יבמות צז ע"א

שיאמרו דבר שמועה והלכה מפי בעולם הזה, כאשר אהיה אני בעולם אחר. שאמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' שמעון בן יוחי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות (רוחשות כאילו הוא מדבר) בהיותו בקבר. ואמר ר' יצחק בן זעירא, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת שמעון נזירא: מאי קראה [מהו הכתוב] המלמד על כך — שנאמר: "וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים" (שיר השירים ז, י) —

ככומר (כערימה) של ענבים שמניחים אותה להתחמם לפני הדריכה; מה כומר של ענבים, כיון שמניח אדם אצבעו עליו — מיד דובב, שהיין מבצבץ לצאת, והכל מתנועע בו, אף תלמידי חכמים, כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעולם הזה שפתותיהם דובבות בקבר. ולכן רצה ר' יוחנן שתיאמר שמועה בשמו, כדי שיהיו לו חיי עולמים.

א שנינו במשנה: אחד בן תשע שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שלא הביא שערות, שווים לענין ייבום, שאין ביאתם ביאה גמורה. ורמינהו [ומטילים, מראים סתירה], ממה ששנינו: בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות — יביאו ראיה שהוא בן עשרים, והוא הסריס שמדובר בו, ולענין ייבום — לא חולץ ולא מייבם.

וכיוצא בו: בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות — יביאו ראיה שהיא בת עשרים, והיא האילונית — לא חולצת ולא מתייבמת. ואם כן, הרי אין הדברים דומים, שביאת בן תשע שנים בכל זאת נחשבת במקצת, ואילו הסריס אין ביאתו חשובה כלל, שהרי גם אינו חולץ!

ומשיבים: הא אתמר עלה [הרי כבר נאמר על כך] אמר רב שמואל בר יצחק אמר רב: והוא שנולדו לו בזה שהיה בן עשרים סימני סריס אחרים. ולכן אין ביאתו נחשבת, ואילו במשנתנו מדובר במי שלא הביא סימני בגרות עד לגיל מאוחר. אמר רבא: דיקא נמי [מדוייק גם כן] שכך יש להבין, דקתני [ששנה שם]: והוא הסריס. שמע מינה [למד מכאן] שמדובר פה במי שברור לנו שהוא סריס.

ושואלים לעצם ההלכה: וכי [וכאשר] לא נולדו לו סימני סריס, עד כמה שנים מחשיבים אותו כקטן? תני דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר' חייא: עד רוב שנותיו, כלומר, עד שנעשה בן שלושים וחמש שנים ויום אחד (שהן מחצית שבעים שנה — שנות חיי אדם רגיל, ומשהו).

באותו נושא מסופר: כי אתו לקמיה [כאשר היו באים לפני] רבא לשאול על מי שהגיע לשנים הראויות לבגרות ולא נראו בו סימני בגרות, אי כחוש [אם היה הנדון רזה] אמר להו [להם]: זילו אבריוהו [לכו והבריאו, השמינו אותו] קודם שיבוא לדון בעניינו ולקבוע בו הלכה. ואי בריא [ואם היה שמן] אמר להו [להם]: זילו אכחשוהו [לכו והרזו אותו], דהני סימנין [שסימנים אלה], השערות, שהן סימני בגרות, זמנין דנתרי [פעמים שהן נושרות] מחמת כחישותא [רזון], וזמנין דנתרי [ופעמים שהן נושרות] מחמת בריותא [שומן], ושמא אם יגיע למצב גופני ראוי יתברר שיש בו סימני בגרות, ולא יצטרכו לדונו כסריס.

א משנה נושאין על האנוסה ועל המפותה שאם אנס או פיתה אשה רשאי לשאת אחת מקרובותיה (כגון אחותה או אמה), אולם האונס וכן המפתה קרובה של אשתו על אשתו הנשואה לו — חייב עליה משום ערוה. נושא אדם אנוסת אביו, ומפותת אביו, אנוסת בנו ומפותת בנו. ר' יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו.

ב גמרא מעירים: תנינא להא דתנו רבנן [שנינו במשנה את זו ששנו חכמים בברייתא]: אנס אשה — מותר לישא את בתה, נשא אשה — אסור לישא את בתה. ורמינהו [ומטילים, מראים סתירה], ממה ששנינו: הנטען מן האשה, כלומר, מי שיצאה עליו שמועה שבא על אשה מסויימת — אסור באמה ובבתה ובאחותה! ומשיבים: דבר זה אסור רק מדרבנן [מדברי סופרים], שגזרו שמא אם ישא את אחת מקרובותיה יבוא לידי איסור ערוה ממש באשה זו שמעתה תהיה קרובת אשתו.

ושואלים: וכל היכא [מקום] דאיכא איסורא מדרבנן [שיש איסור על כל פנים מדברי סופרים] תני [שונה התנא] נושאין, שפירושו לכתחלה?! הלא אם הדבר אסור, אם כי רק מדברי סופרים, היה עליו לפחות לנסח באופן אחר: ואם עבר ונשא אין מוציאים! ומשיבים: כי תנן מתניתין [כאשר שנינו במשנתנו] בלשון לכתחילה — מדובר שנושאין על האנוסה רק לאחר מיתה שלה, שלאחר מיתה לא גזרו.

ושואלים למקור ההלכה שבמשנה: מנא הני מילי [מניין הדברים הללו]? דתנו רבנן [ששנו חכמים]: בכולן בעריות שנאמרו שם, נאמר בהם לשון שכיבה, וכאן באשה ובתה ובשאר קרובות שנאסרו מחמת נישואי אשתו, נאמר לשון קיחה, לומר לך: דרך ליקוחין (נישואין) אסרה תורה.

אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: אלא מעתה, אם אתה מדייק כך בלשון, גבי אחותו דכתיב [שנאמר] בה: "ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו" (ויקרא כ, יז), הכי נמי [כך גם כן] תאמר שרק דרך קיחה הוא שאסור ודרך שכיבה שרי [מותר]?!

אמר ליה [לו], כך יש להבין: ליקוחין כתיבי [אמורים] בתורה סתם וזו היא לשון כללית, ואנחנו דנים לפי הענין: הראוי לפרשו בלשון קיחה של נישואין — מפרשים אותו בדרך זו, בתורת קיחה, הראוי לשכיבה אין הכוונה בו קיחה של נישואין, אלא רק לשון נקיה, הרי פירושו: שכיבה.

רבא אמר: דין זה שאם אנס אשה מותר לישא את בתה נלמד מהכא [מכאן]: כתיב [נאמר] בפסוק אחד: "ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה" (שם יח, י), ולכאורה אפשר לדייק: הא [הרי] את בת בנה דידה [שלה] של אשתך, ואת בת בתה דידה [שלה] — גלי [אתה יכול לגלות] ואין איסור בדבר,

וכתיב [ונאמר] בפסוק אחר "ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא" (שם יז), הא כיצד אתה מיישב את ההבדל בדיוקי הכתובים? ההסבר לכך הוא: כאן, שמותר, מדובר באונסין, שאם אנס אשה יכול לשאת את בת בתה או את בת בנה, כל עוד הם אינם גם בני בניו שלו, וכאן, שאסור הדבר, מדובר בנשואין.

ושואלים: אולי איפוך אנא [אהפוך אני] ואומר שבאונסין אסור ובנישואין מותר? ומשיבים: בענין עריות "שאר" כתיב בהו [נאמר בהם] ובנשואין איכא [יש] שאר, שהבעל והאשה נעשים קרובים וכבשר אחד על ידי הנישואין, ואילו באונסין ליכא [אין] שאר, ובכתוב שנאמר בו האיסור, מפורש שהוא השארות.

ג שנינו במשנה כי ר' יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו. אמר רב גידל אמר רב: מאי טעמא [מהו הטעם] של ר' יהודה — דכתיב [שנאמר]: "לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו" (דברים כג, א), והוא מפרש: כנף שראה אביו בכל אופן לא יגלה.

וממאי [וממה] יודעים אנו שבאנוסה ולא בנשואה כתיב [נאמר כתוב זה] — דכתיב מעילויה דקרא [שנאמר מעל, קודם, לפסוק זה] בדין האונס: "ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף" (שם כב, כט).

ורבנן [וחכמים] מה הם משיבים על ראיה זו — אי הוה סמיך ליה כדקאמרת [אילו היה סמוך לו ממש היה זה כמו שאתה אומר], השתא דלא סמיך ליה [עכשיו שאינו סמוך לו] לגמרי ויש פסוק מפריד באמצע, מיבעי ליה [נצרך לו] הביטוי "לא יגלה כנף אביו" לענין אחר, לכפי שאמר רב ענן. שאמר רב ענן אמר שמואל: בשומרת יבם של אביו, שעדיין לא ייבם אותה, הכתוב מדבר. ומאי [ומה פירוש] "כנף אביו" — כנף הראוי לאביו, אותו לא יגלה.

ושואלים: לדעת חכמים לשם מה צריך הכתוב לומר איסור נוסף זה של "לא יגלה כנף אביו" — ותיפוק ליה [ויצא, ילמד לו] שהיא אסורה עליו, גם בלאו הכי משום דודתו, שהרי היתה קודם אשת דודו (אחי אביו)! ומשיבים: בא כתוב זה לעבור עליה בשני לאוין, גם משום דודתו, וגם משום "לא יגלה כנף אביו".

ושואלים: ותיפוק ליה [וייצא לו] שיש בכך שני לאוין, מצד אחר — גם משום שהיא יבמה שנבעלת לשוק, לאדם שאיננו יבמה! ומשיבים: בא הכתוב ללמד לעבור עליה בשלשה לאוין: משום יבמה לשוק, משום דודתו, ומשום "לא יגלה". ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] שמדובר כאן לאחר מיתה של אביו, ולא היו לו עוד אחים, שאיסור יבמה לשוק אין כאן, אבל היא אסורה הן משום דודתו והן משום כנף שהיתה ראויה לאביו.

that they will say a matter of halakha in my name in this world when I have passed on to another world. As Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: With regard to any Torah scholar in whose name a matter of halakha is said in this world, his lips mouth the words in the grave, as though he is talking. Rabbi Yitzḥak ben Ze’eira said, and some say this was stated by Shimon the Nazirite: What is the verse from which it is derived? “And the roof of your mouth is like the best wine that glides down smoothly for my beloved, moving gently the lips of those who are asleep” (Song of Songs 7:10).

He explains: This is like a pile [komer] of grapes left to warm before they are pressed: Just as in the case of a pile of grapes, when a person places his finger on it, immediately it moves, as the wine bursts through and the whole pile shakes, so too with Torah scholars: When a teaching is said in their name in this world their lips mouth the words in the grave. For this reason Rabbi Yoḥanan wanted his Torah statements to be attributed to him, so that he would earn eternal life.

§ The Gemara addresses the statement of the mishna that this is the halakha both for a boy who is nine years and one day old as well as a twenty-year old who has not developed two pubic hairs. In both cases, their sexual relations are not considered proper intercourse with regard to levirate marriage. And the Gemara raises a contradiction against this from the following source: With regard to a man twenty years old who has not developed two pubic hairs, they must bring proof that he is twenty years old, and he is established as a eunuch, who may neither perform ḥalitza nor perform levirate marriage.

Likewise, in the case of a woman who is twenty years old and has not developed two pubic hairs, they must bring proof that she is twenty years old, and that she is a sexually underdeveloped woman, who may neither perform ḥalitza nor enter into levirate marriage. This shows that the status of a nine-year-old male and a twenty-year old man without pubic hairs are not the same, as the intercourse of a nine-year-old is considered of some significance, whereas that of a eunuch is entirely disregarded, as he may not even perform ḥalitza.

The Gemara answers: Wasn’t it stated with regard to this baraita that Rav Shmuel bar Yitzḥak said that Rav said: And this halakha applies only if he developed other signs of a eunuch by the age of twenty. The mishna, by contrast, is referring to one who merely showed the signs of maturity at a late age. Rava said: The language of the baraita is also precise, as it teaches: And he is the eunuch. One can learn from here that this is referring to one who is definitely a eunuch.

The Gemara asks a question with regard to the halakha itself: And in a case where he does not develop the signs of a eunuch, until what age is he considered a minor? The school of Rabbi Ḥiyya taught: Until most of his years have passed, i.e., until he reaches the age of thirty-five, i.e., halfway to seventy, the standard length of a man’s life.

On the same issue, the Gemara relates: When they would come before Rava to inquire about someone who had reached the age of maturity but had not yet developed the physical signs, if the person in question was thin, he would say to them: Go and fatten him up before we decide on his status. And if he was fat, he would say to them: Go and make him thin. As these signs, the pubic hairs of maturity, sometimes they fall off due to thinness and sometimes they fall off due to fatness. It is therefore possible that after his bodily shape is adjusted he will develop the signs of maturity and will not have the status of a eunuch.

MISHNA: One may marry a relative, e.g., the sister or the mother, of the woman he raped and of the woman he seduced. However, one who rapes and one who seduces a relative of the woman who is married to him is liable to receive capital punishment or karet for engaging in prohibited sexual intercourse, depending on the particular family relationship. A man may marry a woman raped by his father, or a woman seduced by his father, or a woman raped by his son, or a woman seduced by his son. Rabbi Yehuda prohibits marriage in the case of a woman raped by his father or a woman seduced by his father.

GEMARA: We learned in the mishna that which the Sages teach in a baraita: If a man raped a woman, he is permitted to marry her daughter. If he married a woman, it is prohibited for him to marry her daughter. However, the Gemara raises a contradiction from another baraita: One who is alleged to have engaged in intercourse with a particular woman is prohibited from marriage with her mother, and with her daughter, and with her sister. Apparently, as a consequence of non-marital intercourse, there is a prohibition against the man marrying the woman’s relatives. The Gemara answers: This is merely prohibited by rabbinic decree, lest the man continue to engage in intercourse with this particular woman after marrying one of her relatives, thereby transgressing a Torah prohibition.

The Gemara asks: And anywhere that there is a rabbinic prohibition, does the mishna teach that one may marry the woman ab initio? Since the marriage is prohibited by rabbinic decree, the mishna should have taught that if he marries her, he is exempt from punishment. The Gemara answers: When we learned in the mishna that he may marry her ab initio, it was dealing with their marriage after the death of the woman that he raped or seduced. The rabbinic prohibition does not relate to this case, as concern with regard to forbidden relatives is not relevant there.

The Gemara asks: With regard to the mishna’s ruling, from where are these matters derived? It is as the Sages taught: With regard to all other prohibited sexual relations, lying is stated, whereas here, with regard to a man’s intercourse with his wife’s relatives, taking is stated. This is to tell you that the Torah prohibited intercourse with these relatives only through taking, i.e., the man’s acquisition of his wife through marriage. It did not prohibit intercourse with the relative of a woman with whom he engaged in nonmarital relations.

Rav Pappa said to Abaye: However, if that interpretation is so, then with regard to intercourse with one’s sister, concerning whom it is written: “And if a man takes his sister, his father’s daughter, or his mother’s daughter” (Leviticus 20:17), you must also say that is it is only intercourse through taking, i.e., marriage, that is prohibited. But intercourse through lying, i.e., without marriage, is permitted. How can this be?

Abaye said to Rav Pappa: When the term taking is stated in the Torah without specification, it is interpreted in accordance with the context. With regard to the context of a relationship that has potential for taking through marriage, this verb is interpreted as taking through marriage. In the context of a relationship that has potential only for lying, as their marriage would be invalid, taking the woman is understood to mean lying with her.

Rava said: The halakha that if a man raped a woman it is permitted for him to marry her daughter is derived from here. It is stated: “The nakedness of your son’s daughter, or of your daughter’s daughter, even their nakedness…you may not uncover” (Leviticus 18:10). It may be inferred from here that the daughter of the woman’s own son from a different relationship, and the daughter of her own daughter, may be uncovered, i.e., intercourse with them is not prohibited.

And it is also written: “You may not uncover the nakedness of a woman and her daughter; you may not take her son’s daughter, or her daughter’s daughter, to uncover her nakedness; they are near kinswomen, it is lewdness” (Leviticus 18:17). How so? How can the two verses be reconciled? Evidently, the former verse is stated with regard to rape. A man may marry the daughter or granddaughter of the woman he raped, provided they are not his own offspring. The latter verse is stated with regard to marriage. Marrying the relatives of one’s wife is prohibited.

The Gemara asks: Perhaps I should reverse the resolution of the contradiction between the verses and state that the daughter or granddaughter of his rape victim is forbidden, whereas the relatives of his wife are permitted. The Gemara answers: With regard to those with whom intercourse is forbidden, the concept of kinship is stated (see Leviticus 18:13, 17). In marriage there is kinship, whereas in the case of rape there is no kinship. Therefore, the prohibition against intercourse with a woman and her daughter or granddaughter is clearly referring to the daughter and granddaughter of one’s wife and not of the woman he raped.

§ It is taught in the mishna that Rabbi Yehuda prohibits marrying a woman raped by his father or a woman seduced by his father. Rav Giddel said that Rav said: What is the reasoning for the ruling of Rabbi Yehuda? It is as it is written: “A man may not take his father’s wife, and may not uncover his father’s skirt” (Deuteronomy 23:1), meaning that one may not uncover the skirt that his father has seen.

And from where is it apparent that this verse is written with regard to a woman raped by his father and not with regard to his father’s wife? It is as it is written just before that verse, with regard to rape: “And the man who lay with her shall give the young woman’s father fifty shekels of silver” (Deuteronomy 22:29).

And how do the Rabbis, who disagree with Rabbi Yehuda, respond to this proof? If the prohibition stated had been juxtaposed with the verse dealing with rape, it would be as you said. However, now that it is not juxtaposed with it, as there is another prohibition in between, namely “a man may not take his father’s wife” (Deuteronomy 23:1), the prohibition of “he may not uncover his father’s skirt” is necessary to teach that which Rav Anan taught, as Rav Anan said that Shmuel said: The verse is speaking of a widow waiting for her brother-in-law, who is this man’s father, to perform levirate marriage. And what is the meaning of the phrase “his father’s skirt”? The skirt that is potentially his father’s, he may not uncover.

The Gemara questions this interpretation: Why does the Torah need to explicitly prohibit intercourse with the yevama of one’s father? Derive that intercourse is prohibited due to the fact that she is his aunt, as she is his father’s brother’s widow. The Gemara answers: The Torah purposely rendered this act a more serious offense. By specifying that it is prohibited for one to engage in sexual relations with his father’s yevama, one who engaged in intercourse with her has violated two prohibitions. The Torah specifically prohibited his father’s yevama in order to have one who engages in relations with her violate two prohibitions, the prohibition proscribing relations with his aunt and the prohibition proscribing relations with his father’s yevama, thereby rendering it a more serious offense.

The Gemara asks: But why not derive that one violates two prohibitions because there is also a prohibition against a yevama engaging in intercourse with a member of the public, i.e., someone other than her yavam. The Gemara answers: The Torah prohibited one’s father’s yevama so that one who engaged in intercourse with her will have violated three prohibitions: Intercourse with one’s aunt, with one’s yevama, and with one’s father’s yevama. And if you wish, say instead that the verse that prohibits his father’s yevama is referring to the period after the death of his father, who has no additional brothers, so there is no prohibition against the yevama engaging in intercourse with a member of the public.