והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר הוציאו לו את הכף ואת המחתה חפן לתוך חפניו ונתן לתוך הכף הגדול לפי גדלו והקטון לפי קטנו וכך היתה מדתה נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו מהלך בהיכל עד שהוא מגיע לבין שתי הפרוכות המבדילות בין קדש ובין קדש הקדשים וביניהן אמה ר' יוסי אומר לא היה שם אלא פרוכת אחת בלבד שנ' והבדילה הפרכת לכם בין הקדש הראשונה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון מהלך ביניהן עד שהוא מגיע לצפון הגיע לצפון הפך פניו לדרום מהלך לשמאלו עם הפרכות עד שהוא מגיע לארון הגיע לארון נתן את המחתה בין שני הבדים צבר את הקטורת על גבי גחלים ונתמלא הבית עשן יצא ובא לו כנגד בית כניסתו ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל אמר הר"ם מקדש ראשון היה בו פרכת אחת ובמקדש שני היו שתים מפני ספק שנתחדש להם בעת הבנותו ועוד נבאר זה במקומו במסכ' מדות ור' יוסי נתבאר לו אותו הספק וראה כי מקום הפרכת על צורת כך וזהו ענין אמרם לא היה שם אלא פרכת אחת ועוד אבארהו לך במקומו ואמרו עד שהוא מגיע לארון רוצה בו למקום ארון כי בבית ראשון שהיה שם ארון לא היה בו אלא פרכת אחת והוא בכאן ספר סדר בית שני שלא היה שם ארון והיו שם שני פרוכות וענין אמרו ובא לו כדרך בית כניסתו שהיה יוצא אחורנית ופניו כלפי קדש הקדשים ואחריו אל הפתח וזה גדולה וכבוד למקום וכך היו עושין כהני' בחזרתם מן המעמד כולם היו חוזרים לאחוריהם ולשון תפלה קצרה כך יהי רצון מלפניך ד' אלקינו שאם היתה שנה זו שחונה תהא גשומה ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה ולא יהיו עמך בית ישראל צריכין לפרנסה ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים פי' שחונה חמה תרגום ולא יחם לו ולא שחין ליה והיה מתפלל שישוה השם מזג אותה שנה וזו טובה גדולה כוללת האדם והבהמה כי כשהאויר שוה במזגו יבריא גופות בני אדם החולים ויתמיד בריאות הבריאים והברכה הראשונה הוא והסיר ד' ממך כל חולי ואחר כך היה מתפלל בהתמדת מלכות היושר והאמונה וזהו הצריך יותר ואחר כך היה מתפלל אחר אלו השני דברים הכלליים על דברים פרטיים לכל בני אדם שיתקן השם מעשה כל אחד ואחד ויצליח מעשיו וסחורותיו כדי שלא יצטרך לשאול ולבקש מאחר ואח"כ היה מתפלל בירידת הגשמים והוא אמרו אל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לפי שאלו לא יבקשו מאת השם אלא התמדת זריחת השמש וזכות האויר ומניעת הגשם שלא להבעית כמו שלא להפחיד לפי שאילו היה מתאחר היו מפחדין שמא ארעו מיתה כי הרבה כהנים גדולים היו מתים בקדש הקדשים אם לא היו ראויין או אם שנו מעשה הקטורת הלא תראה אמרו ית' לאהרן ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת ופי' שתייה יסוד ובאמת כי מקום העבודה יסוד העולם כמו שזכרנו בתחילת אבות:
אמר המאירי הוציאו לו את הכף ואת המחתה פי' אחר שחתה הגחלים במחתה והניחה מלאה גחלים על הרובד הרביעי שבעזרה כמו שביארנו בפרק רביעי היו מוציאין לו כף של זהב ריקנית מלשכת הכלים [ומחתה] ומחתה זו שמוציאין לו עם הכף היו סבורים בגמ' שאף היא מלשכת הכלים ושהיא גם כן מחתה של גחלים ומתוך כך [הקשו] והא תנא ליה נמי מחתה באידך פרקין דלעיל מ"ג ב' ותירץ בה שמחתה של קטרת קאמר והיו מוציאין אותה מלשכת בית אבטינס ומוליכין למקום שהניח שם מחתת הגחלים ופי' בגמ' מחתה מלאה וגדושה מקטרת סמים דקה מן הדקה מאותן שלשה מנים שהחזירו למכתשת מבערב והיה חופן מאותה מחתה מלא חפניו ונותן מחפניו לתוך הכף ואמר על חפינה זו שהיתה לפי חפניו של כהן גדול הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו שיש שחפניו גדולים ויש שחפניו קטנים ולא היתה מדה ידועה לחפנים של אדם בינוני שמלא חפניו דוקא ולא מדה אחרת וזה שאמר וכך היא מדתה לא שיהא יכול לעשות מדה לכך אם קבועה ולחפנים בינוניים אם גדול לפי גדלו אם קטן לפי קטנו אלא פי' בגמ' כשם שזו היא מדתה בחוץ כך זו היא מדתה מבפנים ר"ל שצריך לחזור ולערות אותן מלא חפנים מן הכף לחפניו לתנו מתוך חפניו על הגחלים על הדרך שיתבאר:
ומ"מ שאלו בגמ' למה הוצרך לכף ריקנית לערות בה הקטורת ופירשה שאי אפשר בשום פנים אלא בכך שהרי אי אפשר לו ליכנס במלא שתי חפניו קטורת עם מחתת הגחלים ביחד וכן לא להניח הקטורת על מחתת הגחלים מבחוץ שאין לו להקטיר אלא מבפנים כמו שביארנו וא"ת שיכניס תחלה מחתת הגחלים ויניחנה בין הבדים ואח"כ יחזור ויחפון הקטרת ויחזור ויכנס ליתנה על מחתת הגחלים או בהיפך התורה אמרה שהגחלים והקטרת יכנסו בהבאה אחת כדכתיב ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח ומלא חפניו קטרת סמים דקה והביא (אל) מבית לפרוכת אלמא הבאה אחת לשתיהם וא"ת שיחפון הוא ויביא כהן אחר מחתת הגחלים ויצא לו מיד אף מן ההיכל מדכתיב וכל אדם לא יהיה וכו' א"כ תינח בהיכל כשיגיע מיהא לפני לפנים האיך יעשה שהרי אין חבירו יכול ליכנס וא"ת שיחפון ויביא מחתת הגחלים בשיניו אין זה דרך כבוד על כל פנים צריך היה לחפון ולערות בכלי ליטול אח"כ הכלי ביד אחת ומחתת הגחלים ביד אחרת ואחר שכן מוטב לעשות כן בכף שכבר מצאנוה זוכה לכך בחנוכת הנשיאים כדכתיב כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת ונוטל מחתת הגחלים בימינו והכף בשמאלו ואע"פ שהקטרת שהיא עיקר המצוה ראוי ליתנו בימין יותר מן המחתה שאינו אלא מכשיר של מצוה וכמו שאמרו עליה בגמרא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא תרצוה מפני שהכף קלה שלא היה נותן בה אלא מלא חפניו סמי הקטורת ומחתת הגחלים כבדה שהיתה מחזקת ג' קבין ולא היה השמאל סובלה כימין ואפי' היו ידי הכהן גדולים שיהו חפניו מחזיקים שלשת קבים או יותר על הדרך שהעידו על ר' ישמעאל בן קמחית שהיה חופן ארבעת קבין מ"מ זו חמה וזו צוננת ואין השמאל יכול לסבול את החמה כימין וכן שמאחר שרוב כהנים אינם חופנים כל כך הולכין אחר הרוב:
ולענין ביאור מיהא יש לתמוה כהן שחופן שלשת קבין האיך מקטיר על מחתה שבה שלשת קבין גחלים והיא מלאה וכמו שאמרו מ"ג ב' מחזקת שלשת קבין וא"כ לא היה הקטרת צבור אלא בגודש המחתה ואי אפשר שיהא הגודש מחזיק בכל הכלי שהרי אמרו שבת ל"ה א' גודשא תלתא תדע שזו שאמרו היום חותה בשל שלש קבין פירושו לכהן בינוני אבל כל שהיו רואים בו שידיו מחזיקות יותר משאר בני אדם היו מכינים לו מחתה גדולה יותר וכן לקטן ביותר קטנה משלשת קבין ומתוך כך נוטל את הכף בשמאל ומחתת הגחלים בימין ועל כל פנים צריך היה ליתן מתוך חפניו על הגחלים וכיצד היה עושה שצריך היה להזהר שמא יפול מן הקטרת לארץ אפי' כחרדל שאם כן נמצא מלא חפניו חסר ויותר ממלא חפניו אינו יכול להכניס דהויא ליה רבותא שלא לצורך פי' בגמ' מ"ט ב' שכשנכנס לפני לפנים מניח מחתת הגחלים בין הבדים ואוחז בראשי אצבעותיו של שתי ידיו את יד הכף שהיא בשמאלו ומושכה מעט מעט במתון בשני גודליו שלא תתנדנד יותר מדאי עד שמגיע ראש ידה של כף לבין אצילי ידיו והכף עצמו בפס ידיו ומטה את הכף מצדה מעט עד שתתערה כולה לתוך חפניו ונותן מתוך חפניו על הגחלים שבמחתה ומפזרה על הגחלים שיהא עשנה ממהר ויתמלא הבית עשן ולא יזונו עיניו מבית קדשי הקדשים וכשיתמלא הבית עשן יוצא לו על הדרך שיתבאר למטה ובגמ' מ"ט ב' נחלקו לומר שלא היה מפזרה אלא צוברה כדי שיהא עשנה שוהה ולא ימות בעשן ואף משנה זו מוכחת כן שאמר צבר את הקטרת וכו' וכן הלכה:
ואף בגמ' נ"ב ב' נחלקו מהיכן הוא מתחיל לצבור את הקטרת מהם שאמר חוצה לבית שהוא פנימה לו כלומר מתחיל בצד שלפניו והולך לו מעט מעט עד שצבר עד קצה פנימי של מחתה שלא להעביר על הגחלים אלא לצבור עליהם ראשון ראשון ומהם שאמר בהיפך שמתחיל בקצה פנימי של מחתה שאם יצבור תחלה כלפי עצמו כשהולך אח"כ לצבור לפניו כבר עלו שביבים מן הקצה הראשון מצד הקטרת ויכוה זרועו עד שאמרו שמלמדים היו לו אל תתחיל [מפניך] שמא תכוה וכן הלכה וזו אחת מן העבודות הקשות שבמקדש:
ונשוב לדברינו והוא שכשנטל את המחתה של גחלים בימין והכף של קטרת בשמאל הולך לו מאותו רובד שהיתה מחתת הגחלים לשם בהיכל כנגד צד המערב ששם בית קדשי הקדשים עד שמגיע בין שתי פרוכות שהיו מבדילות בין הקדש ובין קדשי הקדשים ואותם הפרוכות היו לפני הדביר אחת לפנים מחברתה וביניהם חלק אמה כנגד עובי אמה טרקסין שהיה במקדש ראשון שהיה מבדיל בין ההיכל ובית קדשי הקדשים גם כן ובבית שני לא עשו אמה טרקסין מפני שהיה גבוה הרבה יותר מבית ראשון ולא היה עובי אמה מספיק להעלותו בגובה בנין כל כך שבית ראשון שלא היה גבוה אלא שלשים אמה היה רוחב אמה מספיק לכך אבל בית שני שהיה גבהו מאה אמה לא היה רוחב אמה מספיק לגובה כזה והוא שאמרו ב"ב ג' א' רוחב ברום תלתין קאי ברום מאה לא קאי ולהוסיף ברוחב אי אפשר שהיה אויר ההיכל מתמעט מארבעים אמה ולהוסיף בקרקע אי אפשר שהכל היה מצוייר בנבואה כדכתיב הכל מיד ה' עלי השכיל ולבנות עד שלשים כותל באמה רוחב ולחוץ למעלה מן השלשים בפרוכת אין הדבר נאה להיותו לחצאין אלא או כולו בבנין או כולו בפרוכת ולפיכך עשו שני פרוכות ארוכות ורחבות מן הארץ עד התקרה זו לפנים מזו וחלל אמה ביניהם כנגד עובי אמה טרקסין שבראשון מפני שספק היה בידם אם אותו עובי של אמה טרקסין שלפנים הימנה עשרים לדביר והימנה ולחוץ ארבעים להיכל אם אותו עובי לענין קדושה היה כלפנים או כלחוץ ומתוך כך הוצרכו לעשות שתי פרוכות להשאיר אותו חלל שבנתיים באותו ספק ור' יוסי אומר לא היתה אלא פרוכת אחת כעין של משכן שנאמר בו והבדילה הפרוכת וכו' ולדעתו לא היה להם ספק כלל בענין זה אלא ברור היה להם אם כלפנים אם כלחוץ ובמקום שנתברר להם שקדושת קדש הקדשים כלה שם העמידו הפרוכת:
וחזר ואמר על דעת ת"ק שהחיצונה והיא אותה שלצד ההיכל פרופה מן הדרום כלומר שהיה ראשה כפול על עצמה ונתונה בקרסי זהב על שאר היריעה כדי שלא תסגור כל הצד וישאר מקום כניסה מצד הדרום והפנימית והיא אותה שלצד הדביר היתה פרופה מצד הצפון ולא היו שתיהן פרופות זו כנגד זו מצד אחד שאלו כן היו העומדים בהיכל יכולים לראות לפני לפנים וכן שלא התקינו שלא יהו הפרוכות פרופות אלא שיהא מגביהם בשעת כניסה שהרי אין ידיו פנויות להגביהן אלא חיצונה פרופה מצד דרום ופנימית חוצצת בפני פתחה ופנימית פרופה מן הצפון וחיצונה חוצצת בפני פתחה והוא נכנס דרך דרום לפתחה של חיצונה ומהלך בין שתי הפרוכות עד שמגיע לפירוף הפנימית שבצד צפון ונכנס משם לפני לפנים וכשהגיע לפתח זה שבצפון לא היה נכנס כנגד פניו שהרי אין הארון כנגדו אלא באמצעית הכותל עומד ומתוך כך הופך פניו לדרום שהוא לשמאל וכהן והולך כנגד דרום עד שמגיע לאמצע הפרוכת שכנגד הארון ומשם הופך פניו למערב והולך אצל הארון ומניח מחתת הגחלים בין שני הבדים ומערה מן הכף לחפניו על הדרך שביארנו למעלה ומחפניו צוברו על הגחלים ומתמלא הבית עשן ויוצא לו מיד ובא להיכל דרך כניסתו ר"ל שהולך אחורנית פניו לקדש הקדשים ואחוריו להיכל דרך יראה וכשהיה הכהן יוצא מבית קדשי הקדשים ומגיע לבית החיצון ר"ל ההיכל מתפלל שם תפלה קצרה ולא היה מאריך כדי שלא להבעית את ישראל שח"ו יהו סבורים עליו שמת שכך היתה קבלה בידם שכל שמשנה דבר בענין הקטורת מיד מת כגון שנתן הקטורת על הגחלים קודם שיכנס כמעשה הצדוקים או אם אינו הגון ופי' בגמ' נ"ג ב' נסח התפלה כך יהי רצון מלפניך ד' אלקינו שאם שנה זו שחונה ר"ל חמה תהא גשומה ר"ל כדי שיצטנן האויר עד שיהא מזגו שוה מצד המקרים כמצד מזגו שהוא חם ולח והוא המזג הנאות וזה ידוע שהיות האויר במזג שוה הוא שמירת הבריאות והיה אומר אח"כ ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה כלומר שהיה מתפלל על מלכות הנודע ביושר ובאמונה ולא יהו עמך ישראל צריכים לפרנסה כלומר שיצליחו כולם עד שלא יצטרכו זה לזה ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים ר"ל שמתפללים על מניעת גשמים:
משניטל ארון פי' משניטל בחרבן בית ראשון שגלה הארון לבבל ולא חזר בבית שני ואע"פ שהחזיר להם כרש רוב הכלים לא היה הארון בכלל וכמו שאמרו במסכתא זו בסוף פרק ראשון כ"א ב' שבית שני לא היה בו ארון ולא כפרת ואחר שכן לא היה נותן מחתה בין הבדים אלא אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ר"ל דוד ושלמה במקום הארון ושתיה היתה נקראת ור"ל לשון יסוד ופי' בגמ' נ"ד ב' שממנו נשתת העולם וביאורו שמשם נתייסד תכלית העולם והמכוון בו והיתה גבוהה מן הארץ שלש אצבעות ובה היה נותן את המחתה ומקטיר ושמא תאמר והרי משנתינו בבית שני נאמרה וכמו שביארנו בענין הפרוכות ובבית ראשון לא היה שם שתי פרכות ואעפ"כ נאמר בה הגיע לארון ונתן את המחתה בין שני הבדים פרשוה בגמ' נ"ב ב' כך הגיע למקום ארון נותן למקום שהיו שם כבר שני הבדים וזהו מקום אבן שתיה ומשנה זו ר"ל משניטל הארון היא שנויה לדעת האומר שהארון גלה לבבל ומ"מ בגמ' יתבאר בה דעת אחרת שבמקומו נגנז:
זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
כבר ביארנו בכמה מקומות שהגוים כזבים לכל דבריהם ורוקן מטמא כרוקו של זב מעתה כל שאירע לכ"ג ביום הכפורים כן עובד הסגן או כהן אחר תחתיו מעשה היה בישמעאל בן קמחית שהיה משמש ביוה"כ בכהן גדול ויצא וספר עם ערבי אחד בשוק ר"ל לצורך איזה דבר שנתבקש עליו ונראה שבין עבודה לעבודה יצא וסוף דבר נתזה צינורא מפיו על בגדו ונכנס ישבב אחיו ושמש תחתיו ונראה שהיה ממונה לסגן ואף הוא הוצרך לצאת לספר עם הגמון אחר וניתזה צינורא על בגדו ונכנס אח שלישי ושמש תחתיו וראתה אמם שלשה כהנים גדולים ביום אחד ולמדת שכשם שאם אירע פסול בכ"ג משמש כהן המתוקן לו לכך תחתיו כך אם אירע פסול בזה משמש אחר תחתיו אע"פ שלא הותקן לכך ושלא פירש שבעה ימים קודם היום שהרי אף הסגן היה עובד בלא פרישה לדעתינו כמו שביארנו בפרק ראשון:
שבעה בנים היו לה לאמו של ר' ישמעאל בן קמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך אמרה להן מימי לא ראו קורות ביתי שערות ראשי כלומר דרך הפלגה לרוב צניעות ואע"פ שהרבה עשו כן ולא הועילו ברוך בעל המאזנים ומ"מ מדת הצניעות משובחת הרבה ובנשים יותר בתלמוד המערב אמרו כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה כל שהיא צנועה הרבה ראוי לצאת ממנה כהן גדול המשמש בבגדי זהב ובמקום אחר אמרו כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאים הימנה מלכים ונביאים:
המנחות הנקמצות מצות קמיצתן אם מנחת הסלת היא נותן את הסלת בכלי הראוי לכלי שרת ואם מן המנחות הנאפות היא כגון של מחבת ומרחשת ומאפה תנור אופה במקדש ופותת ונותן את הפתיתין לכלי שרת ואח"כ נותן על הסולת או על הפתיתין שמן ולבונה ומוליכה אצל הכהן וכהן מוליכה אצל המזבח ומגישה בקרן דרומית מערבית ואח"כ מסלק את הלבונה לצד אחר וקומץ ממקום שנתרבה שמנה ונותן הקומץ בכלי שרת ומלקט את הלבונה ונותנה על הקומץ ומעלה על המזבח ומקטיר והשיריים נאכלים לכהנים וקומץ זה צריך ליטלו בקומצו ר"ל שאם עשה מדה לקומץ ונטלו באותה מדה פסול על הדרך שביארנו בחפינת הקטרת שביום הכפורים שצריך ליטלו בחפניו ולא במדה וכן צריך שיהא הקומץ מצומצם כדרך שאדם קומץ והוא שיהא תוחב שלש אצבעותיו על פס היד וזהו הקומץ ואם היה מבורץ ר"ל שהרחיק אצבעותיו זה מזה עד שהקמח או הפתיתין מבצבצין ויוצאין בין האצבעות פסול אלא ידביק אצבעותיו ויהא חופן בראשי אצבעותיו על פס ידו ואינו צריך למחוק מן הצדדין במנחת הסלת בגודלו מצד האצבע השניה ובקטון אצבעותיו מצד האצבע הרביעית שכל שבסלת בירוציה נופלין מכאן ומכאן מאליהן אבל מנחת מחבת ומרחשת שהם פתיתין ובירוציהן מתעכבין מוחק בגודלו מלמעלה ר"ל מצד האצבע השניה ובאצבע קטנה מלמטה ר"ל מצד האצבע הרביעית והיא אחת מעבודות קשות שבמקדש שצריך הוא במחיקתו שלא ישארו שם מן הפתיתין היוצאים לחוץ כלום ושלא יצא עם מחיקתו ממה שבפנים כלום:
