יבמות צט ע"א

תנו רבנן יש חולץ לאמו מספק לאחותו מספק לבתו מספק כיצד אמו ואשה אחרת ולהן שני זכרים וחזרו וילדו שני זכרים במחבא ובא בנה של זו ונשא אמו של זה ובנה של זו נשא אמו של זה ומתו בלא בנים זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן נמצא כל אחד ואחד חולץ לאמו מספק לאחותו מספק כיצד אמו ואשה אחרת שילדו שתי נקבות במחבא ובאו אחיהן שלא מאותה האם ונשאום ומתו בלא בנים חולץ לשתיהן נמצא חולץ לאחותו מספק לבתו מספק כיצד אשתו ואשה אחרת שילדו שתי נקבות במחבא ובאו אחיהן ונשאום ומתו בלא בנים זה חולץ לבתו מספק וזה חולץ לבתו מספק תניא היה ר''מ אומר איש ואשה פעמים שמולידין חמש אומות כיצד ישראל שלקח עבד ושפחה מן השוק ולהן שני בנים ונתגייר אחד מהן נמצא אחד גר ואחד עובד כוכבים הטבילן לשם עבדות ונזקקו זה לזה הרי כאן גר ועובד כוכבים ועבד שחרר את השפחה ובא עליה העבד הרי כאן גר ועובד כוכבים ועבד וממזר שחרר שניהם והשיאן זה לזה הרי כאן גר ועובד כוכבים ועבד וממזר וישראל מאי קמ''ל עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ת''ר יש מוכר את אביו להגבות אמו כתובתה כיצד ישראל לקח עבד ושפחה מן השוק ולהם בן ושחרר את השפחה ונשאה ועמד וכתב כל נכסיו לבנה נמצא זה מוכר את אביו להגבות לאמו כתובתה מאי קא משמע לן כולה רבי מאיר היא ועבדא מטלטלי ומטלטלי משתעבדי לכתובה ואיבעית אימא הא קמשמע לן עבדא כמקרקע דמי:
מתני' האשה שנתערב ולדה בולד כלתה הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו בני הכלה חולצין ולא מייבמין שהוא ספק אשת אחיו ספק אשת אחי אביו בני הזקנה או חולצין או מייבמין שספק אשת אחיו ואשת בן אחיו מתו הכשרים התערובות לבני הזקנה חולצין ולא מייבמין שהוא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו לבני הכלה אחד חולץ ואחד מייבם כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה הרי אלו אוכלים בתרומה וחולקין חלק אחד בגורן

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף צט - א

תנו רבנן:

א. יש מי שחולץ לאמו מספק.

ב. ויש מי שחולץ לאחותו מספק.

ג. ויש מי שחולץ לבתו מספק, ומפרש לכולהו ואזיל.

ומפרשת הברייתא את כל שלשת האפשרויות שנזכרו:

א. יש חולץ לאמו מספק, כיצד:

אמו [של החולץ] ושמה רחל, ואשה אחרת ששמה חנה, ולהן [שהיו להן] שני זכרים ודאין, יוסף לרחל וחצרון לחנה -

וחזרו רחל וחנה וילדו שני זכרים אחרים במחבא ונתערבו שני זכרים אלו -

ובא בנה של זו, יוסף בנה של רחל - שהוא אחיו של אחד מן התערובות - ונשא את חנה אמו של זה [של חצרון] -

ובנה של זו חצרון בנה של חנה - שהוא אחיו של השני מן התערובות - נשא את רחל אמו של זה [של יוסף].

ומתו יוסף וחצרון בלא בנים, והוזקקו נשותיהם ליבום, כל אחת לאחד מבני התערובות שהרי אחיהם הוא.

הרי זה, אחד מן התערובות חולץ לשתיהן לרחל וחנה שמא אשת אחיו היא.

וזה השני מן התערובות חולץ אף הוא לשתיהן מספק.

ונמצא כל אחד ואחד מן התערובות חולץ לאמו מספק, שהרי או רחל או חנה היא אמו.

ב. יש חולץ לאחותו מספק, כיצד: ^[1]

אמו [של החולץ] ושמה רחל - שנישאה לאיש אחר לאחר מות אביו יעקב - ואשה אחרת זרה שילדו שתי נקבות במחבא, ונמצאת אחת מן הנקבות אחותו של החולץ מן האם.

ועמדו שני אחים של החולץ, שילדם יעקב מאשתו לאה, שהם אחים מן האב לחולץ, ורחוקים לנקבה בתה של רחל [שהיא אחות אחיהם; וכל שכן לשניה] ונשאום לאותן נקבות.

ומתו אחיו של החולץ מן האב בלא בנים, ונפלו שתי הנשים ליבום לפני החולץ, אלא שאחת מהן היא אחותו מן האם ופטורה מיבום וחליצה, והשניה זקוקה לו.

הרי זה חולץ לשתיהן מספק שאינו יודע מי היא הזקוקה לו.

ונמצא חולץ גם לאחותו מן האם מספק.

ג. יש חולץ לבתו מספק, כיצד:

אשתו של אדם ושמו ראובן ואשה אחרת של אדם ושמו כלב שילדו שתי נקבות במחבא.

ובאו אחיהן של ראובן וכלב ונשאום, נמצאת האחת בתו של ראובן והאחת בתו של כלב, ואין ידוע מי הן.

ומתו האחים בלא בנים, ונפלו לפני ראובן וכלב ליבום האחת בתו של ראובן ופטורה מיבומו וזקוקה מספק ליבומו של כלב, והשניה בתו של כלב ופטורה מיבומו וזקוקה מספק ליבומו של ראובן, אלא שמעורבות הן.

נמצא זה ראובן חולץ גם לבתו מספק, וזה כלב חולץ גם לבתו מספק. ^[2]

תניא: היה רבי מאיר אומר:

איש ואשה, פעמים שמולידין חמש אומות, כלומר: חמשה מינין חלוקים זה מזה ביחס. ^[3]

כיצד:

ישראל שלקח עבד ושפחה מן השוק דהיינו מן הגוי שאין העבד והשפחה קנויים לו אלא למעשה ידיו בעלמא, ועדיין הם גויים גמורים, ^[4] ולהן שני בנים גויים, ונתגייר אחד מהן -

נמצא שיש לאותן איש ואשה: בן אחד שהוא גר ובן אחד שהוא גוי, הרי שתי אומות.

הטבילן לאיש ואשה שלקח מן הגוי לשם עבדות של ישראל, ונעשו עבד כנעני ושפחה כנענית שגופן קנוי ושם "עבד" להן, ונזקקו זה לזה וילדו עבד. ^[5]

הרי כאן שלש אומות מאותן איש ואשה: א. גר, ב. וגוי ג. ועבד.

חזר הישראל שקנאם ושחרר את השפחה והרי היא ישראלית, ובא עליה העבד וילדה ולד ממזר [וכדמפרש ואזיל, שגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר].

הרי כאן ארבע אומות לאותן איש ואשה:

א. גר, ב. וגוי, ד. ועבד, ה. וממזר. שחרר שניהם כלומר: חזר ושחרר גם את העבד והשיאן זה לזה, וילדו ישראל כשר. הרי כאן חמש אומות לאותן איש ואשה: א. גר, ב. וגוי, ג. ועבד, ד. וממזר, ה. וישראל. מאי קא משמע לן? גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד הוא ממזר, ודלא כמאן דאמר: הולד הוא כשר. תנו רבנן [סיפא של הברייתא הקודמת היא]: יש מוכר את אביו כדי להגבות לאמו את כת ובתה. כיצד: ישראל שלקח עבד ושפחה מן השוק דהיינו מישראל שהטבילן לשם עבדות, ^[6] ולהם היה בן בשעה שלקח את אביו ואמו. ^[7] ושחרר הלוקח את השפחה ונשאה ונתחייב לה כתובה כשאר ישראלית.

ועמד אותו לוקח וכתב את כל נכסיו לבנה, ובכלל נכסיו נמצא העבד שהוא אביו של מקבל המתנה.

נמצא זה הבן מוכר את אביו כדי להגבות לאמו את כתובתה, שהרי כל נכסי הלוקח נשתעבדו לכתובתה של אשתו, וכשנתן אותם לבן העבד, הרי האשה גובה את כתובתה מנכסים אלו, ובכללם גובה היא את העבד שהוא אביו של מקבל המתנה.

מאי קא משמע לן?

ומפרשינן: כולה הך ברייתא רבי מאיר היא וכשם שהרישא רבי מאיר אמרה, ועבדא כמטלטלי דמי, ומטלטלי משתעבדי לכתובה.

כלומר: רבי מאיר היא, הסובר מטלטלין משתעבדים לכתובה, ^[8] ולפיכך משתעבד העבד שאין דינו אלא כמטלטלין.

ואיבעית אימא: רבנן היא, הסוברים: מטלטלין לא משתעבדים לכתובה ואין גובים מהן כלל, והא קא משמע לן דעבדא כמקרקעי דמי, ולכן גובים מהעבד.

מתניתין:

האשה שנתערב ולדה בולד כלתה שילדה אותו לבנה, והגדילו התערובות, ונשאו נשים, ומתו בלי בנים, ונמצאת האחת זקוקה ליבום לבני הכלה, והאחת לבני הזקנה, ואין ידוע אי זו זקוקה למי.

הרי בני הכלה הודאין חולצין ^[9] לשתיהן מספק.

ולא מייבמין אף אחת מהן, ^[10] שהרי יבום של כל אחת מהנשים לגבי בני הכלה הוא ^[11] ספק יבום אשת אחיו המותר - אם אשתו של בן הכלה היא; ספק "יבום" אשת אחי אביו האסור - אם אשתו של בן הזקנה היא.

ואילו בני הזקנה או חולצין או מייבמין לאחר שבני הכלה יחלצו להן. ^[12]

שהרי יבומו של כל אחד מבני הזקנה הוא ספק יבום של אשת אחיו ומצוה היא, וספק "יבום" של אשת בן אחיו שמותר הוא ^[13] כי היא אינה ערוה על הדוד שלה:

מתו הכשרים, היינו בני הכלה או בני הזקנה הודאין:

הרי התערובות לבני הזקנה: חולצין, כלומר: אם מתו בני הזקנה הודאין ונפלו נשותיהם ליבום לפני התערובות, הרי התערובות חולצין להן מספק.

ולא מייבמין, שהרי יבומו של כל אחד מן התערובות הוא ספק אם יבום אשת אחיו המותר הוא - אם בן התערובת אף הוא בן הזקנה; וספק אם "יבום" אשת אחי אביו האסור הוא - אם בן התערובת הוא בן הכלה.

ואילו התערובות לבני הכלה: אחד חולץ ואחד מייבם.

אם מתו בני הכלה הודאין, הרי אחד מן התערובות חולץ תחילה, ושוב מיבם השני, שהרי אם הוא היבם מה טוב, ואף אם אינו היבם הרי מותרת היא לו לאחר שחלצה מבן התערובת השני.

כתב הרמב"ם בפירוש המשניות: אלו הדינים כולם [המבוארים בהמשך המשנה] מבוארים על שלשה שרשים:

אחד מהן: ספיקא דאיסורא לחומרא.

והשני: המוציא מחבירו עליו הראיה.

והשלישי: שלא נחייב לשום אדם בעונש מן העונשים מספק.

הכהנת [אשת כהן שמת והניחה מעוברת] ^[14] שנתערב ולדה הכהן בולד שפחתה, ונמצא כל אחד מהם שהוא ספק עבד של כהן ספק כהן:

הרי אלו התערובות אוכלים בתרומה, כי בין אם כהן הוא, ובין אם עבדו של כהן הוא, הרי הוא אוכל בתרומה.

וחולקין חלק אחד בגורן, מפרש לה בגמרא.

הערות

^[1] דברי הגמרא מתבארים בפנים כגירסת רש"י, וכפירושו שנקט לעיקר.

^[2] שנינו גבי מלך [סנהדרין יח א] שאינו חולץ, והטעם מבואר ברש"י שם [יט ב] משום שחליצה גנאי הוא לו לבוא לבית דין ותהא רוקקת לפניו, ולפי זה אף האב אינו חולץ, והטעם שמבואר כאן שהאב חולץ הוא משום שאב שמחל על כבודו כבודו מחול, ערוך לנר, וראה עוד שם.

^[3] מאירי.

^[4] נתבאר על פי רש"י ד"ה אחד עובד כוכבים, שכתב: דבנים שילדה בעודה תחת ידי העובד כוכבים המוכרה אינן עבדים, ומבואר שמפרש את לשון הברייתא שקנה את מי שהיו עבד ושפחה אצל גוי, ואף שזה אינו מוסיף ואינו גורע בדין הברייתא, וגם אין מכירת הגוי מכירה, כי מאחר שאין הם קנויים לו אלא למעשה ידיהם אין הוא יכול למוכרם לישראל להיות לישראל בהם קנין הגוף. והמאירי כתב: "ישראל שלקח עבד ושפחה מן השוק, ר"ל מן הגוי, ונמצא שלא הוטבלו לשם עבדות והרי הם גוי וגויה, ואינו קורא אותם "עבד ושפחה" אלא מפני שהוא לוקחם להטבילם לשם כך"; ולדבריו אין צריך לומר שקנאם מן הגוי אלא שקנה אותם מעצמם להיות עבד ושפחה, אלא שמהמאירי גופיה משמע שהוא מפרש כרש"י.

^[5] אפילו הטביל את השפחה בלבד ובא עליה העבד הגוי הרי הבן עבד, ולא אמרו "הטבילן" - דמשמע לשניהם - אלא בשביל המשך הברייתא, וראה בקרן אורה בזה.

^[6] כן פירש המאירי, וכוונתו משום דבהך סיפא דברייתא לא נאמר שהטבילן לשם עבדות, ועל כרחך שכבר היו טבולים לעבדות קודם שקנאם. ובפשוטו מרש"י מוכח לא כן, שהרי כתב שאת הבן לא לקח, ופשטות כוונתו מבוארת באחרונים, שהוא משום שאם לקח גם את הבן הרי הוא עבד, ואין יכול להקנות לו את נכסיו כיון ד"מה שקנה עבד קנה רבו", ראה בהערה הבאה ; ואם תמצי לומר שכבר היו עבד ושפחה קודם שנולד הבן, אם כן מה הועיל רש"י במה שאמר שלא קנה את הבן והרי סוף סוף עבד הוא למוכר, ובהכרח שרש"י מפרש דלא כהמאירי.

^[7] כתב רש"י: ולהם בן, ולא קנה את הבן; ופשטות כוונתו היא, משום שאם קנה את הבן הרי אף הוא עבד ואינו זוכה במתנתו דמה שקנה עבד קנה רבו, והקשה על זה ב"ערוך לנר", שהרי הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין, כמבואר בגיטין ח; וכיוון בזה לדברי המאירי שכתב דהבן היה עבד, וכתב, שהבן קנה עצמו בן חורין על ידי שכתב לו את כל הנכסים, וכן תמה בהגהות היעב"ץ על רש"י. ובערוך לנר כתב לפרש מכח קושיא זו את דברי רש"י בדרך מחודשת, והיא: דכיון דקתני "מוכר את אביו" הרי משמע דיש לו חייס לאביו, ועבד הרי אין לו חייס, ולכן פירש רש"י דהבן לא נמכר, ואף שאביו הוא עבד ועבד אין לו חייס, מכל מקום כיון דהעבד עצמו אינו עבד, וקודם שנעשה אביו לעבד הרי היה חייס לאב עם בנו, כהאי גוונא לא פקע יחוסו. ומיהו כבר הביאו האחרונים דבתוספתא איתא שהבן נולד אחר שנעשו עבד ושפחה.

^[8] נחלקו הראשונים בביאור סוגייתנו: יש מפרשים, כי לדעת רבי מאיר גובים מטלטלין לכתובה בין מן היתומים ובין מן הלקוחות [שלא כבשאר חובות שאין בעל חוב גובה מטלטלים אלא מהבעל חוב עצמו], ולפיכך גובה האשה את העבד שניתן במתנה לבן השפחה, ראה דברי תוספות חד מקמאי. ואולם הריטב"א והמאירי כתבו שאינו גובה מן הלקוחות, וכתבו לפרש דמיירי במתנת שכיב מרע שהיא כירושה וגובה לדעת רבי מאיר אפילו מן היתומים, [ולא כדעת רבינו תם שאינו גובה מן היתומים אפילו לרבי מאיר], וראה גם בתוספות בדברי ר"י ובהגהת הרש"ש בדבריהם. עוד פירשו הריטב"א והמאירי, דמיירי הכא כשנתן כל נכסיו לבן על מנת שיהא קיים בהם שעבוד כתובת אמו שלא תפסיד כלום בכתובתה מפני מתנה זו; ומה שהגמרא מפרשת דברייתא זו אינה אלא כרבי מאיר, היינו משום דלדעת חכמים אין גובין מטלטלין לכתובה אפילו מן הבעל עצמו, ונמצא שאין מפסידה כלום מפני מתנה זו.

^[9] אין שנים צריכים לחלוץ לאחת, ומה ששנה התנא לשון "חולצין" שהוא לשון רבים, הוא משום שאם ירצו חולץ האחד לזו והאחד לזו.

^[10] פירוש, אף לאחר שיחלצו להן בני הזקנה, שהרי קודם שחלצו להן, הן עדיין בספק יבמה לשוק.

^[11] לשון המשנה התבאר לפי הגירסא שלפנינו "הוא" דהיינו לשון זכר.

^[12] תוספות יום טוב בשם הרמב"ם.

^[13] הביאו התוספות בשם הירושלמי להוכיח ממשנה זו, שמותר לאדם לישא את אשת בן אחיו, וביארו התוספות, שהחידוש הוא: אף על פי שיכול לבוא לידי ביטול מצות יבמין אם ימות ותפול לפני אחיו ותהיה אסורה לו משום כלתו. ומבואר מדברי הירושלמי, כי אם היה אסור לישא את אשת בן אחיו משום ביטול מצות יבמין, היה אסור אף בנידון דידן ליבמה, ואף שעושה כן מצד ספק קיום מצות יבום. וביאר בערוך לנר, דהיינו משום שאין כאן ספק ביטול מצות יבום כיון דאפשר בחליצה, אבל כשנושא את מי שהיא ערוה על אחיו נמצא מבטל מצות יבום לגמרי, כי אף חליצה אין שייך בערוה.

^[14] כן משמע שמשנתנו עוסקת באופן שכבר מת אדון השפחה והולד שנולד הוא יורשו, ממה ששנינו: הגדילו התערובות ושחררו זה את זה, וכן ממה ששנינו "וחולקין חלק אחד בגורן" [ראה בגמרא ביאור פיסקא זו], ומשמע שכל אחד הוא ספק עבדו של שני.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: יש מקרה שבו בן חולץ לאמו מספק, או חולץ לאחותו מספק, או חולץ לבתו מספק, אף שבדרך כלל נשים אלה אינן חייבות כלל במצות ייבום.

כיצד? אמו ואשה אחרת, ולהן שני זכרים, בן לכל אחת, וחזרו וילדו שני זכרים במחבא ונתערבו שני הילדים זה בזה, ובא בנה הוודאי של זו ונשא את אמו של זה, ובנה הוודאי של זו נשא את אמו של זה, ומתו אלו בלא בנים — במקרה כזה, זה, אחד מן התערובות, חולץ לשתיהן שאינו יודע מי אמו ומי יבמתו, וזה חולץ לשתיהן. נמצא כל אחד ואחד מהם חולץ לאמו מספק.

חולץ לאחותו מספק כיצד? אדם שהיה נשוי לאשה ונולדו לו שני בנים ומתה אשתו ונשא אשה אחרת ונולד לו ממנה בן (ואותו בן הוא אחיהם מן האב של הראשונים) ומת האב ונישאה אשתו בשנית לאחר שהיה בעבר נשוי לאחרת והיו לו שני בנים ממנה, והלכה אמו של אותו בן שלישי ואשה אחרת וילדו שתי בנות נקבות במחבא, ונתערבו אותן הבנות זו בזו, ובאו אחיהן מן האב של אותן בנות ושלא מאותה האם ונשאום, ומתו אותם אחים בלא בנים — אותו בן ודאי, שהוא אח מהאם לאחת מהן, חולץ לשתיהן, נמצא חולץ לאחותו מספק.

חולץ לבתו מספק כיצד? אשתו ואשה אחרת שילדו שתי נקבות במחבא, ונתערבו אותן הבנות, ובאו אחיהן של הבעלים הללו ונשאום את הבנות הללו ומתו בלא בנים, במקרה כזה — זה חולץ לבתו מספק, וזה חולץ לבתו מספק.

ב אגב הדיון במקרים מוזרים אלה מביאים ברייתא העוסקת גם היא בצירוף מוזר, אם כי מסוג אחר. תניא [שנויה ברייתא], היה ר' מאיר אומר: איש ואשה פעמים שמולידין חמש אומות. כלומר, ילדים שהם חמישה סוגים שונים מבחינת ייחוסם.

כיצד? ישראל שלקח (קנה) עבד ושפחה מן השוק, ולהן לעבד ולשפחה שני בנים, ונתגייר אחד מהן מן הבנים הללו — נמצא בן אחד גר ובן אחד גוי. הטבילן את העבד והשפחה לשם עבדות ונזקקו זה לזה והולידו בן, הרי כאן לזוג בן אחד גר, ובן שני גוי, ובן שלישי עבד. שחרר האדון את השפחה הזו ובא עליה העבד, שהיה בעלה והוליד ממנה בן, הרי כאן גר וגוי ועבד וממזר, שלדעתו בן שנולד מישראלית (ושפחה משוחררת דינה כישראלית לענין זה) ועבד — ממזר הוא. שחרר האדון את שניהם, והשיאן זה לזה והולידו בן — הרי כאן גר וגוי ועבד וממזר וישראל.

שואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] דבר חידוש בכל הסיפור הזה — שגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר.

תנו רבנן [שנו חכמים]: יש מוכר את אביו כדי להגבות לאמו את כתובתה. כיצד? ישראל לקח עבד ושפחה מן השוק ולהם בן. ושחרר את השפחה ונשאה, ועמד וכתב כל נכסיו לבנה ובתוכם גם את אביו העבד, ואחר כך מת האדון, נמצא זה הבן שירש כל הנכסים מוכר את אביו העבד שזכה בו כדי להגבות לאמו כתובתה.

ושואלים: מאי קא משמע לן [מה חידוש הלכה השמיע לנו] בכך? ומשיבים: כל הברייתא כולה כשיטת ר' מאיר היא, ובא להשמיע לנו שעבדא מטלטלי [העבד נחשב כמו מטלטלים], ומטלטלי משתעבדי [ומטלטלים משתעבדים] לכתובה. וזהו החידוש: שאף מטלטלים משתעבדים לכתובה, ולא רק קרקעות, ולכן אפשר למכור את העבד לצורך הכתובה. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: הא קמשמע לן [זה השמיע לנו] שעבדא כמקרקע דמי [העבד כמקרקעין נחשב] ולכן הוא נמכר כשאר הקרקעות לצורך גביית הכתובה.

ג משנה האשה שנתערב ולדה בולד כלתה, הגדילו התערובות ונשאו נשים, ומתו אחר כך, בני הכלה הוודאיים חולצין ולא מייבמין לנשים הללו, שכן כל אחת מהן הוא ספק שהיא אשת אחיו, ספק שהיא אשת אחי אביו ואסורה בייבום,

בני הזקנה, כלומר, בני האם הוודאיים, או חולצין או מייבמין, שכן יש פה ספק, או שהיא אשת אחיו או אשת בן אחיו ושתיהן מותרות.

מתו האחים הכשרים (הוודאיים), אותם ילדי התערובות לנשים שנותרו לבני הזקנה — חולצין ולא מייבמין, שכן הוא ספק אשת אחיו וספק אשת אחי אביו. לבני הכלה — אחד חולץ, כי שמא אשת אחיו היא וצריכה חליצה ממנו ואחד מייבם, שאפילו אם היא אשת אחיו של הספק השני, הרי כבר קיבלה חליצה ממנו ומותרת לאחד הזה.

כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה — הרי אלו, הוולדות, אוכלים בתרומה בכל מקרה, שכן אם עבד הוא — הרי הוא עבד כהן, ואם בן הכהנת הוא — הרי הוא כהן, וחולקין חלק אחד בגורן,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

§ The Sages taught: There is a case in which one performs ḥalitza with his mother due to uncertainty, or with his sister due to uncertainty, or with his daughter due to uncertainty. This is the halakha despite the fact that a levirate bond cannot be created between these relatives.

How so? If his mother and another woman had two sons, one each, and they then gave birth to two other sons in hiding, whose identities were confused, such that their lineage was consequently indeterminate, and the known son of this woman came and married the mother of that other known son, and the known son of that woman married this son’s mother, and they died without children, the halakha is that this one of the mixed sons performs ḥalitza with both women, as it is unknown which is his mother and which his yevama, and that one likewise performs ḥalitza with both women. It is therefore found that each one of them performs ḥalitza with his mother, due to the uncertainty.

There is a case where a man performs ḥalitza with his sister due to uncertainty. How so? If his mother and another woman gave birth to two females in hiding, and they were mixed, and the paternal, but not maternal, half brothers of this man and of the son of the other woman came and married them, and those half brothers died without children, the halakha is that the living half brothers perform ḥalitza with both wives, each with his half sister-in-law. It is therefore found that one performs ḥalitza with his half sister due to uncertainty.

There is a case where one performs ḥalitza with his daughter due to uncertainty. How so? If his wife and another woman gave birth to two females in hiding, and they were mixed, and his brothers and the brothers of the other woman’s husband came and married them, and they died without children, then this one performs ḥalitza with his daughter due to uncertainty, and that one also performs ḥalitza with his daughter due to uncertainty.

§ Following the previous baraita, the Gemara cites two additional baraitot that discuss unusual family situations. It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: A man and a woman can sometimes bear children of five nations, i.e., of five separate categories of lineage.

How so? If a Jew bought a slave and a maidservant from the market, and the slave and maidservant had two children at the time, and one of these children converted, it is found that one child is a convert and the other one is a gentile. If the master immersed the slave and maidservant for the sake of giving them the status of slaves, and they engaged in intercourse with each other and had a child, here there are three children in the family who are a convert, and a gentile, and a slave. If he freed the maidservant, which renders her a Jewess, and her husband the slave engaged in intercourse with her, and they had another child, here there are a convert, a gentile, a slave, and a mamzer. The offspring of a slave and a Jewess, according to Rabbi Meir, have the same status as a son born from an incestuous or adulterous relationship. If the master subsequently freed both the maidservant and the slave and married them to each other and they had another child, here there are a convert, a gentile, a slave, a mamzer, and a regular Jew.

The Gemara asks: What is the baraita teaching us? The Gemara answers: It is teaching us that if a gentile or a slave engaged in intercourse with a Jewish woman, their offspring is a mamzer.

The Sages taught: There is a case in which a man sells his father in order to collect his mother’s marriage contract for her. How so? A Jew bought a slave and a maidservant from the market, and they had a son, and the master freed the maidservant and married her, and he arose and wrote that all his property should go to her son, including her son’s father, the slave. It is found that this son, after receiving the master’s property, might sell his father to collect for his mother her marriage contract.

The Gemara asks: What is the baraita teaching us? The Gemara answers: The entire baraita is the statement of Rabbi Meir, and it is teaching us that although the legal status of a slave is like that of movable property, and there are those who hold that movable property cannot be mortgaged, Rabbi Meir holds that movable property is mortgaged for a marriage contract. This is also Rabbi Meir’s ruling elsewhere. Therefore, one might be obligated to sell his slave to pay a marriage contract. And if you wish, say that it is teaching us this: The legal status of a slave is like that of real estate, and therefore, according to all opinions one is obligated to sell his slave to pay a marriage contract.

MISHNA: With regard to a woman whose offspring was mixed with the offspring of her daughter-in-law, and their lineage was consequently indeterminate, and the mixed sons matured and married women, and subsequently they died, the certain sons of the daughter-in-law perform ḥalitza with the wives, but not levirate marriage, as with regard to each wife it is uncertain whether she is his brother’s wife, and therefore his yevama, and uncertain whether she is his father’s brother’s wife, who is forbidden to him.

However, the certain sons of the elder woman, i.e., the mother-in-law, perform either ḥalitza or levirate marriage, as with regard to each wife it is uncertain whether she is his brother’s wife, in which case levirate marriage is valid, or his brother’s son’s wife, in which case she is permitted to him, after having performed ḥalitza with a son of the daughter-in-law.

If the sons of certain, unflawed lineage were the ones who died, then the mixed sons perform ḥalitza with the widows of the elder woman’s sons but not levirate marriage, as it is uncertain whether she is his brother’s wife or his father’s brother’s wife. With the widows of the certain sons of the daughter-in-law, one of the mixed sons performs ḥalitza, in case she is his brother’s wife. And the other one performs levirate marriage, as even if she is his brother’s son’s wife, she is permitted to him.

In the case of a priestess whose offspring was mixed with her maidservant’s offspring, they may partake of teruma, as both a priest and the slave of a priest partake of teruma. And they receive one share of teruma in the granary.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ת"ר יש חולץ לאמו מספק והנכון בזה כפרש"י ז"ל וכבר פירשתי' בחדושי' הארוכי':

ת"ר יש מוכר את אביו להגבו' את אמו כתובת' עד הא קמ"ל מטלטלי משתעבדי לכתוב' ור"מ היא וש"מ דעבד' מטלטלי ומטלטלי משתעבדי לכתוב' כי היכי דמטלטלי משתעבדי לב"ח משא"כ לרבנן דלדידהו אפי' מחיים לא משתעבדי לה מטלטלי מדין התלמוד וכמוכח מההי' דנדרי' שאמרו לו אפי' אתה מוכר שער ראשך חייב אתה להגבות לה כתובת' ואוקמ' כר"מ אלמא לרבנן אפי' מחיים לא משתעבדי לה מש"כ בב"ח דמיני' אפי' מגלימ' דאכתפי' וק"ל אפי' לר"מ היאך גובה כתובת' מהם דכיון שנתן כל נכסיו והוו להו נכסים משועבדי' שאין ב"ח טורף מהם עד דכתב לי' מטלטלי אגב מקרקעי כדאי' בב"ב וכדתני' עשה שורו אפותיקי ומכרו וכו' וכ"ת כשעשאו אפותיקי לכתוב' וקי"ל עשה עבדו אפותיקי ומכרו ב"ח גובה ממנו א"כ מאי אירייא לר"מ אפילו לרבנן נמי משתעבדי וכדאמרי' ייחוד לה מטלטלי לכתובה גובה בלא שבועה בפ' אעפ"י ולא אמרו חכמים אלא שמדין התלמוד אין מטלטלי' משועבדים לכתובת אשה וי"ל דהכא כשנתן כל נכסיו במתנת ש"מ דשויוה רבנן כירושה ולא כנכסים משועבדי' וכדכת' בפ' יש נוחלי' לדעת גדולי רבי' ז"ל ולדעתנו. אבל יש שפירוש שם והוא דעת רבי' דאפילו מתנת ש"מ כנכסי' משועבדים דיינם לה ולדבריהם י"ל דמיירי הכא כשנתן כל נכסיו לבן ע"מ שיהא קיי' בהם כתובת אמו שלא תפסיד כלום מכתובת' מפני מתנה זו:

מתניתין האשה שנתערבה ולדה בולד כלתה הגדילו התערובות ונשאו נשים ומותו בני הכלה חולצין ולא מיבמין שס' אשת אחיו ואשת אחי אביו. בני הזקנה או חולצין או מיבמיו שס' אשת אחיו ואשת בן אחיו, מתו הכשרים התערובות לבני הזקנה חולצין ולא מיבמין שס' אשת אחיו ואשת אחי אביו בני הכלה א' חולץ וא' מיבם:

בתוספות בד"ה כתב כל נכסיו לבנה כו' וכן נראה לר"י דאי לר"מ מיתמי נמי כו' עכ"ל פירוש לדבריהם דכן נראה לר"י להביא ראיה לפירוש ר"ת דמיתמי אפילו ר"מ מודה ודלא נימא בכל גוונא בין במיניה בין מיתמי פליגי אבל הא ודאי אין צריך ראיה דבמיניה פליגי כמו שהוכיח ר"ת דבכל דוכתא משמע דבמיניה פליגי דהשתא שפיר קאמרי התוספות דאי פליג ר"מ נמי ביתמי הוי סברת ר"מ הפוכה מדרבנן כו' ודו"ק:

ד"ה כתב כל נכסיו וכו' עד וכן נראה לר"י דאי לר"מ וכו'. הלשון דחוק דמאי דיוק זה דמשמע דבעי למידק דבלא קושיא זו צ"ל דר"מ מודה ביתמי ר"ל אפי' לא הוי קשה לן ההיא דהכא אלא אההיא דהאשה שנפלו לחודיה צריכין אנו לומר דיבם במקום אחיו קאי דאל"כ הוי סברת ר"מ הפוכה מדרבנן וזה ליתא דבלאו ההיא דהכא נוכל לומד דר"מ אית ליה דמשעבדי אפי' בדיתמי ורבנן לא פליגי עליה אלא בדיתמי אבל מיניה מודו והשתא אינה סברא הפוכה דלרבנן הויא כתובה וב"ה שוין ולר' עדיפא כתובה מב"ה וק"ל ויש ליישב דה"ק וכן נראה לר"י תרוצו של ר"ת דאין לתרץ דלא קשיא מידי ההיא דהכא אההיא דהאשה שנפלו די"ל דבשניהם פליגי דרבנן אית להו אפילו מיניה לא גבי ממטלטלי ור"מ ס"ל דאפילו מיתמי גבי והכא אתא לאשמועינן רבותא דרבנן ובהאשה שנפלו אתא לאשמועינן רבותא דר"מ דא"כ הוה סברת ר"מ הפוכה מדרבנן וכו' ודו"ק נ"ל ברור:

גמ' בני הזקינה מיבמין שהוא ספק כו' כצ"ל:

תד"ה כתב. ואמר ר"י דהכא כו' דגרוע מירושה אבל כו'. כ"נ דצ"ל וכ"ה בתוס' כתובות (פא):

בא"ד וכ"מ בי"נ כו'. הוא (בדף קלג):

רש"י ד"ה ולהם בן ולא קנה כו'. נ״ב דאי קנה. הא אין קנין לעבד ולא זכה דיד עבד כיד רבו. ואפי׳ מניה נמי גביא. ומאי שנא איהו מאביו. וה״ט נמי דלא מוקי לה בילדו אח״כ בעבדות ושוב שחרר השפחה ונשאה. כך נ"ל. ועדיין צל"ע דהא אכתי מצי לאוקמה נמי בהנך גיוני. וכיון דכתב לעבדו כל נכסיו הרי יצא בן חורין וקנה עצמו ונכסים (גטין ח: וש"מ). עוד צ"ע אם אין אמו תובעת כתובתה ואינה צריכה לגבותה ממנו. אי זכי הא בן דעובד כוכבים הוא. באביו למכרו לצורך עצמו. דהאמרינן (לעיל מ"ו א') הם אינם קונים מכם ומאי שנא מתנה ממכר. הא בכל דוכתא כזביני משוינן לה דאי לאו דהו"ל הנאה כו׳ הדר הו"ל מתנה כי מכר (מגילה כו:) ולא מצי מזבין ליה אפי' לישראל אלא להגבות כתובת אמו דשליחותה קעביד:

תוס' ד"ה מני וכו'. דלא סמכה דעתה וכו'. וכ"כ הרשב"ם ב"ב ד' קכח ע"א ד"ה ור"נ:

(צט א תוספות) ד"ה כתב וכו' א"כ סברת ר"מ הפוכה מדרבנן.—עי' מ"ש בביצה יג א.

יש חולץ לאחותו מספק. אע''פ שהיא מחמש עשרה נשים הפוטרות צרותיהן וכן לבתו ואמו: אמו ואשה אחרת. שילדו שני זכרים במחבא והוא א' מהן ולהן שני זכרים ודאין כגון רחל אשת יעקב שהיה לה יוסף ממנו וחנה אשת ראובן שהיה לה חצרון ממנו וחזרו וילדו שני זכרים במחבא ומתו יעקב וראובן ובא יוסף בנה של רחל ונשא חנה אמו של חצרון וחצרון נשא את רחל ומתו יוסף וחצרון ונפלו לפני התערובות רחל לפני בנה של חנה שהוא אחי חצרון וחנה לפני בנה של רחל שהוא אחי יוסף ומתוך שאין ידוע מי בנה ומי יבמה צריכה חליצה משניהן נמצא כל אחד ואחד חולץ לאמו מספק: ה''ג לאחותו מספק כיצד אמו ואשה אחרת שילדו שתי נקבות במחבא ועמדו שני אחים מן האב ונשאום חולץ לשתיהן נמצא חולץ לאחותו מספק. כך שנויה בתוספ' (דמכילתין פי''ב) אמו שילדה מאיש אחר שנשאה לאחר מיתת אביו וילדה עם אשה אחרת שתיהן שתי נקבות ואין ידוע איזו בת לאיזו אם ועמדו שני אחין שהיו לזה מאביו שלא מאמו ונשאום לשתי הנקבות הללו המעורבות ונפלו שתיהן לפני זה ליבום ואחת מהן אחותו מאמו ואילו היה מכירה לא היתה צריכה חליצה ועכשיו שאין מכירה שתיהן צריכות חליצה לישנא אחרינא ובאו אחיהן שלא מאותה האם ונשאום אחיו של ראובן נשא אחת ואחיו של חצרון נשא אחת ראובן חולץ לאשת אחיו ושמא אחותו היא וכן חצרון ז''ו שמעת''י ולב''י מגמג''ם ב''ה דהא שמא לאו אחותו היא והכי איבעי ליה למימר זה חולץ לספק אחותו וזה חולץ לספק אחותו אבל לאחותו מספק משמע שחלץ ודאי לאחותו מחמת ספק שבידו: אשתו ואשה אחרת. אשת ראובן ואשת כלב שילדו שתי נקבות במחבא נמצאת האחת בתו ובאו (אחיהן אחי הבעלים הם) שני אחי ראובן ונשאום נמצא ראובן חולץ לבתו מספק ששתיהן צריכות חליצה ואם היה מכיר בתו היתה פטורה ואם שני אחי כלב נשאום הרי כלב חולץ לבתו מספק ולשון מור''י אחיו של ראובן נשא אחת ואחיו של כלב נשא אחת ראובן חולץ לאשת אחיו ואע''פ שספק בתו היא וכן כלב ולאו היינו נמי חולץ לבתו מספק אלא חולץ לספק בתו: אחד עובד כוכבים ואחר גר. דבנים שילדה בעודה תחת ידי העובד כוכבים המוכרה אינן עבדים דקי''ל בהחולץ (לעיל מו.) מהם תקנו אתם קונים מהם ולא הם מכם ולא הם קונין זה מזה: שחרר את השפחה. והרי היא כישראלית ובא עליה העבד הולד ממזר: ולהם בן. ולא קנה את הבן: וכתב לו כל נכסיו. ומת והרי אמו תובעת כתובתה מן הנכסים: כולה ר''מ היא. הא מתניתא בתרייתא דיש מוכר ר''מ נמי אמרה וסיפא דקמייתא היא ומש''ה קתני עבד משועבד לכתובה דר''מ סבר מטלטלים משתעבדי לכתובה במס' כתובות בפ' האשה שנפלו (ד' פ:) דקתני הניח פירות התלושים מן הקרקע כו': מתני' לבני הכלה. לאשת בן הכלה ודאי: אחד. מן התערובות חולץ תחלה ואח''כ מייבם השני ממ''נ אם יבמתו היא הרי טוב ואם אשת בן אחיו היא הרי חלץ לה יבמה ומותרת לו: אוכלין בתרומה. אחד כהן ואחד עבד כהן: חולקין חלק אחד. מפרש בגמ':

כתב כל נכסיו לבנה כו'. בסמוך מוקי לה כר''מ דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה תימה לר''ת דבכל דוכתא משמע דבמיניה פליגי בהאומר בקדושין (דף סה:) גבי שנים שבאו ממדינת הים וחבילה עמהן כו' דקאמר אשה גובה כתובתה מן החבילה ומוקי לה כר''מ וכן בנדרים (דף סה:) גבי אפילו אתה מוכר שער ראשך חייב אתה ליתן לה כתובה שמע מינה מטלטלי משתעבדי לכתובה והאעיקר פלוגתייהו בהאשה שנפלו (כתובות ד' פ: ושם) גבי הניח אחיו מעות כו' דפליגי התם ר''מ ורבנן אי משתעבדי לכתובה או לא משמע דביתמי פליגי אבל מיניה מודו רבנן דמשתעבדי כמו בבעל חוב דאפילו מגלימא דעל כתפיה ואר''ת דיבם במקום אחיו קאי והוי כמיניה אבל מיתמי אפילו רבי מאיר מודה דלא משתעבדי וכן נראה לר''י דאי לר''מ מיתמי נמי אית ליה דמשתעבדי א''כ סברת ר''מ הפוכה מדרבנן דלרבנן כתובה גרועה מב''ח דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה אפי' מיניה וב''ח אפי' מגלימא דעל כתפיה ולר''מ עדיפא דאפילו מטלטלי דיתמי משתעבדי לה ולב''ח לא משתעבדי אלא ודאי לכ''ע מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לכתובה ומיהו קשה דהכא משמע דמטלטלי דמתנה משתעבדי לר''מ ומתנה אלימא מיתמי דשטרא שאין בו אחריות לא גבי ממקבל מתנה כדמשמע בפ''ק דב''מ (דף יב:) דתנן מצא שטר שאין בו אחריות נכסים יחזיר ולא חיישינן שמא יעשה קנוניא על מקבל מתנה ואילו מיתמי אפי' מלוה על פה קי''ל (ב''ב דף קעו.) דגבי ואר''י דהכא במתנת ש''מ איירי דגרועה כגון ירושה אבל ממתנת בריא לא גביא וכן משמע ביש נוחלין דקאמר מה ירושה דאורייתא אלמנתו נזונית מנכסיו מתנת ש''מ דרבנן לא כ''ש ולפי מה שתקנו דגובה אשה לכתובתה ממטלטלי דיתמי כ''ש דגביא ממטלטלי דמתנת ש''מ אבל ממתנת בריא דעדיפא לא תקינו שתגבה: מני ר' מאיר היא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה. אע''ג דבכל דוכתא אמרינן הוקשו עבדים לקרקעות הכא יש לחושבם כמטלטלי דלא סמכה דעתה עילוייהו לפי שמתים ובורחים וללישנא דחשיב להו מקרקעי סבר דסמכה דעתה עילוייהו כמו קרקעות: ספק אשת אחיו ואשת בן אחיו. אמרי' בירושלמי זאת אומרת מותר לאדם לישא אשת בן אחיו פי' אע''פ שיכול לבא לידי ביטול מצות יבמין אם ימות ותפול לפני האחין אפ''ה מותר מכאן יכול להיות ראיה לפירוש ריב''ן שפי' בהבא על יבמתו (לעיל סב:) והנושא בת אחותו דוקא בת אחותו אבל בת אחיו אין עושה כ''כ מצוה דמבטל מצות יבמין: