דף קסד - א
ואם תאמר: מוחק וחוזר ומוחק, מדוע לא נחשוש שמא הוא ימחוק את השטר ויכתוב אחר במקומו, שהרי במילא השטר כתוב על נייר, ובכל זאת שטר מחוק אנו מכשירים אותו היות והעדים גם חתומים על אותו נייר, ואם כן, כיצד נוכל להכיר אם ימחוק אותו שוב?
תשובתך, אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים. אם ימחוק את השטר פעם נוספת ויכתוב שטר אחר שם, הרי יכירו את הזיוף, שהשטר עצמו כתוב על נייר מחוק פעמיים, ואילו העדים חתומים על נייר שהוא מחוק רק פעם אחת.
ומקשה הגמרא: וליחוש דלמא שדי דיותא אמקום עדים מעיקרא, שמא בעל השטר ישפוך תחילה דיו על מקום חתימת העדים לפני חתימתם, ומחיק ליה את הדיו. ואחר כך הוא יכתוב את השטר הראשון על כל השטר וגם על מקום העדים, ושוב ימחוק את הכל. ואחר כך יכתוב פעם נוספת, ויחתים עליו את העדים. ובשלב זה נמצא שנוסח השטר כתוב על נייר שהוא מחוק פעם אחת, ואילו העדים חתומים על נייר שמחוק פעמיים. [70] דכי הדר מחיק ליה להאי, וכאשר הוא ימחוק לאחר מכן את השטר, כדי לזייף ולכתוב במקומו שטר חדש, הרי לא נפסול אותו, כי הוה ליה אידי ואידי, שהרי גם השטר וגם העדים כתובים על נייר שנמחק שתי פעמים. והרי רב מכשיר כשלא ניכר הבדל בין צורת המחיקה של השטר לצורת המחיקה של העדים!?
ומתרצת הגמרא: אמר אביי: קסבר רב: אין העדים חותמין על המחק אלא אם כן נמחק בפניהם, כדי שיראו שמקום חתימתם לא נמחק אלא רק פעם אחת בלבד.
מיתיבי לרב מהא דתניא: שטר שנכתב באופן שהוא, נוסח השטר, כתוב על הנייר החלק, ועדיו חתומים על המחק, כשר. שהרי את חתימת העדים בלאו הכי צריך לקיים על ידי הכרת חתימתם, ואם כן, אין חשש לזיוף בגלל המחק.
ואילו לדברי רב, המכשיר בהוא ועדיו על המחק, תקשי: וניחוש דלמא מחיק ליה את השטר, וכתיב מאי דבעי, ויכתוב שטר חדש במקומו, וכשיגיע השטר לידי בית דין, הרי הם לא יפסלו אותו, היות והוי ליה, הוא ועדיו על המחק, שכשר לדברי רב!?
ומתרצת הגמרא: דכתבי הכי, במקרה שהעדים חותמים על המחק והשטר כתוב על נייר חלק, הם כותבים כך: אנחנא סהדי, חתמנא על מחקא, אנחנו העדים חתמנו על נייר מחוק, ושטרא והשטר עצמו כתב על ניירא כתוב על נייר חלק. וממילא הוא לא יכול למחוק את השטר. [71]
ודנה הגמרא: דכתבי היכא, היכן הם כותבים זאת?
אי מלתחת, אם יכתבו מתחת לחתימתם, גייז ליה הרי בעל השטר יכול לחתוך את זה, כדי שיוכל למחוק את השטר.
אי עילאי, אם הם יכתבו מעל חתימתם, מחיק ליה, הוא ימחוק את הודעת העדים ביחד עם כל השטר, ואנו נכשיר אותו כדין שטר שהוא ועדיו על המחק!? [72] ומתרצת הגמרא: דכתיבי בין סהדא לסהדא. הם כותבים את הודעתם בין שתי החתימות של העדים, כך שאם הוא ימחוק שם, יהא ניכר הזיוף. שהרי שם מחוק פעמיים ואילו מקום החתימות מחוק רק פעם אחת. [73]
ומקשה הגמרא: אי הכי, אימא סיפא של הברייתא: שטר שנכתב הוא על המחק ועדיו על הנייר החלק, פסול. משום שאנו חוששים שמא הוא מחק את השטר הקודם וכתב במקומו את השטר הנוכחי.
ותקשי, אמאי פסול!? הכא נמי, גם כאן יש עצה נכתבו הכי שלכתחילה בשעת כתיבת השטר יכתבו העדים: אנחנא סהדי חתמנא על ניירא אנחנו חתמנו על נייר חלק ושטרא על מחקא והשטר נכתב על נייר מחוק, וכאשר השטר יגיע לידינו נדע שלא הוא מחק את השטר אחר הכתיבה אלא כך הוא היה מלכתחילה!? [74]
[השתא נמי] מאי אמרת מה עוד יש לחשוש מוחק וחוזר ומוחק שמא הוא ימחוק פעם שניה את השטר הא אמרת: אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים ויכירו שהוא מחק את השטר בפעם השניה!?
ומתרצת הגמרא: הני מילי, מה שרב אמר שאינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים זה רק היכא דחתימי סהדי אמחקא. כשהעדים גם חתומים על המחק שאז אין לחשוש שמא הוא ימחוק פעם שניה את השטר כי אז יראו את ההבדל בין שני המחקים שאחד מחוק יותר מהשני. אבל היכא דלא חתימי סהדי אמחקא אלא אניירא, במקרה של הברייתא, שהעדים חתומים על הנייר החלק, לא ידיע. אי אפשר להבחין במחק עצמו של השטר מלמעלה אם הוא מחוק רק פעם אחת או פעמיים, ולכן לא תועיל הודעת העדים שהשטר נכתב על נייר מחוק, כי עדיין יש לחשוש שמא הוא מחק את השטר בשנית.
ומקשה הגמרא: הרי יש עצה לבדוק אם בעל השטר מחק פעם נוספת את השטר או לא: וליתי מגילתא אחריתי, ולמחוק. אפשר לקחת נייר אחר ולכתוב עליו, ואחר כך למחוק את הכתב, ולידמי, לעשות השוואה בינו לבין השטר המחוק, ועל ידי כך נבחין אם השטר נמחק רק פעם אחת או פעמיים!?
ומתרצת הגמרא: לא דמי מחקא דהא מגילתא למחקא דהא מגילתא. אי אפשר לעשות השוואות בין שני ניירות, כי לפעמים אחד מהם דק יותר והמחיקה ניכרת בו יותר מאשר בנייר השני העבה יותר.
ומקשה הגמרא: ולקבלה לחתימות ידא דסהדי בבי דינא, הרי אפשר להביא את חתימות העדים לפני בית הדין שיקיימו אותם, ולמחוק ואחר כך נוכל למחוק אותן, ולידמי, ונשווה את המחיקה הזאת שהיא באותו נייר עם יתר השטר, [75] ונדע אם הוא מחק פעמיים את השטר!?
ומתרצת הגמרא: אמר רב הושעיא: אינו דומה נמחק בן יומו לנמחק בן שני ימים. ולכן אי אפשר להשוות בין המחיקה של העדים שנעשתה זה עתה לבין מחיקת השטר שנעשתה מכבר.
ומקשה הגמרא: ולישהייה, נשהה את המחיקה של מקום העדים זמן מה, ולאחר מכן נשווה עם יתר השטר!? [76]
ומתרצת הגמרא: אמר רבי ירמיה: חיישינן לבית דין טועין, שלא ידעו לדקדק כל כך ולהשהות את המחיקה של העדים אלא ישוו מיד את המחיקות ונמצאו מכשירים את המזוייף, לכן תיקנו חכמים לפסול את כל השטרות שהם על המחק ועדיהם על הנייר. [77]
שנינו במשנה: רבי חנינא בן גמליאל אומר: מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט.
השיב רבי לדברי רבי חנינא בן גמליאל, רבי הקשה על דבריו של רבי חנינא בן גמליאל, האיך אפשר להכשיר שטר מקושר שהעדים חתמו מתוכו!?
הערות
[70] לכאורה קשה, הרי העדים יבחינו שמקום חתימתם שונה מיתר השטר. אלא, כתבו התוס', שמכאן ראיה שרק על הכתב אפשר להבחין בין מחוק פעם אחת למחוק פעמיים ולא על המחק עצמו [ראה הערה 73]. ושוב כתבו, שאין ראיה. שאפשר לומר שרק בית דין יכולים להבחין בטיב המחיקות ועליהם נאמר בגמרא אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים, אבל העדים אינם יכולים להבחין בכך. תוס' ד"ה גופא.
[71] ולכן כשבא לפנינו שטר הבא הוא ועדיו על המחק אין לחשוש שמא לכתחילה היה השטר כתוב על הנייר והמלוה מחקו וכתב שטר אחר על המחק כי אז היה צריך להיות כתוב "אנחנא סהדנא" ואין לחשוש שמא מסר לו הלוה שטר פסול שלא נכתב כדין. תוס' ד"ה גופא. והקשו התוס' שם מדוע לא תיקנו להיפוך ששטר שהוא על הנייר ועדיו על המחק יהא כשר גם בלא "אנחנא סהדי" וכששניהם על המחק יצטרכו העדים לכתוב שאנו חתמנו על המחק וגם השטר עצמו היה מחוק, ובכך יצאנו מידי החשש שמא היה לכתחילה השטר על הנייר והמלוה מחקו, שהרי העדים מעידים לפנינו שהשטר נכתב לכתחילה על המחק. שעדיף לעשות תקנה לשטר מחוק מאשר לשטר שהוא על הנייר? ותירצו, שהוא ועדיו על המחק שכיח יותר, שיש לסופר כמה שטרות שלא נכתבו כהללכה ומחקם. אבל הוא על הנייר ועדיו על המחק ל א כל כך שכיח. ולכן לא עשו בו את התקנה.
[72] לדעת הריב"ם, שמכירים גם על המחק עצמו אם הוא נמחק פעם אחת או פעמיים, יש עצה שישפכו שם דיו וימחקו, ויכתבו "אנחנא סהדי", ואם הוא ימחוק את זה נוכל להבחין ששם מחוק פעמיים לעומת מקום החתימות שמחוק רק פעם אחת? אלא, שתירוץ הגמרא עדיף שאפשר לכתוב בין החתימות בלי לשפוך דיו. תוס' ד"ה אי. והקשה הרע"א, שעדיין היה אפשר לומר כותבים למעלה מחתימתם, שהרי במילא מקום המחק גדול כשיעור שאפשר לכתוב עליו "אנחנא סהדי" וגם שתי חתימות. ואם כן מדוע שיכתבו "אנחנא סהדי" בין החתימות? והרי יותר קל לכתוב על אותו מחק עצמו לפני החתימות! ?
[73] כך מפרש הריב"ם בתוס'. וראה שם שביארו מדוע לא נחשוש באופן שהמקום שבין החתימות הוא חלק, ואז לא יועיל שיכתבו שם "אנחנא סהדי", שהרי הוא יכול למחוק אותו ויהא הכל כתוב על מחק של פעם אחת בלבד. והתוס' חלקו על הריב"ם, משום שרק כשכותבים על המחק ניתן להבחין בהבדל בין מה שכתוב על מחוק פעם אחת לבין מה שכתוב על מחוק פעמיים. אבל על המחק עצמו אי אפשר להכיר אם הוא מחוק פעם אחת או פעמיים. אלא, הטעם שאין לחשוש שמא הוא ימחוק את "אנחנא סהדי" ביחד עם כל השטר, כי כאשר יבא לפנינו שטר כזה שהוא ועדיו על המחק לא נכשירנו אלא אם כן אין שום ריוח בין העדים כדי שנהיה בטוחים שלא היה כתוב שם "אנחנא סהדי". והקשו התוס' על זה, אם כן, לא היו צריכים העדים לכתוב כלום בין חתימותיהם אלא להשאיר שם ריוח כשיעור "אנחנא סהדי", שאם הוא ימחוק את כל השטר נפסול אותו בגלל הריוח שבין עד לעד? ותירצו, שאם לא נצריך את העדים לכתוב "אנחנא סהדי", הם לא ישאירו שם מקום פנוי כי יאמרו למה נרחיק חתימתנו זה מזה מאחר ואין כתוב שם כלום. תוס' ד"ה גופא.
[74] הרשב"א בתשובה כתב [הובא בשלטי הגבורים כאן בדף עה א מדפי הרי"ף] שלכאורה, כיון ש"אנחנא סהדי" הוא בין עד לעד, נמצא שרק עד אחד חתום על כך, ואיך נאמינו! ? אלא, כיון שאותו עד מעיד שהוא כותב על דעת שניהם, אנו מאמינים לו שחבירו אכן הסכים עמו, שהרי גם עד אחד אינו חשוד לשקר, שהרי מצינו שיש לו נאמנות לשבועה ולפעמים אפילו לגבי ממון, באופן שהעומד "כנגדו" אינו יכול לישבע, וכן לגבי קינוי וסתירה בסוטה, נאמן עד אחד. [הרשב"א הוציא מזה דין למעשה, שאפשר לקיים מחקים בשטרות בין עד לעד. וכתב שמ"אנחנא סהדי" הראשון אין ראיה, לפי שאפשר לומר שהעד הראשון לא היה חותם על שטר שהוא על הנייר ומקום החתימה על המחק אלולי שהיתה דעתו שחבירו יכתוב לאחר מכן "אנחנא סהדי", שלולי זאת עלול המלוה למחוק את כל השטר ולזייף אחר במקומו, אבל מ"אנחנא סהדי" השני יש ראיה, שאיך נאמין לו שהשטר היה לכתחילה על המחק. והריטב"א כתב שמטעם אחר אין להוכיח מ"אנחנא סהדי" הראשון, כיון שאין צריך שם לנאמנות אלא כדי להבטיח שהמלוה לא ימחוק את השטר, ומאחר שיש שם "אנחנא סהדי" אם הוא ימחוק אותו הוא ישאר רק עם עד אחד שמתחתיו [אך עדיין יקשה, שאם המלוה ימחוק את השטר כיצד נפסיד לו על סמך עד אחד שמעיד שהיה כתוב לכתחילה על הנייר]. וכתב הריטב"א, שהרא"ה אכן חולק על הרשב"א, מן הטעם האמור שאין ראיה מ"אנחנא סהדי" הראשון, וגם מהשני אין ראיה, כי הגמרא באמת היתה יכולה לתרץ כן, שעד אחד לא נאמן, אלא שעדיפא מיניה מתרץ]. וכתב בקובץ שיעורים, שדברי הרשב"א צריכים ביאור. כי מה בכך שאין חושדין עד אחד בשקר, הלא סוף סוף גזירת הכתוב הוא שאין סומכין על עד אחד לענין ממון? ולכאורה כוונתו היא, שגזירת הכתוב הוא רק במקום שאף אם האמת כדבריו של העד, מכל מקום, יש כאן רק עד אחד. אבל כאן, אם נאמינו שנעשה מדעת שניהם, הרי לפי דבריו ישנן שני עדים, ובאופן כזה לא נאמרה גזירת הכתוב. אבל עדיין אינו מספיק, שאם כן, אם יעיד עד אחד שראה שני עדים שמעידים בבית דין שראובן לוה משמעון ונתקבלה עדותן, וכי יהא נאמן ? ואולי יש לומר, שכאן הוי רק גילוי מילתא. שהרי שניהם חתמו על השטר, אלא שאנו מסתפקים שמא הם חתמו על שטר אחר והמלוה מחקו וכתב שטר אחר במקומו, נמצא שהעד מעיד רק שהם חתמו על שטר זה ולא על אחר וזה הוי רק גילוי מילתא בעלמא שהוא מגלה על מה העידו העדים, ועל זה אין גזירת הכתוב שלא נאמין לעד אחד, כיון שאינו חשוד לשקר.
[75] או אם נשאר גליון בשטר אפשר לכתוב שם משהו ולמחוק. ריטב"א.
[76] הרשב"ם מביא שיש שאינם גורסים את הקושיא הזאת [כי יש הבדל גם בין נמחק זמן מועט לנמחק זמן רב. תוס'], אלא שרבי ירמיה בא לומר תירוץ נוסף על רב הושעיא, שחיישינן לבית דין טועין שלא יחשבו על העצה הזאת למחוק את חתימות העדים ולעשות השוואה בין המחיקות.
[77] ואף על גב דאמרינן לעיל [קלח ב] שאין חוששין לבית דין טועין היינו בדברים של הלכה. אבל בבדיקה של מחיקות אפשר שאינם בקיאים. ריטב"א.
מא. גופא אמר רב שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר ואם תאמר מוחק וחוזר ומוחק, כלומר מוחק מתחילה וכותב על המחק והעדים חותמין על המחק כראוי וחוזר ומוחק את הכתב פעם שניה וכתיב מאי דבעי, ונמצא הוא ועדיו באין על המחק, אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים. הילכך צריכין בי דינא לאפוקי מחקא דכוליה שטרא למחקא דסהדי ואי דמו להדדי כשר, ואי לא פסול, אימור מחק וחזר ומחק הוה, ואפי' הוי מקום השטר נמחק פעם אחת ומקום העדים נמחק שני פעמים פסול, שמא יחזור וימחוק וכתיב מאי דבעי, והוה ליה אידי ואידי נמחק שני פעמים.
ודייקינן וליחוש דילמא שאדי דיותא אמקום עדים מעיקרא ומחיק ליה דכי הדר(י) מחיק ליה להאי הוה ליה אידי ואידי נמחק שני פעמים. כלומר ניחוש דילמא שאדי מעיקרא דיותא אמקום עדים שלא בפניהן ומחיק ליה, והדר כתיב מאי דבעי אנירא ואמחקא, והדר מחיק ליה לכוליה שלא בפני העדים, דהוה ליה מקום השטר נמחק פעם אחת ומקום העדים נמחק שתי פעמים, והדר כתיב ליה לשטרא על המקום שנמחק פעם אחת, וחתימי סהדי על המקום שנמחק שתי פעמים, דכי הדר מחיק ליה לשטרא פעם שנייה וכתיב מאי דבעי הוה ליה אידי ואידי נמחק שתי פעמים. אמר אביי קסבר רב אין העדים חותמין על המחק אלא אם כן נמחק בפניהם. כי היכי דלחזי דאידי ואידי נמחק פעם אחת הוא, דאי לאו הכי לית להו רשותא למחתם עלויה, ואי חתימי עלויה פסול דחיישינן לזיופא כדברירנא:
מב. מיתיבי הוא על הנייר ועדיו על המחק כשר ואמאי ליחוש דילמא מחיק ליה וכתיב מאי דבעי, והוה ליה אידי ואידי נמחק פעם אחת. ואוקימנא כגון דכתיבי הכי אנחנא סהדי חתימנא אמחקא ושטרא אניירא. (דאי) [ואי] לא כתבי הכי פסול. וקנסא הוא דקנסוה רבנן משום דאפשר לזיופיה דילמא מחיק ליה וכתיב מאי דבעי והוה ליה אידי ואידי נמחק פעם אחת. והיכא כתבי ליה אי דכתבי ליה מעלוי סהדי מחיק ליה בהדי שטרא וכתיב מאי דבעי, אי מתתאי תותי סהדי גאיז ליה. ואסיקנא דכתבי ליה בין סהדא לסהדא:
מג. וש"מ דשטר הבא הוא ועדיו על המחק צריכין בי דינא לאקופי מחקא דשטרא וחתמות ידי סהדי לההוא בי מצעי דבין סהדא לסהדא. ואי הוי אידי ואידי נמחק פעם אחת, א"נ אידי ואידי נמחק שתי פעמים, א"נ הוי שטרא וחתמות ידא דסהדי נמחק שתי פעמים וההוא בי מצעי נמחק פעם אחת, כשר. דליכא למיחש ולא מידי. אבל אי הוי שטרא וחתמות ידי סהדי נמחק פעם אחת, וההוא בי מצעי דבין סהדא נמחק שתי פעמים, פסול, דחיישינן דילמא האי שטרא הוא על הנייר ועדיו על המחק הוה והוה כתיב ביה בין סהדא לסהדא אנחנא סהדא חתימנא אמחקא ושטרא אניירא, ואתא האי ומחקיה לשטרא וכתיב מאי דבעי(ה) ומחקיה נמי לההוא כתבא דבין סהדא לסהדא, והוה ליה הוא ועדיו על המחק.
ושמעינן נמי דהיכא דהוי הוא על הנייר ועדיו על המחק, אע"ג דכתבינן בין סהדא לסהדא כי האי קיומא דאמרן, לא מתכשר אלא היכא דקאי האי כתבא אמחקא כמה דקימי סהדי אמחקא, דאי קאי כתבא על ניירא חיישינן דילמא מחיק ליה בתרי שטרא וכתיב והדר מאי דבעי, והוה ליה שטר הבא הוא ועדיו על המחק פעם אחת. וה"ה היכא דקאי שטרא אניירא וסהדי אנמחק שתי פעמים וההוא כתבא אנמחק פעם אחת פסול, דחיישי' דילמא מחיק ליה לכתבא והו"ל אידי ואידי נמחק שתי פעמים ומחיק ליה לשטרא דקאי אניירא וכתיב והדר מחיק ליה וכתיב מאי דבעי והוה ליה כוליה נמחק שתי פעמים:
מד. ומקשינן אי הכי דמהני למכתב קיומא כהאי גוונא בין סהדא לסהדא אימא סופא הוא על המחק ועדיו על הנייר פסול ה"נ נכתיב אנחנא סהדי דחתימנא אניירא ושטרא אמחקא. ומפרקינן הא ודאי מוחק וחוזר ומוחק. כלומר הכא ודאי אע"ג דכתבי ביה דחתימי אניירא ושטרא אמחקא ולא כלום הוא, דסוף סוף מחיק ליה לשטרא זימנא אחריתי וכתיב מאי דבעי, ואכתי שטרא אמחקא וסהדי אניירא הוא כמה דכתיב בקיומיה. ומקשינן והא אמרת אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים. וכי הדר מחיק מינכר דנמחק שתי פעמים הוא ופסלינן ליה ואמאי ליחוש ליה. ופרקינן הני מילי היכא דחתימי סהדי נמי אמחקא חדא זימנא, דמפקינן מחקא למחקא, אבל היכא דלא חתימי סהדי אמחקא לא מינכר מחקא דשטרא, אי נמחק פעם אחת הוא ואי נמחק שתי פעמים הוא. וכי תימא ליתי מגילתא אחריתי ונמחוק ונדמי לא דאמי מחקא דהאי מגילתא למחקא דהאי מגילתא אחריתי. וכ"ת ליקבלה לחתמות ידא דסהדי בבי דינא ולימחוק בהאי מגילתא גופא ולידמי. אינו דומה נמחק בן יומו לנמחק בן שני ימים. וכ"ת לשהייא א"ר ירמיה [חיישינן] לב"ד טועין. דכל להבא חיישינן לב"ד טועין כדברירנא בפרק יש נוחלין (לעיל בבא בתרא קלח,ב):
סהדי חתימי על המחקא ושטרא אניירא כדמפרש בסמוך ואין לחוש שמסר לו שטר פסול (ע''כ) וא''ת שמא מחק אנחנא סהדי וכל השטר שלמעלה בר מן העדים וכתב מאי דבעי וי''ל דלא מכשרינן הוא ועדיו על המחק אלא כשאין ריוח בין עד לעד כדי לכתוב אנחנא סהדי וריב''ם פירש דאין לחוש שמא ימחוק אנחנא סהדי כיון דמעיקרא הוה כתב על המחק ואם ימחקנו ה''ל נמחק ב' פעמים והשטר שכתוב על הנייר שמחקו ה''ל נמחק פעם אחת ויהיה ניכר הזיוף דאינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים ונראה לי דהיינו כשכותב על המחק אז ניכר איזה נמחק פעם אחת ואיזה נמחק שתי פעמים אבל הנייר מחוק גרידא שאין כתוב עליו כלום אותו אינו ניכר וכן מוכח בסמוך דפריך וניחוש דלמא שדי ליה דיותא אמקום עדים ומחיק ליה והדר מחיק ליה והוה ליה אידי ואידי נמחק שתי פעמים כשימחוק אחרי כן השטר ומאי פריך הלא בשעה שירצו לחתום יראו מחוק פעם אחת ומקום שהמלוה מחתימם מחוק שתי פעמים אלא ודאי אינו ניכר עד שיהא כתוב ויהא יבש מיהו הא לאו ראיה היא דמצי למימר דלעדים אינו ניכר דלא דייקי אבל שטר הבא לפני ב''ד ניכר דב''ד דייקי ולכך אי מחיק אנחנא סהדי יראוהו ב''ד שנמחק שתי פעמים וחתימת העדים לא נמחק כי אם פעם אחת כדינא מיהו קשה לרבי דלדברי ריב''ם תינח היכא דנכתב אנחנא סהדי על המחק כמו העדים אלא היכא דנכתב אנחנא סהדי על הנייר ימחקנו וגם השטר שהוא על הנייר ויהא שטר הבא הוא ועדיו על המחק ואמאי כשר וכ''ת הוא על הנייר ועדיו על המחק לא הוי כשר אלא כשמחק בין עד לעד במקום שיכתבו אנחנא סהדי אבל אי כתבו אנחנא סהדי על הנייר לא אדרבה זה ראוי להכשיר יותר דודאי לא עשה שום זיוף אבל כשנמחק השטר ונמחק הריוח בין סהדא לסהדא שיש לחוש שמא היה כתוב בו אנחנא סהדי ומחק וזייף אז ראוי לפסול יותר וגם לא אשכחן חילוק בין כתוב אנחנא סהדי על הנייר בין כתוב על המחק וי''ל דלא חיישינן שמא מחק אנחנא סהדי שאם כן יש ריוח בינתים בין סהדא לסהדא ומסתמא אין כותבין בזה הדיבור כנגד חתימה בפחות משני שיטין וכמו ששני שיטין בין העדים לכתב פוסלין את השטר כן שני שיטין בין עד לעד פוסל דלמא יכתוב ב' שיטות לפני העד וכן משמע לקמן ששני עדים בשני שטרות מצטרפין להוציא ממון ואין לומר שיחתום בשבילו דלענין אפוקי ממונא חשוד דלא מהימן אלא בשבועה והיכן יש לחוש שמא מחק אנחנא סהדי היכא שהעדים חתומים זה אצל זה בחד שיטה זה בראש השיטה וזה בסוף השיטה ואנחנו סהדי בנייר בינתים בזה אין רגילות דאנחנו סהדי על הנייר ועדים על המחק דלמה יעשו שטות זה לכתוב אנחנא סהדי על הנייר והם חתומים על המחק יחתמו על הנייר ודיו וא''ת ולמה לא תקנו שטרא על הנייר ועדיו על המחק כשר בלא אנחנא סהדי וכשעדיו והשטר על המחק לא יהא כשר אם לא כתבו בו אנחנא סהדי כתיבי אמחקא ושטרא כתיבא אמחקא דהשתא ליכא למיחש שמתחילה היה השטר על הנייר ומחקו וזייפו שיותר היה להם לעשות תקנה כשהשטר עשוי [על המחק] דאיכא למיחש ביה שנעשה זיוף מבאותו שעדיין לא נעשה בו זיוף וי''ל הוא ועדיו על המחק שכיח טפי שיש לסופר כמה טופסי שטרות שלא כוון בהן המעשה ומחקם אבל הוא על הנייר ועדיו על המחק לא שכיח כולי האי ולכך תקנו אנחנא סהדי והשתא מיתרצא שפיר מה שהקשה ר''י על פי' ריב''ם שיותר יש לנו להכשיר אנחנא סהדי כשכתוב על הנייר שלא נעשה בו שום זיוף יותר משכתוב על המחק דאיכא למיחש שנעשה בו זיוף שעתה יש ליתן טעם זה שפיר דאנחנא סהדי על הנייר לא שכיח אלא אדרבה יחתמו על הנייר ויהיה הכל על הנייר וקשה לפי' רשב''ם שפירש בשטר הבא הוא ועדיו על המחק שאם יש ריוח מחוק בין עד לעד פסול דאיכא למיחש שהיה כתוב בו אנחנא סהדי והשטר היה כתוב על הנייר ומחקו א''כ הא דקאמר דכתבי אנחנא בין עד לעד היינו כשיש נייר בין עד לעד שאם כבר מחוק בין עד לעד למה יכתבו אנחנא סהדי ירחיקו העדים זה מזה שיעור אנחנא סהדי ודי בכך שאם ימחוק ויהיה הכל על המחק יהא פסול כדפרישית כיון שיש ריוח בין עד לעד וזה אינו נראה לומר שאינו מצריך אנחנא סהדי אלא כשיש נייר בין עד לעד דהוה ליה לגמ' לפרש ועוד א''כ בשופטני עסקינן שהניחו הנייר וכתבו על המחק ומיהו איכא למימר שאין להקשות כשיש מחק בין עד לעד למה יכתבו אנחנא סהדי יניחו חלק ודיו וזה אינו שאם לא נצריכו לכתוב לא יניחו בין זה לזה ולא יחושו כי יאמרו למה אניחנו וארחיק חתימתי מחבירי כיון שאינו כתוב בינתים: וניחוש דלמא שדי דיותא אמקום עדים. פירשתי לעיל: אי לעילאי מחיק. לפירוש ריב''ם שפירש כשנמחק שתי פעמים ניכר שאין כתוב עליו השתא קשה לישדי דיותא בין עדים לכתיבה ולמחוק ליה והדר לכתוב אנחנא סהדי וכו' דהשתא לא מצי מחיק ליה לפי שיהא נמחק שתי פעמים ויהא ניכר אבל לפי' רבי ניחא שאינו ניכר כיון שאין כתוב עליו כלום ומיהו עדיפא מינה משני דבלא דיותא מצי עביד בין סהדא לסהדא: לישהייה. מאן דלא גריס ליה סבר דכמו כן אינו דומה נמחק בן שני ימים לנמחק בן שלשה:
224ימים לסיום הש״ס