יבמות קיט ע"א

א משנה האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים, ובאו עדים ואמרו לה: "מת בעליך" — לא תנשא לשוק, שמא היא זקוקה לייבום. וגם לא תתייבם — עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה ושמא יוולד לה וולד, ונמצא שהיא אסורה ליבם כאשת אח שיש לו בנים.

היתה לה חמות במדינת הים, אבל לא היו אחים לבעלה — אינה חוששת שמא נולד אח. ואם יצתה (יצאה) החמות כשהיא מליאה (מעוברת) — יש לאשה להיות חוששת שמא ילדה החמות בן ויש לבעלה אח, וחייבת בייבום. ר' יהושע אומר: אף במקרה זה אינה חוששת, ויכולה להינשא למי שתרצה.

ב גמרא ביחס לקטע הראשון שואלים: מאי [מה] דיוק הביטוי "מעוברת היא צרתה"? ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו]: להא [לזו] הצרה שיצאה עם בעלה הוא דחיישינן [שחוששים אנו] שמא היא מעוברת, אבל לצרה אחריתי [אחרת], כלומר, שמא נשא אשה אחרת וילדה לו בן לא חיישינן [אין אנו חוששים].

ג שנינו במשנה שלא תנשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת צרתה. ושואלים: בשלמא יבומי [נניח שלהתייבם] לא תוכל, דדלמא מיעברא, וקפגעה [שמא מעוברת צרתה, ונמצא שהיא פוגעת] באיסור אשת אח דאורייתא [שהוא מן התורה] שהרי יש לבעלה בנים ואסורה היא על אחי בעלה משום אשת אח, ויש בכך חיוב כרת. אלא לא תנשא, אמאי [מדוע]? הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים מתעברות ויולדות, ומן הסתם ילדה צרתה, והיא פטורה מן הייבום!

לימא [האם לומר] שמשנתנו כשיטת ר' מאיר היא דחייש למיעוטא [שחושש למיעוט], ולכן, כיון שיש מיעוט נשים שאינן יולדות, הרי הוא חושש למיעוט זה וצריכה להמתין לייבום?

ודוחים: אפילו תימא רבנן [תאמר שהוא כשיטת חכמים] — כי אזלי רבנן בתר רובא [כאשר הולכים חכמים אחר הרוב] הרי זה דווקא ברובא דאיתיה קמן [רוב שישנו לפנינו], כלומר, שרוב זה מצוי וניתן להיבדק. כגון תשע חנויות, שאם יש תשע חנויות שמוכרות בשר כשר וחנות אחת שמוכרת בשר טריפה, ונמצאה חתיכת בשר ואין יודעים מאיזו חנות היא נלקחה, מניחים שהבשר שנמצא הוא מן הרוב, ולא מן המיעוט. וכן הדין ביחס לסנהדרי שקובעים המשתתפים בה את החלטתם על פי הצבעת הרוב. אבל רובא דליתיה קמן [הרוב שאינו לפנינו], כגון הקביעה שרוב נשים מתעברות ויולדות — אין זה רוב מנוי וספור לפנינו, ולכן לא אזלי רבנן בתר רובא [אין הולכים בו חכמים אחר הרוב] במקרה כזה.

ומקשים: והרי דין קטן וקטנה בייבום, דרובא דליתא קמן היא [שרוב שאיננו לפנינו הוא], ואזלי רבנן בתר רובא [והולכים בו חכמים אחר הרוב]! דתניא [שכן שנינו בברייתא]: קטן וקטנה — לא חולצין ולא מייבמין, אלו דברי ר' מאיר. אמרו לו חכמים לר' מאיר: יפה אמרת שאין חולצין, כי "איש" כתיב [נאמר] בפרשה של חליצה, ומשמע מבוגר דווקא. ואף שביבמה אין הדבר מפורש מקשינן [מקישים, משווים, אנו], אשה לאיש, שצריך שגם היא תהיה בוגרת. אלא מה טעם אין מייבמין, הלא לענין ייבום נאמר "יבמה יבוא עליה" ולא נאמר שצריך שהם יהיו גדולים!

אמר להם: חושש אני בקטן שמא יגדל וימצא שהוא סריס, קטנה שמא תגדל ותמצא אילונית, ובשניהם אין מצות ייבום, ונמצאו פוגעים בערוה, שבאו על אשה אסורה להם שלא במקום מצוה. ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: זיל בתר רובא [לך אחר הרוב] של הקטנים, ורוב הקטנים לאו סריסי נינהו [לא סריסים הם]. וכן זיל בתר [לך אחר] רוב הקטנות, ורוב הקטנות לאו [לא] אילונית נינהו [הן]. משמע שחכמים חולקים על ר' מאיר אף ברוב כזה, שאינו מצוי לפנינו. אלא, מחוורתא מתניתין [מחוור, ברור שמשנתנו] כשיטת ר' מאיר החושש למיעוט, היא.

ושואלים: במאי אוקימתא [במה העמדת, הסברת] את המשנה — כשיטת ר' מאיר, אימא סיפא [אמור את סופה]: היתה לה לאשה שבעלה הלך למדינת הים והעידו עליו שמת, חמות שלא ילדה — אינה חוששת. אמאי [ומדוע] לא נחשוש? הלך אחר רוב נשים, והלא רוב נשים מתעברות ויולדות, ואף אם מיעוט מהן מפילות, ואולם, מכיון שכל היולדות יולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות, אם כן, היו צריכים לומר סמוך, צרף, מיעוטא [את המיעוט] שמפילות למחצה נקבות והוו ליה [והרי הם] הזכרים שיכולים להיוולד רק מיעוטא [מיעוט]. אולם אם שיטת ר' מאיר היא, החושש למיעוט — וליחוש [ושיחשוש] שמא ילדה החמות אח לבעלה, וצריכה להמתין לו להתייבם!

ודוחים: דלמא [שמא], כיון דאיחזקה [שהוחזקה] לשוק, שהיתה בחזקת היתר להינשא לכל מי שתרצה, שהרי לא היו לו אחים לבעלה כשיצא, לא חייש [אין ר' מאיר חושש] למיעוט. ומקשים: אם כן, נאמר נימוק זה גם מקרה המובא ברישא [בראש המשנה] באשה דאיחזק [שהוחזקה] לייבום, שהרי לא היו בנים לבעלה — תייבם [תתייבם] ונלך אחרי החזקה ולא נחשוש שמא ילדה צרתה בן!

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: יש להבדיל, שכן רישא [בראש המשנה] שיש חשש איסור כרת, שהרי אשת אח שלא במקום מצוה אסורה באיסור כרת, לכן חששו, ואילו סיפא [בסופה] שהוא איסור לאו [לא תעשה], שאם נישאת לשוק בלא חליצה יש בכך רק איסור לאו, לא חששו למיעוט וסמכו על החזקה.

אמר רבא כנגד נימוק זה: מכדי, הא דאורייתא והא דאורייתא [הרי זה מן התורה וזה מן התורה] — מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו, שאם הדבר אסור מן התורה, אין מקום להבדיל בין איסור חמור ואיסור קל?! אלא אמר רבא: יש לדחות מה שאמרנו, ולומר:

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קיט - א

האשה שהלך בעלה, ועמו הלכה גם צרתה, אשה אחרת שיש לו לבעלה, למדינת הים, וכשיצאו לא היה לבעלה בנים.

ובאו עדים ואמרו לה: מת בעלך.

לא תנשא לשוק ולא תתייבם ליבם, אחי בעלה, עד שתדע שמת בעלה בלא בנים ומותרת ליבם, או עד שיתברר שמא מעוברת היא צרתה, וכשילדה, ^[1] מותרת היא להנשא לשוק.

ולקמן בעמוד ב תבאר הגמרא למה שלא תחלוץ מיד, מספק, ותהיה מותרת לשוק.

היתה לה לאשה חמות שיצאה למדינת הים, ולא היה לה בן אלא בעלה של זו, אינה חוששת שמא נולד לחמותה בן נוסף [יבם], בחיי בעלה, ומותרת לשוק.

[שמא תאמר, מדוע ברישא חוששת שמא ילדה צרתה, ובסיפא אינה חוששת שמא ילדה חמותה? תשובתך, ברישא כל מה שתלד, בין זכר בין נקבה פוטרה מיבום. אבל בסיפא רק אם ילדה חמותה זכר היא נופלת ליבום, ויש כאן שני ספקות: א. שמא ילדה ב. שמא הוא זכר. וכולי האי לא חיישינן. רש"י].

יצתה חמותה מליאה מעוברת ^[2] חוששת.

היות ומעתה יש כאן רק ספק אחד, שמא זכר הוא העובר.

רבי יהושע אומר: אינה חוששת, כי עדיין יש כאן שני ספקות: א. שמא הפילה ב. גם אם לא הפילה, שמא ילדה שמא נקבה. ^[3]

גמרא:

שנינו במשנה שיש לאשה לחוש שמא מעוברת היא צרתה.

והוינן בה: מאי "שמא מעוברת היא צרתה"?

והרי די לומר "שמא מעוברת צרתה"?

ומשנינן: הא קמ"ל ביתור זה, ^[4] שרק להאי צרה שהלכה עמו הוא דחיישינן שמא מעוברת היא.

אבל אם באו עדים שצרה זו אינה מעוברת, הרי לצרה אחריתי, שמא נשא בעלה במדינת הים צרה אחרת, ^[5] ואולי הצרה ההיא מעוברת ממנו, לא חיישינן, ומותרת זו ליבם.

שנינו במשנה: לא תנשא ולא תתייבם אשה זו שהלכו בעלה וצרתה יחד למדינת הים, ומת הבעל.

ותמהינן: בשלמא, זה מובן שיבומי לא תתייבם, דדלמא מיעברא צרתה, וילדה בן, וקפגעה אשה זאת באשת אח שלא במקום מצוה של יבום, שהוא איסור כרת דאורייתא.

אלא זה שאומרת המשנה שלא תנשא לשוק הוא תמוה.

כי אמאי לא תנשא? אם משום החשש שמא מת בעלה בלא בנים, והיא זקוקה ליבום, יש לך לומר שמסתבר הדבר שבעלה מת בהשאירו אחריו זרע. שהרי -

הלך אחר רוב נשים כמו בכל ספק בכל התורה שהולכים אחר הרוב. והרי רוב נשים, מתעברות ויולדות. ומסתמא גם צרתה שהלכה עם בעלה למדינת הים, גם היא ילדה ממנו ולד.

לימא, האם יש לנו להוכיח מכך שמשנתנו בשיטת רבי מאיר היא, דחייש למיעוטא.

וכמו שמצינו לגבי מיעוט אנשים מהכותים, יושבי הר גריזים, שהשתחוו לדמות יונה שהיתה שם, וגזר רבי מאיר על כל הכותים, להחזיקם מומרים, משום המיעוט. ^[6]

ולכן חוששת משנתנו למיעוט הנשים שאינן יולדות, ולפיכך היא אסורה לשוק.

ומשנינן: אפילו תימא, תאמר שמשנתינו בשיטת רבנן היא אמורה, החולקים על רבי מאיר, ואינם חוששים למיעוט, בכל זאת אסורה היא להינשא לשוק.

דכי אזלי רבנן בתר רובא - רק ברובא דאיתיה קמן, שישנו הרוב לפנינו.

כגון, תשע חנויות, שאנו רואים אותן לפנינו, שרובן מוכרות בשר שחוטה, ומיעוטן מוכרות בשר נבילה וטריפה, שאז הולכים אחר הרוב, ואם מוצאים בעיר בשר תולים אותו שהוא מהרוב הכשר.

וסנהדרי, שרוב מזכים לפנינו.

אבל רובא דליתיה קמן, כמו רוב נשים שבעולם שהן מתעברות ויולדות, לא אזלי רבנן בתר רובא. ^[7]

ומקשינן: הרי מצינו שגם ברובא "דליתיה קמן" גם הולכים רבנן אחר הרוב.

וראיה לדבר, שהרי בנדון יבום של קטן וקטנה [וכפי שיתבאר מיד בהמשך], דרובא דליתא קמן הוא, ואזלי רבנן בתר רובא.

דתניא: יבם קטן או יבמה קטנה - לא חולצין ולא מייבמים דברי רבי מאיר.

אמרו לו רבנן לרבי מאיר: יפה אמרת שאין חולצין.

מסתבר בזה טעמך, היות ד"איש" כתיב בפרשה של חליצה, "ואם לא יחפוץ ה"איש" לקחת את יבמתו" [דברים כ"ה]. ודרשינן, "איש", ולא קטן.

וגם האשה הנחלצת צריכה להיות גדולה ולא קטנה, כי מקשינן אשה לאיש, שהרי בהמשך הכתוב יש היקש ביניהם, דכתיב "ועלתה יבמתו השערה".

אלא מה הטעם שאתה אומר שאין מייבמין הקטנים!?

אמר להם רבי מאיר: קטן - שמא ימצא סריס, שאינו מוליד.

וכן קטנה - שמא תמצא איילונית שאינה יולדת.

וכיון שהם לאו בני הקמת שם, התורה פטרתם מייבום דכתיב [דברים כ"ה] "אשר תלד" פרט לאיילונית.

נמצא פוגעים בערוה של איסור אשת אח שלא במקום מצוה.

ורבנן שלא קיבלו טעמו, סברי, שמותרים קטן וקטנה ביבום, היות וזיל בתר רובא דקט נים.

ורוב קטנים כשגדלים, לאו סריסי נינהו.

זיל בתר רוב קטנות.

ורוב קטנות לכשגדלות, לאו איילונית נינהו. ולכן אין לנו לחשוש שמא אינם מחוייבים ביבום.

ומכך שנחלקו רבנן על רבי מאיר, והולכים אחר הרוב שאינם סריסים, מוכח שהם הולכים אחר הרוב גם כשאין הרוב לפנינו.

ואם כן, משנתנו שאינה הולכת אחר רוב הנשים שמתעברות ויולדות, אינה כרבנן!

ומסקנת הגמרא היא: אלא, מחוורתא מחוור ומוכח דמתניתין בשיטת רבי מאיר היא, דחייש למיעוט.

ופרכינן: אם מעמידים אנו לרישא דמתניתין כרבי מאיר, החושש למיעוט, יקשה מהסיפא שאינה חוששת למיעוט, והוה רישא רבי מאיר, וסיפא רבנן!? אימא סיפא: היתה לה חמות - אינה חוששת שמא ילדה חמותה בן ומותרת לשוק.

ואמאי? הרי יש רוב לומר שילדה בן, כי הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים מתעברות ויולדות!? ^[8]

ומשנינן: כיון שיש מיעוט מפילות, שאינן יולדות ולד של קיימא, וכל היולדות ולד של קיימא יולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות.

סמוך, צרף צד זה של ספק, שמא היא ממיעוטא דמפילות, למחצה נקיבות.

ועל ידי כך שאתה מסתפק שמא ילדה חמותה זכר, יש לך ספק השקול שמא נקבה ילדה.

ואתה מוסיף עליו את המיעוט שמא לא ילדה כלל, לפי שיתכן שהפילה.

הוו ליה זכרים - מיעוטא מכל הלידות, והלכך היא מותרת לשוק, לפי שהולכים אחרי רוב הלידות, שאינן של זכרים ברי קיימא.

אך עדיין יש להקשות:

ולרבי מאיר, דחייש למיעוטא, ליחוש למיעוטא של זכרים, ותהיה אסורה לשוק.

ומכך שלא חששה המשנה לכך, מוכח שלא חיישינן למיעוט, ואתיא סיפא דמתניתין כרבנן.

ואם כן קשיא, שרישא היא כרבי מאיר, וסיפא כרבנן!?

ופרקינן: דלמא סיפא נמי איכא לאוקמי כרבי מאיר

והא דלא חיישינן למיעוטא שילדה חמותה זכר

כיון דאיחזקה האשה בשעת יציאה בהיתרה לשוק, שלא היה לה יבם, הרי במקום חזקה לא חייש רבי מאיר למיעוטא.

ולפיכך בסיפא "אינה חוששת", היות שהולך רבי מאיר אחר חזקתה, שהיא מותרת לשוק.

ומקשה הגמרא: אי הכי, שאמרת כי רבי מאיר הולך אחר חזקה -

רישא, דאיחזקה בהיתרה ליבום, כי בשעת יציאתם לא היה לבעלה בנים, תייבם!? נעמידה על חזקתה, ^[9] ומדוע תנן ברישא לא תתייבם?

ומתרצת הגמרא: אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: רישא דמתניתין, שאנו דנים להתירה לייבום, ומסופקים אנו שמא יש לו בן ותפגע בערוה של אשת אח שלא במקום מצוה, דהוה איסור כרת, חששו שמא נתעברה צרתה, ולא מעמידים אותה על חזקה במקום חשש כרת, דחמירא.

סיפא דמתניתין, שהיתרנוה לשוק, ואתה דן לאוסרה כי שמא יש לה יבם, ותפגע באיסור - כיון דהאיסור לשוק אינו אלא איסור לאו, "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר" [דברים כ"ה] לא חששו לו חכמים שמא נתעברה 9א חמותה, ומעמידים את האשה בחזקת ^[10] היתרה לשוק.

אמר רבא פירכא על תירוץ רב נחמן

מכדי, הרי, הא, איסור אשת אח, הוא איסורא דאורייתא.

והא, איסור יבמה לשוק איסורא דאורייתא.

מה לי ספק פגעה באיסור כרת, מה לי ספק פגעה באיסור לאו?

והרי כמו שבספק איסור כרת אתה חושש להתירה ליבם, כך בספק איסור לאו יש לחשוש ולהמנע מלהתירה לשוק, ולא להעמידה על חזקת היתירה.

ודוקא בהרחקות שאוסרים רבנן דבר המותר מן התורה כדי שלא יפגעו באיסור, שם שייך לחלק משום שכרת הוא יותר חמור, ולכן עשו לו חכמים הרחקה, אבל ללאו לא עשו הרחקה.

אך לא במקום של ספק, שמא איסורא דאורייתא ממש קעביד [רש"י].

ואם כן, חוזרת הקושיה: רישא שחששנו בה למיעוט על כרחך רבי מאיר היא, ואילו סיפא שלא חוששים בה למיעוט, רבנן היא.

נמצא שרישא היא רבי מאיר, ואילו סיפא היא רבנן!?

ומשנינן: אלא, אמר רבא:

הערות

^[1] היתרה לשוק רק כשכבר ילדה, היות והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם [כמובא לקמן בעמוד ב]. ולכן כתב רש"י בד"ה ולא תתייבם, שמא "ילדה", שזהו שפוסלה מיבום. והא דנקטה המשנה מעוברת עיין בערוך לנר, ובהגהות חשק שלמה

^[2] הא דשינתה המשנה לשונה, דברישא נקטה לישנא דמעוברת, ובסיפא מליאה, ביאר הרש"ש שבסיפא מיירי שמלאו ימיה ללדת כשיצאה, ולכן אין כאן שתי ספיקות א. זכר או נקיבה ב. אפילו אם תימצי לומר זכר, שמא נולד לאחר מיתת בעלה, והוה אשת אחיו שלא היה בעולמו. ועיין לשון הנמו"י, דכאן שיצאה מליאה "ועבר זמן לידתה". וחידושי מהרי"ח במשניות.

^[3] ותנא קמא סובר שלא חיישינן שמא הפילה, שהפלה היא כמיתה, ולשמא מת לא חיישינן [כמבואר גיטין כח א] [תויו"ט]

^[4] תוס' ע"פ רש"ש וע"ע תויו"ט

^[5] מרש"י ותוס' מבואר לכאורה, שאם כבר היה נשוי לאחרת [שלישית], חיישינן שמא בא אצלה ונתעברה. וברמב"ם מבואר שאפילו בכה"ג לא חיישינן.

^[6] עיין בערל"נ, במה שנקט רש"י דוקא האי ולא המובא לקמן בגמרא מחלוקת מפורשת בין רבי מאיר ורבנן.

^[7] והטעם הוא, שבילפותא שהולכים אחר הרוב ילפינן מדיינים, שהוא רובא דאיתיה קמן, ולכן היה הוה אמינא שרק בזה רבנן אזלי בתר רובא.

^[8] ואע"ג שפירש רש"י במתניתין הטעם משום דהוה שני ספיקות א. ספק האם ילדה ב. אפילו אם תימצי לומר ילדה, ספק נקבה, כיון דאיכא רובא דיולדות תו לא הוה אלא חד ספק זכר או נקבה וחיישינן.

^[9] ואע"ג דאיכא למימר דדוקא בסיפא אוקי רבי מאיר אחזקה דמותרת לשוק, דהחזקה אומרת כמו הרוב, להתירה לשוק, אבל ברישא, שהחזקה להתירה ליבום עומדת כנגד הרוב דיולדות, ואסורה ליבום [ורובא וחזקה רובא עדיף]. ואם כן יש לחלק ולומר שבזה לא מוקים רבי מאיר אחזקה, כתבו התוס' [בד"ה רישא] שבהוה אמינא של הגמרא היו רוב ומיעוט שוים. וכיון שמועילה לרבי מאיר חזקה בהדי רוב בסיפא, הוא הדין ברישא היתה צריכה להועיל החזקה בהדי המיעוט [לפי הסבר הקרן אורה].

^[10] כך פירש רש"י. וביאר הריטב"א דרב נחמן אית ליה תירוצא דלעיל, דטעמא דסיפא דלא חיישינן למיעוט לר"מ הוא כיון דהוה במקום חזקה. אלא הוקשה לו מרישא [כקושיית הגמרא], ותירץ דבמקום כרת לא אזיל ר"מ בתר חזקה. ודוקא בסיפא, דהוה איסור, לאו אזיל בתר חזקה. ועי"ש שהביא שיש שגרסו "אלא אמר רב נחמן". ולדבריהם לית ליה לרב נחמן פירוקא דלעיל. ודחה גירסא זו.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

MISHNA: In the case of a woman whose husband and rival wife traveled to a country overseas, and witnesses came and told her: Your husband died, she shall not marry any other man, in case she requires levirate marriage with her brother-in-law, i.e., yavam, in which case she is prohibited from marrying anyone else. And she also shall not enter into levirate marriage until she knows whether she, i.e., her rival wife, is pregnant. If her rival wife bears a child to her late husband, she does not have a levirate bond with her brother-in-law, and she is therefore prohibited from marrying him.

If she had a mother-in-law overseas, but her late husband had no brothers, she need not be concerned that a brother to her husband may have been born. But if her mother-in-law departed from her town pregnant, this widow should be concerned that perhaps her late husband now has a brother, with whom she is obligated in levirate marriage. Rabbi Yehoshua says: Even in such a case she need not be concerned and may marry whomever she wishes.

GEMARA: The Gemara asks: What is implied by the extra word: She, in the expression in the first clause of the mishna: Whether she, i.e., her rival wife, is pregnant? The Gemara answers that it teaches us this: We are concerned about a possible pregnancy of this rival wife who went overseas with her husband, but we are not concerned about the possibility that he married another rival wife overseas and sired a child by her.

It was taught in the mishna: She shall not marry any other man and shall not enter into levirate marriage until she knows whether her rival wife is pregnant. The Gemara asks: Granted, she may not enter into levirate marriage, because perhaps her rival wife is pregnant, and if so, this widow would encounter the Torah prohibition proscribing a brother’s wife. If a child is born to her late husband, levirate marriage is not required and she is prohibited from marrying her brother-in-law. But why should she not marry another man? Follow the majority of women, and as most women become pregnant and give birth, it is probable that her rival wife did have a child.

Shall we say that the mishna follows the opinion of Rabbi Meir, who is concerned about the minority? There is a minority of women who do not give birth, and Rabbi Meir takes this minority into consideration and requires the widow to wait and clarify whether or not she is required to enter into levirate marriage.

The Gemara rejects this: You can even say that the mishna follows the opinion of the Rabbis. When the Rabbis follow the majority, it is an evident majority, which is extant and can be examined. For example, in a situation where a piece of meat is found in front of nine stores selling kosher meat and one store selling non-kosher meat, if it is not known from which store the meat came, it may be assumed that it came from one of the stores that sells kosher meat. And similarly, the Sanhedrin reaches its decisions by a majority vote of its members. But with regard to a non-evident majority, which is based solely upon general statistical information, such as the assertion that most women become pregnant and give birth, even the Rabbis do not follow the majority.

The Gemara challenges: But the case of a minor boy or minor girl, as pertains to levirate marriage, is dependent upon a non-evident majority, and nevertheless the Rabbis follow the majority in their ruling, as it is taught in a baraita: A minor boy or minor girl may not perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage; this is the statement of Rabbi Meir. The Rabbis said to Rabbi Meir: You have aptly stated that they may not perform ḥalitza, since “man” (Deuteronomy 25:7), i.e., an adult male, is written in the section of the Torah pertaining to ḥalitza. Though an adult female is not mentioned explicitly, we employ an analogy based on juxtaposition of the woman to the man and require that the female involved in ḥalitza be an adult as well. But what is the reason that they may not enter into levirate marriage, about which the Torah’s phraseology does not specifically indicate adults?

He said to them: I am concerned about the minor boy, lest he be confirmed as a sexually underdeveloped man when he grows up, and I am concerned about the minor girl, lest she be confirmed as an aylonit, a sexually underdeveloped woman, when she grows up. Then levirate marriage would not apply, and they would end up encountering a forbidden relative if they consummated the levirate marriage. And the Rabbis hold: Follow the majority of minor boys, and most minor boys are not sexually underdeveloped when they grow up. Likewise, follow the majority of minor girls, and most minor girls are not in the category of aylonit when they grow up. This indicates that the Rabbis disagree with Rabbi Meir even with regard to a non-evident majority. Rather, it is clear that the mishna is following Rabbi Meir, who is concerned about the minority.

The Gemara asks: In what manner did you establish the mishna? You established it in accordance with the opinion of Rabbi Meir. However, say the latter clause: If she had a mother-in-law overseas, she need not be concerned that her mother-in-law may have given birth to another son. Why should she not be concerned about this? Follow the majority of women, and most women become pregnant and give birth. The minority become pregnant and miscarry. And among all women who give birth, half of the children are male and half are female. Therefore, we can join the minority who miscarry to the half who give birth to females, and then the male children born would be only the minority. Nevertheless, if the mishna actually follows Rabbi Meir, who is concerned about minority circumstances, let him be concerned that a yavam might have been born, necessitating a levirate marriage.

The Gemara rejects this: Perhaps, since the widow is legally presumed to be permitted to marry a man from the general public, since her husband had no known brothers, Rabbi Meir is not concerned about the minority. The Gemara challenges: If so, in the first clause of the mishna, where the widow is legally presumed to require levirate marriage, as her husband had no children, she should be permitted to enter into levirate marriage without concern that her rival wife might have given birth.

The Gemara answers that Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: In the first clause of the mishna, which relates to a prohibition proscribing a brother’s wife when levirate marriage does not apply, which bears the punishment of karet, they were concerned about the minority possibility because of the severity of the prohibition. But in the latter clause of the mishna, which relates to an ordinary prohibition, that of a woman whose husband died childless marrying without performing ḥalitza, the prohibition is not so severe. Therefore, they were not concerned about the minority and relied upon the presumption.

Rava said in opposition to this contention: Now since this prohibition is by Torah law and that prohibition is by Torah law, what difference is it to me if it is a prohibition bearing the punishment of karet and what difference is it to me if it is an ordinary prohibition? If both prohibitions are by Torah law there is no justification for distinguishing between a severe prohibition and a minor one! Rather, Rava said that we must reject this contention, and say:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אלא אמר רבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוק וחזקה לא עדיף כרובא. [דאי הוי עדיף כרובא] בהדי מיעיטא הוה עדיף מיניה ותת בם אלא השתא לא עדיף כרובא ולפיכך לא תתיבם ולשוק נמי לא תנשא משום דר' מאיר חייש למיעוטא וסמיך מיעוטא לחזקה והוה לי' פלגא ופלגא, זהו פירושו של רש"י ז"ל.
ואי קשיא הא דאמרינן בפ' עשרה יוחסין (קידושין דף פ') מ"ט דר' מאיר קסבר רוב תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת סמיך מיעוטא לחזקה איתרע לי' רובא ולפיכך ר' מאיר מטהר איכא למימר התם אפילו שקולין אפושי טומאה לא מפשי.
וסיפא דמתניתין דקתני יצתה מלאהחוששת משום דכיון דמליאה היא אינה בחזקת השוק הילכך חוששין למיעוט ור' יהושע לא תאיש למיעוטא ופליג בסיפא וה"ה לרישא.
וקשה עלינו שכתבה רבינו ז"ל למשנתנו ופסקה בהלכות, ונראה לי משום דאע"ג דמסקנא דסוגיין מתני' ר' מאיר היא אשכחן סוגיא אחריתי דמצי לאוקומה אפי' כרבנן. דתנן במס' בכורות (דף י"ט) ר' ישמעאל אומר עז בת שנתה ודאי לכהן מכאן ואילך ספק. והוינ' בה מכאן ואילך אמאי ספק, הלך אחר הרוב בהמות ורוב בהמות מתעברות ויולדות בתוך שנתן נינהו, אלא אמר רבא מחוורתא ר' ישמעאל כר' מאיר ס"ל דחאיש למיעוטא. רבינא אמר אפילו תימא רבנן כי אזלי רבנן בתר רובא ברובא דלא תלי ביה מעשה אבל רובא דתלי בה מעשה לא אזלי בתר רובא מאי מעשה אי עלה עליה זכר אי לא עלה עלי' זכר והכי נמי רובא דתלי בי' מעשה הוא שמא לא בא עלי' בעלה משהלכה למדינת הים וכי תימא ההיא לא דמי' אלא לצרה אחריתי הא ליכא למימר דנקבה בעדר כאשה ובעלה דמי ואע"פ כן לא הלכו אחר רוב זה ורבא דמוקים בשמעתין מתניתין כר' מאיר אזדא לטעמיה דלית ליה האי סברא אבל אנן כרבינא קי"ל ורבנן לא פליגי עלי' דר' ישמעאל התם בהך סברא ואפי' ר' יהושע דלית ליה חוששין למיעוטא ופליג בסיפא לא פליג עלי' בהא הילכך קמא לה מתניתין כהלכתא והך דקתני יצתה מליאה חוששת התם משום דחזקה ליבום שכיון שעברה אין אומרין שמא תפיל דהויא לה כמיתה ולמיתה לא חיישינן תדע דהא דתירץ רב נחמן סיפא דאיסור לאו לא חששו למיעוט ואפ"ה במליאה חוששין או משום חזקה או משום דמיעוטא דשכיח שאני ולדעתי' דרבינא הא דקתני גבי תינוק שנמצא בצד העיסה וחכמים מטמאים לתלות הוא אבל לא לישרוף דהא רובא דתלי בי' מעשה הוא והכי נמי איתא בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף פ').
כך עלה במחשבה בלבי עד שמצינו בשם רבינו האיי גאון ז"ל דרבא אליבא דכולי עלמא מוקי לה למתניתין, דעד כאן לא אמרי רבנן זיל בתר רובא אלא ברובא דליכא חזקה כנגדו אבל היכא דאיכא חזקה סמכי' מיעוטא לחזקה והוה לי' כפלגא ופלגא ולא שרי' נה ואע"גדהתם אמרי רבנן מיעוטא כמאן דליתי' דמי רובא וחזקה רובא עדיף הכי קאמרי מיעוטא לא חשיב כולי האי לצרופי גבי חזקה לטהר אלא עדיין הרוב מכריע וטמא. אבל מ"מ חוששין לו ואין עושין בו מעשה כדאמרינן התם בעשרה יוחסין לא זו היא חזקה ששורפין עלי' את התרומה, ואמרינן נמי במסכת נדה בפרק כל היד (נדה דף י"ח) אמר ר' יוחנן בשלשה מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאוהו כודאי ואקשינן והא איכא ט' חנויות והא איכא וכו' והא איכא וכו' ומפרק להו ובעי' למעוטי מאי למעוטא רובא דאיכא חזקה בהדיה דלא שרפי' עלי' תרומה וכו' אלמא לא עשו רובא דאיכא חזקה בהדיה כודאי אלא סומכין מיעוטא לחזקה לספק את הרוב ולתלות בו בכל מקום ולר' מאיר להכריע במקום קולא כגון בטומאה וטהרה דלא מפשינן [טומאה] תלינן דטהורות ואע"ג דגבי עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מטפלין שם ונמצאו חתיכות בעיסה הלכו חכמים אחר הרוב ועשאוהו כודאי אפילו לשרוף שאני התם דרובא דאיתי' לקמן הוא כדפירש"י ז"ל א"נ דכיון דודאי נגעו אין חזקתה של עיסה כלום שהרי הורעה כדמוכח בפרק קמא דנדה (דף ב') הא בעלמא רובא כנגד חזקה לרבנן חוששין באיסורין ואין עושין בו מעשה ודקתני יצתה מליאה חוששת כדפירש"י לעיל משום דכיון דמליאה היא בחזקת יבום עומדת לאו חזקה גמורה אלא חוששין ואין הולכין אחר הרוב.
והא דתנן נתן לי בן במדינת הים מת בני ואח"כ מת בעלי נאמנת מת בעלי ואח"כ מת בני אינה נאמנת וכולה מתניתי' קשה לי והא רוב נשים מתעברות ויולדות וזיל בתר רובא ושקול כחזקה ובתרווייהו ליהמנא אי לא ליהמנא ואיכא למימר כיון שבאה היא ולא בא בנה עמה ולא שמענו שיש לה בן עדיין חזקתה עמה שלא היו לה בנים דכיון דתחלתה וסופה בלא בנים היא לפנינו אין מוציאין אותה מחזקתה של יבום.

הכי גרסינן ברוב הספרים, אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה רישא לאיסור כרת חששו. ולפי גירסא זו משמע דרב נחמן לא סמיך אפירוקא קמא דאוקימנא טעמא משום חזקה, אלא לדידיה כולה טעמא משום דלאיסור כרת חששו לאיסור לאו לא חששו. ותמיהא לי דאם כן רישא נמי דרובא לשוקא וליכא אלא איסור לאו תנשא. ומשום כך נ"ל דלא גרסינן אלא וכן מצאתיה במקצת הספרים, ור"נ נמי אחזקה סמיך כפירוקא קמא.

הא דאמרינן בריש פרקין ורבנן זיל בתר רוב קטנים ורוב קטנים לאו סריסים נינהוזיל בתר רוב קטנות ורוב קטנות לאו איילוניות נינהו. מהכא שמעינן דאזלינן בתר רוב ואפילו במקום דאפשר למיקם אמילתא לא נטרינן, אלא עבדינן ביה עובדא בין להקל בין להחמיר. דהא אפשר למיקם אמילתא אי נטרינן להו עד דגדלי כר' מאיר ואפילו הכי לא חיישינן ואפילו במקום ערוה חמורה. והכין נמי שמעינן לה מדסמכינן ארובא ולא בדקינן אפילו במקצת טריפות דאפשר למיקם עלייהו כנטולה וקרועה חסרה (עיין רש"י חולין יב, א ד"ה פסח, שדין זה הוא הלכה למשה מסיני). וקשיא לי דאם כן יבמה מעוברת לא תהא צריכה להמתין מדאורייתא עד שתדע אם בן קיימא הוא אם לאו דזיל בתר רוב מעוברות ורובן ולד מעליא ילדן. ובודאי מעוברת צריכה היא להמתין דבר תורה עד שתדע אם ולד של קיימא הוא, כדגרסינן בירושלמי בפרק כיצד (לעיל פ"ב ה"א) יחדיו, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו, ואקשינן דלא כן מה כן אמרינן. פירוש למאי אצטריך למיכתב יחדיו דאלו לא נכתב מה הייתי אומר מת בלא בנים תהא אשתו אסורה לינשא שמא יוליד אביו בן וכו'. ומפריק אלא כן נן קיימין שמת והניח מעוברת שלא תאמר אלו מת והניח אשתו מעוברת שמא אינה צריכה להמתין ולידע אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא אף הכא תהא צריכה להמתין אלמא דבר תורה צריכה להמתין לידע אם בן קיימא הוא אם לאו. מת ובן אין לו (דברים כה, ה) עיין עליו וכדאיתא בריש פרק החולץ (לעיל יבמות לה, ב) ועוד דהא לר' יוחנן חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה, ואם איתא דאזלי בה בתר רובא ומשתריא לשוקא דבר תוה, הא לאו חליצה ולא ביאה דיבמה היא דהא שריא לשוקא דבר תורה. ועוד דכתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ואי שרית ליה לשוקא ולכשתלד ולד שאינו של קיימא אתה מוציאה מבעלה ומחזירה אצל היבם, אין כאן דרכי נועם ונתיבות שלום. וכענין שאמרו בשלהי פרק יש מותרות (לעיל יבמות פז, ב) ומהאי טעמא עבדינן מתים כחיים לגבי יבמה, אלא ודאי צריכה להמתין דאורייתא. אלמא לא סמכינן ארובא היכא דאיכא למיקם אמילתא. וכי תימא התם משום דלא מפסדא מידי דאפילו מעוברת דעלמא צריכה להמתין עד שתלד, ולא עוד אלא אפילו נשאת תצא וכדתניא בפרק החולץ (יבמות לו, ב) לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואם כנס יוציא וכו'. לא היא דההיא אינה תורה אלא מדבריהם ומשום תקנת ולד כדאיתא התם. הא מדאורייתא כונס ואין בכך כלום. ויש ומר דשאני יבמה משום דבחזקת ליבום היתה עומדת ומסוך מיעוט דמפילות לחזקה והויא לה כפלגא ופלגא. והילכך הרי זו לא תנשא ולא תתייבם עד שתדע אם בן קיימא הוא ואם אינו בן קיימא וכדאיתא בריש פרקין דמיעוטא וחזקה הוי כפלגא ופלגא. ואם תאמר כיון דאיעברה נפקא לה מחזקת יבום וכדמוכח במתניתין דקתני היתה לה חמות ויצאה מלאה חוששת ואף על גב דעד השתא הו קיימא בחזקת לשוקא ורובא לשוקא נמי אלא בטעמא דמילתא משום דכיון דאיעברה נפקא לה מחזקת לשוק הכא נמי לא שנא.
יש לומר דעבור לא מפיק לה לגמרי מחזקתה אלא התם לחוש הוא ולהחמיר, דכיון דאיעברה לא אלימא חזקתה כולי האי דנסמוך עלה למשריא ליבמה לשוקא. וביבמה דאיעברא נמי לא מפקינן לה מחזקתה לגמרי להקל עליה ולהתירה לשוק אלא עדיין בחזקתה היא וניחוש לה. אי נמי לגבי חמות לא חיישינן לנפל משום דלשמא הפילה היא והוה ליה כשמא מת, דלשמא מת לא חיישינן (גיטין כח, א), וכיון דלא חיישינן בה לנפל והיא כבר עיברה אם כן על כרחין נפקא לה מחזקתה וקיימא בספק יולדת זכר וספק יולדת נקבה ופלגא ופלגא נינהו ולא תינשא ולא תתייבם, אבל גבי יבמה חששא דשמא תפיל היא ולשמא תפיל חיישינן כדחיישינן לשמא ימות כדאיתא בפרק כל הגט (שם). והילכך לא נפקא מחזקתה מחמת עבורה דהא איכא למיחש לנפל. אלא סמוך מיעוטא דמפילות לחזקה והויא לה כרובא ופלגא ופלגא נינהו ולא תינשא ולא תתייבם עד שתדע אם בן קיימא הוא, כן נראה לי.

אלא אמר רבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוקא וחזקה לא עדיף כרובא. כלומר, לעולם ר' מאיר אלא רישא חזקה ליבום וכו' וחזקה לא עדיף כרובא, דאי עדיף כרובא סמוך מיעוטא דמפילות לחזקה ותתיבם ואפילו לר' מאיר, אלא השתא דלא עדיף חזקה כרובא אף על גב דאיכא מיעוטא דמפילות, אפילו הכי הוה ליה כפלגא ופלגא ולא תתיבם. וכן נמי לא תנשא מהאי טעמא דהוה ליה פלגא ופלגא לר' מאיר דחייש למיעוט. ואין זה מחוור בעיני דאפילו תמצא לומר דחזקה כרובא, כי סמכת ליה מיעוט דמפילות מכל מקום לא גרע רוב נשים מתעברות ויולדות לר' מאיר ממיעוט דעלמא דחייש ליה ר' מאיר. אלא נראה ליה דלרבותא נקטיה ולאלומי לטעמיה, כלומר רישא ע"כ לא תתיבם ולא תנשא ולא משום טעמא בלחוד דחיישינן למיעוטא, דהכא על כרחין כפלגא ופלגא הוא כדמפרש ואזיל. ואיכא למידק מדאמרינן בפרק עשרה יוחסין (קדושין פ, א) ובפרק כסוי הדם (חולין פו, א) גבי תנוק שנמצא בצד העיסה דר' מאיר מטהר, ואמרינן עלה דר' מאיר רוב תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא דמטפחין ולפיכך מטהר ר' מאיר. אלמא לר' מאיר כל היכא דאיכא חזקה כי סמכת ליה מיעוטא לא חיישינן לרובא, ואפילו להקל כי התם. איכא למימר התם אפילו הוו שקולין טהור משום דאפושי טומאה לא מפשינן.
והאי אוקמתא דרבא נמי אליבא דר' מאיר היא וכדכתבינן, וכדמסיק ואמר סיפא חזקה לשוקא ורובא לשוקא והוה ליה מיעוטא דמיעוטא ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר' מאיר. אלמא רבא נמי אליבא דר' מאיר קא מתרץ לה. וכיון דמתניתין לית לה פתרי אלא אליבא דר' מאיר ולא קיימא לן כר' מאיר, ממילא אדחייא לה מתניתין ונפקא לה מהלכתא, ולעולם תנשא לשוק משום דאזלינן בתר רובא בין להחמיר בין להקל. אבל רבינו אלפסי וכן הרמב"ם ז"ל (הלכות יבום פ"ג הלכה טז-יח) פסקוה בהלכותיהם. ונראה שהם ז"ל מפרשים דרבא אליבא דכולי עלמא מוקי לה למתניתין. וכן נראה מדברי רש"י . והא דמסיק נמי סיפא הוה ליה מיעוטא דמיעוטא ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר' מאיר, לאו משום דפירוקא אליבא דר' מאיר בלחוד הוא, אלא לומר דלאו למימר דרבנן בלחוד הוא דמודו בה, אלא אפילו ר' מאיר נמי משום דלמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר' מאיר. ומקצת ספרים ראיתי שכתוב בהן בפירוש אלא אמר רבא לעולם רבנן היא. וכן כתב רבינו האי גאון ז"ל (מובא ברמב"ן) דעד כאן לא אמרו רבנן זיל בתר רובא אלא ברובא דליכא חזקה כנגדו, אבל היכא דאיכא חזקה סמכינן מיעוטא לחזקה והוה ליה כפלגא ופלגא ולא שרינן לה. והשתא ניחא מאי דקאמר וחזקה לחזקה והוה ליה כפלגא ופלגא ולא שרינן לה. והשתא ניחא מאי דקאמר וחזקה לא עדיף כרובא, דאי הוי כרובא כי סמכת ליה מיעוטא דמפילות לרבנן תתיבם.
ואי קשיא לך הא דאמרינן בפרק עשרה יוחסין (שם) גבי תינוק שנמצא בצד עיסה ורבנן אמרי מיעוטא כמאן דליתיה דמי רובא וחזקה רובא עדיף ואיתא נמי בנדה בפרק כל היד (נדה יח, ב) כתב הרמב"ן ז"ל דהתם הכי קאמרינן מיעוטא לא חשיב כולי היא לצרופיה גבי חזקה לטהר, אלא עדיין הרוב מכריע וטמא לתלות בלבד ולא לשרוף, כדאמרינן התם בעשרה יוחסין לא זו היא חזקה ששורפין עליה את התרומה. ובפרק כל היד (שם ע"א) א"ר יוחנן בשלשה מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי, ואקשינן ותו ליכא והא איכא תשע חנויות, והא איכא תשע צפרדעים ושרץ אחד ביניהם, והא איכא וכו', ומפרק להו ואמרינן למעוטי מאי, איימא רובא דאיכא חזקה בהדיה דלא שרפינן עליה את הרומה, הא אמרה ר' יוחנן חדא זמנא, דתנן תינוק הנמצא בצד העיסה וכו'. אלמא לא עשו רובא דאיכא חזקה בהדיה כודאי, אלא סומכין מיעוטא אחזקה לספק את הרוב. ולר' מאיר דהכריע לקולא בטומאה וטהרה דלא מפשינן תלייה דטהרות. ואף על גב דהלכו אחר הרוב ועשאוהו כודאי גבי עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים נופלין שם ונמצאו חתיכות בעיסה ואפילו לשרוף כדאיתא התם בפרק עשרה יוחסין (שם) כבר פירש רש"י ז"ל (שם בד"ה אם רוב שרצים) דשאני התם משום דרובא דאיתיה קמן הוא, אי נמי איכא למימר דכיון דודאי נגעו, אין חזקתה של עיסה כלום שהרי הורעה, הא בעלמא רובא כגנד חזקה לרבנן חוששין באיסורין ואין עושין בו מעשה ע"כ.
ועוד יש לי לומר דשאני האי מיעוטא דהכא, משום דהאי מיעוטא מרע הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקו, כלומר מאותו חלק המרובה שמתעברות יש מקצתן שמפילות, ולפיכך חשוב לעמוד כנגד הרוב בצרוף החזקה. אבל התם שהמיעוט ההוא אינו ממעט ומגרע כחו של הרוב ממש, אלא שהוא מיעוט העומד לגמרי כנגד הרוב, מיעוט כזה אינו חשוב להצטרף כלל. ודוגמתו הכא נמי מיעוט שאינן מתעברות אינו חשוב להצטרף והיינו דלא חשיב ליה הכא כנ"ל.
עוד כתב הרמב"ן ז"ל דהא דקתני (במשנה) יצאתה מלאה חוששת, משום דכיון דמלאה היא בחזקת יבום עומדת, ולא חזקה גמורה אלא חוששין ואין הולכין אחר הרוב. ואם תאמר לאו בחזקת יבם היא דדלמא תפיל. לא היא דכיון שעיברה אין אומרין שמא תפיל דהויא לה כמיתה ולמיתה לא חיישינן. ותמיהא לי דהא אמרינן לעיל בפרק אלמנה לכהן גדול (יבמות סז, א) הניחה מעוברת אלו ואלו אין אוכלים, הניח בנים והניחה מעוברת עבדי מלוג אוכלין כדרך שהיא אוכלת עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי כו', ר' שמעון בן יוחאי אומר זכרים יאכלו נקבות לא יאכלו כו'. ואקשינן זכרים יאכלו והא איכא עובר קסבר אין חוששין למיעוט. כלומר דאין חוששין שמא יש זכיה לעובר זה כעבדים דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות וסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דיולדות נקבה, והוה ליה זכר מיעוטא, והכי סלקא שמעתא התם. אלמא אפילו במעוברת חוששין שמא תפיל, ויש לומר בזו דבין ר' יוסי בין ר' שמעון חוששין בעלמא למיתה כדאיתא בגטין בפרק כל הגט (גיטין כח, א) גמ' המביא גט והניחו זקן או חולה, וכיון שכן אף למפלת חוששין. אלא דקמיפלגי בחוששין למיעוט (עיין מאירי).
ואכתי קשיא לי מדאקשינן בפרק המוכר פירות (ב"ב צג, א) עליה דרב דאמר הולכין בממון אחר הרוב ת"ש שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואינו יודע אם עד שלא נגחה ילדה או משנגחה ילדה משלם חצי נזק לפרה ורובע לולד, ואמאי לימא הלך אחר הרוב ורוב פרות מתעברות ויולדות והא ודאי מחמת נגיחה הפילה. ואם איתא אפילו לשמואל קשיא דכיון דהוחזקה עוברה לפנינו ואין חוששין למפלת, הו"ל כודאי דמחמת נגיחה הפילה. ומסתברא אלי דלשמא תפיל חיישינן לשמא הפילה לא חיישינן וכדאסיקנא בפרק כל הגט (שם) שמא מת לא חיישינן שמא ימות תנאי היא. וגבי תמות לשמא מת הוא כיון שהוחזקה עוברה בפנינו ועבר עליה זמן לידתה לא חיישינן והוה לה כפלגא ופלגא והלכך לא תנשא. ואם תאמר מכל מקום סמוך מחצה דנקיבות לחזקה דשוקא ועדיף ממחצה דזכרים. לא היא דכל שאין אתה חושש לשמא הפילה והיא מלאה יצאת, על כרחין מחצה ומחצה הויא דאין כאן אלא ספק זכר ספק נקבה, דהיא ודאי ילדה ולד של קיימא דהא אין חוששין לשמא הפילה. וההיא דשור שנגח את הפרה שאני שהרי נפל לפניך והורע חזקתו של ולד והלכך לא משוי ליה כודאי.

אלא אמר רבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוקא וחזקה לא עדיף כרובא ואתי מיעוטא דמפילות וסמוך לחזקה והוה לה פלגא ופלגא. קשיא לי דהא איכא מיעוטא נמי דאין מתעברות והוה להו תרי מיעוטי, מיעוט דאין מתעברות ומיעוט מפילות, והוו להו כפלגא ופלגא, וכי סמכא להו אחזקה הוה להו רובא ותתיבם. ונראה לי דמיעוט שאתה מסלקו מן הרוב במפילות ראוי להצטרף, אבל מיעוט כזה שעומד כנגד הרוב אינו ראוי להצטרף, כמו שכתבתי למעלה. ושמא נאמר דשאינן מתעברות מיעוטא דמיעוטא הוא ולא חשיב וצ"ע.

האשה בתרא

האשה שהלך בעלה היתה לה חמות אינ' חושש' כולה מתני' מתפרשא בגמ'. ה"ג אמ' רב נחמן אמר רב' בר אבוה רישא דאיסור כרת חששו סיפ' דאיסור לאו לא חששו פי' ורב נחמן אפירוקא קמא סמיך דאוקמא טעמא משום חזק' הילכך סיפא כיון דבחזקת שוק קיימא והוא איסור לאו בלחוד לא חששו למיעוט ותנשא לשוק רישא לא תנשא לשוק אע"ג דאיסור לאו משום דאיתחזק ליבם וליבם לא תתייבם דכיון דאיסור כרת חשו למיעוט ואע"ג דקיימה בחזקת יבם אבל יש שגורס' אלא אמר רב נחמן וכו' ולפי גרסא זו לית ליה לרב נחמן פירוקא דאוקימנא טעמ' משום חזקה וכלה מילת' תליא באיסור כרת ואיסור לאו הוא אלא ודאי עיקר הגרסא כדכתי' וכן היא בכל הספרים שלנו ורבא פרכי' להאי פירוקא דבספקא דאוריית' מה לי אסור לאו מה לי אסור כרת הא ודאי כל היכא דאיכא ספקא לכתחלה לא לזה כמו לזה:

אלא אמר רבא רישא חזקה לייבום ורובה לשוק וחזקה לא עדיפ' כרובא ואתי מיעוטא דמפילות סמוך לחזקה והויא ליה כפלגא ופלגא ויש שפירשו וכן נר' מפרש"י ז"ל בהדי' דהאי פירוק' דרב' אליב' דר"מ כדאוקימנ' מעיקר' וכדאוקימנ' נמי כר"מ סיפא בהדיא וק"ל למה לי למימר דחזקה לא עדיפא כרובא דהא אפילו נימא דחזקה עדיפא כרובא שפיר דרובה וחזקה כפלגא ופלגא סמוך מיעוטא דמפילו כחזקה הויא לה חזקה כרובה ואיכא אכתי מיעוטא לאיסורא ולמיעוטה חייש ר"מ וי"ל דאה"נ ומיהו קושטא דמילתא בעי רבא לומר דחזקה לא עדיפא כרובא תו ק"ל הא דאמ' בפ' י' יוחסין ובפ' כסוי הדם גבי תנוק הנמצא בצד העיסה דר"מ מטהר ופריש טעמא דידיה דרוב תינוקות מטפחין ועיסה זו בחזקת טהורה עומדת סמוך מיעוטה לחזקה ואיתר' לה רובא אלמא כל היכא דאיכא מיעוטא דמסייע לחזקה לא חיישי' לרובה כלל ואפי' להקל סומכי' על החזקה ואלו הכא חשיב להו כפלגא ופלגא וי"ל דשאני התם דאפושי טומאה לא מפשינן וכל היכא דהוו להו פלגא ופלגא בהכי סגי ליה לר"מ לאוקומי בחזק' טהרה ולפי שיטה זו לית הלכתא כמתני' דר"מ הוא דחייש למיעוטא אלא כרבנן דלא חיישי' לי' הלכך רישא נמי תנשא לשוק דאזלי' בתר רובה בין להקל בין להחמיר:

אבל הנכון כמו שפי' בתוס' וכל המפרשים ז"ל דהשתא רבא מוקים מתני' לד"ה בין לר"מ בין לרבנן ורישא לא תתייבם ולא תנשא ואפי' לרבנן דה"ל כפלגא ופלגא כדמפרש ואזיל דמשום רבנן אצטריכו למימר דחזקה לא עדיפא כרובא דאלו עדיפא כרובה כי סמכי' ליה מיעוטא דמפילות תו לא הוה חיישי' למיעוטא ותתייבם וסיפא אינה חוששת ואפי' לר"מ דה"ל מיעוטא דמיעוטא ויש שגורסי' אמר רבא לעולם רבנן היא פי' רב האיי ור"ה ז"ל והויא ליה מתני' הלכתא ולא תנשא ולא תתייבם ומיהו איכא למידק מההיא דתנוק שנמצא בצד העסה דרבנן מטמאים ופריש טעמא דידהו משום דסברי דמיעוטא כמאן דליתי' דמי ורובא וחזקה רובה עדיפא ואלו הכא אמרי' דסמכי' מיעוטא לחזקה והויא ליה כפלגא וי"ל דהתם רבנן אינם מטמאים טומאה ודאי לשרוף אלא שמטמאים אותו לתלות ולאפוקי מדר"מ שהוא מטהר והיינו דאמרי' דמיעו' התם כמאן דליתיה דמי לענין שנטהר את העיסה ועדין הרוב מכריע בדבר לטמא לתלות מיהת דאפילו מצרפי' מיעוטא לחזקה הו"ל כפלגא ופלגא לתלות וכדאמרי' התם בעשרה יוחסין לא זו היא חזקה ששורפין עליה את התרומה והכי נמי מוכח בפרק כל היד בשמעתא דאמר ר' יוחנן בשלשה מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאוהו כודאי ואמרי' למעוטי מאי אלימא רובא דאיכא חזקה בהדה דלא שורפין את התרומה הא אמר רבי יוחנן חדא זימנא דתניא תנוק שנמצא בצד העיסה וכו' אלמא לא עשאו רובה דאיכא חזקה בהדיה כודאי אלא סומכי' מיעוטא אחזקה לספק את הרוב לתלות לרבנן ולר"מ להכרי' לקולא דלא תפשינן לתלות בטומאה ואעפ"י שהלכו אחר הרוב ועשאוה כודאי גבי עיסה בתוך הבית וצפרדעים ושרצים נופלים שם ונמצאו חתיכות בעיס' ואפי' לשרוף כדאית' התם בי' יוחסי' כבר פרש"י ז"ל דשאני התם משום דהוי רובה דאיתיה לקמן א"נ איכא למימ' דכיון דודאי נגעו אין חזקתן של אלו כלום שהרי הורעה וכדמפרש טעמא במ' נידה גבי שליה בבית כל זה ביסודו של הרמב"ן ז"ל וסיפא דקתני יצאת מלאה חוששת ואע"ג דאיכא אכתי חזק' ורוב' לשוק י"ל דכיון דמלאה היא הוחזקה קצת לייבום שראוי לחוש לה ואין הולכי' בה אחר הרוב להקל וליכא למימר דלא תיקום בחזקת יבום כלל דדילמא תפיל דכיון שהיא מעוברת אין אומ' שמא הפילה דה"ל כמיתה ולמיתה לא חיישי' והכא נמי כיון שיצאת מלאה ועבר זמן לידתה אין חוששי' שמא הפילה וכל שאין אומר שהפילה וה"ל ולד של קיימא אין כאן אלא פלגא ופלגא דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות הילכך חיישי' שמא ילדה זכר והיא זקוקה ליבם ואק"ל דכולה שמעתי' לא אמרי' אלא מיעוט' דמפילות בלחוד ואמאי לא מצינן נמי מיעוטא שאין מתעברו' כלל וטפי ליה שיעורא דלא למיחש לולד וי"ל דאותן שאינן מתעברו' מעוט' דמיעוט' גרועא הוא ובכלל מיעוטא דמפילות חשבי' ליה דלהוי תרוייהו מיעוט שלם:

סיפא דאתחזק לשוק ולא חיישינן יצתה מלאה אתרע חזקתה ונהי דאיכא רוב דמותרת לשוק דאיכא מחצה דנקבות ונפלים וזכרים מועטים מ"מ כיון דליכא חזקה חייש ר"מ למיעוטא ור' יהושע סבר דחזקה לא מיתרעא במה שהיא מעוברת דאכתי איכא חזקה והוי מיעוט דמיעוט אבל ברישא מודה דלא תנשא ולא תתייבם דחייש למיעוט הואיל והיא בחזקת זקוקה וגם איכא מיעוט דאינן מתעברות כיון דאיכא חזקה מסייעא חייש רבי יהושע:

א) מיהו קשה דהא רבי עקיבא קאמר התם חלב אינו פוטר אלמא חייש למיעוט אע"ג דליכא חזקה דמסייעא וא"כ לבדוק בי"ח טרפות ורבינו ברוך פי' כפירוש ר"ת א). ומדר' יהושע לא קשיא די"ל דמש"ה לא חייש למיעוט כיון דאיכא חזקה דולד ושבקינן חזקה דבהמה. ולר' עקיבא חזקה דבהמה עיקר ורשב"ג כוותיה והשתא ניחא דלא לקשי מרשב"ג (דלקמן) [דבכורות] לרשב"ג דריש כל הצלמים דלא חייש למיעוט אלא טעמא משום דהתם איכא חזקה בהדיא:

האשה שהלך בעלה וצרתה למד"ה ובאו ואמור מת בעליך לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה היתה לה תמות אינה חוששת יצאתה מלאה חוששת ר' יהושע אומר אינה חוששת. פי' לא תנשא הואיל ובלא בנים יצא בעלה הרי היא בחזקת איסור לשוק ולא תתיבם דחיישינן שמא ילדה צרתה. ולקמן נפרש אמאי לא תחלוץ ותנשא ממה נפשך. היתת לה חמות במדינת הים ולא הי' לה לא בן ולא יבם שיאסרוה אינה חוששת שמא ניתן אלא מותרת לינשא אע"ג דחיישינן לעיל שמא ילדה צרתה התם דכל מה דילדא צרתה בין זכר בין נקבה אסור לה איבם אבל חמות דאי נמי ילדה אינה זקוקה אלא א"כ ילדה זכר כולי האי לא חיישינן שמא ילדה. וזכר הי'. יצאת מלאה חוששין שמא זכר היה. ר' יהושע אומר אינה חוששת דאיכא למימר שמא הפילה ואת"ל לא הפילה ספק נקבה ילדה. ודייקינן מאי היא צרתה הא קמ"ל האי דאזלה בהדר הוא דחיישינן אבל לצרתה אחריתי לא חיישינן. פי' אם באו עדים שאין צרתה מעוברת מותרת ליבם אבל לא חיישינן שמא נשא אשה אחרת וילדה:

לא תנשא ולא תתיבם בשלמא יבומי לא חיישינן דילמא מעוברא וקא פגע באיסור באשת אח דאורייתא אלא לא תנשא אמאי לא. הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מעוברת יולדות אלמא מתני' ר' מאיר האי דחייש למעוטא. וקשיא לי טובא דהיכא דיש בה חזקת דאסור אכי הכא דיציאתה בחזקת אסורה לעולם בעינא למיסמך ארובא ולהפקיע חזקת איסורא להתירה. נהי דאהני רובא ליחוש ולאסרה על היבם שאע"פ [היכא] שהיתה מותרת ליבם חיישינן לרובא ולא תתיבם אבל לסמוך על הרוב ולהפקיע חזקת האיסור מי אמרי רבנן. ובתשע חניות דאזלינן בתר רוב אוקא שרינן אותה חתיכה משום דלא איתחזק איסורא אבל הכא דאיתחזק איסור אהיכא אשכחן בכולא תלמודא דאזלינן בתר רוב ומבטלינן לחזקה דאיסורא. וקטן וקטנה דאזלי רבנן בתר רובא ומבטלינן חזקה דאיסבורא. ובפרקין דלעיל תנן ניתן לי בן במד"ה אסורה מת בני ואח"כ מת בעלי אינה נאמנת ואמאי אינה נאנמת ולימא רוב נשים מתעברות ויולדות אלא משום דלא אתי רובא ומפיק לה מחזקה והכא היכי מקשינן דאתי רובא ויפקה מחזקתה דאיסורא ולישרייה. ויש לתרץ דהא אשכחן לרבנן דאזלי בתר רובא אע"ג דליתיה דמן ואע"ג דאיכא חזקה דאיסורא. כגון גבי ששהא לי' יום באדם וח' ימים בבהמה דאמרי רבנן דאזלינן בתר רובא ולא מחזיקנן ליה בנפל כדאמרינן בפ' החולץ ובשבת בפ' ר' אליעזר דפליגי רבנן עליה [דרשב"ג] ואמרי אע"ג דלא שהא לא הוי ספיקא דאמרינן זיל בתר רובא ורובן אינן מפילות אלא בזמנן יולדות ואע"ג דהאי רובא ליתא קמן ואיכא נמי בעובר חזקה דאיסורא שלא כלו לא חדשיו וסמכינן ארובא ושרינן ליה וכן נמי גבי הלוקח בהמה מן הנכרי דפליגי ר"ע ור"י דר"י סבר חלב פוטר דרוב חולבות יולדות ואע"ג דאיכא מיעוטא דחולבות בלא לידה סמכינן ארובא ומפקינן להמחזקה שלא ילדה ור"ע אומר חלב אינו פוטר דחייש למיעוטא ואתי ר"י כרבנן ור"ע כר"מ והכא נמי מקשי דאע"ג דאיכא חזקה דאיסורא לעלמא ליזל בתר רובא ולישרי להי ובניתן לי בן במד"ה דמוקמינן לה אחזקה דאיסורא ולא אזלינן בתר רובא משום דהשרייתא דידה תלי בגופא דבעינן נתעברה וילדה אע"ג דאית בה רובא ולא אתי רובא ומרע לחזקה דגופא שהרי בחזקה שאין לה בן וגם באה לפנינו בלא בן ועכשיו נרצה לומר שילדה היא בן ולא ארעא לחזקה דגופא לא אמרינן העמד הגוף על חזקתו. אבל הכא דשרייתא דידה תלי בצרתה מה מועלת חזקת גופה אצל צרתה הלכך הדבר בספק אם ילדה צרתה אם ולא. וגם צרתה לא באה לפנינו בלא בן וכיון דרוב נשים מתעברות ויולדות נסמוך על הרוב ולא תועיל חזקת גופה של אשה להרע רובה וצרתה. ומהדר אפי' תימא רבנן דאזני בתר רובא כי אזלי בתר רובא רובא דאיתה קמן כגון תשע חניות וסנהדרין אבל רובא דליתא קמן לא אזלי בתר רובא. והרי קטן וקטנה דרובא דליתה קמן הוא וקאזלי רבנן בתר רובא. דתניא קטן וקטנה לא חולצין ולא מתיבמין דברי ר"מ אמרו ליה לר"מ יפה אמרת שאין חולצין איש כתיב בפ' ומקשינן אשה לאיש. מה טעם אין מיבמין אמר להם קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילנות ונמצא פוגעין בערוה ורבנן זיל בתר רוב קטנים ורוב קטנים לאו סריסי ניניהו. ובתר רוב קטנות ורוב קטנות לאו איילנות נינהו אלא מחוורתא מתני ר"מ ההא וכיון דסתם לן תנא כר"מ הלכה כמותו. ודוקא היכא דאיכא חזקה דאיסורא הוא הלכה כמותו דחייש למיעוטא אבל היכא דליכא חזקה דאיסורא אין הל' כמותו ולא חיישינן למיעוטא ומשום הכי גבי חמות דליכא חזקה דאיסורא תני בה פלוגתא דר' יהושע. והלכה כמותו דלא חייש למיעוטא כיון דליכא חזקה דאיסורא. ונ"ל דגם ר' מאיר מודה ברובא דאיתא קמן דהא בסנהדרין לא לא מצי לפלוגי דרחמנא אמר אחרי רבים להטות ואם הרוב מחייבים ממון או מיתה או מלקות הולכים אחר הרוב ולא חיישינן למיעוט המזכים ואע"ג דחזקה מסייעא למיעוטא שאם מחייבים אותו מלקות או מיתה י"ל העמד האיש על חזקתו דפטור ואם חייבוהו ממון י"ל העמד ממון על חזקתו ואפ"ה אמרה תורה אחרי רבים להטות ואם נהדרי' ילפי' לתשע אניות דהוא רובא דאיתיה קמן ואמרינן כל דפריש מרובא פריש ומ"ה סתים ר' הכא כר"מ דלא [תנשא] דחיישינן למיעוטא כון דאיכא חזקה דאיסורא דמסייעא ליה ולא אזלינן בתר רוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות וכל היולדת מחצה זכים ומחצה נקבות וסמוך מיעוט המפילות למחצה דנקבות והוה להו נקבות רובא וזכרים מיעוטא [ולא ניחוש] דילמא זכר. ומסיק רבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוק וחזקה לא עדיפא מרובא ואתי מיעוט דמפילות וסמוך אחזקה והוה ליה פלגא ופלגי' ולא תנשא ולא תתיבם. סיפא רובא לשוק וחזקה לשוק והוי זכרים מיעוטא דמיעוטא. ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ. פי' רישא חזקה ממיתח לה ליכנס ורובא מייתי לה להיתר שוקא דרוב נשים מתעברות ויולדות והרי ילדה צרתה ונפטרה חזקה לע עדיף [כרובא] דניזל אבתרא הלכך תתיבם ולשוק לא תנשא כר"מ דחייש למעוטא. סיפא חזקה לשוק שהרי בלא בנים היתה תחלה כשיצאת ורובא לשוק דאי נמי נתעברה חמותה משא נקבה היתה או נפל שרוב עוברים נפלות ונקבות כדאמרינן לעיל והיו זכרים מיעוטא ואיכא נמי חזקה לשוק דמרע נמי לחששא דמיעוטא דזכרים והוי להו זכרים מיעוטא דמיעוטא:

האשה שהלכה צרתה ובעלה למ"ה ובאו עדים וא"ל מת בעלה ה"ז לא תנשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה. היתה לה חמות אינה חוששת. פירוש שהיתה לה חמות במ"ה אינה חוששת שמא היו לה בנים וזקוקה ליבום אלא הרי היא בחזקת שעומדת לשוק ומותרת להנשא לעלמא יצאת מליאה חוששת ר' יהושע אומר אינה חוששת. גרסי' בגמ' בשלמא יבומי לא דלמא מעברא וקא פגע באיסור אשת אח דאורייתא אלא לא תנשא אמאי הלך אחר הרוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והו"ל זכרים מיעוטא ואי ר"מ אמאי [אינה חוששת] ליחוש ואסקא רבה רישא חזקה ליבום ורובא לשוק וחזקה לא עדיף מרובא ואייתי מיעוטא דמפילות ונסמוך אחזקה וה"ל פלגא ופלגא ולא תנשא ולא תתיבם סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק והוה [זכרים] מעוטא דמעוטא ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ. איכא דמפ' אליבא דר"מ מוקי מתני' דאילו לרבנן מיעוטא כמאן דליתא דמי ולא אמרי' סמוך מיעוטא אחזקה אלא אמרי' מיעוטא כמאן דליתא דמי ורובא וחזקה רובא עדיף ומותרת לעלמא. ולפי הפירוש הזה האי מתני' דלא כהלכתא היא דכיון דקי"ל כרבנן דלא חיישי' למיעוטא מותרת לינשא. וכי מעיינת בה שפיר ליתא להאי פי' דאי ר"מ היא ולא רבנן למה לי למימר אייתי מפילות וסמוך אחזקה והו"ל פלגא ופלגא בלא חזקה נמי ר"מ חייש למיעוטא אלא ודאי ליתא להאי פירושא ורבה אליבא דד"ה אוקמ' למתני' דריש' ואפי' רבנן מודו משום דלרבנן נמי אמרי' סמוך מיעוטא אחזקה וה"ל פלגא ופלגא וסיפא אפי' ר"מ מודה דה"ל מיעוטא דמיעוטא ואי קשיא לן הא דא' בפ' עשרה יוחסין תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ר"מ מטהר וחכמים מטמאין ואמרי' מ"ט דר"מ קסבר רוב תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה זו בחזקת טהורה עומדת וסמוך מיעוטא אחזקה ואתרע ליה רובא. ורבנן מיעוטא כמאן דליתא דמי ורובא וחזקה רובא עדיף קשיא דר"מ אדר"מ קשיא דרבנן אדרבנן. איכא למימר דר"מ אדר"מ ל"ק דלעולם פלגא ופלגא נמי הוה אליבא דר"מ ואפ"ה מטהר ר"מ דתינוק דבר שאין בו דעת לשאל הוא והא דאמרי' התם שני דברים אין בהם דעת לשאל ועשו אותם חכמים (נמי) ומאי נינהו זו ועוד אחרת רבנן היא ולא ר"מ ורבנן היינו טעמא דמטמאין משום דפלגא ופלגא הוא ועשו תינוק כמו שיש בו דעת לשאל לטמא העיסה ולא לשרוף משום דפלגא ופלגא דמי. ומיהו לישנא דאמר לרבנן כמאן דליתא דמי לא דייק שפיר דהא לרבנן נמי אמרי' סמוך מיעוטא אחזקה כמה דאמר לר"מ אלא ה"ק דלרבנן דלא חיישי' בעלמא למיעוטא לא אלים האי מיעוטא לצרפו עם החזקה ולטהר את העיסה משום דאין לתינוק דעת לשאל אלא מעיקרא כמאן דליתי' דמי שעשו חכמים תינוק כמי שיש בו דעת לישאל [ומשו"ה] טמאה העיסה אבל לשרוף לא דכי אמרו רבנן סמוך מיעוטא [לחזקה] והו"ל פלגא ופלגא. ה"מ לחומרא אבל לקולא לא. ולעולם לפום הכי טמאה העיסה דלא אמרינן סמוך מיעוטה אחזקה לקולא ומשום האי טעמא עשו לתינוק כדבר שיש בו דעת לשאל משום דרובא וחזקה רובא עדיף. אבל אין שורפין את העיסה לחומרא אמרי' סמוך מיעוטא אחזקה וה"ל פלגא ופלגא וכיון דאין דעת לשאל אין שורפין. ועי"ל דלעולם רבנן לא אמרי סמוך מיעוטא אחזקה בחד מיעוטא כההיא דעיסה אבל בתרי מיעוטי אמרי סמוך מיעוטא אחזקה ובמתני' איכא תרי מיעוטי מיעוט דמפילות ומיעוט דאין מתעברות. וה"ר אלפס שכתב המשנה הזאת נר' שסמך על הפירוש הזה. דמתני' אליבא דרבנן נמי היא ורבינו האיי גאון פי' ג"כ דמתני' ד"ה היא אלא רבנן ס"ל דרובא וחזקה כי הדדי נינהו ור"מ ס"ל דחזקה לא עדיף כרובא ומיהו כיון דחיישינן למיעוטא סמוך מיעוטא לחזקה וה"ל פלגא ופלגא. וההיא דתינוק שנמצא בצד העיסה איכא לאקשויי לפי' הגאון רבינו האיי ז"ל ולשנויי כדשנינן. הא דתנן האשה שבאת ממ"ה ואמרה מת בעלה ואח"כ מת בנה אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת דוקא בגרושה או שאמרה אני והוא היינו במערה הא לאו הכי אינה חולצת דחיישי' דלמא אתו עדים עדים ואמרי כדקאמרה ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה:

תוספות בד"ה אמאי הלך אחרי רוב נשים כו' וי"ל דמיירי כגון שיש ב' עדים שאומרים ששניהם מתו כו' עכ"ל דבריהם אינן מובנים לי דכיון דאיכא עדים שאומרים ששניהם מתו א"כ אי איכא חזקה שהיה לה בן מאי פה שאסר ופה שהתיר איכא הכא ואמאי נאמנת באומרת מת בני ואח"כ מת בעלי טפי מאומרת מת בעלי ואח"כ מת בני וצ"ע (ג):

בסד"ה מחוורתא וכו' צ"ל וי"ל דלא חיישינן כה"ג למיעוטא דאם הוא מוחזק וכו':

תוס' בד"ה מחוורתא כו' בהא דחייש למעוטי אפ"ה לא ס"ל כוותיה כצ"ל:

במשנה לא תנשא ולא תתייבם עד כו'. לכאורה נראה כשהיתה צרתה מעוברת כשיצתה (דאיתרע בזה חזקת יבום) מותרת להנשא לר' יהושע דסיפא עי' מהרש"א לקמן (ע"ב) בתד"ה סיפא. וכ"נ מתד"ה ר"מ היא דמפרשי לרישא דוקא ביצאה ריקנית דאלת"ה דלמא להכי אפקה מדרבנן משום מעוברת דל"צ תו למעשה וכן לעיל (לו) מתרצינן לברייתא אליבא דר"ל וא"ת הלך אחר רוב נשים כו' ע"ש. וזה יש לדחות דדלמא אתיא כרבנן דר"מ והפוסקים לא דברו כלום מזה:

שם יצתה מלאה חוששת. עי' תוס' ונ"י שנדחקו מדוע לא נאמר בה סמוך מיעוטא דמפילות כו'. ול"נ מדקדוק לשון מלאה ולא תני מעוברת כלשונו בכ"מ דבא להורות שנמלאו ימיה ללדת. ובברכות (ה ב) ארנב"י אף אין אשתו מפלת נפלים מדכתיב תמלא בטנם. ולכאורה קצת סתירה לדברי מנדה (כט) דנקט ג"כ שיצאת מלאה ואפ"ה אמר דיש מיעוט שיולדת דבר שאינו פוטר בבכורה אבל י"ל (ובזה לא נצטרך למש"כ התוס' שם בד"ה וזו) דכיון שכבר מלאו ימיה בפנינו ה"ל לטנף טרם יציאתה ונכון בעז"ה. שוב מצאתי בנו"ב מ"ת חלק יו"ד סי' ר"ז שהשואל רצה זה להלום בדברי הנ"י. ואגב ראיתי שם בדברי הנו"ב עצמו מש"כ בכוונת הנ"י וז"ל דע"פ הסברא ה"ל להתיר בעוד עדיין לא כלו חדשי העבור מטעם ס"ס כו' אלא כו' ע"ש. והוא תמוה מאד דהלא אם בעלה מת קודם כלות חדשי העיבור ודאי מותרת לשוק עולמית מטעם שהולד יהיה אחיו שלא היה בעולמו:

גמרא מאי היא צרתה כו'. נראה דמלת היא דייק שמיותרת ודלא כתוי"ט שכ' דצרתה מיותר הוא:

שם אבל לצרה אחריתי ל"ח. עפרש"י. והרמב"ם בחבורו נראה שמפרש דהצרה שהלכה לא תיחוש לצרה שנשארה כו' וכ"ע התוי"ט דמלתא דפשיטא היא כיון דלא היה בעלה עמה. ואני אומר דצריכה וצריכה דל"ח דשמא מעוברת היתה בשעה שהלך בעלה ממנה אלא שלא הוכר עוברה עדיין:

תד"ה מחוורתא (בסופו). ועוד דאיכא חזקה דטבל. עמש"כ בריש דמאי בס"ד:

גמ' מה לי איסור כרת. עי' קדושין יד ע"א תד"ה ותהא ושם יב ע"ב תד"ה אם הקלנו ועי' לעיל קיד ע"א ועי' מנחות נג ע"ב תד"ה אין מחמיצין:

תד"ה מחוורתא, בסוף הדבור, מיהו אי לא חייש ר"מ למיעוט מן התורה אפילו היכא דאיכא חזקה בהדיה הוי אתי שפיר.
קשה לי, וכי אפשר לומר כן, הא בתינוק שנמצא בצד עיסה ס"ל לר"מ כן לקולא וע"כ דאורייתא הוא:

מתני' האשה שהלך בעלה כו' לא תנשא. הואיל ובלא בנים יצא בעלה: ולא תתייבם. שמא ילדה צרתה ובגמ' פריך אמאי לא תנשא תחלוץ ותנשא ממה נפשך: היא צרתה. מפרש בגמ': היתה לה חמות. במדינת הים וכשיצאה. לא היה לה בן ואין יבם לזו אינה חוששת שמא ניתן לה יבם אע''ג דחיישינן לעיל שמא ילדה צרה התם הוא דכל מה דילדה צרה בין זכר בין נקבה מפיק לה להא מיבם אבל חמות דאי נמי ילדה לא זקיק לה להך אא''כ ילדה זכר וכולי האי לא חיישינן שמא ילדה וזכר היה: יצתה מליאה. יצתה חמותה מעוברת: חוששת. שמא זכר היה: אינה חוששת. דאיכא למימר שמא הפילה ואת''ל לא הפילה שמא נקבה היתה: גמ' לצרה אחריתי. אם באו עדים שאין צרתה מעוברת אינה חוששת שמא אשה אחרת נשא ומותרת ליבם: רבי מאיר חייש למיעוטא. בפ' הכל שוחטין (חולין ו) גבי כותים שגזר על כל כותים משום אותם שמצאו דמות יונה בהר גריזים והשתחוו לה: תשע חנויות. דתניא (שם דף צה.) ובנמצא הלך אחר הרוב דכיון דחנויות לפנינו הן ואנו רואין שרובן מוכרות בשר שחוטה: וסנהדרי. י''ב מזכין וי''א מחייבין דקי''ל דזכאי (סנהדרין דף מ.) דהואיל ורוב מזכין וקמן מנהו: דליתא קמן. כגון הכא דניזיל בתר רוב נשים שבעולם: אימא סיפא היתה לה חמות אינה חוששת. אמאי נהי נמי דזכרים מיעוטא כדמפרש ואזיל מיהו הלך אחר רוב נשים וכיון דרוב נשים מתעברות ליכא למימר בזכרים מיעוטא דמיעוטא אלא חד מיעוטא דרוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט כו': ה''ג והוו להו זכרים מיעוטא וליחוש: דאיסור כרת חששו. שמא נתעברה צרתה: לא חששו. שמא נתעברה חמותה ואוקמה אחזקה: מה לי איסור לאו. מי לא בעינן למיחש לספק איסור לאו כי היכי דחיישינן לספק איסור כרת הא מידי דספיקא לאו הרחקה דרבנן היא בדבר המותר דנימא לכרת עביד הרחקה ללאו לא עביד הרחקה בדבר המותר דהכא שמא איסורא דאורייתא ממש קעביד:

מתני' האשה. יצתה מליאה חוששת. אע''ג דאיכא חזקה דמסייע לרובא דנקבות ומפילות חוששת דאיתרע ליה חזקה שיצתה מליאה: אבל לצרה אחריתי לא חיישינן. מהיתור לשון דהיא צרתה דייק דהיא צרתה משמע ליה שהצרה עצמה מעוברת ולא משמע צרה אחרת אם נשא: אמאי הלך אחר רוב נשים כו'. וא''ת דתנן לעיל באידך פירקין (דף קיח:) ניתן לי בן במד''ה מת בעלי ואח''כ מת בני למה אינה נאמנת במגו שהיתה יכולה לומר עדיין בני קיים וסמכינן ארוב נשים שמתעברות ויולדות וי''ל דמיירי כגון שיש שני עדים שאומרים ששניהם מתו דהשתא אינה יכולה לומר עדיין בני קיים: רבי מאיר היא. וא''ת אמאי לא מוקי לה נמי כרבנן וכי אזלי רבנן בתר רובא היינו בדלא תלי במעשה אבל דתלי במעשה לא אזלי' בתר רובא דכה''ג משני בפ''ג דבכורות (דף כ. ושם) וי''ל דהכא כרבה דלית ליה ההוא שינויא א''נ אין חשוב תלי במעשה אלא ממילא הוא בא שאדם נזקק לאשתו: כגון ט' חנויות וסנהדרין כו'. תימה היכי פליג ר''מ והכתיב אחרי רבים להטות ועוד היכא אשכחן דפליגי ר''מ ורבנן בט' חנויות הא לא אשכחן דפליגי אלא בקטן וקטנה ושמא לאו דוקא נקט ט' חנויות וסנהדרין אלא כגון מיעוטא דפליגי בחולין (דף יא.) ובמס' ע''ז (דף מ:). [עי' תוספות בכורות יט: ד''ה ברובא]: מחוורתא מתני' ר''מ היא. דחייש למיעוטא מיהו אנן לא קי''ל כר''מ אף על גב דאתי סתמא דמתני' כר''מ בהא דחייש למיעוטא [אפ''ה] לא קי''ל כוותיה מדאמר בפ''ק דחולין (דף יא: ושם) ור' מאיר היכי אכיל בישראל משמע דאנן שפיר אכלינן וקשה דבפרק הלוקח בהמה (בכורות כד. ושם) פסיק ר' יוחנן כרשב''ג דאמר בלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים דפטורה מן הבכורה כשבנה כרוך אחריה משום דלא מרחמא אא''כ ילדה אבל מטעמא דחלב לא מיפטרא אע''ג דרוב בהמות אין חולבות אא''כ יולדות אלמא חיישינן למיעוט אע''ג דליכא חזקה בהדי מיעוטא דאי אמרת אוקי בהמה בחזקת שלא ילדה אדרבה העמד הולד בחזקת שאין קדוש בבכורה שהיה חולין במעי אמו ויש לומר דר' יוחנן לא פסיק כוותיה אלא בהא דלא מרחמא אלא אם כן ילדה ונ''מ להיכא שראינוה שהיה לה חלב קודם לידה דההיא לא מיפטרא מטעם חלב ואפשר דרשב''ג סבר חלב פוטר והשתא אתי שפיר דמשכחת רבן שמעון בן גמליאל דלא חייש למיעוטא בריש פרק כל הצלמים (ע''ז דף מ: ושם) דלא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום כדגזר רבי מאיר התם וקאמר נמי רשב''ג כל מצות שהחזיקו בם כותים כו' אלמא לא חייש למיעוט ורבי יוחנן נמי אכיל משחיטת כותים ומיהו מכותים אין להביא ראיה דמשום דאחד רשע אין להחזיק כולם רשעים אבל בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף פ. ושם) גבי שני דברים אין בהן דעת לישאל ועשאום כו' משמע דסבר רבי יוחנן נמי כרבנן דרבי מאיר והא דאמר רבי יוחנן בס''פ אין מעמידין (ע''ז דף לט:) למעוטי מורייס וגבינות בית אונייקי וסתמא כרבי מאיר התם הוי סתם ואח''כ מחלוקת בריש כל הצלמים (שם דף מ:) והא דארשב''ג כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי אפילו נפל מן הגג או אכלו ארי בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלו. ושם) וקיימא לן התם כוותיה אע''ג דרוב אינם נפלים וכן תוך ח' ימים בבהמה אסר התם ולא אזלינן בתר רובא התם משום שלא יבא להקל בערוה והצריכוה חליצה במת תוך שלשים ולא רצו לסמוך על הרוב להתירה לשוק בלא חליצה שלא יאמרו העולם שפיהק ומת ויבא לידי לעז וקלקול ולכך. גם לענין אבילות פטור שלא יבא להקל בערוה ועוד דבלאו הכי יש להקל התם דקיימא לן הלכה כדברי המיקל באבל ואסרו כמו כן בבהמה דגזרו בהמה אטו אדם דאי לא הא לא קיימא הא אי נמי אסרו בבהמה בבריא שמא יבא להתיר בחולה שיהא קרוב לפיהק ומת וא''ת ולר''מ דחייש למיעוט היכי משכחת לה דמאי כיון דאיכא מיעוט עם הארץ שאין מעשרין ועוד דאיכא חזקה דטבל ומיהו אי לא חייש ר''מ למיעוט מה''ת אפילו היכא דאיכא חזקה בהדיה אלא מדרבנן הוה אתי שפיר ויש לומר דלא חיישינן כה''ג למיעוט דאם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו אע''ג דגבי כותים גזר ר''מ על כולם משום מיעוט שנתקלקלו כדאמר בפ''ק דחולין (דף ו.) שאני כותים דאומה אחת הן ואין נזהרין במצות כישראל: רישא דאיחזקה לייבום תתייבם. דסלקא דעתך השתא כמו דחזקה לשוק מהני בהדי רוב ה''נ מהני חזקה לייבום בהדי מיעוט דמפילות ותתייבם: