its witnesses are on an erasure. Since Rav maintains that such a document is valid, it is easily forgeable in this manner.

The Gemara answers: Such a document is valid only in a case where the witnesses write this: We, the witnesses, signed on an erasure, but the document text was written on a part of the paper that never had writing erased. If the holder of the document then tries to erase the original text and write new text in its place, the forgery will be noticed.

The Gemara asks: Where do the witnesses write this declaration? If they write it underneath their signatures, the holder of the document can simply excise it. And if they write it above their signatures, the holder of the document can erase it along with the text of the document. The Gemara answers: They write the declaration between the signature of one witness and the signature of the other witness.

The Gemara asks: If that is so, that the baraita is discussing a case in which the witnesses write a declaration about the circumstances of the document’s condition, say the latter clause of the baraita: A document in which its text is on an erasure and the signatures of its witnesses are on a part of the paper that never had writing erased is not valid. The Gemara presents its question: Why is such a document not valid? Here, too, let the witnesses write this: We, the witnesses, signed on paper that never had writing erased, but the document text was written on an erasure.

Now in this case as well it should be valid, as what can you say to argue that it is a forgeable document? If you say that the holder of the document, having erased the original document, can erase the writing once again and write a new, false document, this is not a concern, as didn’t you say that paper that has been erased once is not similar in appearance to paper that has been erased twice? It would therefore be noticeable that the document had been erased a second time, and the forgery would be noticeable. The Gemara answers: That statement applies only when the witnesses are signed on an erasure, and the appearance of that erasure can be compared with the appearance of a double erasure. But in a case where the witnesses are signed not on an erasure but on paper that has not had its writing erased, so that there is no contrast between a single erasure and a double erasure, the forgery would not be known.

The Gemara suggests: But let the court bring another parchment, write something on it and erase it, and then compare this single erasure with the erasure on the document in question. If the document were erased twice, a contrast would be seen between a single erasure and a double erasure. The Gemara answers: The erasure of this parchment is not necessarily similar to the erasure of that parchment. A single erasure on one parchment might resemble a double erasure on a different parchment.

The Gemara continues to suggest: But let us accept, i.e., verify, the signatures of the witnesses on the document in court, after which they may safely be erased; and then erase the signatures and compare that erasure to the erasure of the document text, to see if it was erased once or twice. In response to this question Rav Hoshaya says: That which is erased on the same day that it was written is not necessarily similar to that which was erased two days ago, i.e., more than a day after it was written. An older erasure looks different from a new one, so the comparison might not show that there was a double erasure in the document.

The Gemara suggests: But let us retain the document for an extra day, at which point both erasures will be old and can be compared. Rabbi Yirmeya said in response: We are concerned for the possibility of an erring court. If such complicated procedures were used in order to declare a document valid, there would be a chance that a particular court would not apply them properly, and that court would end up ratifying a document that was not valid.

§ The mishna teaches that Rabbi Ḥanina ben Gamliel says: A tied document whose witnesses wrote their signatures inside of it is valid, because one can transform it into an ordinary document by untying it. Rabbi Yehuda HaNasi raised an objection to the statement of Rabbi Ḥanina ben Gamliel:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ואם תאמר. אמאי כשר הא מצי מלוה לחזור ולמחוק כתיבת השטר וחוזר וכותב מאי דבעי הואיל והעדים נמי חתימי על מחק. הא לא מצי למיעבד דניכר הוא דאין דומה מקום עדים שאינו נמחק אלא פעם אחת למקום השטר שנמחק ב' פעמים. לפי שנגרר הקלף ביותר ויש היכר. ואכתי אמאי כשר ליחוש דלמא שדי מלוה בתחלה נמי [קודם] דנכתב השטרא על גבי כתב מחוק זה שדי דיותא אמקום עדים להיכא דמשער דחתימי עדים ועבד הכי מעיקרא קמי דנכתב השטר ונטל אותו קלף ואשדיה דיותא א)לכאורה צ"ל וחזר ואשדי דיותא אכולא שטרא והדר כתב השטר על אותו שטר וכו'. דבמקום עדים והדר כתיב השטר על אותו שטר שלא נמחק אלא פעם אחת וחתמו העדים במקום שהיה הדיו דנמחק ב' פעמים ולפי שהשטר הוא כבר כתוב לא יכלו להבחין אם נמחק פעם אחת לנמחק ב' פעמים ואחר שחתמו העדים במקום שנמחק ב' פעמים חזר ומחק כתיבת השטר והדר וכתב מאי דבעי:

והוה ליה אידי ואידי. מקום השטר ומקום העדים נמחק ב' פעמים ומזייף הכי וליכא היכרא ואמאי כשר:

אמר אביי. מש"ה כשר דקסבר רב אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נמחק בפניהם שיראוהו קודם שיכתוב על גבי השטר וראוהו היאך נמחק דאי הדר תו ומחק במקום שהעדים חותמין הן שראוהו תחלה נמחק מכירין בין נמחק פעם אחת לנמחק ב' פעמים:

מיתיבי. הוא. כתיבת השטר:

על הנייר. שאינו מחוק:

ועדיו על המחק כשר. ואמאי לרב דאמר שטר הוא ועדיו על המחק כשר ליחוש דלמא מחיק לנייר שכתוב בו השטר והדר וכתב מאי דבעי והוה אידי ואידי נמחק פעם אחת. ומשני משום הכי כשר דכתבי עדים הכי אנחנא סהדי כו'. אי לתתאי מן חתימת העדים גייז ליה ומחקי ליה לגוף של שטר או לעיל מן העדים מחיק ליה וליכא היכרא למלתא. ומשני דכתבו בין סהדי לסהדי דאי גייז ליה גייז לסהדי ואי ליכא עדים פסול. ואי מחיק ליה הא נמחק תרי זימני ואינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק ב' פעמים. הוא על המחק ועדיו על הנייר פסול משום דאיכא למימר דהדר מחיק ליה ומזייף ליה. והאמרת אינו דומה נמחק כו'. והאי נמחק ב' פעמים וניכר ואמאי פסול:

הני מילי היכא דכתבי סהדי אמחוקה ושטר אמחק איכא היכרא בין מחיקת מקום העדים שהוא פעם אחת ובין מחיקת מקום השטר שהוא ב' פעמים. ואכתי אמאי פסול וליתו מגילתא אחריתי ולמחוק חדא זימנא ולידמי אי דמיא ב)נראה דצ"ל אי דמיא מחיקת הא מגילתא למחיקה דהאי שטר.למחיקת הא מגילתא דהאי שטר. ומשני לא דמי מחקא דהא מגלתא למחקא דהא מגלתא לפי דקליש טפי או דעבי טפי. ואכתי אמאי פסול ליקבליה לחתימת ידיה דסהדא דחתימי בהאי שטרא דמחיק יבואו עדים ויעידו לפני בית דין יודעים אנו שזו היא כתיבת העדים החתומין ובתר דקבלו לסהדותייהו למחוק מקום חתימותייהו ולידמי אי דמי מחיקת העדים שנמחק פעם אחת למחיקת מקום השטר. וכי האי גוונא אפשר בתקנה ואמאי פסול. בן שני ימים דמחיק מחיקתו וליכא למיקם עלה דמלתא. ולשהייה לשטר ג' ימים או טפי לאחר מחיקת העדים וניחזי דהשתא אידי ואידי מכמה ימים הוא ואכתי אמאי פסול והא אפשר למבדקיה הכי. אמר ר' ירמיה להכי קא פסיק דפסול דחיישינן לבית דין טועין דכיון דחזר דכתבו עדים הכי ושטרא על מחקא סמכי עדים ולא בדקו ליה אי נמחק פעם אחת או שתי פעמים. הלכך גזרי דפסול אע"ג דאפשר בבדיקה משום בית דין טועין דלא בדקי אלא גבו לאלתר:

רבי חנניה בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט. יפתח קשוריו והוי פשוט אע"פ שיש בו אויר ג' שיטות למעלה אין בכך כלום והרי הוא פשוט ופשוט עדיו מתוכו. השיב ר' לר' חנניה בן גמליאל והיאך יכול לעשות ממקושר פשוט והלא אין זמנו של זה דומה לזה ואתי למטרף לקוחות שלא כדין דאילו פשוט אם מלך המלך שנה אחת כותבין בפשוט בשנה אחת למלך פלוני ואם מלך שתים מונין בו שתים ואילו בשטר מקושר אם מלך שנה אחת כשהוא עדיין בשנה ראשונה מונין שתים במקושר שכותבין בו בשנת שתים למלך פלוני לוה פלוני מפלוני כך וכך דרכן לכתוב במקושר שנה אחת יותר מחשבון שנים שמלך והשתא מצי אתי לידי תקלה דיזיף מיניה ממלוה זוזי משנה ראשונה למלך (בשטר פשוט) ועשה לו שטר מקושר וכתב בו שתים למלך פלוני ואינה אלא שנה ראשונה ומתרמי ליה זוזי ללוה ופרע לו באותה שנה ראשונה שלוה ממנו ואמר לוה למלוה החזיר שטרי שכבר פרעתיך ואמר ליה המלוה אירכס ומערים ומעכבו תחת ידו וכותב לו שפרעו וכי מטי זימניה של א)נראה דצ"ל וכי מטי זימניה של שטר מקושר שכתוב בו וכו' יפתח אותו ומשוי ליה פשוט וכו'. מקושר שטר שכתוב בו בשנת שתים למלך פלוני לוה פלוני מפלוני הוה מפתחו ומשוי ליה פשוט לאותו מקושר ואמר ליה הכי ב)נראה דצ"ל ואמר ליה הכי דבהאי שטר פשוט יזפית מינאי וכו'.דכתב דמהאי שטר פשוט יזפית מינאי תו השתא בשנה שניה למלך. והא גבי תרתי זימני בההוא שטרא אי אמרינן דיכול לעשותו פשוט. ומשני משום הכי אמר ר' חנינא במתני' שיכול לעשותו פשוט ולא חיישינן לכולי האי דקא סבר אין כותבין שובר אלא כשפורע לבעל חובו אינו פורע לו אא"כ מחזיר לו את שטרו וכשמחזיר לו שטרו ליכא למיחש למידי. ורבי היאך הוה מקשי הכי לדברי ר' חנינא ומי בקי רבי במקושר והא ההוא מקושר כו' ואמר רבי שטר מאוחר הוא זה משום דהוה חזי ביה יותר שנה אחרי חשבון שנות המלך שמלך. ואמר לו זונין לרבי כך מנהג אומה זו שמלך שנה מונין לו שתים ושטר מקושר הוא זה שנהגו לכתוב בו כדרך מנהג אומה זו שנה יתירא אלמא דלא בקי במקושר. ומשני בתר דשמעה מזונין הוה בקי דזמנו של מקושר אינו כזמנו של פשוט:

השיב רבי לדברי ר' חנינא בן גמליאל וכו' זימנין דיזיף מיניה וכו'. אי קשיא, בכל שטרי מאחורי תיקשי ליה מי לית ליה לר' הא דתנן (קעא,ב) והמאוחרין כשרין, ואיכא דאמרי לית ליה, ואיכא דאמרי בשלמא מאוחרי אחריני אי לא ידעי זימנא דשטר' כתבי תברא סתמא כדאמ' להו רב ספרא לסיפרי אבל הכא דידעי זימנא דשטרא לא חיישי סהדי שמא יפשוט המקושר ונמצ' מאוחר וגובה פעם אחרת שאין הכל בקיאין בדבר זה ואפי' ר' עצמו לא היה בקי בו כ"כ.

השיב רבי לדברי רבי חנינא בן גמליאל וכו' זמנין (דזייף) [דיזיף] וכו'. ואיכא למידק, אטו רבי לית ליה שטרי חוב המאוחרין כשרים וי"א דלית ליה ויש אומרים דאית ליה, ומיהו בשטרי מאוחרי דעלמא לא חיישינן, דהא תקינו למכתב תברא סתמא דכל אימת דנפיק מרע ליה לשטרא, וכדאמרינן לקמן (בבא בתרא קעא, ב), אבל הכא דידעי זמנא דשטרא לא חיישי סהדי שמא יפשוט המקושר ונמצא מאוחר וגובה בו פעם אחרת, שאין הכל בקיאין בדבר, ואפילו רבי לא היה בקי בו כל כך.

שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר ואם תאמר חוזר ומוחק מה שלשטר וכותב מה שירצה אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שני פעמים והרי נכר הזיוף שמקום העדים לא נמחק אלא פעם אחת ומקום השטר שני פעמים ואם תאמר שמא כשנמחק הכל תחלה הטיל דיו על מקום העדים עד שנמחק מקומו שני פעמים ואין העדים מרגישין אחר שעין שם כתב וחותמין או שלא אמרו אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שני פעמים אלא בבית דין שבודקין את השטר בשעת הדין אבל העדים אין מרגישין וחותמין וכשיחזור וימחוק השטר ויכתוב כל מה שירצה נמצא הכל נמחק שני פעמים כבר תקנו חכמים שאין העדים חותמין על שטר מחוק אא"כ נמחק בפניהם:

שטר הבא על הנייר ועדיו על המחק פסול שהרי יש לחוש שיהא הוא מוחק את השטר ומזייף ונמצא הוא ועדיו על המחק ומ"מ אם כתבו העדים אנחנא סהדי חתימנא אמחקא ושטרא אניירא כשר ודוקא שכתבו כן בין עד לעד שאם לאחר העדים הרי חותכו משם לגמרי ואם למעלה מן העדים הרי ימחוק הכל כשימחוק הוא את השטר אבל בין עד לעד אין בו מקום זיוף שאפילו תאמר שימחוק מה שבין עד לעד ויכתוב בה ושטרא אמחקא אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שני פעמים והרי יתגלה הדבר בדין:

היה השטר על המחק ועדיו על הנייר פסול ואפילו כתבו אנחנא סהדי חתימנא אניירא ושטרא אמחקא שמא ימחוק פעם שניה ויכתוב כל מה שירצה ואין בדיקה מנמחק שני פעמים הואיל ואין כאן נמחק פעם אחת שהרי העדים בנייר הם חתומים ושמא תאמר להביא קלף אחר וימחוק בו פעם אחת ויקיף בו עם מחק השטר שמא אינו דומה מחק קלף זה לשל זה ושמא תאמר להביא העדים ולקבל חתימתם או לקיימה ואח"כ ימחקו העדים ויחתימום פעם אחרת או יכתבו שם הבית דין איזה דבר להקיף שני המחקים אינו דומה נמחק בן יומו לנמחק משני ימים ושמא תאמר להשהותו שמא יתרשלו בדבר:

זה שכתבנו למעלה שכותבין בין חתימת העדים אנחנא סהדיא חתימנא אמחקא ושטרא אניירא יראה לי שבעל התלמוד קיצר את הדברים לכלול דברי שניהם בלשון אחד ומ"מ יראה לי ששניהם כותבין כך ר"ל שהראשון יחתום ראובן בן יעקב עד וחתימנא אמחקא ושטרא אניירא ויסמוך השני את חתימתו ויאמר גם אני חתמתי אמחקא ושטרא אניירא שמעון בן יהודה עד ואם לא כן אלא שהאחד יכתוב כן בלשון שניהם והשני יחתום כפשוטו הרי אין לנו בזה אלא עד אחד ומ"מ דבר זה לא ראיתיו לאחד מן המפרשים וכלם סוברים שאינו שם אלא מכתיבת האחד ולדבריהם מיהא יראה לי דוקא שכתב כן הראשון והרי ראה השני כן כשחתם וחתם על הכל אבל אם לא כתב כן אלא האחרון ואע"פ שבלשון שניהם כתב היאך סומכין עליו והרי שמא לא כתב מדעת חברו ושמא אף שלא בפניו שהרי אין העדים צריכים לחתום זה בפני זה ומ"מ ראיתי לגדולי קטלונייא שפירשוה אף באחרון מפני שאין חוששין עד אחד בשקרן ולא כתב כן אלא מדעת חברו ובהסכמתו ומכאן יצא להם על ידי מעשה בשטר שהיה כתוב בו מנה והיה ראוי לכתוב בו מאתים וחתם האחד עד שלא נתקן והיו הבעלים רדופים לילך מצד שהיה מפרש מן היבשה לים ואין בעל הספינה משגיח בו ולא היה אפשר לו להתעכב עד שיחליפו את השטר והורו שימחוק מנה ויכתוב מאתים ויכתוב בין עד לעד אנחנא סהדי חתימנא אשטרא דנא דכתיב ביה מאתים אמחקא ואפילו על ידי אחרון ואע"פ שיש לפקפק שמא לא נאמרה בכאן אלא בשחתמו על המחק שחזקה לא חתם הראשון על המחק בשטר שהוא על הנייר עד שהסכים שיכתוב חברו אנחנא סהדי וכו' אבל כל שחותמין על הנייר הואיל ולא כתב כן אלא השני אין כאן אלא עד אחד על קיום מחק זה אין לך לומר כן שהרי הקשו עליה משטר על המחק ועדיו על הנייר שפסול וליכתוב אנחנא סהדי וכו' ותירץ משום דסוף סוף מחיק ליה וכו' וכמה תירוצים כמו שכתבנו ואם כדבריך היה לו לתרץ שני הכא דסהדא חתים אניירא ולאחר שחתם נמחק וכתב השני אנחנא סהדי ואין סומכין על האחד אלא נראה שכל שכתב האחד בלשון שניהם אין חושדין אותו בזיוף והרי הוא כמי ששניהם כתבו כן ומ"מ הדברים נראין כמו שכתבנו:

מא. גופא אמר רב שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר ואם תאמר מוחק וחוזר ומוחק, כלומר מוחק מתחילה וכותב על המחק והעדים חותמין על המחק כראוי וחוזר ומוחק את הכתב פעם שניה וכתיב מאי דבעי, ונמצא הוא ועדיו באין על המחק, אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים. הילכך צריכין בי דינא לאפוקי מחקא דכוליה שטרא למחקא דסהדי ואי דמו להדדי כשר, ואי לא פסול, אימור מחק וחזר ומחק הוה, ואפי' הוי מקום השטר נמחק פעם אחת ומקום העדים נמחק שני פעמים פסול, שמא יחזור וימחוק וכתיב מאי דבעי, והוה ליה אידי ואידי נמחק שני פעמים.

ודייקינן וליחוש דילמא שאדי דיותא אמקום עדים מעיקרא ומחיק ליה דכי הדר(י) מחיק ליה להאי הוה ליה אידי ואידי נמחק שני פעמים. כלומר ניחוש דילמא שאדי מעיקרא דיותא אמקום עדים שלא בפניהן ומחיק ליה, והדר כתיב מאי דבעי אנירא ואמחקא, והדר מחיק ליה לכוליה שלא בפני העדים, דהוה ליה מקום השטר נמחק פעם אחת ומקום העדים נמחק שתי פעמים, והדר כתיב ליה לשטרא על המקום שנמחק פעם אחת, וחתימי סהדי על המקום שנמחק שתי פעמים, דכי הדר מחיק ליה לשטרא פעם שנייה וכתיב מאי דבעי הוה ליה אידי ואידי נמחק שתי פעמים. אמר אביי קסבר רב אין העדים חותמין על המחק אלא אם כן נמחק בפניהם. כי היכי דלחזי דאידי ואידי נמחק פעם אחת הוא, דאי לאו הכי לית להו רשותא למחתם עלויה, ואי חתימי עלויה פסול דחיישינן לזיופא כדברירנא:

מב. מיתיבי הוא על הנייר ועדיו על המחק כשר ואמאי ליחוש דילמא מחיק ליה וכתיב מאי דבעי, והוה ליה אידי ואידי נמחק פעם אחת. ואוקימנא כגון דכתיבי הכי אנחנא סהדי חתימנא אמחקא ושטרא אניירא. (דאי) [ואי] לא כתבי הכי פסול. וקנסא הוא דקנסוה רבנן משום דאפשר לזיופיה דילמא מחיק ליה וכתיב מאי דבעי והוה ליה אידי ואידי נמחק פעם אחת. והיכא כתבי ליה אי דכתבי ליה מעלוי סהדי מחיק ליה בהדי שטרא וכתיב מאי דבעי, אי מתתאי תותי סהדי גאיז ליה. ואסיקנא דכתבי ליה בין סהדא לסהדא:

מג. וש"מ דשטר הבא הוא ועדיו על המחק צריכין בי דינא לאקופי מחקא דשטרא וחתמות ידי סהדי לההוא בי מצעי דבין סהדא לסהדא. ואי הוי אידי ואידי נמחק פעם אחת, א"נ אידי ואידי נמחק שתי פעמים, א"נ הוי שטרא וחתמות ידא דסהדי נמחק שתי פעמים וההוא בי מצעי נמחק פעם אחת, כשר. דליכא למיחש ולא מידי. אבל אי הוי שטרא וחתמות ידי סהדי נמחק פעם אחת, וההוא בי מצעי דבין סהדא נמחק שתי פעמים, פסול, דחיישינן דילמא האי שטרא הוא על הנייר ועדיו על המחק הוה והוה כתיב ביה בין סהדא לסהדא אנחנא סהדא חתימנא אמחקא ושטרא אניירא, ואתא האי ומחקיה לשטרא וכתיב מאי דבעי(ה) ומחקיה נמי לההוא כתבא דבין סהדא לסהדא, והוה ליה הוא ועדיו על המחק.

ושמעינן נמי דהיכא דהוי הוא על הנייר ועדיו על המחק, אע"ג דכתבינן בין סהדא לסהדא כי האי קיומא דאמרן, לא מתכשר אלא היכא דקאי האי כתבא אמחקא כמה דקימי סהדי אמחקא, דאי קאי כתבא על ניירא חיישינן דילמא מחיק ליה בתרי שטרא וכתיב והדר מאי דבעי, והוה ליה שטר הבא הוא ועדיו על המחק פעם אחת. וה"ה היכא דקאי שטרא אניירא וסהדי אנמחק שתי פעמים וההוא כתבא אנמחק פעם אחת פסול, דחיישי' דילמא מחיק ליה לכתבא והו"ל אידי ואידי נמחק שתי פעמים ומחיק ליה לשטרא דקאי אניירא וכתיב והדר מחיק ליה וכתיב מאי דבעי והוה ליה כוליה נמחק שתי פעמים:

מד. ומקשינן אי הכי דמהני למכתב קיומא כהאי גוונא בין סהדא לסהדא אימא סופא הוא על המחק ועדיו על הנייר פסול ה"נ נכתיב אנחנא סהדי דחתימנא אניירא ושטרא אמחקא. ומפרקינן הא ודאי מוחק וחוזר ומוחק. כלומר הכא ודאי אע"ג דכתבי ביה דחתימי אניירא ושטרא אמחקא ולא כלום הוא, דסוף סוף מחיק ליה לשטרא זימנא אחריתי וכתיב מאי דבעי, ואכתי שטרא אמחקא וסהדי אניירא הוא כמה דכתיב בקיומיה. ומקשינן והא אמרת אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים. וכי הדר מחיק מינכר דנמחק שתי פעמים הוא ופסלינן ליה ואמאי ליחוש ליה. ופרקינן הני מילי היכא דחתימי סהדי נמי אמחקא חדא זימנא, דמפקינן מחקא למחקא, אבל היכא דלא חתימי סהדי אמחקא לא מינכר מחקא דשטרא, אי נמחק פעם אחת הוא ואי נמחק שתי פעמים הוא. וכי תימא ליתי מגילתא אחריתי ונמחוק ונדמי לא דאמי מחקא דהאי מגילתא למחקא דהאי מגילתא אחריתי. וכ"ת ליקבלה לחתמות ידא דסהדי בבי דינא ולימחוק בהאי מגילתא גופא ולידמי. אינו דומה נמחק בן יומו לנמחק בן שני ימים. וכ"ת לשהייא א"ר ירמיה [חיישינן] לב"ד טועין. דכל להבא חיישינן לב"ד טועין כדברירנא בפרק יש נוחלין (לעיל בבא בתרא קלח,ב):

אי עילאי מחיק ליה. קשיא לי לכתוב הכי עילאי דסהדי אמחקא ואי מחיק ליה יוכר שאינו דומה מחוק פעם אחת כו' וניחא לי דכתיב בההוא אתרא חזרת השטר בשיטה אחרונה שאין צריך ללמוד ממנה. עד כאן משטה לא נודע שם מחברה.

וליקבלה לחתימות ידיהו דסהדי בבי דינא. לכתוב שום דבר כו'. הוא הדין דמצי למימר שיכתבו מה שירצו וימחקו אלא מצינו לשנויי דליכא גליון ולכך פריך הכי. תוספות.

פיסקא רבי חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר כו'. פירוש לאחר שיטול רשות מבעל השטר בכך יכול לעשותו פשוט והא קמשמע לן שאף על פי שכבר עשה קשריו כיון שלא חתמו עדיו אלא מתוכו עדיין הוא יכול להתיר הקשרים ולעשותו פשוט כשירשה אותו בעל השטר בכך אבל לעשותו פשוט מבלי נטילת רשות מבעל השטר אינו רשאי בכך דמדאמרינן לקמן דרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה מראה מקום הוא לו וחשיב להו לתנאי דסבירא להו הכין ולא קחשיב ליה לרבי חנינא בן גמליאל בהדייהו מכלל דרבי חנינא בן גמליאל קפידא סבירא ליה הילכך הא דקתני מפני שיכול לעשותו פשוט ליכא לאוקמה אלא בנטילת רשות מבעל השטר כדאמרינן. ואם תשאל אי הכי פשוט שכתבו עדיו מאחריו אמאי פסול לרבי חנינא בן גמליאל הא אפשר לעשותו מקושר דמדקאמר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר משמע הא פשוט שכתבו עדיו מאחוריו פסול. היינו טעמא דקתני מקושר כו' ולא קתני פשוט משום דמקושר שכתבו עדיו מתוכו יכול הוא עדיין לעשותו פשוט אבל פשוט שכתבו עדיו מאחריו משמע דכי חתמו לאחר עשיית קשריו הוא דחתמו מאחריו לכל בלי עשיית קשרים והרי אי אפשר לעשותו מקושר. הרא"ם ז"ל.

בא"ד והשטר שכתב על הנייר שמחקו ה"ל נמחק פ"א כו' עכ"ל צ"ע דשמא ימחוק נמי השטר ב' פעמים ואי משום דאז יהיה ניכר הזיוף דהשטר יהיה מחוק ב' פעמים וחתימת העדים לא נמחק כ"א פ"א וכמ"ש לקמן א"כ ה"נ הל"ל הכא דאין לחוש שמא ימחוק אנחנא סהדי כו' דאם ימחקנו ה"ל נמחק ב' פעמים וחתימת העדים לא יהיה נמחק כ"א פ"א ודו"ק:

בא"ד אדרבה זה ראוי להכשיר יותר דודאי כו' עכ"ל ר"ל היה להם לתקן כך שלא יועיל אנחנא סהדי כו' אא"כ שכתוב על הנייר דודאי לא עשה שום זיוף וק"ל:

בא"ד אנחנא סהדי ונמחק וזייף אז ראוי כו' אין כותבין בזה הדבור כו' וי"ל דלא חיישינן שמא מחק כו' דלמא יכתוב ב' שיטות לפני העד ואין לומר שיחתום בשבילו דלענין אפוקי ממונא חשיד דלא מהימן אלא בשבועה קלה עכ"ל כצ"ל ופי' לדבריהם דכן משמע לקמן דב' שיטות בכל א' עד א' מצטרפין להוציא ממון דאין לומר כיון שאין בכל שטר רק ע"א יש לחוש שיחתום כ"א בשבילו שקר דלענין אפוקי ממונא חשוד עד א' בשהעיד בכתב משא"כ בעדות בע"פ שכל א' מעיד בולא יגיד ונשא עונו ואין להאמינו זה אינו דמוכח לקמן דלא מהימן הלוה כנגד א' בכתב אלא בשבועה כמו בעדות ע"פ כמ"ש הרא"ש לקמן ע"ש וא"כ ה"ה בב' שטרות בכ"א ע"א מהני לאפוקי ממונא כמו ב' עדים כ"א בע"פ וה"נ יש לחוש הכא בדאיכא ב' שיטות בין עד לעד שיעשה ב' שטרות כ"א בע"א להוציא ממון ויש לדקדק אתירוצם דהשתא נמי שבא השטר שלפנינו על הנייר ועדיו על המחק ונכתב בו אנחנא סהדי כו' יהיה השטר פסול מהאי טעמא שמא ימחוק אנחנא סהדי כו' ויגוז אותו וגם ימחוק שטר הראשון ויעשה ב' שטרות כ"א בע"א דהיינו שטר אחד בשיטה העליונה ושטר שני בשני שיטין שלפני עד שני ויש לומר כיון שהשטר אינו נמחק לפנינו עדיין יהיה זה חששא רחוקה שימחוק אנחנא סהדי וגם השטר הראשון ואח"כ יעשה ב' שטרות ושוב מצאתי בגליון תוס' וז"ל מה שפי' בפנים דחיישינן שמא יעשה ב' שטרות בע"א ולא אמר שכל עד ועד חתם שקר כיון דלוה בע"א צריך שבועה זה אינו דא"כ ניחוש דלמא גייז אנחנא סהדי ואין נראה לחלק משום שהשטר אינו מחוק עדיין מהרמ"מ עכ"ל והוא כעין דברינו אבל מהרש"ל הבין דברי התוס' בדרך רחוק ודחוק ואין להאריך לאין צורך כי מדברי הגליון תראה ככל דברינו:

ודע דהאי תירוצא של התוס' הוא לפריב"ם ובשנכתב אנחנא סהדי כו' על הנייר דאז יש לחוש דלמא יכתוב בב' שיטין שבין עד לעד ויעשה ב' שטרות כ"א בע"א אבל בשנכתב אנחנא סהדי כו' על המחק אין כאן בית מיחוש שיכתוב באותן ב' שיטות שבין עד לעד דזה יהיה ניכר דאותן שני שיטין יהיו נמחקים ב"פ וחתימת עדים אין נמחק רק פ"א ודו"ק:

בא"ד וקשה לפי' רשב"ם שפי' כו' שאם יש ריוח מחוק בין עד לעד פסול כו' למה יכתבו אנחנא סהדי ירחיקו העדים זה מזה שיעור כו' עכ"ל כצ"ל אבל לפריב"ם לא קשיא מידי דאם לא יכתוב אנחנא סהדי כו' בריוח מחוק בין עד לעד אינו פסול אא"כ יהיה נמחק ב' פעמים וחתימת עדים פ"א ולכך יכתוב אנחנא סהדי כו' באם נמחק שיהיה ניכר שנמחק ב' פעמים ועוד להאי תירוצא שכתבו לפריב"א דשיעור דיבור אנחנא סהדי כו' הוא כשיעור ב' שיטין בין עד לעד הרי ודאי לא יוכל להניח ריוח שיעור זה בין עד לעד משום ההוא פסולא שכתבו שיעשה ב' שטרות כ"א בע"א ודו"ק:

בא"ד וזה אינו נראה לומר שאינו מצריך אנחנא סהדי אלא כשיש נייר כו' עכ"ל ק"ק דנהי נמי ביש נייר בין עד לעד ימחקנו ויניח חלק כשיעור אנחנא סהדי בין עד לעד ודי בכך שאם ימחוק ויהיה הכל על המחק יהא פסול ויש ליישב ודו"ק:

גמ' ושטרא על מחקא השתא נמי מאי אמרת כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה וא"ת כו' וזייף וחתימי סהדי ומשני כו' כצ"ל והד"א ומה"ד השתא נמי חוזר עוד ומוחק ומזייף ומקשינן והא אמרת אינו דומה כו' ומשני הני מילי כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ונקבל כו' ונדמייה הס"ד:

בד"ה אית ספרים דגרסינן בהו ונישהי א"ר ירמיה כו' לדקדק כ"כ ולשהותו ויבואו להכשיר שטר כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה וניחוש דילמא כו' פירשתי לעיל הס"ד ואח"כ מתחיל דבור חדש אי לאילעי מחיק לפירוש ריב"ם שפירש כשנמחק שתי פעמים כו' כצ"ל:

בד"ה לישהייה מאן דלא גרס ליה סבר דכמו כן אינו דומה נמחק בן שני ימים לנמחק בן שלשה כצ"ל:

גמרא וא"ת מוחק וחוזר ומוחק. פי' כמה פעמים שירצה אם ימלך להוסיף עוד איזה דבר לטובתו:

שם דלמא שדי דיותא אמקום עדים מעיקרא כו'. ר"ל קודם שיכתוב וימחוק מקום כתיבת השטר והעדים. והרי"ף גורס דלמא כו' מעיקרא ומחיק ליה והדר כתב כוליה שטר ומחיק ליה דכי הדר כו' וכ"נ שהיה גי' התוס' בד"ה גופא. וברשב"ם נראה להגיה קודם שכתבו חילוף שחתמו. ומלשון רש"י שברי"ף נראה שמפרש מעיקרא היינו קודם שחתמו אבל הוא אחר כתיבה ומחיקה:

שם השתא נמי מאי אמרת. לגי' השתא נמי שהיא גי' הרשב"ם צריך למחוק תיבות מאי אמרת. וברש"ל ראיתי שגורס תרוייהו ותימה:

שם וליתי מגילתא אחריתא ולמחוק ולידמי. מדלא קאמר ולמחוק וליכתוב ולידמי וכן בסמוך. משמע כפי' ריב"ם דניכר אף ע"פ שאין כתוב עליו:

תד"ה גופא. וריב"ם פי' כו' כיון וכו' ואם ימחקנו כו' ב' פעמים והעדים שחתומים על הנייר כו'. כ"נ להגיה ותסור הצ"ע דהמהרש"א:

בא"ד ונ"ל כו' אבל הנייר מחוק גרידא כו' אינו ניכר. ואין לומר דליכתבו על המחק שבין עד לעד ולשהיי' עד שיהא יבש. משום דבזה חיישינן לב"ד טועין וכצ"ל לקמן במש"כ בד"ה אי אבל לפי' רבי ניחא כו':

בא"ד אדרבה זה ראוי להכשיר יותר כו'. ר"ל וכיון דאם כתוב אנחנא כו' על המחק כשר מטעם שפי' ריב"ם שאין כאן חשש זיוף מכש"כ שיהא כשר אם כתוב על הנייר ואי משום דיוכל למחוק ולזייף באמת נפסול כשהוא ועדיו על המחק ודלא כרב וזהו שכתבו אבל כשנמחק השטר כו' (דזהו דינו של רב) אז ראוי לפסול. וזה דלא כמו שהבין המהרש"א דכוונתם ליפסול כשכתבו אנחנא על המחק אלא דר"ל דתרוייהו ליתכשרו ובבא הוא ועדיו על המחק ליפסול:

וא''ת. והלא חוזר הוא ומוחק את השטר וזייף וחתמי סהדי ומשני אין דומה חתימת העדים שחתום על המחק שנמחק פעם אחת לכתיבת השטר הכתוב על נמחק שתי פעמים ויהא ניכר הזיוף: וניחוש דלמא שדי. בעל השטר דיותא בקלף במקום חתימת העדים קודם שחתמו ומחקו וחזר וכתב על כל הקלף ומחקו כולו וחתמו העדים בקלף שנמחק שתי פעמים והשטר נכתב על המחק פעם אחת וכי הדר מחיק ליה כדי לכתוב עליו זיוף הוה ליה נמחק שתי פעמים כמו שנמחק מקום חתימת העדים שתי פעמים: אא''כ נמחק בפניהם. ואם יראו מקום חתימתן משונה במחיקה מן העליון לא יחתומו: עדיו על המחק כשר. אם מכירין לחתימתן או שהיה כתב ידם במקום אחר: הוא על המחק כו' פסול. שמא מחק את השטר וזייפו: השתא נמי. חוזר עוד ומוחק ומזייף [ומקשינן והא אמרת אינו דומה כו'] ומשני הני מילי היכא דחתמי סהדי על המחק כיון שיש שני מיני מחקים בשטר אחד זה אצל זה יכול להכיר מי נמחק יותר מחבירו: למחקא דהא מגילתא. זה עב וזה דק ומחק של קלף עב אינו ניכר כל כך: ונקבל חתימת ידייהו בבי דינא. שלא יפסיד בעל השטר עדות של עדיו ואחר כך נמחוק ונכתוב בההיא מגילתא גופא ונדמייה: אית ספרים דגרסינן בהו ונישהייה אמר רבי ירמיה חוששין לב''ד טועין ולא ידעו לדקדק כל כך או להשהותו להכשיר שטר פסול הלכך פסקוהו למילתיה ופסלו כל שטר שעל המחק ועדיו על הנייר ואית דלא גרסי ונשהייה וגרסי רבי ירמיה אומר חיישינן לב''ד טועין ואין נותנין לב לדמות ולמחוק ובמקום תירוץ רב הושעיא תירץ רב ירמיה כך: השיב רבי לדברי רבי חנינא בן גמליאל. שאמר מקושר יכול לעשותו פשוט:
סהדי חתימי על המחקא ושטרא אניירא כדמפרש בסמוך ואין לחוש שמסר לו שטר פסול (ע''כ) וא''ת שמא מחק אנחנא סהדי וכל השטר שלמעלה בר מן העדים וכתב מאי דבעי וי''ל דלא מכשרינן הוא ועדיו על המחק אלא כשאין ריוח בין עד לעד כדי לכתוב אנחנא סהדי וריב''ם פירש דאין לחוש שמא ימחוק אנחנא סהדי כיון דמעיקרא הוה כתב על המחק ואם ימחקנו ה''ל נמחק ב' פעמים והשטר שכתוב על הנייר שמחקו ה''ל נמחק פעם אחת ויהיה ניכר הזיוף דאינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים ונראה לי דהיינו כשכותב על המחק אז ניכר איזה נמחק פעם אחת ואיזה נמחק שתי פעמים אבל הנייר מחוק גרידא שאין כתוב עליו כלום אותו אינו ניכר וכן מוכח בסמוך דפריך וניחוש דלמא שדי ליה דיותא אמקום עדים ומחיק ליה והדר מחיק ליה והוה ליה אידי ואידי נמחק שתי פעמים כשימחוק אחרי כן השטר ומאי פריך הלא בשעה שירצו לחתום יראו מחוק פעם אחת ומקום שהמלוה מחתימם מחוק שתי פעמים אלא ודאי אינו ניכר עד שיהא כתוב ויהא יבש מיהו הא לאו ראיה היא דמצי למימר דלעדים אינו ניכר דלא דייקי אבל שטר הבא לפני ב''ד ניכר דב''ד דייקי ולכך אי מחיק אנחנא סהדי יראוהו ב''ד שנמחק שתי פעמים וחתימת העדים לא נמחק כי אם פעם אחת כדינא מיהו קשה לרבי דלדברי ריב''ם תינח היכא דנכתב אנחנא סהדי על המחק כמו העדים אלא היכא דנכתב אנחנא סהדי על הנייר ימחקנו וגם השטר שהוא על הנייר ויהא שטר הבא הוא ועדיו על המחק ואמאי כשר וכ''ת הוא על הנייר ועדיו על המחק לא הוי כשר אלא כשמחק בין עד לעד במקום שיכתבו אנחנא סהדי אבל אי כתבו אנחנא סהדי על הנייר לא אדרבה זה ראוי להכשיר יותר דודאי לא עשה שום זיוף אבל כשנמחק השטר ונמחק הריוח בין סהדא לסהדא שיש לחוש שמא היה כתוב בו אנחנא סהדי ומחק וזייף אז ראוי לפסול יותר וגם לא אשכחן חילוק בין כתוב אנחנא סהדי על הנייר בין כתוב על המחק וי''ל דלא חיישינן שמא מחק אנחנא סהדי שאם כן יש ריוח בינתים בין סהדא לסהדא ומסתמא אין כותבין בזה הדיבור כנגד חתימה בפחות משני שיטין וכמו ששני שיטין בין העדים לכתב פוסלין את השטר כן שני שיטין בין עד לעד פוסל דלמא יכתוב ב' שיטות לפני העד וכן משמע לקמן ששני עדים בשני שטרות מצטרפין להוציא ממון ואין לומר שיחתום בשבילו דלענין אפוקי ממונא חשוד דלא מהימן אלא בשבועה והיכן יש לחוש שמא מחק אנחנא סהדי היכא שהעדים חתומים זה אצל זה בחד שיטה זה בראש השיטה וזה בסוף השיטה ואנחנו סהדי בנייר בינתים בזה אין רגילות דאנחנו סהדי על הנייר ועדים על המחק דלמה יעשו שטות זה לכתוב אנחנא סהדי על הנייר והם חתומים על המחק יחתמו על הנייר ודיו וא''ת ולמה לא תקנו שטרא על הנייר ועדיו על המחק כשר בלא אנחנא סהדי וכשעדיו והשטר על המחק לא יהא כשר אם לא כתבו בו אנחנא סהדי כתיבי אמחקא ושטרא כתיבא אמחקא דהשתא ליכא למיחש שמתחילה היה השטר על הנייר ומחקו וזייפו שיותר היה להם לעשות תקנה כשהשטר עשוי [על המחק] דאיכא למיחש ביה שנעשה זיוף מבאותו שעדיין לא נעשה בו זיוף וי''ל הוא ועדיו על המחק שכיח טפי שיש לסופר כמה טופסי שטרות שלא כוון בהן המעשה ומחקם אבל הוא על הנייר ועדיו על המחק לא שכיח כולי האי ולכך תקנו אנחנא סהדי והשתא מיתרצא שפיר מה שהקשה ר''י על פי' ריב''ם שיותר יש לנו להכשיר אנחנא סהדי כשכתוב על הנייר שלא נעשה בו שום זיוף יותר משכתוב על המחק דאיכא למיחש שנעשה בו זיוף שעתה יש ליתן טעם זה שפיר דאנחנא סהדי על הנייר לא שכיח אלא אדרבה יחתמו על הנייר ויהיה הכל על הנייר וקשה לפי' רשב''ם שפירש בשטר הבא הוא ועדיו על המחק שאם יש ריוח מחוק בין עד לעד פסול דאיכא למיחש שהיה כתוב בו אנחנא סהדי והשטר היה כתוב על הנייר ומחקו א''כ הא דקאמר דכתבי אנחנא בין עד לעד היינו כשיש נייר בין עד לעד שאם כבר מחוק בין עד לעד למה יכתבו אנחנא סהדי ירחיקו העדים זה מזה שיעור אנחנא סהדי ודי בכך שאם ימחוק ויהיה הכל על המחק יהא פסול כדפרישית כיון שיש ריוח בין עד לעד וזה אינו נראה לומר שאינו מצריך אנחנא סהדי אלא כשיש נייר בין עד לעד דהוה ליה לגמ' לפרש ועוד א''כ בשופטני עסקינן שהניחו הנייר וכתבו על המחק ומיהו איכא למימר שאין להקשות כשיש מחק בין עד לעד למה יכתבו אנחנא סהדי יניחו חלק ודיו וזה אינו שאם לא נצריכו לכתוב לא יניחו בין זה לזה ולא יחושו כי יאמרו למה אניחנו וארחיק חתימתי מחבירי כיון שאינו כתוב בינתים: וניחוש דלמא שדי דיותא אמקום עדים. פירשתי לעיל: אי לעילאי מחיק. לפירוש ריב''ם שפירש כשנמחק שתי פעמים ניכר שאין כתוב עליו השתא קשה לישדי דיותא בין עדים לכתיבה ולמחוק ליה והדר לכתוב אנחנא סהדי וכו' דהשתא לא מצי מחיק ליה לפי שיהא נמחק שתי פעמים ויהא ניכר אבל לפי' רבי ניחא שאינו ניכר כיון שאין כתוב עליו כלום ומיהו עדיפא מינה משני דבלא דיותא מצי עביד בין סהדא לסהדא: לישהייה. מאן דלא גריס ליה סבר דכמו כן אינו דומה נמחק בן שני ימים לנמחק בן שלשה:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד