מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁשָּׁבַת בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן, וּשְׁאָלוּהוּ שְׁלֹשִׁים הֲלָכוֹת בְּהִלְכוֹת סֻכָּה. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, אָמַר לָהֶם: שָׁמַעְתִּי, וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, אָמַר לָהֶם: לֹא שָׁמַעְתִּי. נראה לי בס"ד דלא על חנם נזדמן כך אלא הוא על פי מה שאמר בגמרא (סנהדרין צז:) דלא פחית עלמין מתלתין צדיקים גמורים רואין פני שכינה לפעמים המה י"ח בארץ ישראל וי"ב בחוץ לארץ ולפעמים להפך יעוין שם. והנה הצדיקים גמורים הם כמו סוכה ממש שמגינים על ישראל והם שלושים צדיקים גמורים לכך נזדמן דשאלוהו שלושים הלכות בהלכות סוכה וכנגד התחלקותם שהם י"ב כאן וי"ח כאן כן אלו השלשים שאלות נחלקו לי"ב וי"ח.
מִיָּמַי לֹא קִדְּמַנִי אָדָם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. יש להקשות למה הזכיר להם מידות אלו דאין שייכים לענין אטו לשבוחי גרמיה הוא בא? שלא היה צריך לומר להם אלא אחת והוא שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי מֵעוֹלָם?
ונראה לי בס"ד כי על דבר זה 'שֶׁלֹּא יֹאמַר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבִּי' יש להקשות וכי כל האופנים שבעולם שמעם מפי רבו? ולפי מדתו זאת מוכרח שיסתום שערי תשובה בפני רוב השואלים דת ותורה אף על פי שהוא יֵשׁ לְאֵל יָדוֹ להשיב ונמצאת מדה זו קשה דלקו בה כמה וכמה שואלי דת! לכן הגיד להם שלש מדות יקרות אלו 'שֶׁלֹּא קִדְּמַנִי אָדָם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשֶׁלֹּא הִנַּחְתִּי אָדָם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְיָצָאתִי' דמאחר שהיה מחובשי בית המדרש כל כך ודאי שמע כמה וכמה אלפים ורבבות אופני שאלות בדת ותורה, ולכן ודאי רוב הקרוב לכל דאלו השאלות אשר ישאלון ממנו בא כדמותם וצלמם לפני רבותיו ושמעם הוא שבזה יוכל להשיב לשואלים ממנו ונמצא דלא נפיק פסידא כולי האי ממדה זו שהוא מחזיק בה.
וְלֹא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, לֹא שְׁנַת קֶבַע וְלֹא שְׁנַת עֲרַאי. פירוש שִׁינַת קֶבַע קאי על שינת הלילה שדרכם היה לקבוע לימוד בית המדרש גם בלילות אך היו ישנים שם שלש או ארבע שעות שינת קבע והוא גם בלילה לא היה ישן שם שינת קבע אלא שינת עראי בשביל ההכרח.
ומה שאמר שִׁינַת עֲרַאי קאי על שינה שביום דאף על פי דהיו התלמידים ישנים ביום שינת עראי מחמת דהם נעורים ברוב שעות של הלילה עם כל זה הוא לא היה ישן שינת עראי שדרכם לישן ביום, כלל ועיקר.
וְלֹא אָמַרְתִּי דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי מֵעוֹלָם. כתב הרב חיד"א ז"ל בספרו שמחת הרגל מהכא מקשו על מה שאמר הרמב"ן ז"ל פרק הזהב גבי תנורו של עכנאי (בבא מציעא נט:) שהחכמים היו אומרים מפי השמועה ורבי אליעזר היה אומר 'כך נראה בעיני' לפיכך לא קבלו ממנו כל ראיות שבעולם ואילו הורה למעשה בזמן הבית היה נעשה זקן ממרא! עד כאן דברי הרמב"ן ז"ל דכתבו בשמו הנימוקי יוסף והריב"ש והדבר קשה דלא אפשר שיאמר רבי אליעזר 'כך נראה בעיני' שהרי לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם! ולכאורה היא קושיא אלימתא וכבר חזינן מאי דתריץ הרב חוות יאיר ולא הרוה צמאונינו כדכתיבנא שם בפרק הזהב, עד כאן לשונו הגאון חיד"א ז"ל.
ולי אנא עבדא נראה דקושיא ליתא מעיקרא דבאמת בהך עובדא דעכנאי שינה רבי אליעזר שיטתו ומנהגו ולא נהג במידה זו שהיתה אתו אותה מעשה אחת היתה ופרסמה הכתוב בתלמוד דהא גדולה מזו עביד שם שהוא היה יחיד ונחלק על רבים ועשה כמה פלילות שיקבלו דעתו בעל כרחם וכן לא יעשה על פי דין תורתינו הקדושה שאמרה (שמות כג, ב) 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת' ואם כן אין לתמוה על מה שעבר על מידתו הנזכר וכי מידתו הנזכר עדיפה מהכלל הנאמן שבתורה ד'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת'? ואיך לא השגיח בו וכל שכן היכא דהרבים מעידים שכך קבלה אצלם מפי השמועה איך עלה על דעתו לחלוק על השמועה מסברה דנפשיה? וראה והבט בדין שדנו אותו שברכוהו ומזה תדע קושי הדבר ששגג בו כמה היה והבן בדברי הרמב"ן ז"ל שכתב ואלו הורה למעשה בזמן הבית היה נעשה זקן ממרא! שרמז בזה לומר אותו היום יצא רבי אליעזר ע"ה מגדר ההלכה ובודאי שנתגלגל הדבר להיות לו כך בשביל איזה טעם כמוס כי לא על חנם בא לידי כך! ובחדושינו עשינו איזה טעמים בדבר זה שנתגלגל בכך ואיך שיהיה אין קושיא מהך עובדא לומר איך שינה מדתו לבלתי יאמר דבר שלא שמע מפי רבו? דגדולה מזו שינה בהך עובדא וזה ברור.
והנה בפתח עינים בפרק הזהב הביא התירוץ מן הגאון חוות יאיר ז"ל כך דכשהיו שואלין ממנו הלכה למעשה אז לא הורה דבר שלא שמע מפי רבו מה שאין כן כשדן עם חביריו בהלכה בתנורו של עכנאי היה אומר דעתו וכתב הגאון חיד"א דבריו קשים לשמוע דהרי הא דתנורו של עכנאי הלכה למעשה היה כדמשמע בסוגיין וכו' עיין שם.
ויש ליישב דבריו דהתם השאלה נשאלה תחלה מן החכמים ולא מן רבי אליעזר והם הורו לטמא ואחר ששמע רבי אליעזר תשובתם נחלק עמהם לסתור דבריהם בדרך שקלא וטרייא וזה בעל התנור כששמע דרבי אליעזר חולק על החכמים ומטהר הלך ועשה מעשה על פי דבריו של רבי אליעזר לטהר אבל הוא לא הורה לבעל המעשה בפירוש לטהר ואחר כך החכמים הביאו כל אותם טהרות שנעשו על פי דברי רבי אליעזר ושרפום.
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: מִיָּמָיו לֹא שָׂח שִׂיחַת חֻלִּין. הנה נודע (סנהדרין מא.) דרבן יוחנן בן זכאי חי ק"ך שנה וארבעים מהם עסק בפרקמטיא וארבעים למד וארבעים לימד ולכן מה שאמר 'מִיָּמָיו לֹא שָׂח שִׂיחַת חֻלִּין' קאי על אותם השמונים שנה שהם ימים המובחרים שלו ולזה אמר מִיָּמָיו רוצה לומר מימים המובחרים הראויים אליו שנחשבים ימים גמורים. ונרמז גם כן מִיָּמָיו מימי וא"ו רוצה לומר מימי של עסק תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים.
וְלֹא הִרְהֵר בִּמְבוֹאוֹת הַמְּטֻנָּפוֹת. קשה מאי רבותיה דרבן יוחנן בן זכאי בזה והלא זה אסור מדינא לכל אדם?
ונראה לי כי בדרך הטבע כל חכם שהוא אדוק בתורה ימים ולילות קשה עליו מאד דבר זה לשמור עצמו לבלתי יהרהר בדברי תורה במבואות המטונפות ומוכרח שישגה בזה ואנוס מקרי וכמו שאמרו בגמרא (זבחים קב:) על רבי אלעזר בן רשב"י שהרהר בדבר אחד מדברי תורה בבית הכסא והקשה בגמרא איך יעשה כן ומשני דאנוס היו ואם כן כפי הטבע קשה לשמור עצמו בדבר זה והיינו שבחו של רבן יוחנן בן זכאי דאף על פי שהיה אדוק בתורה הרבה וקשה לשמור עצמו בדבר זה עם כל זה היה שולט בטבעו ונזהר מאד לבלתי ישגה בשום פעם להרהר בדברי תורה במקום מטונף.
וְלֹא מְצָאוֹ אָדָם יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם, אֶלָּא יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה. קשה כיון שסיפר בשבחו דְלֹא הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא תְּפִלִּין אם כן כל שכן שלא היה 'יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם'! ומאי חידוש קא משמע לן בזה?
ונראה לי בס"ד מה שאמר 'יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם' אין הכונה לומר שלא היה בטל מדברי תורה דזה פשיטא ואין זה חידוש אלא הכונה דיש אדם שיגע מגרסתו והוא יושב ודומם לשמוע דברי תורה מאחרים דגרסי לפניו או דומם ומהרהר דברי תורה בלבו אך רבן יוחנן בן זכאי לא מצאו אדם יושב ודומם באופן זה אלא תמיד יושב וגורס שמוציא דברי תורה מפיו אף על פי שהיה יגע מאד כמו שאמרו (עירובין נד.) 'כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם' (משלי ד, כב) למוציאהם בפה.
ומה שאמר לֹא פָּתַח אָדָם דֶּלֶת לְתַלְמִידָיו אֶלָּא הוּא בְּעַצְמוֹ קשה וכי יש בית המדרש בלא שמש ולמה היה עושה מלאכתו של שמש? ונראה לי דביום היה פתח בית המדרש פתוח תמיד אך בלילה סוגרים אותו וכל אדם שיבא פותחין לו וסוגרין אותו תכף בעת שנכנס ורבן יוחנן בן זכאי היה דרכו לבא לבית המדרש קודם חצות קודם כל התלמידים ואחר שנכנס סוגר השמש הדלת והולך לישן וכשיבאו אחר כך תלמידים ודופקים על הפתח ליכנס היה רץ ופותח להם קודם שיקיץ השמש לפתוח להם.
תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁמוֹנִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְהִלֵּל הַזָּקֵן. נראה לי בס"ד זכה לשמונים תלמידים כנגד שמונים שנה אשר למד ואשר לימד כי הוא חי ק"ך שנים ובן ארבעים שנה עלה מבבל לארץ ישראל ללמוד תורה וארבעים שנה למד וארבעים שנה פרנס את ישראל בנשיאותו וכנזכר בסדר הדורות עיין שם.
ונראה לי בס"ד לרמוז כל זה בשמו הטוב דאות ה"א שבשמו מורה שלמד תורה לשמה כאשר ביאר רבינו האר"י ז"ל בסוד לשמה שהוא לשם ה"א שהוא סוד לאה כנודע ואות למ"ד מורה על ארבעים שלמד הוא עצמו ואות למ"ד השני יורה על לימוד התורה שלימד לאחרים בזמן נשיאותו גם הלמ"ד עצמו יש במילואו מ' להורות על ארבעים שלמד וארבעים שלימד ונשאר כאן ד' וכאן ד' לרמוז על ד' חלקי התורה שהם פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] אשר למד ואשר לימד.
ועוד נראה לי בס"ד לרמוז בשמו הטוב דאות ה"א שבשמו יורה שלמד תורה לשמה שהוא לשם ה"א כאמור לעיל ונשארו שני למדי"ן שכל אחד מספרו שלושים לרמוז על תלמידיו שהיו שלושים ראויין שתשרה שכינה עליהם ושלשים ראויין שתעמוד להם חמה ונקודה שתחת הלמ"ד דהלל היא ציר"י שהוא שני יודי"ן שמספרם עשרים כנגד עשרים תלמידים הבינונים וסימן זה כלל גדול בתורה כלל עשרים ושלשים ושלשים.
שְׁלֹשִׁים מֵהֶם רְאוּיִין שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עֲלֵיהֶם כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ. כתב הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים מקשים והא כתיב (דברים לד, י) 'וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה'? עיין שם. ולא קשה מידי ד'רְאוּיִין' קאמר אבל באמת לא הוו נביאי אפילו במדרגה הקטנה כי פסקה הנבואה אחר חגי זכריה ומלאכי וקרא אמר 'וְלֹא קָם כְּמֹשֶׁה' קימה בפועל.
או נראה לי לענין ההתמדה מדמי להו כי מצינו במשה רבינו ע"ה לא זזה שכינה ממנו אפילו שעה אחת כן הם היו ראויים להשראת שכינה בתמידות אבל במדרגת הנבואה והשראת שכינה לא איירי הכא דאין הכי נמי היו זוכין למדרגה כפי ערכם דוקא אבל למדרגת נבואה של משה רבינו ע"ה אי אפשר להגיע.
אי נמי השראת שכינה דנקיט הכא על רוח הקודש ולא על נבואה וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בריש שער רוח הקודש שזכה דוד המלך ע"ה לרוח הקודש למדרגה גדולה כמו מדרגת משה רבינו ע"ה בנבואה שהיתה קול בקול וכמו שהיה משה רבינו ע"ה רבן של כל נביאים בנבואה כן היה דוד המלך ע"ה רבן של כל בעלי רוח הקודש שלא יש צדיק שזכה למדרגתו ברוח הקודש.
וּשְׁלֹשִׁים מֵהֶם רְאוּיִין שֶׁתַּעֲמֹד לָהֶם חַמָּה כִּיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. הא דנקט יהושע משום דשעות של יהושע נפישי משעות דמשה רבינו ע"ה וכנזכר בגמרא ובזה הוי רבותא טפי. ועוד דיהושע אית ביה רבותא טפי שגזר על השמש דום לעיני כל ישראל דכתיב (יהושע י, יב) 'וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם' ואיתא במדרש תנחומא (מדרש תנחומא פרשת אחרי מות, סימן יד ובילקוט שמעוני על נ"ך כב) אָמַר לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ לִיהוֹשֻׁעַ: אַתָּה אוֹמֵר לִי 'דּוֹם'?! יֵשׁ קָטָן פּוֹתֵחַ פִּיו וְאוֹמֵר לְגָדוֹל הֵימֶנּוּ 'דּוֹם'? אֲנִי נִבְרֵאתִי בָּרְבִיעִי וְאַתָּה נִבְרֵאתָ בַּשִּׁשִּׁי וְאַתָּה אוֹמֵר לִי 'דּוֹם'? אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: בֶּן חוֹרִין קָטָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֶבֶד זָקֵן אֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ שְׁתֹק! לֹא קָנָה אַבְרָהָם אָבִינוּ הַשָּׁמַיִם וְכָל מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יט) 'בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ'? וְלֹא זוֹ בִּלְבַד אֶלָּא שֶׁנִּשְׁתַּחֲוִיתָ כְּעֶבֶד לִפְנֵי יוֹסֵף שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז, ט) 'וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי' אָמַר לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֱדוֹם וּמִי אוֹמֵר קִלּוּסוֹ שֶׁל הקב"ה? אָמַר לוֹ שְׁתֹק! וַאֲנִי אוֹמֵר, שֶׁנֶּאֱמַר 'אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ' וְאֵין אָז אֶלָּא שִׁירָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, א) 'אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה' עיין שם. נמצא דאיכא רבותא גבי יהושע בעמידת השמש שהעמידו בעל כרחו בטענה גדולה שבירר שהוא גדול ממנו ולכך אמר רְאוּיִין כִּיהוֹשֻׁעַ.
ובני ידידי כה"ר יעקב הי"ו תירץ איכא רבותא ביהושע שפני יהושע כפני לבנה ועם כל זה העמיד החמה מה שאין כן משה רבינו ע"ה פניו כפני חמה עד כאן דבריו נר"ו.
רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ מִקְרָא, מִשְׁנָה וכו'. נראה לי מִקְרָא דזכר כאן היינו חכמת הדקדוק שבמקרא שהיא גם כן חכמה גדולה ונמצא מנה כאן י"ח חלוקות כי קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת הם דבר אחד שהוא ענין קל וחומר.
ונראה לי בס"ד כי היה צדיק חי לכך זכה לי"ח הנזכרים פה ונרמזו בשמו ששמו הוא ח"י נו"ן שזכה לבינה שיש בה נו"ן שערים ולכך זכה לח"י לימודים הנזכר. או נו"ן הוא דג שהחכם מכונה בשם נונא רבא כנזכר בזוהר הקדוש וכיון דרבן יוחנן בן זכאי שהוא קטן שבכולם זכה לי"ח לימודים הנזכר ודאי כולם זכו להם.
ובזה יובן בס"ד (תהלים קמה, טז) 'וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן' תיבת לְכָל [80] רמז לשמונים תלמידים של הלל ע"ה שהיתה חלוקתם שלשים ועשרים ושלשים שהם אותיות 'לְכָל' וְהִשְׂבִּיעַ השי"ת את 'לְכָל' הם השמונים תלמידים חַי רָצוֹן, 'חַי' לימודים של רָצוֹן.
ומה שאמר גִימַטְרִיָּאוֹת עיין פירוש רש"י ז"ל. וקשה לפי זה אמאי נקיט להא בתר תְּקוּפוֹת והוה ליה לה למנקט בהדי הדומין לה?
ונראה לי בס"ד גִימַטְרִיָּאוֹת הוא חכמת המספר ותשבורת ובכללה חכמת המדידה. ושוב נזכרתי משנה סוף פרק ג' דאבות (משנה אבות ג, יח) 'תְּקוּפוֹת וְגִמַטְרְיָאוֹת, פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה' ופירש רבינו יונה ז"ל מפני שיש בהם חשבונות רבים וחכמת החשבון מחדדת האדם עיין שם. ועיין בתוספות יום טוב שם מה שאמר על ההנדסה ועיין מה שאמר על דבריו הגאון יעב"ץ ז"ל בפירושו על אבות שם יעוין שם.
וְשִׂיחַת דְּקָלִים. הנה בתשובות הגאונים סימן ע"ד יש תשובה לרבינו האי גאון ז"ל שכתב וז"ל וששאלתם שיחת דקלים אמרו כי יום שאין בו נשיבת הרוח דכשאתה פורש סדין אינה מתנענעת והיודע עומד בין ב' דקלים שהם קרובים זה לזה ורואה איך ינועו זה לזה יש בו סימן שמכירין בהם כמה דברים. ואמרו כי מר אברהם קבאסי גאון זצ"ל שהיה בשנת אלף ק"מ לשטרות היה מכיר בשיחת דקלים והיה מודיע פליאות גדולות שמכירין בהם האמת לבני אדם, עד כאן לשונו יעוין שם. וגם רבינו האר"י ז"ל זכה להכיר בשיחת דקלים כאשר העיד עליו רבינו מהרח"ו [מורנו הרב רבי חיים ויטאל] ז"ל בהקדמתו לשער ההקדמות יעוין שם.
דָּבָר גָּדוֹל, מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וְדָבָר קָטָן, הֲוָיוֹת דְּאַבַּיֵי וְרָבָא. נראה לי בס"ד מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה הוא ענין היחודים הנמצא מהם בשער רוח הקודש לרבינו האר"י ז"ל וקרי להו 'מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה' שמרכיב הספירות והשמות והעולמות זה בזה בכונתו והם דבר יקר מאד. ואמר רבינו האר"י ז"ל למהרח"ו ז"ל דלענין היחודים הוא גדול יותר מלימוד הסודות כנזכר בשער רוח הקודש ולהיות כי ענין לימוד זה הוא בסוד עולם האצילות שהוא הגדול, לכך קרי ליה 'דָּבָר גָּדוֹל' אך הֲוָיוֹת דְּאַבַּיֵי וְרָבָא הם הקושיות והתירוצים בפלפולים ואלו הם בסוד העשיה דידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דקושיות ותירוצים הם משברים הקליפות שבעשיה ולהיות כי תיקון שלהם בעשיה ששם עיקר הקליפות לכך קרי להו 'דָּבָר קָטָן' כי העשיה הוא קטן שבארבע עולמות.
ועוד נראה לי בס"ד לפרש הטעם דקרי להויות דאביי ורבא 'דָּבָר קָטָן' על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בריש שער רוח הקודש דהתנאים הם מבחינת זמן דגדלות והאמוראים הם מבחינת זמן הקטנות הנקרא יניקה יעוין שם. ובזה מובן היטב מה דקרי לדברי האמוראים 'דָּבָר קָטָן'. וראיתי בשער הגלגולים לרבינו האר"י ז"ל (בהקדמה ל"ו דף מ.) שכתב דאביי היה גלגול שלישי לנשמה שהיתה בריב"ז ולכך אמרו רז"ל על רבן יוחנן בן זכאי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ מִקְרָא וּמִשְׁנָה וכו' וְהֲוָיוֹת דְּאַבַּיֵי וְרָבָא יעוין שם. והשתא לפי דברי רבינו האר"י ז"ל הנזכר מובן הטעם דקרי להוויות דאביי ורבא בשם 'דָּבָר קָטָן' כי הם של גלגול שלישי שהוא קטן לגבי רבן יוחנן בן זכאי ודו"ק.
לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (משלי ח, כא) "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא". פירוש אל תחשוב דרבן יוחנן בן זכאי איבד זמן כדי לידע חכמות אלו שהם שִׂיחַת שֵׁדִים וְשִׂיחַת דְּקָלִים מְשָׁלוֹת כּוֹבְסִים מְשָׁלוֹת שׁוּעָלִים אלא באמת הוא כל זמנו עשאו קבע ללמוד התורה דוקא ושאר חכמות הנזכר קלט אותם בסייעתא דשמייא שפתח לבו להבינם במהרה הואיל ויש בהם צורך לענייני תורה ולכך אמר 'וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא' אני בעצמי אמלא אוצרות מוחם ולבם ולא על ידי יגיעה שלהם.
