דף לז - ב
תלמוד לומר שאם נהרג בתוך ל' יום האב פטור מלפדותו, דכתיב "אך פדה תפדה" ודרשינן "אך" חלק שהנהרג פטור מפדיון, וכן בכור זה שיש לו שני ראשים הרי אינו יכול לחיות וכנטרף הוא, ומדוע חייב לפדותו?
ומשנינן: מ"אך" חלק אין ללמוד לכאן [50] כיון שעדיין הוא חי ולא מת, וזה שחייב עשרה סלעים ולא חמשה שאני הכא לגבי פדיון דבגולגולת תלא רחמנא שכתוב "חמש שקלים לגולגולת" וכיון שיש לו שני ראשים חייב עשר, חמש על כל ראש.
אמר מר לעיל: "ידך" זו קיבורת! [51] מנלן? דתנו רבנן: "על ידך" זו גובה [52] שביד דהיינו הקיבורת, שהיא סמוכה לכתף. אתה אומר זו גובה שביד, או אולי תאמר שמקום הנחת תפילין אינו אלא על כף ידך ממש?
אמרה תורה: הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש, מה להלן בתפילין של ראש מקומם הוא בגובה שבראש כמו שלומדת הגמרא הלאה מהפסוק אף כאן תפילין של יד מקומם הוא בגובה שביד, שזה מקום הקיבורת.
רבי אליעזר אומר: אינו צריך ללמוד תפילין של יד מתפילין של ראש, אלא מכאן למדים זאת: הרי הוא הכתוב אומר לגבי תפילין של יד "והיה לך לאות" ודרשינן: "לך לאות" ולא לאחרים לאות. שמקום התפילין של יד אינו בכף היד הנראית לכל, אלא בחלק העליון שהוא מוסתר [53].
רבי יצחק אומר: אינו צריך ללימוד זה ללמוד מקום תפילין של יד, שהרי הוא הכתוב אומר: "ושמתם את דברי אלה על לבבכם וקשרתם" ולמדים שתהא שימה בקיבורת שהיא כנגד הלב.
רבי חייא בריה דרב אויא מכוין ומנח ליה לתפילין של יד בהדי ליביה, שמלבד שהיה מניח את התפילין על הקיבורת שהיא כנגד הלב היה מטה את התפילין עצמם שיהיו נוטים לצד הלב [עיין בית יוסף סימן כ"ז ד"ה "ויטה"].
רב אשי הוה יתיב קמיה דאמימר, הוה ציריא בידיה היתה מכה בידו ומשום כך קרע את חלוקו כנגד המכה כדי שלא תדחק המכה וקא מתחזיין תפילין והיו התפילין נראים דרך מקום הקריעה. אמר ליה: לא סבר לה מר הא דדרשינן "לך לאות" ולא לאחרים לאות? והרי התפילין שלך נראות לכולם.
אמר ליה: אין הכוונה שלא יהיו התפילין של יד נראים, אלא רק שיהיו התפילין במקום שהוא מכוסה על פי רוב, שהוא רק "לך לאות", איתמר.
וזה שאמרנו דתפילין שבראש מקומם הוא בגובה שבראש, מנלן?
דתנו רבנן: "בין עיניך" זו גובה שבראש. אתה אומר זו גובה שבראש, או שמא תאמר מקום תפילין של ראש אינו אלא בין עיניך ממש?
נאמר כאן לענין תפילין "בין עיניך", ונאמר להלן "לא תשימו קרחה בין עיניכם למת", ודורשים: מה להלן לענין איסור קרחה קוראים "בין עיניכם" למקום גובה שבראש שיש בו שיער. והוא מקום שעושה קרחה, אף כאן לענין תפילין "בין עיניך" היינו גובה שבראש, שהוא מקום שעושה קרחה [54].
רבי יהודה אומר: אינו צריך ללימוד זה שהרי אמרה תורה: הנח תפילין ביד, הנח תפילין בראש, ודורשים מה להלן בתפילין של יד אמרה תורה הנח תפילין במקום הראוי ליטמא בנגע אחד שהיד נטמאת בנגע אחד בלבד, דהיינו כשיש שער לבן בנגע אף כאן בתפילין של ראש אמרה תורה הנח תפילין במקום הראוי ליטמא בנגע אחד שהוא גובה שבראש שנטמא בנגע אחד כשיש בו שער צהוב, לאפוקי מקום בין עיניך בין העינים דאיכא בשר ואיכא שער של גבות העינים וצריך שני סימני טומאה כדי שיטמא הנגע שאינו מטמא עד דאיכא שער לבן בבשר שבין העינים, ואיכא נמי שער צהוב במקום שער של גבות העינים!
שנינו במשנה: ארבע ציציות מעכבות זו את זו, שארבעתן מצוה אחת, ורבי ישמעאל חולק וסובר שארבעתן ארבע מצות.
והוינן בה: מאי בינייהו בין תנא קמא ורבי ישמעאל, והרי בין לתנא קמא ובין לרבי ישמעאל חייב בארבע [55] ציציות ככתוב "על ארבע כנפות כסותך"?
ומשנינן: אמר רב יוסף: סדין בציצית איכא בינייהו, אם יש סדין של פשתן שמותר להטיל בו ציצית של תכלת שהיא צמר, ואף על גב שזהו שעטנז, מכל מקום התירה התורה שעטנז לצורך מצות ציצית ואומרים יבוא עשה של ציצית וידחה לא תעשה של כלאי בגדים. ובזה יש נפקא מינה בין תנא - קמא לרבי ישמעאל אם הטיל שלש ציציות ובהם תכלת בסדין פשתן, שלתנא קמא עובר באופן זה על איסור כלאים, שהרי לא מקיים מצות ציצית כלל, ולא נדחה הלא - תעשה של כלאים, ולרבי ישמעאל מקיים באופן זה מצות ציצית, ונדחה איסור כלאים.
רבא בר אהינא אמר לתרץ קושיית הגמרא מאי בינייהו: טלית בעלת חמש כנפות איכא בינייהו. שאם חתך קרן אחת באלכסון, ונעשתה שתי קרנים, חייב בגד זה בציצית [כמבואר לקמן דף מ"ג], ולמדים זאת מריבוי "אשר תכסה בה".
ומעתה לתנא קמא שאמר שכל הארבע מצוה אחת הן, הרי זוהי צורת המצוה, ולפיכך הריבוי הוא שגם בגד של חמש כנפות הוא בגד המחוייב בציצית, אך יש ליתן בו רק ארבע ציציות שהן מצוה אחת וזוהי צורתה. ולרבי ישמעאל חייב בגד זה בחמש ציציות משום שלדעתו הטלת ציצית בכל כנף היא מצוה בפני עצמה.
רבינא אמר לתרץ קושיית הגמ' מאי בינייהו: דרב הונא איכא בינייהו, דאמר רב הונא: היוצא בטלית שאינה מצויצת כהלכתה בשבת חייב חטאת. שאם יצא בטלית שיש בה חוטי ציצית אך אינה מצויצת כהלכתה ואין מקיים את מצות ציצית מחמת שאין בה מספיק חוטים, הרי הוא עובר על איסור הוצאה בשבת משום שחוטי הציצית באופן זה הם משוי ואינם טפלים לבגד, ומעתה, אם יצא בשבת בבגד שיש בו חוטי ציצית רק בשלש כנפותיו, לרבי ישמעאל איננו חייב חטאת כי קיים מצוה גם באופן זה, ולתנא קמא לא קיים מצוה כלל משום שאין חוטי ציצית בכל ארבעת הכנפות, וחייב חטאת, כדין מוציא בשבת.
אמר רב שישא בריה דרב אידי: האי מאן דבצריה לגלימיה שחתך באחת מן הקרנות חתיכה שנראית פגימה, ונראה כשתי קרנות, לא עבד ולא כלום לפוטרה מהציצית והבגד חייב עדיין בציצית, כי שוייה לבגד טלית בעלת חמש כנפות, וההלכה היא שבעלת חמש כנפיים [56] חייבת בציצית.
אמר רב משרשיא: האי מאן דצייריה לגלימיה שכפל טליתו ותלה את חוטי הציצית בקרנות הכפל, לא עבד ולא כלום. לא קיים מצות ציצית, שעכשיו חוטי הציצית אינם בקרנות, אלא באמצע הבגד שעל ידי כפילת הבגד לא פקע שם קרנות מהקרנות [ואף על גב שהדביק את הבגד אחרי שכפל], מאי טעמא? משום דכמאן דשרייה דמי, שסופו להתיר את הבגד, ומשום כך גם כשעדיין לא התיר נחשב הבגד כאילו הותר מהכפל, ונמצאו החוטים עומדים באמצע הבגד, ותנן נמי במשנה במסכת כלים לענין קבלת טומאה שכל דבר שאין לו בית קיבול אינו נחשב כלי, ושנינו כל חמתות הצרורות שאין שוליהן תפורים אלא צרורים וקשורים הרי הן טהורות שאינן נטמאות, ואף על גב שעכשיו יש להם בית קיבול רואים אותם כאילו הותר הקשר שלהן, חוץ מחמתות של ערביים שדרכם בכך לקשור את החמתות הנקובות ואין עומדים להתירן.
אמר רב דימי מנהרדעא: האי מאן דחייטיה לגלימיה שכפל [57] את טליתו שהיתה ארוכה ותפר [58] אותה אחר שכפל, לא עבד ולא כלום, ואינו יכול להטיל את חוטי הציצית עד שיתיר את התפירה, וכמו שאמרנו בכפל ודיבק. כי אם איתא דלא מיבעי ליה את אורך הטלית, משום שהיא ארוכה לו כשאינה כפולה, ליפסוק ולישדייה, שיחתוך את הנותר ויזרקנו, ויתלה הציצית בכנפותיה, ומזה שלא חתך את עודף הבגד הארוך אלא טרח לכופלו ולתופרו מוכח מזה שסופו של בגד זה שיתירו אותו ויאריכו אותו, ומשום כך נחשבות כנפותיו הראשונות לכנף הבגד ולא בטל מהם שם כנף גם אחר התפירה, ועכשיו הרי אינו יכול להטיל בכל ארבעת הכנפות שהרי כפולות הן ותפורות.
שנינו במתניתין: רבי ישמעאל אומר: ארבעתן ארבע מצות שארבעת חוטי הציצית בארבעת הכנפות הם ארבע מצות.
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי ישמעאל שארבע ציציות הם ארבע מצות.
ומסקינן: ולית הלכתא כותיה כרב יהודה אמר שמואל שפסק כרבי ישמעאל, אלא כתנא קמא שארבעתן מצוה אחת.
רבינא הוה קא אזיל אבתריה דמר בר רב אשי בשבתא דריגלא היה הולך אחריו בשבת שקודם הרגל שהיו נוהגין לדרוש בה הלכות הרגל, ראה רבינא שאיפסיק קרנא דחוטי שנחתכו חוטי הציצית של מר בר רב אשי ולא אמר ליה רבינא למר בר רב אשי ולא מידי, כד מטא מר בר רב אשי לביתיה, אמר ליה רבינא: מהתם איפסיק שנחתכו החוטים כבר קודם. אמר ליה מר בר רב אשי לרבינא: אי אמרת לי מהתם שדיתיה! אילו היית מגלה לי דבר זה מקודם כשנפסקו החוטים, הייתי זורק את הבגד ומורידו מעלי כבר באותו מקום, כדי שלא אחלל שבת, שכיון שחסרו החוטים באחת מהכנפות הרי זה משא, כי הלכה כתנא קמא.
ומקשים על מר בר רב אשי: מדוע אמר שאילו היה יודע שנפסקו חוטי ציציותיו היה מוריד את בגדו, והא אמר מר: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה והורדת הבגד ברשות הרבים ודאי אינה כבוד הבריות?
ומשנינן: תרגומה רב בר שבא קמיה דרב כהנא, פירש את הדין של גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה,
הערות
[50] כך פירש רש"י. אך תמוה מאד שאם כן העיקר חסר בגמרא. שקושיית הגמ' מבכור שנטרף היתה שגם בעל שני ראשים הוא כנטרף כי אינו יכול לחיות. ובתירוץ לא ענתה על זה הגמ' כלום, ורק רש"י ביאר שעכשיו מכל מקום לא מת. והשפת אמת כתב לבאר, שזה שנולד עם שני ראשים, מתחילת יצירתו היה תאומים. ורק אחר כך התקלקל אחד מהם ונדבק הראש לחבירו. וקושית הגמרא היא מדוע חייב הראש הזה בפדיון הבן הרי מכיון שלא נגמר גופו הרי הוא כנפל ופטור מפדיון הבן. ומתרצת הגמ' שכתוב בפסוק גלגלתם. וגולגולת זו יש לה קיום וחיות על ידי שמחוברת לגוף, ולכן חייבת בפדיון הבן ואינה כנפל שאין לו קיום.
[51] כתב המחבר (כז ז) שמקום הנחת תפילין של יד הוא רק בקיבורת שבחצי הזרוע התחתון הסמוך למרפק. וכן כתב הרמ"א (כז א). אך בביאור הגר"א חולק וסובר שכל הזרוע כשירה להנחת התפילין. ואפשר להניח גם בקיבורת שבחצי העליון של הזרוע. וכתב בביאור הלכה שהמחלוקת היא אם הקיבורת היא גם בחצי העליון של הזרוע או שהיא רק בחצי התחתון.
[52] כתב השפת אמת שהדיוק הוא מתיבת על ידך. שעל משמע לשון עליון וגובה. ובהמשך מקשה הגמ' אולי נאמר שההנחה היא בכף היד. ומתרצת הגמ' שנאמר והיה לך לאות ולא לאחרים לאות. והיינו שלא יהיו התפילין של יד נראים לאחרים. ולכן אי אפשר לומר שמקום הנחתם הוא בכף היד. ששם זה נראה לכולם. והקשה השפת אמת הלא אפשר להניחם בתוך כף היד ואז אינם נראים לכולם, ותירץ שזה אי אפשר לומר שהרי נאמר על ידך שזה לשון למעלה. ואם היה מניח בכף היד היה צריך להניח אותם בגב כפו כדי שיהיו למעלה.
[53] ותמה הקרן אורה הלא עדיין אפשר לומר שמקום ההנחה הוא בקנה היד דהיינו בין המרפק לכף היד וזה הרי אינו מקום גלוי. ותירץ שדרך צדוקים שגם חלק זה גלוי. ולכן צריך לומר שמקום ההנחה הוא בזרוע שאותה כולם מכסים.
[54] יש לתמוה בזה. הרי בין העיניים גם יש שיער גבות העינים וכמבואר בגמ' בהמשך. ואם כן זהו מקום הראוי לעשות קרחה. וביאר הנימוקי יוסף שמקום הראוי לקרחה זה רק כשיש הרבה שיער. ואילו בין העיניים יש רק מעט שיער ואינו ראוי לקרחה.
[55] דעת המרדכי שאין איסור ללכת בבגד בלי ציצית. ורק יש חיוב לעשות ציצית. ולכן מי שאינו יכול לעשות ציצית מותר לו ללכת בבגד בלי ציצית, כי הוא אנוס ופטור מציצית. ותמה השפת אמת שאם כן יכלה הגמ' לומר נפקא מינא בין תנא קמא לרבי ישמעאל, במי שיש לו חוטים רק לג' כנפות ולא לארבע. שלפי ת"ק שהכל מצווה אחת, ואחד מעכב את כולם. אינו צריך לעשות כלום וילך עם הבגד בלי ציצית. אך לרבי ישמעאל שכל אחת מצווה לחוד חייב על כל פנים לעשות שלש, ורק את הרביעית שאין לו פטור משום אונס.
[56] זוהי דעת רש"י. אך בהגהות מיימונית (פ"ג מהלכות ציצית אות ב') הביא דעת רבי אליעזר ממיץ (ספר יראים) שפירש להיפך. ששוויה טלית בעלת חמש כנפות ופטורה מציצית. ובזבחים (יח:) מביאה הגמ' בזה מחלוקת הברייתות אם בעלת חמש כנפות חייבת בציצית. ופוסק הרא"מ כאותה ברייתא הפוטרת טלית בעלת חמש כנפות מציצית. וכן בדברי הגמ' לעיל שהנפקא מינא בין תנא קמא לרבי ישמעאל הוא בטלית בעלת חמש. גם שם פירש לא כמו רש"י. אלא מבאר שלדעת תנא קמא [שהלכה כמוהו] בעלת ה' פטורה מציצית. ולרבי ישמעאל חייבת. והקרן אורה בזבחים ביאר את כוונתו. שלתנא קמא שאי אפשר להטיל ציצית בכנף החמישית [כמבואר כאן בסוגיא] לכן פטור לגמרי מאחר ואינו יכול להטיל בכולן. אך לרבי ישמעאל שמטיל גם בחמישית [כמבואר כאן בסוגיא] שוב שייך לחייב טלית בת ה' כנפות בציצית.
[57] זהו פירושו הראשון של רש"י. אך הוא הקשה על זה מהגמ' בפרק התכלת שמבואר שאם כפלה ותפרה חייבת בציצית. ולכן פירש בלשון אחר שכאן מדובר שקשר ותפר רק את הקרנות. וזה לא מועיל. אך שם שכפל את כל הבגד ותפר אותו הרי הוא חייב בציצית. והמרדכי (הלכות ציצית סימן תתקמה) תירץ על הפירוש הראשון. שבפרק התכלת מדובר שכפל את כל הבגד לחצי ואחר כך תפר, ועל זה נאמר שם שחייב בציצית. ואילו כאן מדובר שכפל רק את חלק מהבגד ותפרו. וזה לא מועיל.
[58] כתב בקרן אורה, שלכאורה רב משרשיא ורב דימי מנהרדעא חולקים ביניהם. שלדעת רב משרשיא רק בקשר את הבגד פטור. ומשמע שאם תפר חייב. ואילו לרב דימי אפילו בתפירה פטור, אך סיים שמלשון הגמ' משמע שאין זו מחלוקת.
א עמוד ב' לך לאות ולא לאחרים לאות, רב אשי הוי יתיב קמי' דאמימר וכו' אמר לי' לא סבר לה מר לך לאות ולא לאחרים לאות, אמר לי' במקום לך לאות איתמר, - ויש לעיין אם הביאור במקום היינו שהוא מכוון כנגד אותו מקום בהיד, אבל שפיר דמי גם כשאינו מונח על הבשר ממש, או"ד דהכוונה במקום לך לאות דבעינן גם כן ביותר קרוב לך, דהיינו על הבשר ממש.
ב כתב הרמב"ם בפר"י מה' כלי המקדש ה"ו וז"ל נאמר בבגדי כהונה על בשרו ולבשם מלמד שלא יהי' דבר חוצץ בין בשרו לבגדים וכו' לפיכך אין הכהן יכול לעבוד בתפילין של יד שהרי חוצצת, אבל של ראש אינה חוצצת, ואם רצה להניחם בשעת העבודה מניח עכ"ל, מבואר מזה מדכתב שאין הכהן יכול להניח תפילין של יד מפני החציצה, וקשה מדוע לא יניח הכהן התפילין של יד על הבגדי כהונה מלמעלה דבאופן הזה לא הוי חציצה להבגדי כהונה ומדוע יבטל הכהן מצוה של תפילין דיד, וע"כ מוכח מזה דחציצה מעכבת בתפילין, ולפי"ז אין שום עצה להכהן העובד העבודה להניח תפילין של יד, ולהכי כתב הרמב"ם דאין הכהן יכול לעבוד בתפילין של יד.
ג ויש לדחות דלא מטעם חציצה סובר הרמב"ם דאין הכהן יכול להניח תפילין של יד על בגדי כהונה, אלא מטעם אחר, והוא לפי מה דאיתא הכא בסוגיא דפליגי בהא דכתיב בקרא והיו לך לאות, ודרשו דבעינן בשל יד דהתפילין יהיו מונחים למטה מהבגד מטעם דבעינן לך לאות ולא לאחרים לאות, ולהכי לא הי' יכול הכהן להניח התפילין של יד על הבגדי כהונה מלמעלה, אבל לא מטעם חציצה, ונפק"מ אם יפרוש בגד על התפילין של יד באופן שלא יראו לאחרים התפילין, דאז תהי' ההנחה של התפילין כדין אעפ"י שבאמת אינם מונחים התפילין של יד על הבשר אלא על הבגד, עכ"ז שפיר דמי מטעם דאין חציצה פוסלת בתפילין, וכיון שהתפילין מכוסים מלמעלה מקיים שפיר המצוה של הנחה לתפילין של יד דהרי זה נקרא ג"כ לך לאות ולא לאחרים לאות כיון דמכוסה מלמעלה, ובבגדי כהונה הכהן שעובד עבודה שלא יכול לכסות בבגד את התפילין של יד מטעם דא"כ יהי' ייתור בגדים, להכי אין שום עצה להכהן העובד להניח תפילין של יד, וכן פירשו רש"י ותוס' בערכין ג' דאיתא שם והני כהנים הואיל וליתנהו במצוה דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו, וכתבו רש"י ותוס' ותפילין על בשרו בעינן מדכתיב והי' לך לאות ולא לאחרים לאות, וכן כתב רש"י במגילה כ"ד במשנה נתנם על בית אונקלי שלו הוי דרך חיצונים, ופירש רש"י משום דבעינן לך לאות ולא לאחרים לאות יעוי"ש. - הרי מבואר דעת רש"י להדיא דאין חציצה פוסלת בתפילין של יד, וכן כתב הרשב"א להדיא, הובא בר"ן שם במגילה דאין חציצה פוסלת בתפילין של ראש אם הניחם על כובעו או על כיסוי הראש יעוי"ש, ולפי"ז יש לומר דגם דעת הרמב"ם כן, וא"כ אינו מוכרח שדעת הרמב"ם לומר דחציצה פוסלת בתפילין. וזהו פסקו של המג"א בשו"ע סי' כ"ז סק"ו שכתב שם וז"ל עבב"י דכולם נקטו של ראש דוקא אבל אם יש לו מכה ביד אסור להניח על הבגד משום לך לאות ולא לאחרים לאות דלא כהב"ח ומה"ט נראה דמותר להניחו על הסמרטוטין שעל גבי המכה אם לא סגי בלא"ה, דהא לבוש בגד אחר על גבו, והא דלא הניחו הכהנים תפילין על הכתונת משום דלא היו רשאין ללבוש בגד אחר עכ"ל יעוי"ש, והיינו כמו שכתבנו דדוקא בכהנים ליתא עצה להניח תפילין של יד בשעת עבודה, משא"כ באדם אחר שפיר יכול להניח תפילין של יד על הבגד, ולכסות אח"כ בבגד על התפילין, יש לפרש כן שיטת הרמב"ם ג"כ.
ד אמנם תיקשה לפי"ז מדוע השמיט רבינו כל עיקר הדין דבעינן לך לאות ולא לאחרים לאות, ובהכרח צריך לומר דסבר רבינו כרב אשי דמסיק במסקנא דהביאור בהכתוב "לך לאות" היינו התורה מסמנת מקום של הנחה לתפילין של יד דבעינן שיניח במקום לך לאות", ולפי"ז שוב לא צריך רבינו להביא האי דרשא כיון דכבר כתב בדיוק מקומו של התפילין של יד, כמבואר בפר"ד מה' תפילין ה"ב יעוי"ש, ורבינו פסק כרב אשי משום שהוא בתרא, ומסקנא הכי.
ה ויש להביא קצת ראי' לשיטה זו ממקום אחר, דדרשינן בכהאי גוונא במקום לך לאות כשיטת רב אשי, והוא דאיתא במכילתא פ' בא פסקא מ"ח על הפסוק והי' הדם לכם לאות ודרשו לכם לאות ולא לאחרים לאות, והביאור בזה שהדם יהי' נותן מבפנים, כדפירש רש"י בחומש, נמצא דדרשו חז"ל בדם פסח מצרים כמו שדרשו בתפילין של יד, ולפי"ז אם נפרש בתפילין של יד דבעינן שיהי' התפילין מכוסים מטעם דלך לאות ולא לאחרים לאות, א"כ אית לן למידרש גם בפסח מצרים שיהי' הדלתות סגורות כל הלילה בכדי שלא יהי' האות לאחרים כמו שדרשינן בתפילין מטעם זה דבעינן שיהי' התפילין של יד מכוסים, ואין לומר דגם שם בפסח מצרים הי' הדין כן דהדלתות היו סגורות כל הלילה, וכדכתב גם בקרא "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר", אמנם תיקשה לפי"ז הא דחתרו התנאים שם במכילתא פסקא ע"ו למצוא טעם מדוע ציוה הקב"ה כן, והחליטו הטעם משום משנתנה רשות למשחית אינו מבחין, יעוי"ש, - וקשה מדוע לא אמרו הטעם כפשוטו מהטעם דבעינן לך לאות ולא לאחרים לאות, וצריכים להיות הפתחים והדלתות סגורות כל הלילה, ועוד כל עיקר האזהרה של התורה דלא תצאו איש מפתח ביתו מיותרת, דהלא בלא"ה מוזהרים שלא לצאת מפני כי אינם רשאים לפתוח את הדלת, וממילא לא יצאו מהפתח חוצה, וע"כ מוכח כי אין לדרוש מן הפסוק דלכם לאות ולא לאחרים לאות, אלא דבעינן במקום לכם לאות דהיינו מבפנים יהי' נותן הדם ולא מבחוץ, נמצא דאמרה התורה בזה לסמן את המקום, ולא להורות דין חדש דבעינן דוקא שיהי' מכוסה, והכי נמי בהאי דינא דתפילין דכתיב לך לאות יש לנו לומר דלא הוי אלא רק לסמן את המקום של ההנחה, ומטעם זה פסק רבינו כסברת רב אשי כדלעיל, ולפי"ז שוב יש לומר וגם מוכח דדעת הרמב"ם דחציצה פוסלת בתפילין מדכתב שאין הכהן העובד יכול להניח תפילין של יד, ואין לפרש אלא משום חציצה, ומוכח דדעת הרמב"ם דחציצה פוסלת בתפילין, וגם הרא"ש בה' תפילין סי' י"ח כתב ג"כ בהא דכהן העובד שאינו מניח תפילין של יד הוי משום חציצה כמבואר שם.
ו אמנם עדיין תמוה שיטת הרמב"ם מניין לו באמת לחדש דין חציצה בתפילין לומר דחציצה פוסלת בתפילין, דאם בשביל דכתיב "על ידך", הלא שפיר קרינן על ידך אפילו בסמוך ליד, כמו שמצינו בכהאי גוונא במקום אחר, והוא דאיתא לקמן צ"ח ת"ר וכו' שתים של שבע שבע רבי אומר רואין את העליונה כאילו אינו, ופריך והא בעינן על המערכת, ופירש רש"י וכי יהיב על השביעית איכא חציצה, ומשני רבי לטעמי' דאמר על בסמוך יעוי"ש, מבואר מזה דמאן דסבר על בסמוך לא קפסיל חציצה, והרמב"ם דפוסק בפר"ג מביהב"ח הט"ו דעל משמע בסמוך, יעוי"ש, וכן מבואר דעתו בפר"ה מתמידין ומוסיפין ה"ב וכמבואר בכס"מ, יעוי"ש, ולפי"ז בתפילין של יד דיש לפרשו על בסמוך מניין דחציצה פוסלת בתפילין, ואין לומר דבאמת אינו פוסל דלפי"ז תיקשה מדוע לא הי' יכול הכהן העובד להניח תפילין של יד, על הבגדי כהונה מלמעלה.
ז ונראה דסבר הרמב"ם דיש חסרון מצד אחר הא דאין הכהן העובד יכול להניח תפילין של יד, והוא מטעם דהוי ייתור בגדים, ובמקום בגדים, אפילו נימא אחת הוי ייתור בגדים כמבואר בגמ' שם בזבחים י"ט לפי המסקנא, והוי תפילין ג"כ ייתור בגדים, וזהו שיטת רש"י שם בגמ' דכל עיקר הדין דבעי הגמ' אם תפילין חוצצין היינו דהוי ייתור בגדים, ולשון חציצה כתב שם רש"י בד"ה שלש דזה הלשון הוא איידי וכו' יעוי"ש והכס"מ שם כתב דגם הריטב"א מפרש כפירוש רש"י, ולשון חציצה הכל קאי על האי דייתור בגדים, וכתב הכס"מ שם שגם דעת הרמב"ם כן, יעוי"ש, ולפי"ז יש לומר דהא דכתב הרמב"ם דהכהן העובד אינו יכול להניח תפילין של יד ביאורו משום דהוו ייתור בגדים.
ח אבל תמוה דלפי"ז דעיקר החסרון דהכהן העובד אינו יכול להניח תפילין של יד הוא בשביל ייתור בגדים, דלפי"ז היאך נפרש הא דאיתא בזבחים שם מ"ש דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו וכו' וקשה מדוע אמר הש"ס הטעם בתפילין של יד דלא יכול הכהן העובד להניח מטעם חציצה בין הבשר להבגד, ומזה הטעם אין למעט אלא שלא יניח למטה תחת הבגד של הבגדי כהונה, אבל עדיין לא ידענו מדוע לא יניח הכהן את התפילין של יד על הבגדי כהונה מלמעלה, ואית לן לומר עוד טעם יש בזה משום דהוו ייתור בגדים, וא"כ הי' להגמ' לומר טעם יותר מספיק היינו משום דהוי ייתור בגדים, וטעם זה יספיק בין יניח למטה מבגדי כהונה, ובין יניח למעלה מבגדי כהונה, ואין לומר דהכא ג"כ הפירוש חוצץ היינו ייתור בגדים דזה ליתא דהרי אמר בפירוש חוצץ בינו לבשרו, וזה הלשון ברור דהוא מטעם חציצה ממש, וא"כ תיקשה מדוע לא אמר הטעם משום ייתור בגדים טעם יותר מספיק. וגם לרש"י והריטב"א תיקשה קושיא זו, וגם תירוץ הגמ' דמשני דשאני בתפילין של ראש דליתא תורת חציצה, הנה זה יספיק גם להקושיא דייתור בגדים דכיון דמסיק דהתפילין של ראש באים שלא במקום בגדים, ממילא יש לומר דתפילין לא חשוב כבגד של שלש על שלש להיות עליו דין ייתור בגדים אפילו שלא במקום בגדים, וא"כ תיקשה כדלעיל, והרא"ש שם מדייק בזה והוכיח דחציצה פוסלת בתפילין יעוי"ש, אבל מהרמב"ם ורש"י וריטב"א תיקשה כדלעיל.-
ט ונראה דרש"י והרמב"ם יפרשו כך, דהסוגיא הוכרחה לומר הטעם משום חציצה בכדי אשר על ידי זה הוי ייתור בגדים, ואם לא הי' דין חציצה בבגדי כהונה דאז לא הוי ידעינן כלל דתפילין הוי ייתור בגדים, דלכאורה יש להבין מה שייך לומר ייתור בגדים בתפילין במקום תפילין לומר דהתפילין המה ייתור בגדים מפני שבאים במקום בגדים, הלא התפילין המה בגדים מחויבים גם קודם לבגדי כהונה, והבגדי כהונה באים להשיג גבולם, וא"כ מאן יימר דהתפילין באים במקום בגדי כהונה והוי תפילין ייתור בגדים, דלמא הבגדי כהונה באים במקום תפילין, והמקום של התפילין הוא שייך להתפילין דוקא, והתורה אמרה שהכהן ילבוש בגדי כהונה, ע"כ הכוונה לבד מהתפילין דהמה הוו בגד העיקרי, והסברא בזה ג"כ שהתורה לא באה להפקיע את המצוה דתפילין מעליו על ידי הבגדי כהונה וא"כ לא ידענו דתפילין יהיו בייתור בגדים, ובשביל זה הוכרח הסוגיא לומר דאיכא דין בבגדי כהונה המלמדנו שלא יהי' דבר חוצץ בינו לבשרו ומזה ידענו דהתורה אמרה כי על המקום תפילין ילובש בגדי כהונה, וא"כ ידענו כי המקום הזה עיקרו שייך להבגדי כהונה, ועל הבשר ממש תבוא מלובש בבגדי כהונה דוקא, והבשר לאו מקום תפילין הוא אלא מקום בגדים הוא, ועכשיו יש מקום לחקור דאולי הוי התפילין ייתור בגדים, וממילא אין להניח של יד אפילו על הבגדי כהונה מלמעלה, וזהו כוונת המקשן דפריך אפילו בשל ראש ג"כ יהי' כן ועל זה משני הגמ' דהבגדי כהונה בראש אינם באים להפקיע מצוה דתפילין מפני שיש מקום לשניהם מטעם דהתפילין בראש אינם באים במקום בגדי כהונה ולהכי לא הוו גם ייתור בגדים כי כל אחד על מקומו ינוח, וע"כ צריך לומר כן גם לשיטת הני רבוותא דסברי דלהכי אין להניח תפילין של יד על הבגד משום דבעינן לך לאות ולא לאחרים לאות דלדידהו ג"כ תיקשה מדוע אמרה הסוגיא משום חציצה, וע"כ צ"ל ג"כ כמו שכתבנו, נמצא דאין ראי' מזה לשיטת הרמב"ם דחציצה פוסלת בתפילין, והרא"ש בהלכות הוא דסבר דחציצה פוסלת בתפילין. -
י אמנם נראה כי גם לכל הני רבוותא דדרשי הדרשא לך לאות ולא לאחרים לאות, ע"כ זה הדרשא עצמה מורה דין חציצה בתפילין של יד. - והוא דכיון דע"כ מידרש אשר האות יהי' לך לבדך, והביאור על זה דהלשון לך מורה על פנים, היותר פנים, כמו שדרשו בכהאי גוונא בתענית ז' על הפסוק לך לבדך יהיו, יעוי"ש, וה"נ הלשון לך מורה על פנים, וכמו שכתבנו לעיל בשם המכילתא על הפסוק והי' הדם לכם לאות, דהביאור לכם מורה על פנים דהיינו על הדלת מבפנים, ולפי"ז בתפילין ג"כ אית לן לומר על פנים היותר קרוב לפנים, וזהו גם כן הביאור הכא בגמ' שדרשו מקום לך לאות, וכן איתא גם בספרי, על ידך, ר' אליעזר אומר על ידך בגובה של יד, אתה אומר בגובה של יד או אינו אלא על יד ממש ת"ל והי' לך לאות על ידך לך לאות ולא לאחרים לאות יעוי"ש, הרי מבואר דהלשון לך מורה על מקום היותר מכוסה וקרוב להגוף ביותר, וא"כ לפי"ז אית לן לומר גם כן דבעינן שתהי' קרוב להבשר ממש ולא שתהי' על הבגד אשר באופן הזה לא נקרא לך", כיון שעל הבגד הוא, וכן מבואר בהרשב"א שרוצה לחדש דאין חציצה פוסלת בתפילין, מ"מ דקדק וכתב דוקא בתפילין של ראש, אבל לא עלה על דעתו לחדש דגם בתפילין של יד יהי' מותר להניח התפילין על הבגד באופן שיכסה אח"כ בבגד אחר על התפלין, וכן מצאתי מבואר להדיא בב"ח שעל הטור שכתב שהרשב"א והר"ן והריב"ש תפסו בבירור דבשל יד חציצה פוסלת יעוי"ש, וע"כ כמו שכתבנו דמקרא דכתיב לך לאות יש ללמוד דחציצה פוסלת בתפילין של יד, וממילא ע"כ גם דעת רש"י דחציצה פוסלת בתפילין של יד.
יא ולפי"ז קשה טובא על פסקו של המג"א דמחליט דמותר להניח תפילין על הבגד אפילו בתפילין של יד, אם יכסה אח"כ בבגד על התפילין, אשר לדעתי ליתא בזה אף אחד מן הראשונים להיתר, ועוד דגם לפי שיטתו תמהני דכיון דזה מודה גם המג"א דהמצוה של תפילין אינו מקיים אלא עד אחר שיכסה התפילין בבגד מלמעלה, והקשירה שהיא עיקר העשיי' של התפילין, כמבואר ברמב"ם פר"ד מתפילין ה"ז יעוי"ש, וכן מבואר בשו"ע סי' כ"ה ס"ח יעוי"ש, והיא בהכרח תהי' קודם שיכסה בבגד העליון, נמצא דהעשיי' היתה בפסול, וא"כ אף כשמכסה אח"כ הוי תעשה ולא מן העשוי בפסול לשיטת הרב רבינו ברוך מריגנשבורג הובא בהג"א פר"ק דסוכה דפוסל בעושה תחת התקרה ואח"כ הסיר התקרה דפסולה משום דהוי תעשה ולא מן העשוי בפסול אעפ"י שאין הפסול בגוף הסכך יעוי"ש, וה"נ יש לפסול משום תעשה ולא מן העשוי בפסול אעפ"י שהפסול אינו בגוף התפילין, ואעפ"י שאנן לא קיי"ל כהרב ר' ברוך כמו שמבואר להלכה בסי' תרכ"ו ברמ"א דכתב להלכה כר' יצחק הלבן דבעינן שהפסול תהי' בגופו של הדבר. אבל עדיין תיקשה דהרי מבואר שם פסקו של המג"א עצמו דהעושה סוכה תחת הגגות העשויות לפתוח ולסגור דפסול בזה משום תעשה ולא מן העשוי בפסול. - והביאור בזה שלא דמי לעושה סוכה תחת הגג וכו' דהתם איכא לכל הפחות מעשה אח"כ במה שמסיר הגג, אבל בשפותח הגג גרידא בלא שום מעשה לכו"ע הרי זה תעשה ולא מן העשוי בפסול יעוי"ש במג"א, ולפי"ז הכא בתפילין של יד לא עדיף מהא דהגגות העשוין לפתוח, ובזה הוי תעשה ולא מן העשוי בפסול לשיטת המג"א בעצמו.
יב והעיקר בזה דהדרשא דדרשינן לך לאות ולא לאחרים לאות באה ללמדנו דבעינן שתהי' התפילין של יד במקום היותר "לך", דהיינו על הבשר ממש ולא על דבר החוצץ בינו להבשר, ובאמת לא באה עיקר הדרשא דבעינן לכסות תפילין של יד, משום דכל הפסוקים בזה באים להורות רק על עצם הדין של ההנחה כמבואר בספרי, ובאמת אין מבואר כלל הדין דצריך לכסות תפילין של יד, והרמ"א מביא בשם המרדכי בסי' כ"ז בסופו דאין להקפיד אם הם גלוים או מכוסים יעוי"ש ורק הלבוש הוסיף חומרא דנכון לכסות משום לך לאות ולא לאחרים לאות יעוי"ש, אבל עיקר הדין תורה בזה דגם במגולה מקיים המצוה דתפילין של יד, וכן מבואר גם בסמ"ק מצוה קנ"ג וז"ל ולא יניחם על היד שנאמר והי' לך לאות ולא לאחרים לאות, ואם יניחם על היד יהי' לאחרים לאות, אמנם אם נקרע הבית יד אין לחוש רק שיהו במקום לך לאות יעוי"ש, הרי מבואר דליכא חיוב מן התורה לכסות התפילין של יד, והקרא דלך לאות מורה על דין ההנחה באיזה אופן תהי'.
יג ובעיקר הדין של חציצה בתפילין יש לעיין מדוע ישתנה תפילין מכל המצות שבגוף אשר חציצה פוסלת בהן, ואם בשביל דכתיב על ידך ויש לדרוש על בסמוך כמו שכתבנו לעיל, גם זה ליתא הא מצינו בענין סמיכה בקרבן דכתיב ג"כ בלשון על, ומכ"ז מבואר לקמן צ"ג דאם הי' מטלית חוצץ דלא הוי סמיכה מעליא, וכן פסק הרמב"ם פר"ג ממעה"ק הי"ג יעוי"ש, הרי מבואר דגם במקום דכתיב על אמרינן דחציצה פוסלת אעפ"י שדרשינן על בסמוך, מ"מ חציצה גרע יותר, והא דלא הוי חציצה לקמן צ"ח לרבי דסבר על בסמוך היינו דוקא התם דחלה השביעית הוי מין במינו על החלות הששת, וסובר רבי דמב"מ אף בכהאי גוונא שהחלה השביעית אינה מן המצוה ג"כ לא הוי חציצה, משא"כ מין בשאינו מינו גמור ודאי דהוי חציצה מעליא. עוד מצינו בזבחים ק"י פריך שם הגמ' בדינא דהמקריב קדשים ואימורים בחוץ דחייב כרת פריך הא הבשר הוי חציצה בין האימורים לעצים כו' ופירש רש"י וחציצה פוסלת בזה יען דכתיב על העצים יעוי"ש. הרי מבואר דאף במקום דכתיב בלשון על חציצה פוסלת, ומשני שם הגמ' דהוי מב"מ בשר ואימורין יעוי"ש, וסברא זו שייכא ג"כ בהא דרבי לקמן שם, ועכ"פ מבואר דחציצה מאינו מינו פוסלת אף במקום דכתיב "על", וא"כ מדוע יגרע מצות תפילין, וא"כ מסתבר יותר למידרש דהכתוב דלך לאות בא להורות דין חציצה דפוסלת בתפילין, והא דבעינן קרא לחציצה שפוסלת בתפילין ולא ילפינן מצד הסברא כבכל דיני ומצות התורה, איכא למימר משום דהוי דרשינן דטוב יותר להניח תפילין של יד על הבגד מדבעינן לאות, וכסברת החיצונים המבוארת ברש"י במגילה שם, להכי כתבה תורה דבעינן דוקא לך לאות, וממילא אנו יודעין דחציצה פוסלת מסברא כבכל דיני התורה, ולפי"ז יש להבין הא דכתב הרשב"א דלא תיפסול חציצה בשל ראש מדחזינן דבשל יד כתבה תורה קרא מיוחד, דלפי מה שכתבנו אין ראי' מזה, איברא דהב"ח כתב דלמעשה גם הרשב"א סובר דחציצה פוסלת אפילו בתפילין של ראש, ולפי דברינו אין בזה שום ספק, ואולי גם הרמב"ם סובר כן, ולרוב פשיטתו לא כתב מזה מאומה, הרי ביארנו דלדעתנו דחציצה פוסלת בתפילין, ואין סתירה לדברי הרא"ש בהלכות, וכמו שנתבאר לעיל, והנה הר"ן בפר"ג דסוכה בד"ה לא לינקוט וכו' מפרש ביאור לך לאות ולא לאחרים לאות לפסול חציצה בתפילין, וזה סיוע למה שביארנו דחציצה פוסלת בתפילין.
יד והנה כאשר ביארנו דחציצה פוסלת בתפילין, יש לעיין אם גם אויר פוסל בתפילין, - היינו באופן שאין התפילין מונחים ממש, ואויר מפסיק, אם זה חוצץ, -- הנה מצינו בזבחים י"ט בעי רבא נכנסה לו רוח בבגדו מהו על בשרו בעינן והא ליכא או דלמא דרך לבישה בכך, והרמב"ם בפר"י מה' כלי המקדש ה"ז פוסק דהוי חציצה יעו"ש, ולפי"ז יש לדון בתפילין באופן זה אם היו התפילין מוגבהים מן הבשר באופן שאויר מפסיק ביניהם להבשר דהוי חציצה ואולי הכא עוד גרע יותר מהתם דשם יש לומר דלמא דרך לבישה בכך, אבל בתפילין אין דרך הנחה בכך שתהי' התפילין בהפסק אויר ביניהם להבשר, והוי זה חציצה, ולפי מה שביארנו אשר חציצה פוסלת בתפילין, וא"כ גם אויר חוצץ ופוסל.
טו ויש לחלק דלא דמי מצוה דתפילין לבגדי כהונה, דהתם בבגדי כהונה הדין נותן בכוונת המצוה דבעינן שיהי' הכהן מלובש בבגדי קודש בשעת עבודה וכל חלק מחלקי הגוף אשר יכנס תחת סוג לבישה הרי הוא בכלל המצוה דלבישה בבגדי קודש, ומטעם זה אינו דומה חציצה דבגדי כהונה דמבואר שם בגמ' דאפילו משהו חוצץ, ואילו בחציצה דגבי דין טבילה מבואר דבעינן מדאורייתא שתהי' רובו וגם מקפיד עליו, וע"כ צריך לומר דשאני טבילה דבעינן רק שהטמא יטבול עצמו במים, ועיקר הטבילה באה באחרונה במשהו האחרון, דהיינו דגם משהו בחסרון, טבילה מעכב, ולהכי כל זמן שלא היתה החציצה ברוב הגוף וגם במקפיד עליו, נקרא שפיר קיום מצוה של טבילה דכיון דכל חציצת הגוף אם הוא בגדר אינו מקפיד, או גם במיעוט המקפיד, נתבטלה לגבי הגוף וכמאן דליתא דמיא, משא"כ בבגדי כהונה כאשר יבואר, - והיינו דהבגדי כהונה באים לתכלית קדושה לקדש את הכהן בקדושה חדשה והיא קדושת הקרבן, והבגדי כהונה אשר קדושת כלי שרת עליהן כמו"ש התוס' בזבחים כ"ד ד"ה הואיל יעוי"ש המה מקדשים את הכהן בקדושה הנחוצה לקדושת הקרבן, ובעינן שכל הגוף יהי' מקודש בקדושה יתירה הבאה ממקום קדושה דהיינו קדושת הבגדי כהונה, ובידיו ורגליו שאין הבגדי כהונה מקדשין אותו, הזהירה תורה לקדשם מן הכיור ממים קדושים דוקא, ומבואר ג"כ דטבילה לא מהני לזה, ולפי"ז מובן דבמקום דלא באה קדושה על הגוף, הרי חסרה קדושה בחלק הזה, והוי כבעל מום ועבודתו פסולה, ומטעם זה גם באויר מפסיק בין הבגדי כהונה להבשר הרי לא נתקדש חלק הזה מהגוף יען דהבגדי כהונה לא פעלו עליו מאומה במקום הזה לקדושה, משא"כ במצוה דתפילין דעיקר המצוה הוא הנחה על הגוף, כדכתיב על ידך ושפיר יש לומר דגם אם אויר מפסיק שפיר דמי כמו שמצינו במקום אחר דדרשינן על בסמוך, עי' תוס' סוטה ל"ז ד"ה מאי על, ולא איכפת לן בהפסק אויר.
טז עוד נראה דהתם בזבחים דוקא על רוח הנכנס תחת בגדיו רוצה למיפסל מטעם דהרוח הבא ממקום אחר מספקא לן דלמא הרי הוא כדבר ממשי, ואינו דומה לאויר הטבעי, ובזה שפיר יש לומר דאינו בסוג חציצה, ובהכרח צריך לומר כן דהרי מצינו דאויר כלי שרת מקדשין ג"כ כמו אויר מזבח דפסק הרמב"ם בפר"ג מפסוה"מ דמקדש אויר מזבח כמזבח יעוי"ש, ומבואר דהוא הדין לכלי שרת, והתוס' כתבו בזבחים כ"ד דבגדי כהונה דין כלי שרת יש להם, וא"כ גם בגדי כהונה האויר שלהם מקדש, וא"כ מה שייך למבעי אם אויר בגדי כהונה חוצץ, כיון דגם הוא מקדש, וע"כ דוקא באופן שנכנס רוח ממקום אחר על זה מיבעי' לי' אם חוצץ משום דהוי כדבר ממשי.
יז אמנם תקשה לפי"ז הא דבעי שם הגמ' בית השחי מהו שיחוץ והיינו אויר של בית השחי כדפירש"י יעוי"ש וקשה מדוע לא מהני מטעם קדושת אויר כלי שרת, ונראה דהתם בעי דוקא אם אמרינן דאויר המזבח לא מהני כמזבח, דבאמת הגמ' מספקא בזה בזבחים פ"ז ובעי הכא אם אמרינן דאויר מזבח אינו כמזבח וממילא אויר כלי שרת אינו מקדש, ובעי היאך יהי' הדין באויר של בית השחי.
יח ומיושב בזה הא דיש להעיר על הרמב"ם מדוע השמיט האי בעי' דבית השחי מהו לענין אם חוצץ בבגדי כהונה, ועמד בזה הכס"מ בפר"י מכלי המקדש יעוי"ש, ובמה שכתבנו אתי שפיר דכיון דפסק הרמב"ם דאויר כלי שרת מקדשין א"כ שוב אין למבעי' באויר של בית השחי דבודאי דקדושה יש על האויר הזה, ובצדק השמיטה הרמב"ם, ולפי"ז אכתי אין ראי' מזה לדין תפילין אם אויר חוצץ, ושפיר יש לומר דאינו חוצץ.
יט נראה לכאורה לפשוט זה מהא דאיתא בחולין ק"מ במצוה דקן צפור דחציצה מעכבת את המצוה ואם היתה מטלית מפסקת בין האם להבנים פטור משילוח מטעם חציצה, ואיתא במשנה שם היתה מעופפת [היינו פריחה באויר], אם כנפי' נוגעות בקן חייב בשילוח וכן פוסק הרמב"ם בפרי"ג משחיטה הי"ג, ומבואר שם דכל זה הוא מפני דכתיב "רובצת", נמצא לפי"ז דאויר חוצץ, ופריחה באויר לא נקרא רובצת, ועוד יגרע מחציצה דמטלית דהוי בעי' בגמ' שם, והרמב"ם כתב דספק הוה אם חוצץ ובאויר כתב להדיא דחוצץ, דהיינו שהאם היתה מעופפת מכוון כנגד הביצים והאפרוחים, הוי חציצה ופטור מהמצוה דשילוח, אמנם יש לדחות דשאני התם דכתיב רובצת, ובזה שפיר אמרינן דאם יש הפסק אויר שוב לא נקראת רובצת, משא"כ במקום דכתיב "על" כמו בתפילין דכתיב "על ידך" שפיר אית לן לומר דגם אם הי' הפסק אויר בינתיים ג"כ נקרא על ידך.
כ ויש להביא ראי' מהא דבעי בגמ' בחולין ע' לענין בכור שנפתחו כותלי בית הרחם אם נתקדש באופן זה, והספק אם אויר מקדש או נגיעת הבית הרחם מקדש, וכן כתב הרמב"ם פר"ד מבכורות הי"ט וז"ל נפתחו כותלי ביהר"ח ויצא הרי זה ספק אם נגיעת רחם מקדשת או אוירו עכ"ל, מבואר מזה דאם נחליט דהנגיעה ברחם מקדשת דאז בודאי לא הי' קדוש באופן זה שנפתחו כותלי בית הרחם. - וקשה מדוע לא אמרינן דיתקדש עבור זה עצמו דנחשב גם לנגיעה מפני שאויר אינו חוצץ, ומבואר בבכורות ט' דבמקום שאינו חוצץ כגון מב"מ דאז הרי זה כנגיעה ממש כמבואר שם, הרי מוכח להדיא דגם אויר חוצץ, וגרע ממין במינו דקיי"ל דאינו חוצץ, ולפי מה שביארנו לעיל דבתפילין של יד בודאי חציצה פוסלת, דמדכתיב לך ודרשינן במקום היותר קרוב לך דהיינו על הבשר ממש, וא"כ ודאי דגם אויר נקרא הפסק, וגם בתפילין של ראש נראה דבהפסק אויר נקרא לא קיים המצוה דתפילין, דהרי בעינן שיהי' מונחים על הראש, ואם אויר מפסיק הרי אינם מונחים על הראש, ולכן פשיטא שאויר מפסיק וחוצץ, וביותר כאשר ביארנו לעיל ל"ה דזהו גם כן שיטת הרמב"ם.
א ארבע ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת, מאי בינייהו וכו', וקשה מדוע לא אמרינן דנפק"מ לענין לאקדומי למצוה אחרת דלת"ק לא תוכל מצות ציצית להכריע מצוה אחרת הקדושה ממנה או תדירה ממנה כגון מזוזה דהוי יותר תדיר ויותר מקודש ממצות ציצית, ובטח במי שאין ידו משגת וצריך לציצית וגם למזוזה דודאי מצות מזוזה קדים יען דהוי יותר מקודשת מציצית, וגם הוי תדירה דנוהגת גם בלילה, אמנם כל זה הוא לרבנן דר' ישמעאל דסברי דמצוה של ציצית הוי מצוה חדא, משא"כ לר' ישמעאל דסבר דבציצית מקיים ארבע מצות, דאז מצות ציצית תכריע למצוה של מזוזה. -
ב גרסינן בירושלמי שלהי מגילה תפילה ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודם, רב הונא אמר תפילה קודמת, מ"ט דשמואל שכן היא נוהגת בימים טובים ובשבתות, מ"ט דרב הונא שכן הוא נוהגת במפרשי ימים והולכי מדברים מתניתא מסייע לשמואל תפילה שבלה עושין אותה מזוזה, מזוזה שבלה אין עושין אותה תפילין, למה שמעלין בקודש ולא מורידין, ע"כ, - והנה מזה יש להוכיח דכמו דחזינן דמצוה החשובה אשר יש בכחה להדחות את השניי' שאינה בחשיבות כמותה, הנה כמו כן תוכל להכריע גם שתי מצות שאינן במעלתן בחשיבותן, והוא מדחזינן דלשמואל דסבר מזוזה קודמת לתפילין, ונדחית מצוה דתפילין מפני חשיבותה של מזוזה. אעפ"י שע"כ יש בתפילין שתי מצות היינו תפילין של יד ותפילין של ראש, אשר מבואר בגמ' לקמן מ"ד שאינן מעכבין זה את זה, והיינו מפני שהן שתי מצות, וכן מבואר בהרי"ף פר"ד דר"ה יעוי"ש, וגם מוני המצוות למספר תרי"ג חשבוהו לתפילין לשתי מצות כמבואר בספר החינוך מצוה תכ"א ומצוה תכ"ב, וגם הרא"ש להלכות תפילין סי' ט"ו כתב ששתי מצות הן יעוי"ש, - וכיון דחזינן דסבר שמואל דמצות מזוזה החשובה ביותר, מדחה למצות תפילין אעפ"י ששתי מצות הן, - ומבואר לפי"ז דהמצוה החשובה יש בכחה להדחות גם שתי מצות אם אינן במעלתן בחשיבותן כהמצוה האחת אשר מעלתה בחשיבות יותר.
ג ויש לדחות דהתם בירושלמי מיירי באופן שלא חסר לו רק מצוה חדא או תפילה של יד או של ראש, ולא הוי נגד מזוזה אלא מצוה חדא, - וביותר כאשר ביארנו בספרנו נזר הקודש על מסכת זבחים אשר לפי דברי הרא"ש בה' תפילין סי' ל' ע"כ דעתו בפרושיו דהירושלמי תפילין ומזוזה איזו מהן קודמת, היינו דלא מיירי לענין כתיבתן, וכמו כן אין לפרש לענין קנייתן, והוא מדכתב דמסתברא דמצוה שבגופי' עדיף, והיינו דמיירי לענין קיום המצות בפועל, ומזה משמע דמזוזה קודמת גם לענין שתי התפילין בקיום מצוותן, אבל לפי"ז ודאי יש לדחות דאין ראי' לענין אופן שתודחה המצוה לגמרי, - דהתם שאני דעכ"פ יקיים תיכף גם מצות תפילין. אבל לא שמענו מזה לענין להדחות מצוות השתים לגמרי בשביל קיום מצוה חדא החשובה.
ד איתא בירושלמי נזיר פר"ז ה"א נזיר שלשים ונזיר מאה יטמא נזיר שלשים, נזיר מאה ונזיר עולם יטמא נזיר מאה, נזיר עולם ונזיר גזירות [דהיינו נזירות של שלשים כל ימיו] אית תניי תני יטמא נזיר עולם, ואית תניי תני יטמא נזיר נזירות, מאן דאמר יטמא נזיר עולם הא נזיר נזירות לא מפני שקרבנותיו מרובים, ומ"ד יטמא נזיר נזירות ולא יטמא נזיר עולם מפני שתגלחתו מרובה, יעוי"ש, - והביאור בזה דהנזיר עולם קדושתו מרובה, וזהו תגלחתו מרובה, ונזיר נזירות קרבנותיו מרובים, והיינו שהנזיר עולם קדושתו חמורה מצד איכות קדושתו, ונזיר נזירות יש לו חשיבות מטעם ריבוי המצות שמקיים, וזהו דפליגי תנאי, דחד סבר דמשגיחין על איכות הקדושה, וחד סבר דמשגיחין על הכמות דהמצוות שיקיים זה, זה נראה סברתם.
ה והנה הרמב"ם השמיט דין זה לגמרי, ואין לנו הוכחה לזה להלכה, וכבר עמד בזה המל"מ פר"ז מנזירות הי"ד, יעוי"ש, - ונראה לומר בטעם השמטת הרמב"ם האי דינא דהירושלמי משום דמפרש רבינו דכל עיקר פלוגתא זו דהירושלמי שייכא רק אליבא דר"א דפליג שם במשנה עם החכמים בכהן ונזיר שפגעו במת דסברי רבנן דיטמא נזיר ולא יטמא כהן מפני שזה קדושתו קדושת עולם, וזה קדושתו קדושת שעה, ור' אליעזר פליג וסובר יטמא כהן ולא יטמא נזיר וא"ר אליעזר הטעם מפני שהנזיר מביא קרבנות על הטומאה, יעוי"ש, ודברי ר' אליעזר צריך ביאור דאטו בשביל שמביא קרבנות להכי קדושתו חמורה מכהן שקדושתו קדושת עולם, ונזיר עיקר קדושתו אינה אלא לשעה, וכנראה שזהו כוונת הירושלמי לבאר דברי ר' אליעזר, ואמרו בירושלמי דסברת ר' אליעזר דתדיר עדיף ממקודש יעוי"ש ובפנ"מ, וגם לזה עדיין יש לבאר מה ענין נזיר לתדיר, ופירוש הפנ"מ דחוק, - וכנראה סברת הרמב"ם הביאור בדברי ר' אליעזר דסבר דכיון דנזיר איתא בקרבנות, והרי איתא בהרבה מצות, ובשביל זה שמקריב הרבה קרבנות הרי הוא נחשב למעלת תדיר שתדיר הוא במצות, וזהו שאמרו בירושלמי דסבר ר' אליעזר דתדיר עדיף ממקודש, [וע"כ הא דאיתא שם דסבר ר"א כב"ש לאו דוקא, דהרי ב"ש סברי מקודש עדיף, אלא הכוונה פלוגתא דבי"ש וב"ה], ובזה פליגי תנאי בנזיר עולם ונזיר נזירות דזה דומה מעט לכהן ונזיר דנזיר עולם הוי קדושת עולם דומיא לכהן, ונזיר נזירות הרי הוא כנזיר לגבי' כהן כן הוא הנזיר נזירות לגבי' הנזיר עולם, ופליגי תנאי, דחד סבר דדינו של הנזיר עולם כמו כהן לגבי' הנזיר נזירות מפני שמביא קרבנות הרבה יותר מהנזיר עולם, והוי תדיר יותר לגבי', ויטמא הנזיר עולם ולא יטמא הנזיר נזירות, - וחד סבר דנזיר עדיף מכהן דהרי מלבד קדושתו העולמית הרי הוא גם בהרבה מצות יותר מכהן, והיינו שתגלחתו מרובה, וממילא עדיף ג"כ מהנזיר נזירות מפאת קדושתו החמורה, נמצא דרק אליבא דר"א פליגי, אבל לדידן דקיי"ל כרבנן דר"א דכהן עדיף מנזיר, הרי משגיחין תמיד על איכות הקדושה, ומובן מאיליו דכמו שבכהן ונזיר הדין דיטמא נזיר מפני שקדושתו קלה מהכהן, כן גם בנזיר עולם עם נזיר נזירות יטמא הנזיר נזירות ולא יטמא הנזיר עולם, כי אין אנחנו משגיחין על ריבוי המצות, - ומשום זה השמיט רבינו דין זה מהלכותיו. -
ו ולפי"ז יבואר היטב הא דאיתא בקדושין כ"ט לעולות לרגל ולפדות את בנו דסבר ר' יהודה דעולה לרגל מטעם דהוי מצוה עוברת, - ולכאורה הי' יכול לומר ר' יהודה טעם אחר משום דבעלי' לרגל מקיים שתי מצוות, לשיטת הירושלמי ריש חגיגה דסבר דאיכא מצוה בראיית פנים גם בלא קרבן, וגם מביא קרבן, נמצא דמקיים שתי מצות והתוס' ריש חגיגה מסקו כן להלכה יעוי"ש, ולפי"ז הי' לו לר' יהודה לומר דעלי' לרגל עדיפא משום דמקיים שתי מצות, אבל לדברינו אתי שפיר, דלפי מה שכתבנו בספרנו נזר הקודש דהחיוב דעכשיו דאיכא בזה משום אין מעבירין על המצות, אם יניח המצוה דעכשיו עבור המצות דלאח"ז, - ונמצא דהמצוה דעכשיו חיובה יותר נחוצה, ומבואר ברש"י לקמן מ"ט דהחיוב דעכשיו יש לו דין מקודש, יעוי"ש, ולפי"ז בודאי יהי' החיוב פדיוה"ב דעכשיו מכריע גם שתי מצות של עלי' לרגל, להכי הוכרח לומר בזה דרגל עדיפא משום דהוי מצוה עוברת.
ז ועכ"פ לפי מה שביארנו דאין הכרעה לריבוי המצות לענין אקדומי, ואתי שפיר ויתיישב הסוגיא דהכא דלא נחית לזה, משום דלא משגיחין על ריבוי המצות רק על איכות המצוה משגיחין, - ומצינו ג"כ לר' ישמעאל דיליף עשה דוחה לא תעשה מכלאים בציצית כמבואר ביבמות ה' יעוי"ש, ולא אמרינן דשאני מצות ציצית דלכל הפחות איכא הרבה מצות בקיומן, אבל ע"כ צ"ל דהעיקר יש להשגיח על האיכות של המצוה, כמו שכתבנו.
באדיבות ספריית דיקטה dicta.org.il | רישיון CC BY-SA 4.0
ומיהו ההיא איכא לשנויי דנהרג איצטריכא ליה דהוה אמינא דווקא מת מעצמו דמוכח מילתא דנפל הוא וכן פירש שם בקונטרס דמת מעצמו לא איצטריכא ליה דאין פודין דהא כתיב (במדבר יח) ופדויו מבן חדש תפדה אבל נהרג איצטריכא ליה לאשמועינן דלא אמרינן דאי לא קטליה הוי חיי ולאו נפל הוא ולפרקיה וקשה לפירושו דופדויו מבן חודש גזירת הכתוב הוא ולא לאפוקיה מתורת נפל אלא אפילו קים ליה בגויה שכלו לו חדשיו אע''ג דמהכא נפקא דכל ששהה ל' יום באדם אינו נפל מידי דהוה אבן שמנה ימים דבהמה דילפינן מינה דאינו נפל אע''ג דגזירת הכתוב כי קים לן בגוויה שכלו לו חדשיו כדמוכח בפ''ק דראש השנה (דף ו:) דאין מונין לו אלא משעת הרצאה ועוד אמרי' בפרק יש בכור (בכורות דף מט.) גבי פודה את בנו בתוך שלשים יום ונתאכלו המעות בתוך ל' יום אין בנו פדוי עוד אמרי' בירושלמי בפ''ק דקדושין גמרא בהמה גסה ניקנית במסירה רבי יהודה אמר שאל רבי אלעזר בכור שנטרף בתוך ל' יום א''ל דומה לו כמי שמת ופטור מחמש סלעים של בן ואי בנהרג מאי שייך למימר כמי שמת ומפרש ר''ת דנטרף היינו דנעשה טריפה אע''פ שחיה יותר מל' יום וכיון שיש לו שני ראשים היינו טריפה דכל יתר כנטול דמי. מ''ר: מה להלן במקום הראוי ליטמא בנגע אחד כו'. וא''ת אי מה להלן במקום בשר אף כאן במקום בשר כגון פדחתו. מ''ר: האי מאן דחייטיה לגלימיה לא עבד כלום דכמאן דשריה [דמי]. פירש בקונטרס בלשון אחר שנכפל טליתו ותפרה שלא תשוב לאיתנה אפ''ה לא עבד כלום ולא היה לו לפרש כן דלקמן בפ' התכלת (דף מא.) תניא טלית כפולה חייבת בציצית ורבי שמעון פוטר ושוין שאם כפלה ותפרה שחייבת אלמא שחייבת במקום הכפילות להטיל שם ציצית ולא אמרינן כמאן דשרייה דמי ויועילה ציצית שבקרנותיה: