דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 219ימים לסיום הש״ס

יבמות קח ע"ב - Steinsaltz

This is the principle concerning a minor girl who refused her husband and then married several times: If the bill of divorce followed the refusal and she remarried, she is forbidden to return to him. If the refusal followed the bill of divorce, she is permitted to return to him. Since the refusal followed the bill of divorce it is clear that she was a minor and neither the marriage nor the divorce were valid by Torah law. However, when the ultimate separation is by means of a bill of divorce, there is no indication that she was a minor at the time and there is potential for confusion with an adult divorcée.

If a minor girl refuses one man and marries another, and he divorces her, and then she marries another man and refuses him, and then she marries another man and he divorces her, this is the principle for this case: With regard to anyone she leaves by means of a bill of divorce, it is prohibited for her to return to him. With regard to anyone she leaves by means of refusal, she is permitted to return to him.

GEMARA: It was taught in the mishna that if the man gave his minor wife a bill of divorce but subsequently remarried her and she refused him, and then she married someone else, she is permitted to remarry the first husband when her marriage to the second is concluded. Apparently, refusal comes and nullifies a bill of divorce.

The Gemara raises a contradiction from the end of the mishna: If a minor girl refuses one man and marries another, and he divorces her, and then she marries another man and refuses him, and then she marries another man and he divorces her, this is the principle: With regard to anyone she leaves by means of a bill of divorce, she is prohibited from returning to him. With regard to anyone she leaves by means of refusal, she is permitted to return to him. Apparently, a refusal of another man does not come and nullify one’s own bill of divorce. If the refusal completely nullified the marriage to the second husband, there would be no obstacle to her remarrying her first husband, as an ex-wife who did not marry another man is permitted to remarry her first husband. However, the divorce, combined with the second marriage, does generate a prohibition, and she is prohibited from remarrying in this case.

Rav Yehuda said that Shmuel said: This mishna is disjointed, and he who taught this halakha, that she may remarry her first husband if she refused him after he divorced her, did not teach that halakha, that her refusal of another man does not render her permitted to her divorced husband.

Rava said: What is the difficulty here? Perhaps her refusal of him nullifies his bill of divorce, while her refusal of the other man does not nullify the original husband’s bill of divorce. The Gemara asks: In what way is her refusal of the other man different, that it does not nullify his bill of divorce? Isn’t it that because she is familiar with the intimations and gestures [keritzotav] of her first husband, he will lead her astray and bring her back to him, by causing her to refuse her new husband and then return to him? Consequently, it was decreed that she may not return to her first husband by refusing the second. But for this same reason the refusal against the first husband himself also should not nullify his own bill of divorce, as, since she is familiar with his intimations and gestures, he will lead her astray and bring her back to him after she has married another man.

The Gemara answers: But he already tried to lead her astray and she was not led astray. In other words, he already remarried her after the divorce and she still refused him, which proves that he does not have sufficient influence to lead her astray.

But if there is a difficulty, it is the contradiction between one halakha involving another man and a different halakha involving another man that is difficult, as the mishna states: If she refused him and he subsequently remarried her, and this time he gave her a bill of divorce and she married another man, and she was widowed or divorced, she is prohibited from returning to her original husband. The reason is specifically that she was widowed or divorced by the other man. But if she had refused the second husband, she would be permitted to return to the first husband. Apparently, a refusal of the other man would have come and nullified his bill of divorce, permitting her to remarry the first husband, despite her erstwhile marriage to the other man.

This raises a contradiction, as it is taught later: If a minor girl refuses one man and marries another and he divorces her, and then she marries another and refuses him, this is the principle: With regard to anyone she leaves by means of a bill of divorce, she is prohibited from returning to him. With regard to anyone she leaves by means of refusal, she is permitted to return to him. Apparently, refusal of the other man cannot come and nullify his own bill of divorce.

Rabbi Elazar said: This mishna is disjointed, and he who taught this halakha did not teach that halakha. Ulla said: The last clause, in which it says her refusal does not nullify the bill of divorce, is referring to a case where she was divorced three times. Since she was divorced three times, she appears to be an adult, and therefore the Sages did not allow her refusal to cancel the effect of the divorce.

§ The Gemara asks: According to Rabbi Elazar, who holds that the mishna is disjointed, who is the tanna that taught that a minor may always remarry a husband she refused but not one who divorced her? Rav Yehuda said that Rav said: This can be determined based on the following incident. What is the meaning of that which is written: “We have drunk our water for money; our wood comes to us for a price” (Lamentations 5:4), implying that Torah, which is analogous to water, can be purchased with money. The Gemara explains: During the time of danger, i.e., religious persecution by the Romans, this halakhic ruling was requested: If she, a minor, left her first husband by means of a bill of divorce and her second by refusal, what is the halakha with regard to her returning to the first?

Those involved hired one person for four hundred dinars for the dangerous mission and asked Rabbi Akiva, who was incarcerated in prison by the Romans for teaching Torah, and he ruled that it is forbidden. They asked Rabbi Yehuda ben Beteira in Netzivin, in Babylonia, and he also deemed it forbidden.

Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said: This question was not what they asked, as it was unnecessary: If you rendered permitted a prohibition for whose violation one is liable to receive excision from the World-to-Come [karet], i.e., if the prohibition against sexual intercourse with a married woman is dissolved by the refusal, as the marriage is nullified retroactively, then is it not clear all the more so that after a refusal, the regular prohibition against remarrying one’s ex-wife after she was married to another should be permitted? The opinion in the mishna that refusal does not cancel the effect of divorce is in accordance with that of Rabbi Akiva and Rabbi Yehuda ben Beteira, while the opinion that she is permitted to return to her first husband after refusing the second one is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei.

Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, continued: Rather, this is what they asked: If the minor was the wife of someone’s mother’s brother, a secondary forbidden relative, i.e., a relative forbidden to him by rabbinic law, and afterward his paternal brother married her and died, so that she became eligible to him for levirate marriage, what is the halakha with regard to the following: May she refuse now and uproot the first marriage to the mother’s brother, so that she will no longer be a forbidden relative, and likewise her rival wife will not be the rival wife of a forbidden relative, so that her rival wife may enter into levirate marriage? In other words, in a case where there is a mitzva of levirate marriage, is refusal after the husband’s death valid or not?

Those involved hired two people for four hundred dinars, and they came and asked Rabbi Akiva in prison and he deemed it prohibited. They asked Rabbi Yehuda ben Beteira in Netzivin and he deemed it prohibited.

Rav Yitzḥak bar Ashyan said: Rav concedes that she is permitted to the brother of the man to whom she is forbidden. Rav Yitzḥak is referring to a case of a minor who refused her husband, remarried the same man, and was subsequently divorced, and then married another man and refused him. Although she may not remarry the first husband, she may marry his brother, despite the fact that one may not ordinarily marry one’s brother’s divorcée.

The Gemara asks: It is obvious. It is he, her former husband, whose hints and gestures she recognizes, but not those of his brother, so that there is no concern that the brother will persuade her to refuse her husband. The Gemara explains: Rav Yitzḥak bar Ashyan saw fit to point this out, lest you say: Issue a decree rendering it prohibited for her to marry this brother due to the risk that such a marriage would lead people to think she is permitted to marry that brother, her original husband. Therefore, he teaches us that no such decree was instituted.

And there are those who say a different version of the discussion: Rav Yitzḥak bar Ashyan said: Just as she is forbidden to him, to the man who divorced her, so is she forbidden to his brothers. The Gemara asks: But she is not familiar with their intimations and gestures. Why is it prohibited for her to marry them? The Gemara answers: It is a rabbinic decree concerning the ex-husband’s brothers due to him, the ex-husband. If she were to be permitted to her ex-husband’s brothers, people might mistakenly think that she is even permitted to remarry the ex-husband himself.

MISHNA: With regard to one who divorces a woman and remarries her and then dies childless, his wife is permitted to enter into levirate marriage with her yavam,

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קח - ב

ה. זה הכלל:

מי שנתן גט אחר מיאון, ונישאה לאחר - אסורה לחזור לו.

לפי שאין המיאון יכול לבטל את הגט שנותן לה לאחר מכן, לאחר שחזר וכנסה.

אבל אם היה מיאון אחר גט, והלכה ונישאה לאחר - מותרת לחזור לו.

היות והמיאון עקר את הגט, וכל שיוצאת במיאון, מותר לה לחזור אליו אפילו משנישאת לאדם אחר.

וכלל זה נוהג גם בקטנה שנישאה בזה אחר זה לכמה בעלים, כגון -

א. הממאנת באיש, בבעלה הראשון.

ב. והלכה ונשאת לאיש אחר. וגירשה הבעל השני.

ג. והלכה ונישאת לאיש אחר. ומיאנה בו, בבעלה השלישי.

ד. והלכה ונישאת לאיש אחר. וגירשה הבעל הרביעי -

וכך הוא דין החזרתה לבעלה - זה הכלל: כל שיוצאה הימנו בגט, ואחר כך נישאה לאחר - אסורה לחזור לו.

ואפילו אם נישאה אחר כך לאחר, ויצאה ממנו במיאון! לפי שלא מבטל מיאון באחר את הגט מהבעל הקודם.

ואילו כל שיצאה ממנו במיאון - הרי אפילו נישאת לאחר, וגירשה, הרי זו מותרת לחזור לו.

גמרא:

שנינו במשנה: מי שגירש את אשתו בגט, והחזירה, ואחר כך יצאה ממנו במיאון, הרי אפילו אם תלך ותנשא לאיש אחר, ויגרשנה האחר, היא תהיה מותרת לחזור אליו.

ומדייקת הגמרא מכך שמותר לו להחזירה, אף על פי שבתחילה הוא גירשה, ואסור לו לאדם להחזיר את גרושתו משנישאת לאיש אחר:

אלמא, מוכח מכאן, כי אתי בא המיאון, ומבטל את הגט שקדם לו, היות ומיאונה מגלה על קטנותה, שאין מעשיה כלום, ושוב אין היא נחשבת גרושתו. ולכן, יכול הוא להחזירה אליו גם משנישאת לאחר.

ורמינהי, יש להקשות לכך סתירה מהמשך המשנה:

הממאנת באיש, ונשאת לאחר, וגירשה, ונישאת לאחר, ומיאנה בו, ושוב נישאת לאחר, וגירשה.

זה הכלל: כל שיצתה הימנו בגט - אסורה לחזור לו, במיאון - מותרת לחזור לו וכאן הרי היה מיאון בבעל השלישי אחר הגט של הבעל השני.

אלמא, מוכח מכאן, שלא אתי מיאון דחבריה, בבעל השלישי, ובטיל לגיטא דידיה, שנתן הבעל השני!

והרי זה בסתירה לדין שאומרת המשנה לפני כן, שהמיאון אחר הגט מבטל את הגט שקדם לו.

וטעמו של דבר, היות והמיאון הוא גילוי שהיא קטנה, ואין מעשיה כלום, ועוקר בכך המיאון בבעל השני גם את הקידושין של הבעל הראשון, וממילא אין גירושיה נחשבים גירושין.

אמר רב יהודה אמר שמואל: תברא, "שבור", חלק את המשנה לדברי שני תנאים החולקים זה עם זה, ומי ששנה זו, את הדין הראשון, לא שנה זו, את הדין השני.

אמר רבא: ומאי קושיא? איזו סתירה היא זו!?

ודלמא רק מיאון דידיה שלו עצמו - מבטל גט דידיה, שנתן לפני המיאון!

אבל מיאון דחבריה - לא מבטל גיטא דידיה!

ותמהה הגמרא על חילוקו של רבא:

הרי גם רבא מודה שהמיאון מגלה שהיא קטנה ואין במעשיה כלום, ומהטעם הזה גם המיאון שמיאנה הקטנה בנישואי חבירו, צריכים לעקור גם את נשואיו, שקדמו לנישואי חבירו, וכיון שנעקרו קידושיו, אין גירושיו גירושין.

ובהכרח, שיש טעם אחר, שמכוחו לא עוקר המיאון בנישואי חבירו את נישואיו, שקדמו לנישואי חבירו, אלא רק את נישואי חבירו, שמיאנה בו.

ודנה עתה הגמרא בטעם החילוק הזה.

ומאי שנא מיאון דחבריה, דלא מבטל גיטא דידיה -

הרי הטעם לכך הוא, כי איידי, היות דאשתו הקטנה לשעבר, שגירשה ונישאה לבעל אחר, עדיין היא מכרת, מכירה היא מזמן היותה אשתו, ברמיזותיו וקריצותיו, שהיה מפתה אותה בהן.

ולכן, יש לנו לחוש שמא אזל, שילך בעלה הקודם, שנתן לה את הגט, ומשבש, וישבש אותה ברמיזותיו וקריצותיו, ויפתה אותה שתמאן בבעלה כדי לחזור אליו, ויוציאנה מתחת בעלה, ומייתי לה, ויביאנה בחזרה אליו.

וכדי שלא ינהגו כך, תיקנו חכמים שאם גירשה בעלה, ונישאה לאחר, אפילו אם תצא מבעלה השני במיאון, שוב לא תחזור אליו.

ואם כן, יש להקשות, שגם היוצאת במיאון דידיה, לאחר שהוא עצמו גירשה והחזירה, נמי לא ליבטל המיאון בו את גיטא דידיה!

ואם תנשא לאדם זר, ותצא ממנו, תהיה אסורה לחזור אליו היות שגם בו עצמו שייך את אותו הטעם לגזירה, שלא יבטל המיאון בו את הגט שלו שקדם למיאון, דאיידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו - אזיל, משבש, ומוציאה מתחת בעלה השני, ומייתי לה, ומביאה בחזרה אליו! ומשנינן: אין לנו לחוש שהוא יוכל לשבשה, ולהוציאה מתחת בעלה השני כדי להחזירה אליו. שהרי הא כבר שבשא.

שהרי בעבר, החזירה אליו אחר שגירש אותה, ובכל זאת לא אישבשא, שאף על פי שהצליח להחזירה אליו אחר שגירשה, הוא לא הצליח לשכנעה להשאר תחתיו, שהרי רואים אנו שמיאנה בו ויצאה ממנו על אף רמיזותיו וקריצותיו.

אבל מי שגירש את אשתו הקטנה, והלכה ונישאה לאחר, שהוא זה שגירש אותה, והיא היתה רוצה להשאר תחתיו, הרי יכול הוא לפייסה שתחזור אליו, שהרי רצונה בו.

אלא אי קשיא, ממיאון דחבריה - אמיאון דחבריה קשיא! -

היות שבמשנתנו שנינו: מיאנה בו, והחזירה, נתן לה גט, ונשאת לאחר, ונתארמלה או נתגרשה - אסורה לחזור לו.

ומדייקת הגמרא: טעמא דנתארמלה או נתגרשה מהבעל השני, לכן אסורה היא לחזור אל בעלה הראשון, שגירשה.

הא אם מיאנה בבעל השני - מותרת לחזור לו, אל הבעל הראשון.

אלמא, אתי מיאון דחבריה, של הבעל השני, ומבטל את גיטא דידיה, של הבעל הראשון.

לפי שהמיאון מגלה שהיא קטנה, ואין לה צורך לצאת בגט, ואין גירושיה גרושין, ולכן אין הוא אסור להחזירה משום מחזיר גרושתו משנישאת.

ורמינהי סתירה מהמשך המשנה:

הממאנת באיש, ונשאת לאחר, וגירשה, ונישאה לאחר, ומיאנה בו -

זה הכלל: כל מי שיצתה ממנו בגט - אסורה לחזור לו.

וכל מי שיצאה ממנו במיאון - מותרת לחזור לו.

אלמא לא אתי מיאון דחבריה, ומבטל גיטא דידיה, על אף שהמיאון של חבירו הוא אחר הגט, והוא מגלה שהיא קטנה גם לגבי הגט של חבירו, שקדם לו!

אמר רבי אלעזר: תברא! מי ששנה זו - לא שנה זו.

עולא אמר: לעולם תנא אחד שנה את כל המשנה, וכגון ששילשה בגיטין, שקיבלה כבר גט משלשה בעלים, דמיחזיא שהיא נראית בכך כגדולה.

ולכן, אין מיאונה מבטל את הגטין שקדמו לו. שהרי בקבלת שלשה גיטין היא נראית שהיא מתנהגת כגדולה, ואין המיאון מראה על קטנותה, ואין המגרשים לפני המיאון רשאים להחזירה, לפי שנישאת לאדם זר אחרי גירושיה.

אבל, אם קיבלה רק שני גיטין משני בעלים, אכן בא המיאון של חברו ומבטל את כל הגטין שקדמו לו.

ועתה דנה הגמרא לדברי האומרים לעיל "תברא, מי ששנה זו לא שנה זו". ולדבריהם, יש במשנתנו תנא שאכן סובר כי "לא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה"

והוינן. בה: מאן תנא? מיהו התנא ששנה דין זה, שאין מיאונו של חבירו מבטל את הגט שלו!?

אמר רב יהודה אמר רב: התנא ששנה זאת, הוא התנא הזה -

שכך שנינו: מאי, מהו ביאור הכתוב דכתיב בספר איכה [פרק ה] "מימינו בכסף שתינו. עצינו במחיר יבאו"?

בשעת הסכנה, בשעת השמד, שגזרו איסור על לימוד תורה, נתקיים האמור בפסוק הזה, שהוצרכו לשלם כסף רב עבור מענה לשאלה שנתבקשה לה תשובה, בדבר הלכה זו:

הרי שיצאה הקטנה מבעלה הראשון בגט, ואחר כך יצאה מבעלה השני במיאון - מהו שתחזור לראשון?

דהיינו, האם מיאון דחבריה מבטל גט דידיה?

ולא היה בידי חכמים פתרון לשאלה זו.

שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז, ושאלו את רבי עקיבא, שהיה אסור בבית האסורין משום שלימד תורה, את השאלה הזאת, ואסר לה לחזור לבעלה הראשון.

וכן שאלו את רבי יהודה בן בתירה שהיה בנציבין, וגם הוא אסר!

ולפי שניהם שנינו במשנתנו את הדין שלא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה.

ומביאה עתה הגמרא את דברי רבי ישמעאל ברבי יוסי החולק על רב: אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: לשאלה זו - לא הוצרכנו כלל לשאול, כי פשוט הדבר שמותר לה לחזור אל בעלה הראשון.

כי אם לאיסור אשת איש החמור, שבנישואין מן התורה הוא בעונש כרת, הקלת והתרת להפקיע את נשואי קטנה על ידי מיאון בלבד, בלא גט, לפי שמיאונה בבעל מגלה לנו את קטנותה, ולכן אין מעשיה כלום -

לאיסור מחזיר גרושתו משנישאת לאחר, שהוא רק איסור לאו בלבד -

לא כל שכן שהתרת אותו על ידי מיאון, אפילו על ידי מיאון של חבירו!

שהרי המיאון בחבירו, מגלה לנו שהיא קטנה, ואין מעשיה כלום, ולכן גם קידושיה לבעל הראשון פוקעים במיאונה הזה, וממילא אין הוא נחשב למחזיר גרושתו!

ומעתה נמצא, כי מה שאמרנו שיש לחלק את דברי המשנה לפי שני תנאים, שכל אחד שונה אחרת, היינו רב [הנחשב גם הוא כתנא], ורבי ישמעאל ברבי יוסי.

ומוסיף רבי יוסי ברבי ישמעאל, ואומר:

ברם, אלא, כך שאלו: הרי שהיתה קטנה, שהשיאוה אמה או אחיה - אשת אחי אמו.

שהיא אסורה לו רק מדברי סופרים, ואפילו היתה גדולה והיו קידושיה מן התורה. כי אשת אחי אמו - היא רק "שנייה" לו, ואינה אסורה לו באיסור ערוה מן התורה.

ונשאה אחיו מאביו, ומת אחיו, ועתה נופלת לפניו לייבום הקטנה הזאת -

מהו שתמאן השתא, עתה, כשהיא שומרת יבם, בנישואיה הראשונים לאחי אמו, ותעקרינהו בכך לנישואין קמאי, של אחי אמו, ושוב לא תהיה אסורה עליו באיסור "שנייה", ותתייבם לו?

ושאלה זאת נשאלה רק באיסורי שניות. אבל באיסורי ערוה מן התורה, אין ספק שגם בנישואי קטנה, שהם רק מדרבנן, לא יכול מיאון שנעשה לאחר מיתת האח, להתירה ליבום!

והשאלה היא: האם יש מיאון, האם מועיל המיאון של היבמה בנישואיה הקודמים לנישואיה עם בעלה - לאחר מיתה של בעלה? [1]

והיינו, האם יכול המיאון שממאנת עתה היבמה בנישואין הקודמים לנישואיה עם בעלה המת, להתיר אותה עתה ליבם, במקום מצוה של יבום.

או לא מועיל עתה המיאון בנישואין הקודמים?

שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז, ובאו ושאלו את רבי עקיבא בבית האסורין, ואסר להתירה ליבום על ידי מיאון בנישואין הקודמים, לאחר מיתת האח.

וכמו כן שאלו את רבי יהודה בן בתירה בנציבין, ואסר.

אמר רב יצחק בר אשיאן: ומודה רב, החולק וסובר שלא אתי מיאון דחבריה ומבטל לגיטא דידיה, שרק למגרש עצמו היא אסורה לחזור, לפי שלא הועיל מיאונה באחר, להתירה להחזירה משנישאת לאחר.

אבל מותרת היא להנשא לאחר המיאון בבעל האחר, אפילו לאחיו של זה שגירשה, שנאסרה עליו להחזירה אליו משנישאת לאחר.

לפי שמועיל המיאון בבעל האחר, להפקיע את כל קידושיה בעבר, היות והמיאון מגלה שהיא קטנה ואין מעשיה כלום.

ולכן היא מותרת לאחר המיאון הזה לכל הקרובים של כל בעליה בעבר.

ורק לדבר אחד לא הועיל המיאון הזה, לכך שתוכל לחזור לבעלים שהתגרשה מהם, ונישאה אחר כך לבעלים אחרים. לפי שזו היא תקנת חכמים בפני עצמה, שלא יועיל מיאונו כדי להחזירה אליו, ובכך למנוע ממנו את האפשרות להוציאה מתחת בעלה בקריצותיו ורמיזותיו כדי להחזירה אליו.

ומקשה הגמרא: פשיטא שמותרת לאחיו, שהרי המיאון הפקיע את כל נישואיה לכל בעליה הקודמים, ואין היא אסורה בקרובי בעליה, ורק היתה תקנת חכמים מיוחדת שהבעל המגרש לא יוכל להחזירה משנישאת, כדי למנוע לפתותה על ידי קריצותיו ורמיזותיו לצאת מתחת בעלה השני.

והרי רק הוא, הבעל המגרש, ניהו, הוא זה, דהיא מכרת ברמיזותיו וקריצותיו.

אבל ברמיזותיו וקריצותיו של אחיו, היא לא מכירה, ואינו יכול לפתותה, ומה חידוש יש בדבר שהיא מותרת לו!?

ומשנינן: מהו דתימא, ליגזר האי, שתהיה אסורה גם לאחיו, אטו האי, בגללו, שמא יאמרו אנשים שיראו שהיא מותרת לאחיו, שבטל הגט על ידי המיאון באחר, והיא מותרת לחזור אפילו לבעל שגירשה, גם לאחר שנישאת לאחר -

קא משמע לן רב יצחק בר אשיאן שלא גזרו לאוסרה לאחיו.

ואיכא דאמרי כך אמר רב יצחק בר אשיאן: כשם שאסורה לו, כך אסורה לאחין.

ותמהינן: והא אינה מכרת בקריצותיהם ורמיזותיהם של אחין ולמה אסרוה עליהן?!

ומשנינן: גזירה על אחיו - אטו הוא, בגלל הבעל המגרש, שלא יבואו להתיר גם לו להחזירה, בראותם שפקע ממנה איסור קרובות בעלה, ויחשבו שאפילו לבעל המגרש מותר להחזירה.

מתניתין:

המגרש את האשה, והחזירה, ואחר כך מת - הרי היא מותרת ליבם.

והיינו, שאין אומרים "נישואין הראשונים מפילים", וסיבת היבום לאח המייבם, מתחילה כבר בנישואי האח המת, ונמצא ש"שעת הנפילה" ליבום מתחילה מעת נישואי האח המת.

כי אם נאמר שנישואין הראשונים מפילים, נמצא כי בשעה שגירשה האח, היא נאסרת על היבם באיסור אשת אח שלא במקום מצוה בעת שהיא נופלת ליבום. ואיסור זה חל עליה עולמית, ואינו יכול להיות מותר גם אם יחזירנה אחיו, וימות, ותיפול ליבום מכיון שהחזירה אחיו לאשה.

כי כל איסור "אשת אח שלא במקום מצוה", שחל על האשה בזמן נפילתה ליבום, אין לו היתר לעולם. ואין מצות יבום, שתזדמן אחר כך, יכולה להתירו.

אלא, אדרבה, משחל עליה איסור "אשת אח שלא במקום מצוה" בזמן נפילה ליבום - שוב אין היא נופלת ליבום, וכדין שאר העריות, שהפקיעה אותן התורה מדין יבום.

אלא, רק "מיתה מפלת", ששעת הנפילה ליבום היא רק בעת מיתת האח, ולא בעת נישואי האח המת.

ולכן, גירושיה בזמן חיי האח אינם אוסרים אותה עולמית באיסור אשת אח שלא במקום מצוה, לפי שאין שעה זאת, שעת נפילה ליבום. ואם יחזירנה אחיו, וימות, הרי היא מתייבמת.

הערות

[1] לפי גירסת המהרש"א אומרת הגמרא: ותתייבם צרתה, יש מיאון אחר מיתה. ולפיו צרתה של שניה אינה מתייבמת. אך ברמב"ם ובשו"ע מבואר שצרת שניה מתייבמת. ועיין בחידושי רבי שמואל סימן ד' שביאר בהרחבה את השאלה האם גזירת שניות היא בגדר איסור ערוה, או איסור בעלמא. כי על הצד שהוא בגדר איסור ערוה, הרי שייך לאסור גם את צרתה, מדרבנן, אך אם אינו אלא איסור ביאה, אין מקום לגזור עליה איסור של צרת ערוה.

זה הכלל לגבי מי שמיאנה ונישאה כמה פעמים: היה גט אחר מיאון ונישאה לאחר — אסורה לחזור לו, מיאון אחר גט — מותרת לחזור לו. ועיקר טעמו של דבר, שכיון שהיה מיאון אחר הגט, מוכיח הדבר שוב שנישואיה הראשונים לא תפסו מדין תורה, ועדיין קטנה היא, אבל כשיוצאת בגט, אין יודעים שקטנה היא, ועלול הדבר להכשיל אחרים במקרה דומה כשמדובר בגדולה.

הממאנת באיש ונשאת לאחר, וגירשה, וחזרה ונישאה לעוד אדם אחר ומיאנה גם בו, ושוב נישאה לאדם אחר וגירשה, זה הכלל: כל מי שיוצאה הימנו בגט — אסורה לחזור לו, וזה שיוצאת הימנו במיאון — מותרת לחזור לו.

א גמרא שנינו במשנה שאם נתן לקטנה גט והחזירה, וחזרה ומיאנה, מותרת לחזור אליו אף שנישאה בינתיים לאחר, אלמא [מכאן] שאתי [בא] מיאון ומבטל גט.

ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו בסוף המשנה: הממאנת באיש ונשאת לאחר, וגירשה; לאחר, ומיאנה בו; לאחר, וגירשה; זה הכלל: כל שיצתה הימנו בגט — אסורה לחזור לו, במיאון — מותרת לחזור לו. אלמא [מכאן] שלא אתי [בא] מיאון דחבריה [של חבירו] ובטיל גיטא דידיה [ומבטל את הגט שלו], שאם היה מבטל, היה המיאון עוקר את הנישואין של השני ומותרת לראשון שגירשה, שכל שלא נישאת לאחר, מותרת לחזור אליו.

אמר רב יהודה אמר שמואל: תברא [שבורה] היא המשנה הזו, כלומר, אינה לפי שיטה אחת ומי ששנה זו לא שנה זו.

אמר רבא: ומאי קושיא [ומה הקושיה] שבכך? ודלמא [ושמא] יש לומר כך: מיאון דידיה [שלו] מבטל גט דידיה [שלו], מיאון דחבריה [של חבירו] לא מבטל גיטא דידיה [את הגט שלו]. ושואלים: ומאי שנא [ובמה שונה] מיאון דחבריה [של חבירו] שלא מבטל גיטא דידיה [את הגט שלו], ומשיבים: יש סברה בדבר, איידי [מתוך] שמכרת ברמיזותיו וקריצותיו של בעלה הראשון, הריהו מרמז לה אפילו בלא דיבור מפורש, ויש לחשוש שמא אזל משבש ומייתי לה [יילך ויטעה אותה ויביא אותה אליו], שיגרום לה שתמאן בבעלה החדש, ותחזור אליו, ולכן תיקנו שלא תחזור לבעלה זה, אולם משום טעם זה מיאון דידיה נמי [שלו גם כן] לא ליבטל גיטא דידיה [יבטל גט שלו], דאיידי [שמתוך] שמכרת ברמיזותיו וקריצותיו — אזיל משבש ומייתי לה [יילך, יטעה אותה ומביא אותה אליו] אחרי שנישאה לאחר!

ומשיבים: הא [הרי] כבר שבשא [ניסה להטעותה] ולא אישבשא [הוטעתה]. כלומר, הרי כבר החזיר אותה אחרי הגירושין ושוב מיאנה בו, ואין לחשוש ששוב ירצה להחזיר אותה אליו.

אלא אי קשיא [אם קשה] ויש סתירה במשנתנו, הרי זה מדחבריה אדחבריה קשיא [ממיאון שבחבירו על מיאון שבחבירו קשה], ששנינו: מיאנה בו והחזירה, נתן לה לאחר מכן גט ונשאת לאחר, ונתארמלה מאותו אדם או נתגרשה — אסורה לחזור לו. ונדייק: טעמא [הטעם, דווקא] שנתארמלה או נתגרשה מן האחר, הא [הרי] אם מיאנה באחר — מותרת לחזור לו, אלמא אתי [מכאן שבא] מיאון דחבריה [של חבירו] ומבטל גיטא דידיה [את הגט שלו].

ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו אחר כך: הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה, ונישאה לאחר ומיאנה בו, זה הכלל: כל מי שיצתה ממנו בגט — אסורה לחזור לו, יצאה במיאון — מותרת לחזור לו. אלמא [מכאן] שלא אתי [בא] מיאון דחבריה [של חבירו] ומבטל גיטא דידיה [גט שלו]!

אמר ר' אלעזר על כך: תברא [שבורה] היא המשנה, ומי ששנה זו לא שנה זו. עולא אמר: כאן במקרה האחרון מדובר כגון ששלשה בגיטין, כלומר, שכבר נתנו לה גט שלוש פעמים, דמיחזיא [שהיא נראית] כגדולה, מאחר שהיתה נשואה כבר כמה פעמים, שוב אין משגיחים במיאונה, והכל כבר מחליפים אותה בגדולה שנישאה.

ב ושואלים: מאן [מי הוא] התנא שלו התכוון ר' אלעזר ששנה הלכה זו שבסיפא? — אמר רב יהודה אמר רב: דבר זה אפשר לברר על פי המעשה שהיה. שאמרו, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו" (איכה ה, ד), הכוונה היא לדברי תורה הנמשלים למים שהושגו ונקנו בכסף. ומבארים: בשעת הסכנה של גזירות השמד של רומי נתבקשה פסיקת הלכה זו, והיא: הרי שיצאה מראשון בגט ומשני במיאון, מהו שתחזור לראשון?

שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז לשליחות מסוכנת זו, ושאלו את ר' עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין כמורד במלכות על שלימד תורה, ואסר. שאלו את ר' יהודה בן בתירה בנציבין שבבבל ואסר.

אמר ר' ישמעאל בר' יוסי. לשאלה זו לא הוצרכנו, שכן אם לאיסור כרת התרת, שהרי על ידי מיאון נמצאת מתיר איסור אשת איש שהוא איסור כרת, ואם כן לאיסור לאו [לא תעשה] של מחזיר גרושתו לא כל שכן שמותר על ידי המיאון, שעוקר את הנישואין מעיקרם.

ברם (אבל) כך שאלו: הרי היתה קטנה אשת אחי אמו, שהיא שנייה (לערוה) לו ואסורה עליו מדברי סופרים, ונשאה אחיו מאביו ומת, ונפלה לפניו כיבמה, מהו שתמאן השתא [עכשיו] ותעקרינהו [ותעקור עכשיו אותם] את הנישואין קמאי [הראשונים] שהיתה נשואה לאחי האם, ושוב אין היא בגדר ערוה, ואין צרתה איפוא צרת ערוה ותתייבם צרתה. והשאלה היא: האם יש תוקף למיאון לאחר מיתה של הבעל, במקום מצוה של ייבום, או לא?

ולשם כך שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז, ובאו ושאלו את ר' עקיבא בבית האסורין, ואסר. שאלו את ר' יהודה בן בתירה בנציבין, ואסר.

אמר רב יצחק בר אשיאן: ומודה רב שאף על פי שאין המיאון של חבירו מבטל את גיטו ואסורה לחזור אליו, מכל מקום מותרת לאחיו של זה שנאסרה עליו על ידי גט ואינה נחשבת לצורך זה כגרושת אחיו, לפי שהמיאון ביטל את הגט כלפיו.

ותוהים: הלא פשיטא [פשוט, מובן מאליו] הדבר, שהרי הסברנו מהו הטעם שאסור לה לחזור כי הוא ניהו [זה] דמכרת [שמכירה] ברמיזותיו וקריצותיו, אבל אחיו לא, ואצלו אין חשש שיטעה אותה למאן בבעלה! ועונים: אין זה פשוט כל כך כי מהו דתימא [שתאמר]: ליגזר האי אטו האי [נגזור משום זה] שתיאסר גם על האח, כאילו היא גרושת אחיו כדי שלא יבואו להתיר להינשא גם לאח שנתן גט, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שלא גזרו.

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] בלשון אחרת, אמר רב יצחק בר אשיאן: כשם שאסורה לו למגרש, כך אסורה לאחין שלו. ומקשים: והא [והרי] אינה מכרת בקריצותיהם ורמיזותיהם, ומה טעם אסרוה? ומשיבים: גזירה על אחיו אטו [משום] הוא עצמו, שהרי אם יתירוה לאחים, יבואו להתירה גם לו עצמו אף שהיא אסורה לו.

ג משנה המגרש את האשה והחזירה (נשאה) ומת בלי בנים — מותרת ליבם.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

This is the principle concerning a minor girl who refused her husband and then married several times: If the bill of divorce followed the refusal and she remarried, she is forbidden to return to him. If the refusal followed the bill of divorce, she is permitted to return to him. Since the refusal followed the bill of divorce it is clear that she was a minor and neither the marriage nor the divorce were valid by Torah law. However, when the ultimate separation is by means of a bill of divorce, there is no indication that she was a minor at the time and there is potential for confusion with an adult divorcée.

If a minor girl refuses one man and marries another, and he divorces her, and then she marries another man and refuses him, and then she marries another man and he divorces her, this is the principle for this case: With regard to anyone she leaves by means of a bill of divorce, it is prohibited for her to return to him. With regard to anyone she leaves by means of refusal, she is permitted to return to him.

GEMARA: It was taught in the mishna that if the man gave his minor wife a bill of divorce but subsequently remarried her and she refused him, and then she married someone else, she is permitted to remarry the first husband when her marriage to the second is concluded. Apparently, refusal comes and nullifies a bill of divorce.

The Gemara raises a contradiction from the end of the mishna: If a minor girl refuses one man and marries another, and he divorces her, and then she marries another man and refuses him, and then she marries another man and he divorces her, this is the principle: With regard to anyone she leaves by means of a bill of divorce, she is prohibited from returning to him. With regard to anyone she leaves by means of refusal, she is permitted to return to him. Apparently, a refusal of another man does not come and nullify one’s own bill of divorce. If the refusal completely nullified the marriage to the second husband, there would be no obstacle to her remarrying her first husband, as an ex-wife who did not marry another man is permitted to remarry her first husband. However, the divorce, combined with the second marriage, does generate a prohibition, and she is prohibited from remarrying in this case.

Rav Yehuda said that Shmuel said: This mishna is disjointed, and he who taught this halakha, that she may remarry her first husband if she refused him after he divorced her, did not teach that halakha, that her refusal of another man does not render her permitted to her divorced husband.

Rava said: What is the difficulty here? Perhaps her refusal of him nullifies his bill of divorce, while her refusal of the other man does not nullify the original husband’s bill of divorce. The Gemara asks: In what way is her refusal of the other man different, that it does not nullify his bill of divorce? Isn’t it that because she is familiar with the intimations and gestures [keritzotav] of her first husband, he will lead her astray and bring her back to him, by causing her to refuse her new husband and then return to him? Consequently, it was decreed that she may not return to her first husband by refusing the second. But for this same reason the refusal against the first husband himself also should not nullify his own bill of divorce, as, since she is familiar with his intimations and gestures, he will lead her astray and bring her back to him after she has married another man.

The Gemara answers: But he already tried to lead her astray and she was not led astray. In other words, he already remarried her after the divorce and she still refused him, which proves that he does not have sufficient influence to lead her astray.

But if there is a difficulty, it is the contradiction between one halakha involving another man and a different halakha involving another man that is difficult, as the mishna states: If she refused him and he subsequently remarried her, and this time he gave her a bill of divorce and she married another man, and she was widowed or divorced, she is prohibited from returning to her original husband. The reason is specifically that she was widowed or divorced by the other man. But if she had refused the second husband, she would be permitted to return to the first husband. Apparently, a refusal of the other man would have come and nullified his bill of divorce, permitting her to remarry the first husband, despite her erstwhile marriage to the other man.

This raises a contradiction, as it is taught later: If a minor girl refuses one man and marries another and he divorces her, and then she marries another and refuses him, this is the principle: With regard to anyone she leaves by means of a bill of divorce, she is prohibited from returning to him. With regard to anyone she leaves by means of refusal, she is permitted to return to him. Apparently, refusal of the other man cannot come and nullify his own bill of divorce.

Rabbi Elazar said: This mishna is disjointed, and he who taught this halakha did not teach that halakha. Ulla said: The last clause, in which it says her refusal does not nullify the bill of divorce, is referring to a case where she was divorced three times. Since she was divorced three times, she appears to be an adult, and therefore the Sages did not allow her refusal to cancel the effect of the divorce.

§ The Gemara asks: According to Rabbi Elazar, who holds that the mishna is disjointed, who is the tanna that taught that a minor may always remarry a husband she refused but not one who divorced her? Rav Yehuda said that Rav said: This can be determined based on the following incident. What is the meaning of that which is written: “We have drunk our water for money; our wood comes to us for a price” (Lamentations 5:4), implying that Torah, which is analogous to water, can be purchased with money. The Gemara explains: During the time of danger, i.e., religious persecution by the Romans, this halakhic ruling was requested: If she, a minor, left her first husband by means of a bill of divorce and her second by refusal, what is the halakha with regard to her returning to the first?

Those involved hired one person for four hundred dinars for the dangerous mission and asked Rabbi Akiva, who was incarcerated in prison by the Romans for teaching Torah, and he ruled that it is forbidden. They asked Rabbi Yehuda ben Beteira in Netzivin, in Babylonia, and he also deemed it forbidden.

Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said: This question was not what they asked, as it was unnecessary: If you rendered permitted a prohibition for whose violation one is liable to receive excision from the World-to-Come [karet], i.e., if the prohibition against sexual intercourse with a married woman is dissolved by the refusal, as the marriage is nullified retroactively, then is it not clear all the more so that after a refusal, the regular prohibition against remarrying one’s ex-wife after she was married to another should be permitted? The opinion in the mishna that refusal does not cancel the effect of divorce is in accordance with that of Rabbi Akiva and Rabbi Yehuda ben Beteira, while the opinion that she is permitted to return to her first husband after refusing the second one is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei.

Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, continued: Rather, this is what they asked: If the minor was the wife of someone’s mother’s brother, a secondary forbidden relative, i.e., a relative forbidden to him by rabbinic law, and afterward his paternal brother married her and died, so that she became eligible to him for levirate marriage, what is the halakha with regard to the following: May she refuse now and uproot the first marriage to the mother’s brother, so that she will no longer be a forbidden relative, and likewise her rival wife will not be the rival wife of a forbidden relative, so that her rival wife may enter into levirate marriage? In other words, in a case where there is a mitzva of levirate marriage, is refusal after the husband’s death valid or not?

Those involved hired two people for four hundred dinars, and they came and asked Rabbi Akiva in prison and he deemed it prohibited. They asked Rabbi Yehuda ben Beteira in Netzivin and he deemed it prohibited.

Rav Yitzḥak bar Ashyan said: Rav concedes that she is permitted to the brother of the man to whom she is forbidden. Rav Yitzḥak is referring to a case of a minor who refused her husband, remarried the same man, and was subsequently divorced, and then married another man and refused him. Although she may not remarry the first husband, she may marry his brother, despite the fact that one may not ordinarily marry one’s brother’s divorcée.

The Gemara asks: It is obvious. It is he, her former husband, whose hints and gestures she recognizes, but not those of his brother, so that there is no concern that the brother will persuade her to refuse her husband. The Gemara explains: Rav Yitzḥak bar Ashyan saw fit to point this out, lest you say: Issue a decree rendering it prohibited for her to marry this brother due to the risk that such a marriage would lead people to think she is permitted to marry that brother, her original husband. Therefore, he teaches us that no such decree was instituted.

And there are those who say a different version of the discussion: Rav Yitzḥak bar Ashyan said: Just as she is forbidden to him, to the man who divorced her, so is she forbidden to his brothers. The Gemara asks: But she is not familiar with their intimations and gestures. Why is it prohibited for her to marry them? The Gemara answers: It is a rabbinic decree concerning the ex-husband’s brothers due to him, the ex-husband. If she were to be permitted to her ex-husband’s brothers, people might mistakenly think that she is even permitted to remarry the ex-husband himself.

MISHNA: With regard to one who divorces a woman and remarries her and then dies childless, his wife is permitted to enter into levirate marriage with her yavam,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

מאן תנא. פי' משום דשמיעא לי' דתנאי פליגי הכא קא בעי מאן תנאי אבל הוי אשכחן בכמה דוכתא חברי מי ששנה זו לא שנה זו ולא מצינו תנאין שנחלקו בדבר במקום אחר ואוקימנא תנאי רב ור' ישמעאל בר' יוסי דאמר לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כ"ש.

ברם כך היתה שאלה יש מיאון לאחר מיתה.פי' לפי שאין מיאון אלא במה שנשאר מזיקתו עלי' ביבם או בבעל אבל כשמת בלא יבם והיא מותרת לשוק במה תמאן ולמה תמאן הרי היתה רוצה בו כל ימי חייו ואסיקנא דאינה ממאנת אפילו במקום מצוה וכבר כתבתי פי' רבינו הגדול ז"ל.

אמר רב יצחק בר אשיאן ומודה רב שמותרת לאחיו של זה שנאסר עליו פשיטא. כלומר דהא טעמיה דרב על כרחין הא דאסירא לו או משום אסור מחזיר גרושתו וכדהוה סלקא דעתיה דר' ישמעאל, דאם איתא אף לו נמי שרי' מקל וחומר, השתא לאחיו של בעל שני דמאנה בו שריא ואף על גב דאשת אח בכרת לאיסור לאו לא כל שכן, וכדמקשה ואזיל ר' ישמעאל. אלא טעמיה דרב על כרחין משום דמכרת ברמיזותיו ובקריצותיו הוא, ואם כן פשיטא לאחיו מותרת.

ומ"ש מיאון דסברי דלא מבטל גיטא דידיה דאיידי דמכרת בקריצותיו פי' תקנת חכמים היא שתאסר עליו במיאון דחבריה כמחזיר את אשתו משנשאת כדי שלא יפתה אותה בדברים אחר שתנש' לאחר כדי שתמאן בו ותחזור לו לפי' קיימו חכמים נשואי השני כאלו יצאת ממנו בגט:

מיאון דידיה נמי לא לבטיל גט דידיה וא"ת ונקשי נמי דאפילו לא יצאה ממנו לעולם אלא במיאון ונשאת לאחר שתאסר עליו מהאי טעמא שלא יפתה אותה כשהוא ברשות השני למאן בו י"ל דהא לא אפשר למימר דכיון שלא קבלה ממנה גט מעולם היאך אפשר לדון אותה כלל בשום ענין כמחזיר גרושתו:

הא שבשה ולא אשתבש שאפי' אין לנו לחוש לפיוס שלו אלא כשיצאה ממנה בגט בע"כ אבל כשיצאה במיאון שהיא ברצונה וע"כ ראייה היא שלא נשמע' לו בפתוייו ולא תהא נשמעת לו עוד:

מאן תנא פי' דאמרי' לעיל מי ששנה זו לא שנה זו ואע"ג דבעלמא דפרקי הכי לא שיילי' מאן תנא הכא אינה שאלה אלא ביאור כיון דידעי להו לתנאי:

אמר רב יהודה אמר רב וכו' דת"ק דתני שהלכה שנתקדשה הויא כמי שיצאת מראשון בגט ומן השני במיאון מהו שתחזור לראשון ובאו לפני חכמים ואסרו ס"ל דלא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה:

ור' ישמעאל בר' יוסי דאמר לזו לא הוצרכנו וכו' ס"ל דאתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה אשתכח דהוו להו תנאי בהא מילתא ר' ישמעאל בר' יוסי ות"ק:

ברם כך היתה שאלה הרי שהיתה אשת אחי אמו פי' שנשאת לו יתומה קטנה ומת ונשאה אחיו מאביו בלא בנים מהו שתמאן ותעקרינהו לנשואין קמאי ותתיבם יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או לא:

שכרו אדם בד' מאות זוזי ובא ושאל ר"מ ואסר את ר' יהודה בנצבי' ואסרו וא"ת א"כ דס"ל לר"ע ור' יהודה שאין מיאון לאחר מיתה תיקשי לעולא דאמר לעיל שממאנת בזיקתו דנשואי' קמא קא עקרא וי"ל דטעמא הכי כדפרקי' לעיל דבשעת מיתה נראית ככלתו א"נ נראית כאשת אחי אמו וכן תירץ ר"ה ז"ל והנכון דקושי' ליכא דשאני הכא שאין כאן שום זיקא מחמת הראשון וכבר נפטרה לשוק ממנו במה תמאן ולמה תמאן אחר שרצתה בו כל ימיו שהרי אין מיאון אלא בבעל בחייו או ביבם שנשארה בו זיקתו והא אגידה ביה קודם מיאון וזה דבר ברור:

אמר רב יצחק בר אשיאן ומודה רב שמותרת לאחיו של זה שנאסרה עליו פי' אע"ג דאמר רב שהיא אסורה לראשון במחזיר גרושתו שנשא' מותר' היא לאחיו של ראשון ולא חשבי' לה לגבי דידיה כגרושת אחיו ופרכי' פשיטא כלומר דהא לראשון גופיה לא מתסרא מפני שהוא מחזיר גרושתו אלא משום תקנתא שלא יפתה אותן למאן בשני אחרי שמכרת בקריצותיו ואסיקנ' דא"ה אסירה לאחיו משום גזירה דאי לאו הא לא קימא הא:

זה הכלל גט אחר מיאון אסור לחזור לו מיאון אחר גט מותרת לחזור לו. הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו כל שיוצאת הימנה בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו. פי' כשנתן לה גט והחזירה ומיאנה בו ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה מותרת לחזור לו ואע"פ שכבר נתן לה גט מעיקרא ואם לא הי' מחזירה ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה היתה אסורה לו ואפ"ה כי החזירה ומינה בו אתי מיאון דידה ומבטל גט דיד' וגלי עלה דקטנה היא ואין גיטה גט ולא הוי מחזיר גרושתו לאחר שנושאת, זה הכלל וכו' כלומר אפי' פעמים הרבה גירשה והחזירה ומיאנה אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו מתוך מיאון מותרת לחזור לו הממאנת באיש ונשאת לאחר כו'. פי' כל שיוצאת ממנו בגט אסורה לחזור לו ואע"פ שמיאנה באחר לא אתי מיאון דתברי' ומבטל גיטא דידיה ואע"פ שמיאנה בשני ועקרה קידושי' ונשואי' ואין הגרושה נאסרת אלא בקדושין גמורים אפ"ה כיון דבתורת קידושין ונשואין נבעלה לא קרינא בו והלכה והיתה לאיש אחר ואמרי' מ"ט מיאון דחברי' דלא מבחל גיטא דידי' ומ"ש מיאון דיד' דמבטל גיטא דידי', פי' והרי המיאון דחברי' גילה עלי' שהיא קטנה וגיטא דיהיב לה לא הוי כלום, ומהדר איידי דשכרת בקריצותא וברמיזותא אזיל ומבשבש לה ומייתי לי'. פי' ילך ויטענה ותתחרט שגירשתיך ויפתה אותה שתחזור אליו ותמאן בשני מ"ה אסור להחזירה. א"ה מיאון דידה נמי לא יבטל גיטא דידי' דילמא משבש לה ומייתי לי'. ומהדר כבר שבשה ואל אשתבשה שהרי לאחר גירושין החזירה ולא יכול לפייסה שתעמוד עמו ומיאנה בו. הולכך ליכא למיחש לשיבושא. וכן כל היוצאת ממנו במיאון לא חיישי' לשיבושא דהא פייסא כדהואי גבי' דלא תמאן ולא איפייסא. אבל כי נשאת לאחר מתוך הגט הולך ומפייסה לומר מתחרט אני בגירושין והיא אוהבתו שהרי בע"כ יוצאה ממנו הלכך הדרא ומיאנה בשני. אלא אי קשה דחברי' אדחברי ק'. דתנן מיאנה בו והחזירה נתן לה גט ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה אסורה לחזור לו. טעמא דנתאלמנה או נתגרשה הא מיאנה מותרת לחזור לו אלמא אתי מיאון דחברי' ומבטל גיטא דידי'. ורמינהו הממאנת באיש ונשאת לאתר וגירשה לאחר ומיאנה בו זה הכלל כל שיוצאת ממנו בגט וכו' אלמא לא אתי מיאון דחברי' ומבטל גיטה דידי. אר"א תרבא מי ששנה זו לא שנה זו עולא אמר כגון בגיטין דמיתחזיא בגדוהל. פי' כיון שהוציאוה ג' בגט ומחזיא בגדוהל תו לא הדרא לחד מנייהו ולא אתי מיאון דאחר לבטולי' אבל קודום שתשלש אתי מיאון דחבירי' ומבטל גיטא דידי' ואי בעי לאהדרה מהדר לה.

אר"י ב"א א"ר כשם שאסורה לו אסורה לאחיו. פי' דהו"ל גרושת אחיו ולא מהני בה מיאון דחברי' לבטולי הגט דיהיב לה דלא תהוי גרושת אחיו ואמאי הא אינה מכרת בקריצותיו וברמיזותיו. פי' דלדידי' מ"ה גזרינן ולא אמרי' במיאון דחביר' מבטל גיטא דידי' משום דמכרת בקריצותיו ורמיזותיו והוא משבש לה אבל לאחיו שאינה מכרת בקריצותיו ורמיזותיו אמאי גזרי' ומהדר גזירה הא אטו הא:

מתניתין המגרשה את האשה ומחזירה מותרת ליבם ור"א אוסר.

תובד"ה אלמא אתי מיאון ומבטל כו' מגופא דסיפא ה"מ לאקשויי כו' ואמאי לא אמרינן אתי מיאונה ומפקע קדושי שני כו' עכ"ל אם נפרש כונתם דה"מ לאקשויי הכי ולמאי דמסיק תברא ניחא נמי מהך קושיא זה הוא דחוק לומר תברא אהך מתני' דסוטה דליכא מאן דפליג עליה שתהא אסורה לחזור אחר שזינתה בתר גירושין ועוד לעולא דלא קאמר תברא מאי איכא למימר דמשום דשילשה בגיטין ודאי לית לן למימר דמיאונה לא חשיב זנות וא"נ לא אתי מיאון ומבטל גט מ"מ מיאונה אח"כ זנות הוא ואמאי אסורה לחזור לו ואם נפרש למאי דקאמר משום דאיידי דמכרת ברמיזותיו אזל ומשבש לה ניחא נמי מהך קושיא דמשום דאזל ומשבש לה לא חשבינן מיאונה זנות והשתא ניחא נמי לעולא דאית ליה נמי מהאי טעמא משום דאזל ומשבש לה לא חשבינן מיאונה כזנות ומיהו המיאון הוא מבטל גט אי לאו ששילשה בגיטין אך קשה לפ"ז מאי קא קשיא להו דה"מ לאקשויי אגופה דסיפא כו' דהא איכא למימר דהמקשה הכא ידע הך סברא דאזל ומשבש לה דהכי משמע מתוך שמעתין דידע הך סברא דאזל ומשבש לה אלא דלא ידע לפלוגי בין מיאון דידיה ובין דחבריה כדקאמר מ"ש מיאון דחבריה דלא מבטל כו' והשתא אגופיה דסיפא לא קשה מהך מתני' דסוטה דאע"ג דמיאונה חשיב כזנות הכא משום דאזל ומשבש לה לא חשבינן ליה כזנות ויש ליישב קצת דה"פ אגופיה דסיפא ה"מ כו' דר"ל דלא ה"ל להקשות מכח סברא דברישא דאתי מיאון ומבטל גט אלא דה"ל לאקשויי אגופה דסיפא מכח מתני' דסוטה דמיאונה חשיב כזנות ואי משום דאזל ומשבש לה א"כ ברישא נמי אמאי שרינן לה לחזור דמ"ש מיאון דחבריה ממיאון דידיה והוא דחוק דמ"מ לאו אגופיה דסיפא הוא מקשה אלא מכח רישא:

בד"ה כגון ששילשה בגיטין דמחזיא כגדולה כו' וי"ל דקמ"ל דאע"ג דגירשה תרי זימני לא חיישינן למחזי כגדולה עכ"ל לכאורה דפי' דרבותא קמ"ל לתנא דרישא דאית ליה מיאון מבטל גט אפי' בגירשה ב' זימני ולא חיישינן למחזי כגדולה והוא דחוק למיתני הך רבותא הכא בסיפא דפליג ארישא ואית ליה דאפילו בגט אחד אין המיאון מבטלו דברישא הו"ל למיתני הך רבותא דגירשה ב' זימני ויש מפרשים דרבותא קמ"ל בסיפא שלא נאסור אותה על בעל המיאון א"נ לאוסרה למאן אפי' בגירשה ב' זימני ולא חיישינן למחזי כגדולה לאוסרה אפילו על בעל המיאון א"נ לאוסרה למאן כלל וגם זה הוא דחוק דהך לישנא דמחזי כגדולה לא נאמר בשמעתין אלא לאוסרה על בעל הגט אבל לא לאוסרה גם על בעל המיאון או לאוסרה למאן כדמוקי עולא הסיפא דשילשה בגיטין ומחזי כגדולה ואפ"ה תנן דמותרת לבעל המיאון ומותרת למאן וצ"ע:

גמ' ותתייבם צרתה יש מיאון לאחר מיתה כו' מהרש"ל מחק צרתה דכן משמע מפרש"י שלפנינו וכן ברי"ף וברא"ש ולפי דרכו זה מה שכתבו התוספות בד"ה יש מיאון אחר מיתה באחיו כו' מוחק מלת באחיו ואין נראה למחוק כל זה מכל נוסחאות הישנות גם במקצת פרש"י ובטור איתא בהדיא דאצרה קמבעי והנראה שאלו המחקים באו בזה לפי מה שהבינו שהמיאון הוא בנשואין הראשונים בנשואין של אחי אמו אבל אין הפירוש כן אלא שהמיאון הוא בנשואין האחרונים בנשואי של אחיו כמ"ש התוספות יש מיאון אחר מיתה באחיו כו' והשתא אצרה דוקא קמבעיא ליה כיון דמיאנה מנשואי אחיו אין זו צרת השניה אבל השניה עדיין באיסורא עומדת דהא לא מיאנה בנשואי אחי אמו והשתא הא דקאמר הכא ותעקרינהו לנשואי קמאי הוי ממש כהא דקאמר לעיל גבי צרת הבת ותמאן השתא ותעקרינהו לנשואי קמאי (א) וזה הפירוש מדוקדק ומוכרע מתוך שמעתין דלא נקט גבי אחי אמו שמת ואח"כ נשא אחיו כו' דהשתא אי נמי לא מת אחי אמו אלא שנתן גט יש מיאון לאחר מיתה בנשואי אחיו אבל אי הוה קאי המיאון בנשואי אחי אמו אם יש מיאון לאחר מיתתו ה"ל למנקט גביה שמת וזה הפירוש נראה ברור לקיים כל הנוסחאות ודברי הטור ומקצת פרש"י וברש"י שלפנינו (ב) גם ברי"ף וברא"ש בטעות נמחק בהן מלת צרה:

מ"ד מימינו בכסף שתינו כו' ושכרו אדם אחד בד' מאות זוז ושאלו את רע"ק בבית האסורין כו' את ר"י בנציבין כו'. מבואר דקאי אקרא דלעיל מיניה יתומים היינו ואין אב גו' שהיינו דור יתום באין רב עמנו ללמוד ממנו כמ"ש באלישע שקרא רבו אליהו אבי אבי גו' ואמותינו שהיא כ"י שנקראת אם שנאמר ואל תטוש תורת אמך היתה כאלמנה ועי"ז מימינו שהם ד"ת שנמשלה למים בכסף שתינו ועצינו מלשון עצת ה' במחיר גו' וק"ל:

תוד"ה אזיל ומשבש ובו' אבל לא ניחא ליה למימר וכו' דהא כיון דליכא למיחש למידי וכו'. ר"ל דלא גזרו זה אלא היכי דאיכא ג"כ צד איסור כשמחזירה כגון היכי דאיכא גט דכשמחזירה איכא צד איסור מחזיר גרושתו משנשאת אבל היכא דליכא גט דליכא למיחש לאיסור דמחזיר גרושתו לא גזרינן:

גמ' ותתייבם צרתה נמחק צרתה. ונ"ב ברי"ף וכן ברא"ש לא גרסי' צרתה אלא אהיא גופא קמיבעי וכן משמע בפרש"י אבל במקצת ספרים נמצא בפרש"י להדיא דאצרתה קמיבעי וכן יראה מדברי הטור שכתב עיקר הדין אצרתה וכתב אחר כך ונראה שאף היא חולצת אם תמאן ע"ש. (עיין במהרש"א). שם בר אשיאן אמר רב כשם כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ומאי שנא כו' ליה לקמא הס"ד ואח"כ מ"ה דאיידי כו' דקמא ג"כ הס"ד:

תוס' בד"ה אלמא אתי כו' אגופה דסיפא כו' אמאי לא אמרי' כו' אחר גירושין דמותרת כו' כצ"ל:

ד"ה אזיל כו' צ"ל נמי אזיל כו':

בא"ד דלמא אזיל ומשבש לה דהא כיון דליכא למיחש למידי לא גזרי' כצ"ל. ונ"ב פי' דלא גזרו משום דלמא אתא ומשבש לחודה אם לא שיש צד לאיסור דהוי מחזיר גרושתו משנשאת אבל היכא דלא גירשה דליכא למיחש למידי לא גזרו משום אזיל ומשבש כו' ודו"ק:

בד"ה אר"א כו' דר"א נאמר וכה"ג כו' כצ"ל:

בד"ה לאיסור כרת כו' אבל גט לא מפקיע כו' כצ"ל:

גמרא אזיל ומשבש. עי' נדרים (ס"ד פט) מה שהביא הגרי"פ בשם הערוך:

שם עולא אמר כגון ששלשה בגיטין. עי' בנה"ש מה שהביא בשם תשובת הב"ח שנדחק בזה ולפמש"כ בס"ד בס' נת"ע (דף קא) שדרך הש"ס להחסיר פעם ג' והבאתי שם הרבה ראיות לזה ע"ש א"ש הכא בפשיטות ועמש"כ בעירובין (צג):

רש"י ד"ה ששלשה. צ"ל שיצא[ה] או שהוציאוה ג"פ כו':

תד"ה יש מיאון כו'. עי' מהרש"א וקשה דא"כ מאי מייתי ראיה מהא דכל היכולה למאן כו' דהתם עכ"פ היא ערוה דאורייתא עליו כמו בתו וחברותיה. ואפי' שלש אחרונות דחשיב שם שהן ע"י אישות איכא למימר דמיירי דקבלו אביהן קדושיהן והוה קדושי תורה. אבל הכא אפי' נתקדשה תחילה לאחיו מאמו (עפרש"י) אינה אסורה אלא מדרבנן מחמת שקדושיה אינן אלא מדרבנן. ולכן הנ"ל דהכא איירי בנתקדשה תחלה לאחי אמו ע"י אביה דהוה קדושי תורה דכוותה לאחיו מאמו היתה ערוה דאורייתא ודלא כהמהרש"א. אבל קשה לפ"ז מדוע לא בעו בכל השניות. ולפי' המהרש"א י"ל דלא מיבעיא להו אלא בתרי דרבנן. אמנם גירסת צרתה אין לה קיום כלל לפי מה שהוכחתי לעיל (כ) דצרת שניה מתייבמת ע"ש. והנה לפרש"י שלפנינו (עי' רש"ל ורש"א) מש"כ אבל באישות דערוה כו' פשיטא לן כו'. לא ידעתי מהיכא כיון דסוף סוף לא הוה אלא איסורא דרבנן מחמת קדושי קטנות. ואולי פסיקא להו מהא דכל היכולה למאן כו' שהביאו התוס' דהתם נמי אינה אלא צרת ערוה דרבנן מחמת קדושי קטנות אך יש לחלק כנ"ל. ולעד"נ דאילו בקדשה אחיו מאמו קודם לא היתה זקוקה לו כלל דאתי איסור אשת אח מאמו דקדושי קטנות ומפקיע זיקה דקדושי קטנות דומה ממש למשנה דלקמן (קט) שני אחין נשואין לשתי אחיות קטנות כו' תצא משום אח"א ועמש"כ שם:

גמ' כגון ששלשה בגיטין. אף דבמתני' תני רק נתגרשה ב' פעמים י"ל דמתני' נקט לה אליבא דרבי דתרי זימני הוי חזקה ועולא נקט אליבא דרשב"ג דג' זימני הוי חזקה כ"כ בתשובת ב"ח ח"ב סי' יג:

גמרא אלעא אתי מיאון ומבטל גיטא, (דקתני ברישא נתן לה גט והחזירה מיאנה בו ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה מותרת לחזור לו, ורמינהו הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו לאחר וגירשה כל שיצאה סימנו בגט אסורה לחזור לו, במיאון מותרת לחזור לו), אלמא לא אתי מיאון דחבריה ובטיל גיטא דידיה.
אבל מסיפא לחוד לא הוי מצי להקשות דמה טעם אסורה להשני שגירשה יבא מיאונה דהשלישי ויפקע קידושיו והוי כמו זינתה אחר גירושין דמותרת לחזור לו, (ובתוס' הקשו כן) דהוי אמינא דמיאון מבטל רק למעשה הקידושין ומש"ה מותרת למי שיצאה ממנו במיאון דהא קידושיו כלא היה והיתה אצלו רק בזנות, אבל גט אין מבטל המיאון. ומה דאסורה לשני באמת לא מטעם קידושי השלישי דהא המיאון בו עקר לקדושיו והוי רק כזינתה אחר הגירושין, אלא דאסורה מטעם הרביעי דגרשה ולא נעקרו קדושיו והיה מדוקדק לישנא דמתני' דנקט שתי פעמים נתגרשה, ולזה פריך מרישא דמוכח דגם את הגט מבטל המיאון, וא"כ יבטל מיאון דהשלישי את גיטו דהשני ותהיה כזינתה עמו ולא נאסרה לו ע"י קידושין וגירושין דהרביעי, ומשני שמואל תברא, ותנא דסיפא סובר דמיאון לא מבטל כ"א קידושין לא גט, ונכון בסיפא בפשטיה דאסורה לשני משום הרביעי, ורבא משני דמיאון לא מבטל גיטא דחבריה משום דמשבשא לה וממילא אסורה להשני משום מיאון דהשלישי, ומה דנקט שוב ונשאת וגירשה לרבותא, דמ"מ מותרת לשלישי ולא חיישינן דמחזי כגדולה כיון דנתגרשה ב' פעמים וכמ"ש בתוס' ד"ה כגון ששלשה. ופריך מרישא דלא חיישינן למשבשא דהא מותרת לחזור לו אחר מיאון דהשני ועלה אמרינן תברא, והיינו דפליגי בסברא אי חיישינן למשבשא, והסוגיא מרווחת בלי שום גמגום.
והתוס' ז"ל שדחקו הרבה בזה, דעתם רחבה מדעתי, ואנכי בל ידעתי:

(קח ב) אלמא אתי מיאון דחבריה וכו' ורמינהי הממאנת וכו' אלמא לא אתי מיאון דחבריה וכו'.—מכאן מוכח דעיקר הגירסא כמו שהוא בסדר המשנה שבירושלמי וברי"ף ורא"ש [ובכתב־יד מינכן], דמיאון בתחילה וגם מיאון בסוף, דאם לא כן מאי קושיא, דהא ברישא כשגירשה ונישאת לאחר ומיאנה בו שפיר מותרת לחזור לראשון, ולא דמיאון של שני מבטל גט של ראשון, אלא דמיאונו של שני עוקר קידושיו מתחילה, וא"כ לא היתה אצלו אלא כזונה בעלמא, ולכך מותרת לחזור לראשון, אבל בסיפא אסורה לשני שגירשה משום גירושיו של רביעי. ועוד קשה לגירסא שלפנינו על מה ששנינו "זה הכלל כל שיוצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו", דלרביעי שגירשה ודאי מותרת לחזור לו כל זמן שלא נישאת לחמישי. אבל לגירסת רי"ף ורא"ש [וכי"מ] שפיר קשה מסיפא דאסורה לרביעי שגירשה משום חמישי שמיאנה בו. וכ"ה נכון "זה הכלל" ששנינו. ובזה ניחא נמי הא דמשני עולא "כגון ששילשה בגיטין", דתמה על עצמך: למה השמיטה המשנה - לעולא -את הגט השלישי? ולפי גירסא זו יפה השמיטה המשנה גט שלישי, משום שלא היתה יכולה לסיים "זה הכלל וכו'", שהרי זה שיצאה ממנו בגט שלישי מותרת לחזור לו כל זמן שלא נישאת לאחר כמו שביארנו. אלא שלפ"ז עדיין קשה: למה לנו הטעם שנתנו כאן "דמיחזייא כגדולה". שהרי בלאו הכי אסורה לרביעי שגירשה משום ששי שנתגרשה הימנו (וטעם זה מפורש בירושלמי כאן, והוא פשוט)? ונראה לומר דקמ"ל בטעם זה שאם נישאת אח"כ לשביעי אף שיצאה ממנו במיאון אסורה לחזור לששי. ויותר נראה שהמלות "דמיחזייא כגדולה" אינן מעיקר התלמוד, אלא הוספה מאיזה חכם, שהיה לפניו גירסא שלפנינו במשנתנו, וכתבה מן הצד, ובטעות הכניסו זה הסופרים בפנים.

ודע שיש להסתפק לעולא וכן לר' אלעזר אליבא דת"ק דסבר מיאון דחבריה מבטל גיטא דידיה אם נישאת לאחד וגירשה ונישאת לשני וגירשה ושוב החזירה ומיאנה בו אם מותרת לחזור לראשון אם לא? ומסתבר דמאחר שמיאנה באחרונה - מיאון עוקר את הגט, ולכן מותרת לחזור לראשון.

זה הכלל. כלומר אפילו פעמים הרבה גירשה והחזירה ומיאנה אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו מתוך המיאון מותרת לחזור לו: לאחר ומיאנה בו. כלומר חזרה ונשאת לשלישי ומיאנה בו: כל שיוצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו. אף על פי שיצתה משל אחרון במיאון לא בטליה לגיטא דידיה ובגמרא פרכינן רישא לסיפא: גמ' תברא. קשיין אהדדי: ומאי שנא מיאון דחבריה דלא מבטל גיטא. דקמא לאישתרויי לה לקמא: דאיידי דמכרת ברמיזותיו ובקריצותיו. דקמא: אזיל ומשבש לה. עד דממאנת בבתרא ומהדר לה: הא שבשא ולא אשתבשא. שהרי לאחר גירושין החזירה ולא יכול לפייסה שתעמוד עמו ומיאנה בו הילכך ליכא למיחש לה לשיבושא וכן כל היוצאת במיאון לא חיישינן לשיבושא דמסתמא פייסה כי הואי גביה שלא תמאן ולא איפייסה אבל כי נישאת לאחר מתוך הגט הולך ומפייסה ואמר מתחרט אני בגירושין והיא אוהבתו שהרי על כרחה יצתה ממנו הילכך הדרה וממאנת בשני: הא מיאנה מותרת לחזור. לראשון: אלמא אתי מיאון דחבריה. ומגלה על קטנות ומבטל גיטא מקמא: ששלשה בגיטין. שהוציאה שלש פעמים בגט דמיחזיא כגדולה תו לא הדרא לחד מינייהו דלא אתי מיאון דאחר לבטולי אבל קודם שתשלש אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא ואי בעיא לאהדורה מהדר לה: מאן תנא. דאמרן לעיל מי ששנה זו לא שנה זו: בשעת הסכנה. שנגזר שלא יעסקו בתורה: בכסף שתינו. על ידי שכירות למדנו: את רבי ישמעאל בר' יוסי והתיר ל''ג אלא אדרב פליג ואמר לא את זו אסרו רבי עקיבא ורבי יהודה בן בתירא ותנאי דקאמר היינו רב ורבי ישמעאל דרב נמי תנא הוא: לאיסור כרת. איסור אשת איש הפקעת ממנה בלא גט אלמא אין מעשה שלה כלום: לאיסור לאו. דמחזיר גרושתו לא כ''ש דגלי דקטנה היא ולא הוה גיטה כלום: אשת אחי האם. שנייה מדברי סופרים גזירה משום אשת אחי האב שהיא ערוה: מהו שתמאן. בנישואין הראשונים שלא תהא שנייה לו ותתייבם אבל באישות דערוה כגון אשת אחיו מאמו קטנה ומת ונשאה אחיו מאביו פשיטא לן דלא אתי מיאון דלאחר מיתה למישרי ערוה לייבומה: ומודה רב. אע''ג דלא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה נהי דלדידיה לא הדרה אבל לגבי אחיו נתבטל דלא תיהוי גרושת אחיו והא דקתני מתני' נתן לה גט אסורה בקרוביו היכא דתו לא נפיק מאחרים במיאון דלא איבטל גיטא דקמא: פשיטא. דהא תנן במתני' אתי מיאון ומבטל גיטא ואפי' דידיה לא אסרנא אלא איידי דמכרת ברמיזותיו אזיל ומשבש לה אבל אחיו ליכא למימר הכי: מהו דתימא ניגזור אחיו אטו הוא. דאי שריא ליה לאחיו אמרי הא חזינן דבטל גיטא ואתי איהו למינסב: מתני' מותרת ליבם. ולא אמרינן נישואין הראשונים מפילים יבמה לפני יבם והרי נאסרו עליו אותן נישואין בשעת שגירשה אחיו והויא ליה גרושת אחיו:

אלמא אתי מיאון ומבטל גיטא ורמינהי הממאנת באיש כו'. מגופה דסיפא הוה מצי לאקשויי דמאי טעמא אמרינן כל שיוצאה ממנו בגט אסורה ואמאי לא אמרינן אתי מיאונה ומפקע קידושי שני והוי כמו שזינתה אחר גירושין דמותרת לחזור לו כדתנן בפ''ב דסוטה (דף יח: ושם) אלא ניחא ליה לאקשויי רישא אסיפא: אזיל ומשבש ומייתי לה. אבל לא ניחא ליה למימר דאפי' ליכא גט לא יחזיר דלמא אזיל ומשבש לה (תחתיו) דהא כיון דליכא למיחש למידי לא גזרינן: אמר ר' אלעזר תברא כו'. רבא הוא דמסיק הכי אע''ג דרב יהודה הוה בשינוייא קמא יודע היה רבא שכך היתה הקושיא ומשמיה דרבי אלעזר [נאמרה] וכה''ג בפרק כירה (שבת מד. ושם) דאמר רב הונא מטה שיחדה למעות כו' ומותיב רב נחמן בר יצחק כו' אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב יהודה כו' ולא קאמר משמיה דרב הונא כדמעיקרא לפי שהיה יודע האמת שרב יהודה אמרה: כגון ששלשה בגיטין דמיחזיא כגדולה. וא''ת לר' אלעזר למה איצטריך למיתני מיאנה לאחר וגירשה תרי זימני וי''ל דקמ''ל אע''ג דגירשה תרי זימני לא חיישינן למיחזי כגדולה: לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כ''ש. פירש בקונט' איסור כרת דא''א שהמיאון מפקיע הקידושין והקשה ריב''ן דלא דמי איסור אשת איש למחזיר גרושתו דמיאון מפקיע הקידושין שאומרת אי אפשי בקידושין שקדשוני אמי ואחי אבל גט לא מפקיע ולאו קושיא היא דמהאי טעמא שמפקיע המיאון איסור דאשת איש א''כ הויא כזונה אצלו ומותרת לחזור לו לאחר שגירשה כדתנן פרק שני דסוטה (דף יח: ושם) וריב''ן פירש איסור כרת התרת שמותרת בקרוביו והוא בקרובותיה אפי' למי שיצאה ממנו בגט דהיינו אשת אחיו ואחות אשתו ואין נראה דא''כ תיקשה למ''ד בסמוך כשם שאסורה לו כך אסורה לאחיו אלמא לאיסור כרת לא התרת: יש מיאון אחר מיתה באחיו או לא. דוקא הכא הוא דמיבעיא ליה באיסור שנייה דרבנן היא אבל באיסור ערוה דאורייתא תנן כל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת:

הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד